אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: 5 זמרות יוצרות
 

 
 
עמוס אורן על 5 אלבומים חדשים של תמר גלעדי, דידה, איה כורם, ירונה כספי ורונית שחר


תמר גלעדי. הדרך הביתה.

הדרך הביתה הוא אלבומה החמישי של תמר גלעדי, אחד הטובים יותר שלה, לטעמי. זה אלבום אישי, מכונס משהו, שבו יוצאת גלעדי מעצמה אל סביבתה ובחזרה. שירי אהבה, חרדות נטישה ותחושות בעלות ונכונות להיאבק על האהבה והזוגיות.

רוב השירים הם בגוף שני, תובנות (כמו ב"אם לא תספרי": "אל תחפשי סיבה/ החיים יפים כדאי לך לחיות/ הכוס מלאה, כדאי לך לשתות...") ופניות של אשה בוגרת לצעירה ממנה, בין אם זו בתה, בת חסותה, חברתה או היא עצמה (כזה הוא "אמא אמרה לי", שיר של חינוך ומסורת בינדורית).

כל המלים והלחנים של גלעדי, כתיבה שאינה חפה מציניות, כמו ב"פעם בשנה", השיר הפותח, בו שותף בהלחנה בנה, ניר הורוביץ, שבו אמנות הטיפוח והטיפול באהבה כמעט הופכת את יום השנה ליום זיכרון. או המבט אל השואה מבעד לעיניים של בני דור שני לתקומה ב"תפילתי".

יופיו של האלבום נובע במיוחד מהעיבודים וההפקה המוזיקלית של יוסי מזרחי, איש "הקולקטיב", שמנגן בכלי פריטה שונים ובאחרים, ומנוכחותו של רועי רבינוביץ', חברו ללהקה, שמנגן בקלידים ובכלי נשיפה. הם מטייבים ומעשירים את המצלול שכמותו לא היה לגלעדי עד כה. מציעים מצע מחמיא לקולה הצלול, הבהיר והיפה ולשירתה המנחמת, המפייסת והמערסלת.

ברוק-פולק המרוכך שלה היא מזכירה לי את אמילו האריס האמריקאית, וגם אם היא מונוטונית קמעה אין היא משעממת נוכח ההפתעות שמזמנת ההפקה המוזיקלית בכל האזנה והאזנה. במיוחד ב"האקורדיון" שנסון-פולק מלבב, עם טקסט נהדר, ציורי ופלסטי, שאפשר ממש לראות את השיר בעיניים וגם את החיוך שבו גלעדי שרה. וגם אפשר לשמוע אותה מבצעת את תריסר השירים (47:12 דקות) רק עם גיטרה אקוסטית.

   

( High Fidelity )



תמר גלעדי (תמונת יחסי ציבור)



דידה. Modern love songs.

דידה הוא כינוי הבמה של דידה פלד, מוזיקאית, זמרת, יוצרת וגיטריסטית ישראלית שמתגוררת בניו יורק. אחרי שהצליחה לעורר עניין בזירת הג'אז של מנהטן, גם להקליט עם מוזיקאי ג'אז נחשבים בזירה העכשווית, היא עושה פניית פרסה וב"שירי אהבה מודרניים" הכיוון הוא בלוזי-פולקי-פופי.

ה יותר EP  מאשר אלבום. שמונה שירים (כולם באנגלית, עיבודים והפקה מוזיקלית משותפת עם יובל וילנר) על 25:05 דקות. ארבעה מהם מקוריים, שנכתבו על ידה עם טל רונן, נגן בס ויוקלילי, ועוד ארבעה "מאומצים" - שניים משל ווילי נלסון ("הידיים המרפאות של הזמן" שבו מככב היוקלילי של רונן וגיטרת הסלייד שלה) ורנדי ניומן ("מאבדת אותך", באדפטציה משובחת לגיטרה, שהרי המקור הוא פסנתר), ושניים מעובדים על מידותיה, גם טקסטואלית - "אני מסתדרת היטב בלעדיך" (על פי פואמה של ג'יין בראון תומפסון ולחן של הוגי קארמייקל, כסטנדרט ג'אזי צבוע על ידי סקסופון הסופרן של יובל כהן) ו"הבלוז של דידה" (במקור של בלוסום דיארי) המרתק, הארוטי והסקסי.

 בכלל, דידה נהדרת. אולי צעירה בגיל אבל בוגרת ובשלה בהגשה, בעיקר בשירי הטיזינג שמעניקים משמעות מיוחדת לשם האלבום ("התנצלות" פוצע הלב הפותח, רק גיטרה ורביעיית מיתרים; "ג'ק נייס" פולק קאנטרי מערבוני; ו"הבלוז של דידה").

מקורותיה בג'אז ברורים. השירה החמה והמלחששת שלה מתכתבת עם מקורות בסווינג וברגטיים (כמו ב"שיר אהבה שהשתבש") לוקחת את הזמן בהגשה, בפרייזינג ובדיוק ההבעה. לרבגוניות הייחודית שלה מוסיפה שליטתה הנאה במגוון גיטרות. טכנאי ההקלטה של האלבום הוא הישראלי זוכה הגראמי חיליק הדר. בקיצור, בליינד דייט שיבשיל לרומן אהבה מודרני.

   

(עצמאי)




דידה (תמונת יח"צ)


איה כורם. הלב הזה המשומש.

זה אלבום הלידה מחדש, ניקוי השולחן והשיבה לחיים, של איה כורם, אחרי סאגה משפטית ותחיקתית ממושכת. בריחוק מהסערה התקשורתית סביבה והתנתקותה מחברת התקליטים בה היתה חתומה (עננה) זו הזדמנות לבדוק את איכויותיו ועמידותו של "הלב הזה המשומש".

העובדה שלא העמיד להיטים משמעותיים, עשויה ללמד שמשהו במרכיבים שלו לא עובד, אולי באריזה, אולי בעיתוי (ולא לכוונה שנקמה מגישים שהיא קרה...). באלבום עשרה שירים על 36:44 דקות. לכאורה הוא נשמע כתיעוד המאבק שלה. כמעט כל שיר ניתן להתפרש כהארה למצבה ולרגשותיה, משיר הנושא הפותח ("ובימים האחרונים חוזרת לעצמי") ועד ל"שיר אתה בשבילי" הנועל ("שיזכיר לי מי אני עכשיו שייקח אותי"), אולם הם יכולים להתפרש כפשוטם, כשירי אהבה, פרידה, געגוע וחזרה. אבל אי אפשר להתחמק מהניואנסים.

כורם כתבה חמישה טקסטים, שניים נוספים כתבה עם אדם בן אמיתי, שותפה בעיבודים ובהפקה המוזיקלית ובשלושה לחנים (לבד הלחין עוד שניים) ועוד שלושה שאלה מאביב נוימן (הבלדה "סוף-סוף שלום" בדואט משותף), יענקלה רוטבליט (נושא השם המשמעותי "עוד פעם לבד" של מי שמנוסה במאבק) ו...ח.נ. ביאליק (בפרשנות מלאת כמיהה וגעגוע ל"ציפור זהב").

לטעמי, חציו השני של האלבום (מ"עכשיו אתה") מאפיל על חלקו הראשון, למרות שבו מרוכזים שיר הנושא, ביאליק, רוטבליט, הדואט "לילה טוב" עם גידי גוב ו"מהנדסת מחשבים", היחיד בקובץ זה שמזכיר את כורם השנונה מראשית דרכה.

אולי מפני שבמחצית השנייה נמצאים השירים היותר אישיים, היותר מרגשים והיותר נכונים עבורה: "לאט לאט" שכמו נכתב בדם לבה ("מי ייקח אחת כמוני"), הבלדה המרגשת "מחכה לעונש", הדואט עם נוימן ובלדת הכוח "שיר אתה בשבילי". אולי מפני שאלו בלדות פסנתר שמתאימות הרבה יותר ליכולותיה ולאישיותה הבימתית, מאשר התעקשותה על פופ-פולק גיטרות.

המקום של איה כורם, ואני לא נלאה מלחזור ולומר זאת שוב ושוב, הוא מאחורי הפסנתר. כשתחזור לשם גם הלב המשומש יפעם.

   



איה-כורם9-רוני-פרל.jpg
איה כורם. צילום: רוני פרל


(
High Fidelity )



ירונה כספי. בניין קלפים.

עם אלבום זה מסכמת-מנציחה ירונה כספי יצירות בולטות שהריצה בסיבוב הופעות של שנתיים, כמו-מנקה את השולחן לקראת האלבום האולפני החמישי שלה, שיראה אור כנראה בראשית השנה הבאה.

כספי היא קול חשוב וחיוני ברקמת הרוק הנשי המקומית. יוצרת רוק עצמאי במלוא מובן המלה. לא חברת להקה. מסתתרת רק מאחורי גיטרה ומיקרופון. עם צליל שרוט, ישיר, בועט ובוטה כיוצרת, כזמרת וכנגנית גיטרה.

היופי שלה הוא באומץ הרב שהיא מגלה בטיפול נוקב בנושאים כואבים, לא פופיים בעליל. "בניין קלפים" הוא בעצם EP, שישה שירים על 20:42 דקות. אולם הוא מיטיב להציג את אנרגיות הבמה השוצפות, הכועסות, הבוערות של כספי. בתמימותה היצירתית (שלגמרי לא נשמעת כזאת) היא משתוקקת לחנך את העולם או לפחות לתקן אותו מבעיותיו ומעוולותיו.

 "זו לא אני" שתורם לאלבום את שמו הוא מחאה כלכלית, דתית ופוליטית; "סימור" הוא ביקורת חינוכית על היחס לחריג בחברה; "כזבים" הוא מניפסט כנגד תעשיית השקרים המשגשגת של תרבות הצריכה  ביופי (ובדיאטה), באמנות, בפוליטיקה ובחברה; ו "למה כובע" הוא שיר של העצמה נשית, שמציע למצוא את הכוח בתוכך. "ירושות" כשמו הוא מאבקים בשרידי העבר ובגנטיקה ו"גדלתי ביום" תמציתו - מה שלא הורג, מחשל. לצד היותו מזכרת נאמנה ומייצג, "בניין קלפים" משמש גם כמתאבן מסקרן לקראת הפרק הבא ביצירה של כספי.

   

 (עצמאי)




ירונה כספי (צילום: אניה גולה)





רונית שחר שרה לורן מילק. אהובתי נהר.

פרויקט יוצא דופן, חריג ואמיץ, במרכזו מתמודדת הזמרת רונית שחר עם יצירתה האניגמטית והלא פשוטה של המשוררת לורן מילק. השירים (עשרה, על 29:55 דקות) אינם קלים, פה ושם סתומי כוונות, אינם מחורזים בדרך כלל ואינם נכנעים בנקל ללחנים.

אולם שחר, ברגישות גבוהה, מצליחה לפצח את האתגר של מילק ואת עולמה הדו-מיני והרב-משמעי, וגם נשארת נאמנה לעצמה, לסגנון ולסאונד הכה מוכרים שלה. העיבודים וההפקה המוזיקלית של אדם שפלן (שמנגן בחשמלית, בס, הקשה וקלידים) ערניים וקשובים למערכת היחסים הזהירה והמכבדת שבין הלחנים למלים.

הליווי המינימליסטי, אם של גיטרה חשמלית מרטיטה (כמו בשיר הנושא) אם של אקוסטית פוצעת (כמו ב"ידיים"), קובעים את האופי המינורי של האלבום. שיר הנושא הוא כסיפור מסגרת רווי אירוטיות למושא אהבה ("אני צפה מעל גב אהובתי, היא מלקקת לי את השערות הכחולות בגרון/ נהפכת לפרח הלוטוס שקטפה/ אני צפה בקרום החלב של תיפלתה/ השמיים באים עלי בנפילה של כוכב"), ביצוע יפה ומרתק, אחד המדויקים והמרגשים של שחר מזה שנים.

גם "ג'ון" הוא שיר רגיש ויפה, "מורידת השלגים" מטלטל בתחושת האובדן, בעוד "פעמיים בבל" הוא אגרוף מיניות הולם ברכות. ב"יונתן" מתחזקת ההרגשה שמילק מתכתבת עם יונה וולך, וגם עם יוצרים אחרים ודמויות נוספות כמרי פופינס ומרלין מונרו, שמופיעה כאן בשם נעוריה "נורמה ג'יין". האמת היא שהתקשיתי להתחבר לשיר האחרון. גם מפאת היותו חריג באלבום במבעו הקליל-קליט כפולק מפזז ועולץ, וגם משום שלהרגשתי לשיר הזה מגיע לחן שונה, יותר כואב, שיהלום את מלות השיר.

האלבום ננעל בשיר יפהפה נוסף, "תבוא כמו המים", הזמנה חושנית, מדודה וקופצנית, להתיר את כל הקשרים והצבעים: "שם מים קשים מעצב/ בוא בשבעת צבעי הקשת/ שם רוח נאנחת לוחשת/ בוא כמו יונה אחרי הגשם// בוא תיווכח שאני מאוהבת". וזה עשוי לקרות גם לכם בתנאי שתצטיידו בפתיחות ובאורך רוח  ל"אהובתי נהר".

   


(עננה/הליקון)




 
רונית שחר (תמונת יחסי ציבור)



13/05/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע