אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: אינסטרומנטלי פלוס
 

 
 
אהוד בנאי, שם טוב לוי ואבי ליבוביץ' אורקסטרה, עמוס עבר הדני וגיא יפה, אולארצ'יק ודג'יברי, עוזי רמירז


אהוד בנאי. אש קטנה

האלבום האחרון של אהוד בנאי הוא למעשה שני אלבומים באריזה משותפת כשהצידוק לאריזתם ביחד הוא היותם אינסטרומנטליים.

קצת מפתיע ולא צפוי לקבל דווקא מבנאי, אמן כה מילולי, שתי יצירות נגינתיות, אולם הן שמעידות גם על הגיוון שלו וגם על ביטחונו בקהל שלו. "אש קטנה" (11 קטעים, 39:53 דקות) מציג את פניו כנגן גיטרה אקוסטית (לא חשמלית!) חם ומרגש, קשוב ורגיש, שמצייר באצבעותיו תחושות, מצבי רוח ונפש ואווירה, של מי שמיטיב להתבונן בסביבה ולחקור את נפש האדם, שלו, ומנסה לזקק אמירה, כשהוא יושב אל המדורה וברקע המדומיין צלילים של אחרים (כמו "סרג'נט פפר" של הביטלס באחורי הקלעים).

שתי הרצועות הפותחות והסוגרות מושרות ("השטח" של משה קורן מזה ו"מה יישאר?" של אברהם סוצקובר מזה) באותה אווירה - אינטימית, חרישית וצנועה, תשע האחרות נושאות שמות מדויקים, גם אם ניתן להרגיש אחרת. למשל, "רדיו שירז" ספוג געגוע ואהבה למחוזות רחוקים וטכניקת הנגינה בו קצת אחרת, "גרנדוס" שנושא ערגה למרחבים רחבים עם חיבור שלהם לכאן, או המחווה מלאת הידידות והאהבה לגיבור הגיטרה שלו מייקל צ'פמן.

   

ב"זה הפסקול" 24 קטעים משמונה פסי קול קולנועיים שאותם הלחין ובהם ניגן (71.09 דקות). אוסף של מצבי רוח וקצבים משתנים, צבעוניות עשירה ונציגות מחבקת לקהילות ישראל שונות, כיאה לסרטים ה"חברתיים" אותם שירתה המוזיקה שלו. מקצתם, כמו "ל"ג בעומר" או "המרדף" (מ"בבל")יותר להיטניים ועומדים לכשעצמם. שני האלבומים  ביחד הם נדבכים נוספים בדיסקוגרפיה החשובה של אהוד בנאי, גם אם הם מיועדים לבנאי'לוגים מושבעים.

(אן.אם.סי.יונייטד)


אהוד-בנאי-רויטל-טופיול.jpg
אהוד בנאי (צילום: רויטל טופיול)

שם טוב לוי ואבי ליבוביץ' אורקסטרה. בחברה טובה

עשרת המוזיקאים והנגנים של אבי ליבוביץ' אורקסטרה, סוג של ביג בנד גרובי, מרחיבים את היריעה והצליל של שם טוב לוי בכיוון ג'אזי, מוסיפים עסיס וחיוניות עם אלתורים, תוספות והפלגה כיד הדמיון וההשראה. הם "מנפחים" את היצירות (ארבע נעימות וחמישה שירים; 42:04 דקות) ועל הדרך השדרוג כפול: גם מיטב הלהיטים של לוי, וגם אריזה מחודשת, בביצוע אולסטארס מצוחצח.

כשמו, האלבום מציע חברה טובה ליצירות של לוי, שאמנם נוכח בשירה, חליל ופסנתר, אולם כלי הנשיפה של האורקסטרה מתפקדים, כל אחד בתורו, בעמדת הכלי הסולן והמוביל, בהתאמה מושכלת של הכלים לאופי השירים. הרבה כבוד, הערכה והוקרה ליצירה ולמוזיקה, מבלי לקפח את השירה והטקסט.

הזדמנות מצוינת לשוב ל"בלילות הסתיו" הוותיק (דוד פוגל, ששת, 77') והמערסל, בדיאלוג קשוב, מרתק ונהדר בין חצוצרה (ארתור קרסנובייב) לחליל; לגעגוע והנהי המכמירים של "שובי לביתך" (דליה רביקוביץ) עם הטרומבון של ליבוביץ', לקופצנות העליזה של "טווס הזהב" עם סקסופון טנור, ל"התעוררות" (צפנת ירון ושם טוב לוי) עם גיטרה לשם שינוי, כשלוי מתפקד כקהל שנהנה מהטיפול ביצירתו ואפשר להאמין לו, יותר מתמיד, שאכן, בא לו לחלום (שלושה אלה, אגב, מ"התעוררות" מ-81').

   

וגם  "ריקוד ההוביטים" המשמח (מ"אלבום משפחתי" 83'), "פסק זמן" החביב שהלחין לוי לאריק איינשטיין ב-84' ו"הופקע" לטובת דו-שיח בין טרומבון לסקסופון בריטון (טל ורון), "בכפרך" קשישא (דוד פוגל, מ"שוחד" 87'), "חגיגה" הנמרץ (מ"כיכר החלומות" 01') בארומה בלקנית-מדברית (דווקא עם סקסופון האלט של אלון פרבר) תוססת יותר מהמקור, ו"התחלות"  החדש יחסית (מ"בן אדמה", 10'), שבו טרומבון (ליבוביץ') וחליל (לוי) הולכים ראש בראש. חגיגה בחברה טובה, פשוט כך.

 (קמע)

עמוס עבר הדני, גיא יפה. החולמים אחר השמש – המוזיקה של סשה ארגוב

 שני אוהבי מוזיקה - עמוס עבר הדני, נגן גיטרות, מעבד ומפיק מוזיקלי ותיק ומנוסה, וגיא יפה, זמר, מעבד קולי וטכנאי הקלטות רב מוניטין – יוצאים למסע אינסטרומנטלי באופיו ביצירה של סשה ארגוב.

הם נוקטים חילוף תפקידים לא פשוט אך מאתגר ביותר: הגיטרות של עבר הדני מתייצבות בעמדת הסולן הזמר וממלאת את מקום השירה, כשחבר טוב (צבי בומס) ובני משפחה (דני עבר הדני והילה יפה) תורמים קולות נוספים כתחליף אינסטרומנטלי-קולי ברקע.

התמודדות נהדרת ומרהיבה עם ההרמוניות המורכבות, המופלאות והקסומות של ארגוב כבסיס לווריאציות מתפתלות מהולות בהשפעות פיוז'ן וג'אז, אתני, ניו אייג' ומוזיקת עולם. הנגינה של עבר הדני רגישה ו-וירטואוזית בה בעת, מלאת אהבה והשראה.

   

תשע היצירות (50:56 דקות) שזכו לטיפול הן: "אליפלט" (נתן אלתרמן), "אם תרצי" (חיים חפר), "הקיץ עבר" (חפר), "שיר ארץ" (נתן יונתן), "זמר אהבה לים" (רפאל אליעז), "דוד שמש ואנטנה גם" (ע. הלל), "השמלה הסגולה" (חפר), "כשאור דולק בחלונך" (עמוס אטינגר) ו"החולמים אחר השמש" (יורם טהרלב). היינו כחולמים וכמוקסמים

(High Fidelity)

אולארצ'יק / דג'יברי. תה בשניים

גם כאן שני מוזיקאים חברים מבקשים לתת פרשנות משלהם לקלאסיקות, אמריקאיות הפעם, בגרסאות עבריות לשירים מספר השירה האמריקאי, מה שנקרא סטנדרטים, גרשווינים וכאלה. אלון אולארצ'יק גם תרגם לעברית, והסקסופוניסט אלי דג'יברי שעיבד והפיק מוזיקלית וגם תזמר כלי מיתר, בחרו תשעה שירים שדנים בקלילות מחזמרית-קברטית אופיינית בביחד ובלבד שבזוגיות.

ביניהם: "תה בשניים" של ארווינג סיזר ווינסנט יואמנס, "לבד ביחד" (Always together) של הווארד דייטץ וארתור שוורץ, "ניפרד ודי" (Let's call the whole thing off) של ג'ורג' ואיירה גרשווין, "עוד ניפגש בחיים" (We'll be together again) של פרנקי ליין וקרל טי. פישר או "דברים שמזכירים לי אותך" (Those foolish things remind me of you) של אריק משוויץ וג'ק סרטרצ'י.

