אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן משה בן יוחנה ובועז כהן בהופעה - בינגו
 

 
 
העריכה, השילוב בין הסיפורים לשירים, כשל עורך רדיו מיומן. הם שזורים יפה זה בזה, מיטיבים לאייר אחד את השני, עד שמתפתה לחשוב שעבדו במשותף על הספר ועל האלבום. כהן עם זיכרונות ילדותו, נעוריו ובחרותו, ותחנות המוזיקה, האמנים והאלבומים שליוו ועיצבו את חייו כאדם, כמוזיקאי וגם ככותב, ובן יוחנה עם שיריו. הם משלימים אחד את השני: בן יוחנה כותב שירה בפרוזה, כהן כותב פרוזה בשירה."
המופע המשותף של בן יוחנה וכהן הוא נס תרבותי, אירוע קטן וצנוע, נעים ומחמם לב


"אתה אני ומיטל", אלבום הבכורה של המוזיקאי משה בן יוחנה, ראה אור כבר לפני כעשרה חודשים. מסיבות שונות האלבום לא תפש לי את האוזן, בעיקר אולי, בגלל שנחת אצלי בתקופה של יותר מדי הפקות מוזיקליות של עמיר לב, שהוא גם המפיק של בן יוחנה. מתנצל. אמנם לקח זמן, אבל לשירים טובים אין תאריך תפוגה.

עד ל"אתה אני ומיטל", הוכר בן יוחנה (40) יותר כנגן קונטרבס ובס חשמלי, בעיקר בהרכבי ג'אז, כמנהל מגמות מוזיקה במקום מגוריו, וגם ככותב ומלחין שמופיע בקטן, כמעט להנאתו. אלא שלשירים טובים, כאמור, יש נטיה חתרנית ועיקשת לטפטף ולחצוב דרכם אל לבם של השומעים, במעגל שהלך והתרחב, עד שלא היתה ברירה אלא להיכנס לאולפן ולהלבישם בשמלה ראויה.

חכו לשורה האחרונה

בן יוחנה (לא השם הכי אטרקטיבי, גם הוא מודה) הוא טרובדור של מילים, מספר סיפורים בשירה. שירים פשוטים לכאורה, בשפה פרוזאית, אבל תמיד נמצא בהם טוויסט בעלילה, פאנץ' שיכול להיות מחויך או מרגש, מפתיע או מפויס, מטלטל ואפילו מסעיר. וגם אם נדמה לכם שהוא שר כלאחר יד, חכו לשורה האחרונה, לבית האחרון. הם עשויים להפוך את השיר על פניו.

בהתאם, ההגשה שלו סיפורית-דקלמנית, יותר מאשר שירית-זמרתית, ולטעמי שואבת השראה ומתכתבת עם יוצרים-מבצעים כמאיר אריאל, זאב טנא, אריק ברמן, נעם רותם ועמיר לב.

בן יוחנה כהן צילום ירון אמיתי ע2.jpg
משה בן יוחנה (מימין) ובועז כהן (צילום: ירון אמיתי)


למרות שסגנון הגשתו שונה - הוא מתאפיין ביבשושיות של ציון עובדות ובפני פוקר, ספק השירים לא שלו, ספק הוא מודע לסיומים המהפכים שלהם - תמצאו בשיריו השפעות מכל אחד מהמוזכרים לעיל, בכתיבה ובחריזה, בהבעה ובאינטונציה.

הסערה, אם בכלל - סערת הריגושים הפנימיים וסערת הרגשות בקרב שומעיו - היא בנגינה, בעיטורי הגיטרות, בהפקה המוזיקלית של לב. וזה אלבום ברוחו של עמיר לב, במסורת הנגינה הנזירית, הפשוטה, העניינית אך הטעונה שאופיינית לו. זו שמדגישה את המילים והסיפור, ומעמידה את השירה והכוונה בחזית.

את הנגינה מוציאה לפועל שלישיית Tree (שליוותה את גבע אלון בראשית דרכו): בן גולן בגיטרה חשמלית, דור קורן בבס ונווה קורן בתופים, כשאליהם מצטרף יאיר ורמוט בנגיעות האורגן האלקטרוני פרפיסה שמבליח ביציאות מרשימות (כמו ב"היי זו לא את" וב"כל יום").

לב עצמו מרביץ סולו גיטרה ב"ניו יורק" ואסי זליג - נגן הופעה של בן יוחנה, לצדו של המתופף חגי פרשטמן - מוסיף גיטרה אקוסטית (וגם כינור) ב"שלושה חודשים".

שירים שמשלימים סיפורים. ולהיפך

תריסר שירים ב"אתה אני ומיטל" (41:53 דקות). סיפורים קטנים-גדולים מהחיים. הרבה אהבות שנקטעו אבל לעולם לא נגמרו. אהבות מוחמצות, שזורות כאבי לב שהפכו למחזור חיים ומנוקדות בפרידות מכמירות בפגישות מפתיעות. שירים משפחתיים, של הורות, שלובים במציאות הישראלית, בנופיה, בדפוסי הבילוי שלה ובצלילי המלחמות שלה. בקיצור, אלבום חסר גיל וטוב לכל עת, במיוחד בהוויה המקומית. מומלץ בהחלט.

ויותר ממנו מומלצת ההופעה. כן, כן. לא שבן יוחנה ניחן במראה של זמר או בלוק של כוכב, אלא דווקא משום היותו האיש הפשוט, שאינו מעורר ציפיות. בימים אלה הוא עושה זאת ביחד עם עיתונאי המוזיקה בועז כהן, שדר הרדיו (fm88), מוזיקאי בעצמו (חבר לשעבר בלהקת פונץ') ומחבר הספר "סיפורים קטנים תקליטים גדולים". זה מופע של סיפורים ושירים. מופע קטן, תרבותי מה שנקרא, נעים ומחמם לב.

בן יוחנה כהן צילום ירון אמיתי ע.jpg
משה בן יוחנה ובועז כהן (צילום: ירון אמיתי)

החבירה שלהם היא סוג של בינגו, נס תרבותי קטן, דווקא משום שהיא צנועה בתכלית (זליג ופרשטמן, בן יוחנה באקוסטית וכהן בפסנתר ובקלידים) וחסרת יומרה. כהן קורא קטעים וסיפורים מספרו ובן יוחנה מגיש ביניהם שירים מאלבומו.

העריכה, השילוב בין הסיפורים לשירים, כשל עורך רדיו מיומן. הם שזורים יפה זה בזה, מיטיבים לאייר אחד את השני, עד שמתפתה לחשוב שעבדו במשותף על הספר ועל האלבום. כהן עם זיכרונות ילדותו, נעוריו ובחרותו, ותחנות המוזיקה, האמנים והאלבומים שליוו ועיצבו את חייו כאדם, כמוזיקאי וגם ככותב, ובן יוחנה עם שיריו.

הם משלימים אחד את השני: בן יוחנה כותב שירה בפרוזה, כהן כותב פרוזה בשירה (התרשמות שלי מהאזנה לקריאתו את הפרקים והזיכרונות, לא מקריאה שלי את הספר). על סיפורי מוזיקה, אהבה וקיץ של כהן משיב עמיתו בבלדה "תכננו שתגיעי בקיץ" - שיר לקראת ילדה, שתוכננה בקפידה, רק שנולדה במלחמת לבנון השניה; ועל ניו יורק בשלג מחזיר בן יוחנה ב"ניו יורק" הפולקי (שיר שמספק לאלבום את שמו) על ביקור מפתיע של חבר עבר, צלע במשולש אוהבים קייצי.

ב"אתמול עוד פעם אחת" מעלה כהן זיכרונות ותובנות מבילוי של אב ובן בשפת הים של תל אביב, ובן יוחנה מתחבר אליו עם "חבל שלא באת לים", אחד מהטובים יותר בשירי האלבום, חוויית הבילוי שלו בשפת הים, עם ילדו בן החמש - גם הם, אב ובן, ללא אמא. ואילו הנערה עם הצ'לו, מושא הרהוריו חלומותיו של כהן מהרכבת התחתית בלונדון, מזמינה את אהובתו המשתנה תדיר של רעהו ב"כל יום".

   


בין לו ריד לפינק פלויד

בתווך הם מארחים את יהלי סובול בהופעה הזאת. הוא נכנס עם "קרוליין אומרת" של לו ריד (בביצוע חד, מרתק ומהפנט, כשבן יוחנה עובר אל הקונטרבס) להשלים את "איך היכרתי את לו ריד" של כהן, ומוסיף עוד שני שירים ("כל יום קצת" החדש, מאלבום שייצא בחודש הבא, ו"לא יכול בלי זה" הוותיק).

לאחריו, המופע מתהדק אף יותר. אולי מפני שמושאי הכתיבה קרובים ומוכרים להם, ואולי מפני שהנגינה המשותפת מתגבשת ומזכירה יותר את האלבום ואת המנטור עמיר לב. במיוחד ב"שלושה חודשים" (רק עם אקוסטית דעתנית) שכתב בן יוחנה לבתו, ב"החומות" (רווי המתח והאנרגיה הכבושה והמבעבעת) שהוא כתב לבנו, וב"מאחורי הקיר", שלא נכלל באלבום מן הטעם הפשוט שהוא לחן שחיבר בן יוחנה לאחד מ-66 הסיפורים של כהן. שיאו היצירתי של שיתוף הפעולה ביניהם.

אזכיר רק את "הלוואיי והיית כאן" שבו מפליג כהן אל זיכרונותיו כילד בן 11, על חוף הים של ימית, ולהיכרות הראשונה, המפעימה והמסעירה שלו (באמצעות הטרנזיסטור) עם אלבום המופת של הפינק הפלויד.

בן יוחנה מתחבר אל הצפת הרגשות של פעם עם ההתאפקות של "לא לבכות", השיר הקצר ביותר באלבום, שמנציח את אהבתו של החייל שגיא שובל ז"ל, כותב ארבע השורות הראשונות. שניהם מבצעים את השיר לבד, לצלילי אקוסטית ופסנתר, כמחווה לכך שכהן התאהב בשיר ושידר אותו לא מעט ב-88fm.

בן יוחנה כהן צילום ירון אמיתי ע1.jpg
משה בן יוחנה ובועז כהן (צילום: ירון אמיתי)


הסיום, עם "נוסע תמים", השיר שפותח את האלבום בסערה, במשחק פיתוי שהלך רחוק מדי והפך סתם טרמפ לללחיצה על ההדק, נטען בחגיגת קצב ואנרגיה ובחדוות נגינה, שאליה שב ומצטרף סובול.

שעה ורבע של הופעה. לא צריך יותר בשביל להיווכח שמשה בן יוחנה ו"אתה אני ומיטל" ראויים לתשומת לב. גם "סיפורים קטנים תקליטים גדולים" של בועז כהן. אבל הוא לא המנדט שלי.

משה בן יוחנה, אתה אני ומיטל (עצמאי)

בעז כהן ומשה בן יוחנה, סיפורים ושירים. הספריה, קרית אונו. שלישי, 10 בינואר 2017

למועדי מופעים >

18/01/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. משה בו יוחנה ובועז כהן בהופעה משותפת
איריס כהן הבר , קרית ביאליק (19/01/2017)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע