בדרן במלוא מובן המילה
נתן דטנר, אחד השחקנים העסוקים והמצליחים יותר בתיאטרון הישראלי, מוצא זמן גם למופע זמר ובידור. כקולגות קודמים וידועים לפניו, גם דטנר מאמץ את המתכונת הנושנה של הגשת שירים לצד מונולוגים משעשעים, כבבואה וכפרשנות לחייו האישיים והמקצועיים.
המופע "דטנר על הגג" - שם שיש בו אזכור ישיר לגדול תפקידיו בעת האחרונה, טוביה החולב במחזמר "כנר על הגג", וגם רימוז מפורש, ריאלי למדי, למעמדו בתיאטרון המקומי - לוקח את מגישו אל החומרים שמזינים את אהבת הבמה שלו: המחזמר האמריקאי, השנסון הצרפתי וההומור היהודי. ולגמרי לא במפתיע מציג את האיכויות והכישורים האחרים של דטנר, הלאו דווקא תיאטרליים-משחקיים - כזמר, כמספר סיפורים וכבדחן. בדרן. ואם מלה זו מגמדת או מעליבה חלילה, המושג האנגלי אנטרטיינר, יושב עליו הרבה יותר טוב.
אולי זה מפני שהוא מנמיך ציפיות ולא מגדיר את המופע כהופעה אלא כפגישה עם הקהל, כהצעה להיכרות ולהתיידדות. באמצעות הטריק הפשוט והמשופשף של היחשפות אישית לאדם שמאחורי מסכת השחקן, דטנר משתף את שומעיו וצופיו באנקדוטות ובסיפורים מרגשים מחייו האישיים - ילדותו, שאיפותיו וחלומותיו, הוריו ומשפחתו - בנקודות ההשקה שלהם עם חייו והישגיו המקצועיים, וגם בפרטי טריוויה מעולם התיאטרון, כאן ובחו"ל.
כפי שניתן היה להתרשם לאורך השנים מחלקו ומתרומתו כמנחה במחוות הרבות של התיאטרון הקאמרי, ומתוכניתו הרדיופונית המשותפת עם אודיה קורן בגלי צה"ל, דטנר הוא איש של הגשה. לא עניין מובן מאליו, אבל עם הכישרון והוותק, הניסיון והביטחון שלו כאיש במה, יש לדטנר יכולת סיפורית גבוהה, תמציתיות, עיתוי מדויק, פאנץ' מתוזמן, ובעיקר לטעמי חוש לחוש את הקהל. לאלתר ולהגיב, ממש כסטנדאפיסט, להערות ואף להפרעות מצד הצופים. בהחלט חיית במה.
"דטנר על הגג" (צילום: גידי לויתן)
מי זה נתן דטנר
הוא שוזר בדיחות ומעשיות משעשעות, גם באנגלית וביידיש, בין השירים ובתוכם. מדגים את מרכזיותה של האהבה, את חשיבותה של הזוגיות ואת חלקן של הנשים בחייו ובחיינו; מזכיר לקהל שבומבה צור ז"ל היה טוביה הראשון ב"כנר על הגג" של גודיק; מנסח את חמש התקופות בחייו של שחקן (מי זה נתן דטנר?; תשיגו לי את נתן דטנר; תשיגו לי כמו נתן דטנר; תשיגו לי נתן דטנר צעיר; ומי זה נתן דטנר...); ומסביר מה בדיוק מסתתר מאחורי עמותת FTC - ראשי תיבות של fuck the children, המלצה חמה להורים מבוגרים ליהנות מחסכונותיהם ולהשאיר כמה שפחות לילדיהם...
הצד המפתיע יותר אצלו הוא השירה. אמנם בשנים האחרונות כיכב במחזות הזמר "כנר על הגג" בקאמרי, כאמור, וב"גברתי הנאווה" בהבימה, ופה ושם התכבד בנאמברים מושרים (בעקר במחוות שבהנחייתו), אבל הוא יותר שחקן מאשר זמר. ואכן, אם תתעלמו לרגע מהעובדה ההיסטורית (!) שנתן דטנר ניצח את דודו פישר בתחרות זמר (קדם אירוויזיון 1987...), תגלו שהוא בהחלט מיטיב לשיר. שירים של במה ותיאטרון, שירים שיש בהם בשר ותוכן, כבסיס למשחק ולהגשה, כמו מחזמר, קברט או שנסון. ואני לא יודע אם זה בזכות התמדה בשיעורים לפיתוח קול, או הודות לאימוץ נבון ומושכל של המלצות ההדרכה הקולית במחזות הזמר בהם השתתף, שהוא מפליא בבהירות השירה וברהיטותה.
נתן דטנר (צילום: גידי לויתן)
תמצאו אותו שר (עם רי"ש מתגלגלת ומודגשת!) את "לו הייתי רוטשילד" כטוביה החולב שכה היטיב להיכנס בנעליו ב"כנר על הגג"; את "אותי את אוהבת?" מאותו מחזמר, דואט האהבה שבין טוביה להודל, רעייתו ואם שבע בנותיו - מבצע את שני הצדדים בדואט, ומרשים אף יותר בתפקיד הנשי; מיטיב להגיש שנסונים נצחיים כ"בלי גסויות" של ז'ורז' ברסנס ("מי אוהב מלים גסות" בתרגומו של דן אלמגור) כולל ג'סטות גופניות שמזכירות את יוסי בנאי, היבואן הראשון של השיר לארץ, "אהבה בת עשרים" של ז'ק ברל (בתרגומה של נעמי שמר), ו"עלי שלכת" של איב מונטאן גם הוא בתרגומה של שמר (המקור הצרפתי הוא של ג'וזף קוסמה וז'אק פרוור), כולל בית בצרפתית; "נשים רוקדות" של יורם טהרלב ומשה וילנסקי שנכתב בהשראת השנסון (כולל עדכון לזמננו של טהרלב); ועוד שני שירים שנתפרו למידותיו - "נתיידד לאט לאט" בפתיחה ו"אמהות יהודיות" (כמחווה מרגשת לאמו) לקראת נעילה, אך מתעקש שלא לבצע את "הופה הולה", ששלח אותו ואת אבי קושניר לאירוויזיון 1987 (מה שלא מפריע לו להאשים את קושניר באחריות לזכייה באותו קדם...).
למופע יש שני פורמטים. עם שלושה נגנים לאולמות בתפוסה של 500 ויותר צופים - ואז מנגנים עמו גם מתופף וקונטרבסיסטית, ועם נגן אחד לאולמות קטנים יותר, כפי שעשה זאת בפסטיבל מספרי סיפורים האחרון עם הפסנתרן והמנהל המוזיקלי ליאור רונן, מה שתורם למבנה ולמסגרת הקברטית של מופע מאוד מהנה.
נתן דטנר (צילום: גידי לויתן)
נתן דטנר. דטנר על הגג. תיאטרון גבעתיים. שישי, 21 באוקטובר 2016