   

אולארצ'יק מנסה לגייר את השירים ברוח עכשווית לגמרי (עם איזכורים והתייחסויות לדירה שכורה, פיתה, אינטרנט, מסיבת פורים ו...שיר של עלי מוהר).

אלו לא תרגומים משוכללים כשל אהוד מנור למשל, אבל הם חמים ומעבירים את רוח הדברים. "קחי את זה באיזי/ אל תתאהבי/ תאהבי ת'עצמך/ זה בטח מגיע לך", הוא מחבר מלים שלא היו ל"פאנוניקה" של טלוניוס מונק, ומאפיין את גישה המשחק הבלתי אמצעית, המשועשעת והמפלרטטת.

 גם דג'יברי בא לזה מכיף טהור. מפליא בנגינת הסקסופונים (סופרן, טנור ואלט) ואפילו מצטרף לשירה של Smile (של צ'רלי צ'פלין!) היחיד באלבום שנשאר נאמן לשפת המקור האנגלית (ג'ון טרנר וג'פרי פרסונס) ולמרות הביצוע המאופק, הכואב והלוזרי-משהו, האופטימיות מנצחת.

גדי להבי (פסנתר), ברק מורי (קונטרבס) ועופרי נחמיה (תופים) משלימים את החמישייה של אלון ואלי, אליהם מצטרפים נגנים ייעודיים נוספים (אבישי כהן החצוצרן למשל)  וגם שתי זמרות מצוינות - אחינעם ניני (ב"ניפרד ודי") ופאולה ולשטיין (ב"כל כולי"). כיף טהור.

(אן.אם.סי.יונייטד)

עוזי רמירז. Cheese in my pocket

הגבינה בכיסו של עוזי רמירז היתה צריכה כבר להעלות עובש בהמתנה המתמשכת שלה לתורה, אבל שמרה על טריות וחיוניות גם יותר משנה מאז צאת האלבום שלו לאור. האמת היא שחזרתי אליה לא אחת עד שנמצא החיבור ההולם להצגתה.

זה אמנם לא אלבום אינסטרומנטלי, להוציא רצועה קצרצרה אחת, Home tree evil eye, לקראת סופו, שאר 11 היצירות מושרות, ובאנגלית. אבל הרוח והנשמה של אלבום נהדר זה (השני שלו) היא אינסטרומנטלית.

גם יוצרי האלבום – רמירז ככותב וכמלחין, כמפיק וכמתזמר, ובעיקר כזמר ונגן הגיטרות, הבנג'ו והקלידים, שחם אוחנה כנגן הבס וטל תמרי כמתופף – התכוונו לכך, משלא צירפו את מלות השירים, המקוריים בתכלית, שחיבר רמירז. מן הטעם הפשוט שהנגינה היא העיקר בהם.

במיוחד יעידו על כך Surrender הפותח, שכולו הכרזת רוק'נרול של פעם, עם האקו והפוזה, עם התסרוקת ועמידת המוצא, הכל מדומיין, ו"פיסות נייר", שהוא רית'ם'נבלוז נוסח "דייר סטרייטס", רק יותר מחודד, אדג'י וקיצוני, ומסתיים כמו סאונדטרק לסרט קולנוע . כל אחד מהם מתארך ליצירה מפעימה של יותר משבע (ושמונה!) דקות.

חגיגה של גיטרות ושל תוספות מיתרים, נשיפה וקלידים, שיש בה מכל הטוב שאפשר לדמיין - קאנטרי רוק (Boodean), רוק בלוז (Call my name), פרוג רוק (Blossom), פופ-רוק סטייל ביטלס וסקוויז (שיר הנושא), בלוז נטו (Love you all the time), קאנטרי שיכורים (The elevator goes up and down) הנועל, והדהודים נהדרים לקרלוס סנטנה המאוחר, לאריק קלפטון הבלתי נגמר ואפילו לקט סטיבנס בראשית דרכו.

   

כמו בגבינה, עובש היא לא מלת גנאי, אלא ארומה משכרת להתמכר לה. אלבום רוק מופלא של נגן משובח וחוויה בלתי נגמרת שתענוג לחזור עליה

(עצמאי)



02/07/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע