אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן דני סנדרסון משיק אלבום - בא ליהנות
 

 
 
גם כשההומור מאופק, ליד המילים ובין השורות, אי אפשר לטעות בכתיבה של סנדרסון, בהבנה ובהכרה שלו ששירי פופ נועדו להנאה, לא לצרכים של חינוך מחדש, תיקון נשמה או תיקוני דרך. כך גם המוזיקה שלו. סנדרסונית. פופ-רוק עתיר גיטרות, סוחף, משתוקק, מחולל תנודות טובות ומבשר הרמוניות לעולם. פופ של הסיקסטיז משיק לרוק של סבנטיז, אינספור נגנים (רביעיית כלי מיתר, שלישיית נשפנים), המון גיטרות ואווירת משובה ותנופה מוכרת וכיפית."
בהופעה עם שירים חדשים ולהיטים מהעבר, סנדרסון נתן שואו מלא חן, בדיוק כמו לפני 50 שנה


בצעד אמיץ, לא מקובל אצל זמרים-כוכבים ויוצא דופן ממש, הפתיע דני סנדרסון כשהשמיע את כל שירי אלבומו החדש "מכאן הדרך" במופע ההשקה שלו. לכאורה, זה מה שכל זמר צריך לעשות, אבל לבד ממתחילים, שאין להם מספיק חומרים להופעה, זמרים-יוצרים אינם נלהבים לעשות זאת.

"מנה עיקרית", כינה סנדרסון את עשרת שירי האלבום (יש בו 11, אבל האחרון - "לכל אחד יש כוכב", הוא בונוס שהוקלט כבר ב-1995 ורק עתה נכנס רשמית לדיסקוגרפיה הסנדרסונית), ובהיגיון של שף במסעדה, הגיש אותה אחרי מתאבנים של מנה ראשונה, ולפני מה שהגדיר "שלל קינוחים".

שירים אישיים ואנושיים

"מכאן הדרך" הוא אלבום האולפן התשיעי שלו, שבע שנים אחרי "לא יפריד בינינו" שבו התמודד סנדרסון עם הפרידה מרעייתו נעמי שנפטרה בטרם עת. בפרק הזמן שביניהם הוא נשאר "בכותרות" באמצעות "נתתי לה חיי", מחזמר על פי שיריו שהפיק תיאטרון הבימה ב-2012, ובזכות האיחוד הרביעי וחסר התקדים של להקת כוורת בקיץ 2013.

דני סנדרסון צ יובל אראל1.jpg
דני סנדרסון (צילום: יובל אראל)


אולי אין באלבום החדש להיטי ענק דוגמת אלבומי הסולו המוקדמים שלו, אבל יש מקום להניח שהם יישארו איתו לאורך זמן רב יותר. ראשית, משום הזמן הרב שדרשה הבשלתם; שנית, משום היותם "אישיים" ואנושיים יותר, פחות סיפוריים ולאו דווקא מצחיקים; שלישית, משום הדוגמה שניתן לגזור מנוכחות הרפרטואר האישי המוקדם שלו במופע הנוכחי - ארבעה משירי "לא יפריד בינינו", ואף לא אחד מהאלבומים שקדמו לו.

אלבום אחד, שני קטבים

"בוכה וגם צוחק", השיר שפותח את האלבום החדש, התגלגל לרדיו כבר לפני חמש שנים (והוקלט עם להקתו הקודמת, בה נגנו תמר אייזנמן, יותם בן חורין, שאול עשת ושי וצר), ובהתאם לזמן כתיבתו, הוא בוחן עדיין את מצבו האישי-הקיומי החדש: "כשהלכו/ ממני חברים/  נשארו מהם רק השירים/ ברחוב סואן שומע מנגינה/ בלבי מוחה דמעה קטנה// בוכה וגם צוחק, מה עובר עליי/ לא מבדיל בין יום ולילה/ בוכה וגם צוחק, מה נפל עליי/ איך ממשיך מכאן הלאה."

  


שיר הנושא, שראה אור שנה אחריו (2013), ולמעשה נועל את האלבום, כבר מטמיע השלמה והתנסות וקובע טון מנחה ומדריך של הורה: "מתחת שמיים מעוננים/ תרגיש לעיתים לבדך/ ואם אם יבואו ימים קשים/ אי אהיה שם איתך/ את השביל הזה אני מכיר/ עברתי בו בעודי צעיר/ תגלה שיש כמה שלטים/ שלפעמים הם טיפה מטעים/ מכאן הדרך מפתיעה/ לטוב לפעמים לרע/ גם אני צעדתי בה/ והגיע גם תורך." לא סתם הוא מקדיש אותו לשני נכדיו.

אלו הם שני קטבי האלבום כשבתווך שירים מאוחרים יותר, קיומיים יותר, שיש בהם התבוננות החוצה, אל הסביבה, המיידית וההיקפית. "אנחנו לכודים בתוך מעגל/ בין קיצוני למתון/ הם מניחים את הכבוד על משקל/ שוב חוזר הניגון// לא כדאי לו לא כדאי לי/ לא כדאי לאף אחד הכל כמו שהיה", הוא שר ב"לא כדאי לו" אותו הוא מקדיש "לאזורנו הנפיץ". וב"עמק המסתור", שגונו רוקי, הוא מפרט פרנויות חברתיות נוספות ומבקש קצת שקט ומרגוע מכל הקשקשת ברשת.

דני סנדרסון והלהקה צ יובל אראל.jpg
דע סנדרסון והלהקה (צילום: יובל אראל)


חוזרים לסבנטיז

ב"האיש עם הכובע" הוא הופך דמות אגבית מן הרחוב לגיבור שיר, עוד לוזר סנדרסוני; "תתני לו להסביר" הוא המתכון שלו לזוגיות בריאה; את "מקנא בציפורים" שנשמע פוסט-גזוז הוא כתב בהשראת דדלוס האגדי, שניסה להגיע לשמש, כנפיו נמסו בחומה ו"מת, אבל מת שזוף..."; "גורל שדוד" הוא התייחסות לכרוניקת הכותרות בעיתון; ב"להציל את העולם" הגרובי הוא חוזר לעמדת האיש הקטן מול העולם - "לא תיארתי לעצמי שהכל יהיה אישי/ נשברתי נסגרתי/ הלכתי עם הראש באדמה/ חלפו להם שנים התרגלתי לשכנים/ נפתחתי שאפתי/ להיות אדם עם לב ונשמה/ והיום אני מוכן להציל את העולם/ רק שמישהו ידאג להציל אותי"; ואילו "קוזה נוסטרה" הוא יצירה אינסטרומנטלית שמבקשת ליצור אח צעיר, ממשיך דרך ואולי גם משקל נגד ל"תמנון האיטר" הוותיק.

גם כשההומור מאופק, ליד המילים ובין השורות, אי אפשר לטעות בכתיבה של סנדרסון, בהבנה ובהכרה שלו ששירי פופ נועדו להנאה, לא לצרכים של חינוך מחדש, תיקון נשמה או תיקוני דרך. כך גם המוזיקה שלו. סנדרסונית. פופ-רוק עתיר גיטרות, סוחף, משתוקק, מחולל תנודות טובות ומבשר הרמוניות לעולם. פופ של הסיקסטיז משיק לרוק של סבנטיז, אינספור נגנים (רביעיית כלי מיתר, שלישיית נשפנים), המון גיטרות ואווירת משובה ותנופה מוכרת וכיפית.

כשחושבים על זה, ב"גזוז" - עם שלושת נגני הנשיפה שלה - הניח סנדרסון את היסודות הראשונים לאימוץ הגרוב בישראל בשלהי שנות ה-70, עוד לפני שידעו שהוא כזה. ומאז הוא מאוהב במבע הרוקנרולי, המלהיב והשוצף של כל נשיפה. הם חלק בלתי נפרד מאלבומיו האחרונים וגם היו ממופע ההשקה - הם (עמית פרידמן בסקסופון, יאיר סלוצקי בטרומבון וספי ציזלינג בחצוצרה) ועמיתיהם ברביעיית המיתרים (מאיה בלזיצמן בצ'לו, אבנר קלמר וחן שנהר בכינורות וניצן קנטי בוויולה), בתקווה שימשיכו לשרת את המוזיקה של סנדרסון גם בריצה השוטפת של המופע.

  


קריירה בת יובל

עוד משהו: הוא בן 66 והשנה הוא יובל לפעילותו הבימתית, מאז התגייס ב-1967 ללהקת הנח"ל. המפליא בקריירה זו הוא שלמרות שחלקים ממנה מוגדרים כדרך סולנית, סנדרסון הוא במובהק איש של להקות. לא רק בלהקות הדגל שיצר קודם פריצתו "הסולנית" (כוורת, גזוז ודודה, ששיריהם מפרנסים את מופע הבמה שלו), אלא גם עם ההרכבים שמלווים אותו, בעבר וגם היום, בעיקר על הבמה. יחד אתו הם שבעה - כפיר בן ליש (שהולך אתו כמעט 20 שנה) באקוסטית, עידו זלזניק בקלידים, מיקי ורשאי בבס, אמיר ברסלר בתופים, הילי בוימל בגיטרה חשמלית ואורית שלום כזמרת ליווי. הוא מתלוצץ איתם, מפרגן להם, מפנק אותם ומשתף אותם בשירת סולו למכביר, כנהוג בלהקה.

היבט זה בא לידי ביטוי גם ברפרטואר המופע, שמחציתו לקוחה מיצירותיו בעבור להקות. את המופע הוא פותח עם "אתה לבד", אחד מארבעה שירים מ"לא יפריד בינינו", אלבומו הקודם והיחיד (בנוסף על "מכאן הדרך") שמיוצג בהופעה. גם רוק המסע והגעגוע שהוא נושא בכנפיו, וגם המוטיב של "ואתה לבד/ מתגלגל בדרכך/ אתה לא לבד/ אחרים לבד איתך", זוכים לחיזוק ולתמיכה לאורך המסע הבימתי. כמו ב"זאת שמעל לכל המצופה" הוותיק, שנכתב כבר ב-1974 (בעבור הגשש החיוור) ונכנס רק לאלבום הקודם: "מפני שהיא אומרת דבר פשוט/ אם ביחד אז רק לחוד...".

דני סנדרסון ענת עצמון צ יובל אראל2.jpg
ענת עצמון עם דני סנדרסון (צילום: יובל אראל)


מיד אחריו "רוני" של "גזוז", עם בן ליש בעמדת הסולן; "שירות עצמי" של "כוורת" כשזלזניק מוביל את השירה מהקלידים; ב"עפיפון", שהועיד לביצועה של יהודית רביץ בפרויקט "תולדות המים" מראשית המילניום הנוכחי, זוכה בוימל; ובן ליש מקבל נתחת נכבד ביותר גם מ"לא ידענו מה לעשות" של "כוורת"; לפני שקרן מלכה, שהיתה זמרת ליווי בהרכב הקודם, והיום זמרת בזכות עצמה, מוזמנת להפגין את שירת הסול האנרגטית שלה ב"כמה?" מ"לא יפריד בינינו". רגע לפני הצגת "מכאן הדרך" כסדרו, יש זמן ל"תמנון האיטר" במלוא תפארתו ובמתן תפקידים לכל כלי הנגינה, לזכר תזמורת רשות השידור עם זוזו מוסא.

29 שירים בפחות משעתיים

עם תום השמעת האלבום החדש (מעניין אם זו הכוונה גם במופע השוטף) חולק סנדרסון את השירה בשיר הנושא מאלבומו הקודם עם בן ליש יד-ימינו, תרתי משמע, ולאחריו את בת זוגו הזמרת ענת עצמון, לביצוע משותף של "שיר עבודה" מ"גזוז". במעבר שעשתה למשחק ביידישפיל, כבר הספקנו לשכוח את יכולותיה כזמרת. ויש לה עדיין מה לתת.

ללא קשר: הנוכחות של "גזוז" (חמישה שירים בסך הכל) הפכה את סולנית הלהקה מזי כהן לגיבורה הנפקדת של המופע, כשבנעליה ניסו להיכנס גם שלום ב"חללית" ובוימל שחברה אליה ב"מילים יפות". שיר נוסף של ההרכב ההוא, הגֵג הידוע בכינויו "היא התיישבה ליד פסנתר", הופקע מביצועה הלהקה לטובת רועי בר-נתן ש"קפץ" לרגע מתוך האולם, וסיחרר את הקהל המשתאה בווירטאוזיות שלו.

  


הסיום היה נוסטלגיה נטו. "שיר המכולת", "נתתי לה חיי" ו"יו יה" המופלאים של "כוורת", מבוצעים על ידי 14 הנגנים כולם. וגם "לידיה הלוהטת" (עם בן ליש ברוק סוער כהליכתו) ו"אלף כבאים" מימי "דודה". האנדרסטייטמנט "היה נחמד", נעל כרגיל את המעמד.

29 שירים ואפילו לא שעתיים הופעה. לא רק שהשירים קצרים, לא מבלבלים את המוח ולא מתארכים שלא לצורך, גם סנדרסון מתקתק אותם, כהרגלו, באותן התלהבות, חיוניות ומחויבות כבפעם הראשונה. אין כמו סנדרסון להכיר את ערכו, כוחו וחשיבותו של שיר פופ טוב לבניית מצב רוח, להעלאת המורל ולהנאת הקהל.

אצל סנדרסון אין הפתעות. מה שאתה שומע זה מה שאתה רואה, ולהיפך. 45 שנה ל"כוורת" ודבר לא השתנה בהתנהלותו הבימתית. על החנדאלאך והשטיקים, הג'סטות הגופניות, הטיקים בהבעות הפנים, גינוני הבמה. קטעי קישור משעשעים, ספק בדיחות של שורה-שתיים, ספק סטנדאפ מתוכנן מראש, הכל מהודק וענייני.

הוא בא ליהנות. גם אם שמעת אותו אלף פעמים, הוא עדיין טרי ורענן, מלא חן ואהוב. גאון במה בפעולה.

דני סנדרסון צ יובל אראל2.jpg
דני סנדרסון (צילום: יובל אראל)


דני סנדרסון. מכאן הדרך (אן.אם.סי.יונייטד)
דני סנדרסון. מכאן הדרך, מופע השקה. מוזיאון תל אביב. שישי, 10 בפברואר 2017

למועדי מופעים >

12/02/2017   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע