אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן גלית גיאת - בין עצבות לתשוקה
 

 
 
את ההתרגשות שומרת גלית גיאת לבמה. אם ההפקה המוזיקלית של האלבום רכה מדיי, כמעט חסרת שפיץ, גיאת של הבמה היא אש להבה, אפילו שלוחת רסן."
אלבום הבכורה של גיאת מתאפיין במינוריות שקטה, אבל על הבמה היא אש להבה, סוערת ודרמטית


הגיע הזמן
 
גלית גיאת היא אולי הכוכבת הגדולה ביותר של הבמה הקלה בישראל - מחוץ לזירות הבידור פרופר (מצחיקנים וסטנדאפיסטים) והמוזיקה הפופולרית - מעמד אותו רכשה ביושר, לאחר כיכוב בסדרות טלוויזיה לוהטות כמו "עניין של זמן" המכוננת, "כסף  קטלני" הראשונית, "שמש" המיתולוגית וגם "אגדת דשא" ו"סברי מרנן".

גם דרכה בתיאטרון שזורה בהופעות במחזות זמר ובמופעים מוזיקליים מדוברים, כשבולטים בהם "בוסתן ספרדי" בהבימה (כבר 20 שנה ברציפות!), "נאסר א-דין", "רמבטיקו" (בתיאטרון חיפה), "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", "המלך ואני" ו"אום כולת'ום" בתיאטרון יפו. וכל זה בלי להזכיר הפקות חנוכה כמו הפסטיגל ומחזות זמר לילדים.

ולכן, אחרי שנים רבות של פריים טיים אולטימטיבי (לטעמי, היא הכוכבת הגדולה הראשונה של עידן הטלוויזיה המסחרית, שנות ה-90 ואילך), הדבר המסקרן והלא ברור ביותר בהתנהלותה של גלית גיאת, הוא מדוע חיכתה זמן רב כל כך, עד להבשלת התובנה ולהכרזה העצמית הרשמית שלה כזמרת, ועד לצאת "שמחת לבבי" אלבום הבכורה שלה, בימים אלה. כאילו ההינה רק עתה, בגיל 46, להכיר בכישוריה, באיכויותיה וביכולותיה כזמרת, שהיו ברורים ונהירים לציבור הרחב.

 

גלית גיאת, תמונת יחסי ציבור

זה לא שהתנזרה ממופעי זמר שונים, אבל עד לאלבומה הראשון, עשתה זאת במחוות לשירים של אחרים - בין אם לטיניים ודרום אמריקאים, בין אם לגדולות שבזמרות ישראל. כעת היא מציגה תעודת זהות מוזיקלית ראשונה משלה - עשרה שירים על 34:33 דקות, שמשקפים מן הסתם את האהבות המוזיקליות שצברה, על ההשפעות שליוו אותה לאורך הדרך - מדרום אמריקה וממרכזה, מספרד ומן הים התיכון, מצפון אפריקה ומתימן, וגם מישראל המוקדמת, של פעם.

הפקה רכה ומהוססת

 
האמת היא שהאלבום מאכזב קמעה. מעבר לעובדה שהוא נכנס לזירה רוויה, בעידן שבו הרדיו אינו סובלני לזמרים "מבוגרים" ולשירים שאינם להיטים אינסטנט. לא שגיאת התכוונה, אבל רדיו של פעם היה עוזר לה יותר בחשיפת הצניעות היחסית ובהארת האיפוק והרכות האולפניים שלה.

העיבודים וההפקה המוזיקלית של יחיאל חסון, נגן גיטרה קלאסית, נוטעים את "שמחת לבבי" בגזרת מוזיקת העולם. הדגש הוא על הפריטה האקוסטית - הספרדית במהלכיה ובנשמתה - של חסון, על נגיעות ההקשה הלטיניות של רוני עיברין ועל נגינת החלילים של מרסלו זובר. מוזיקת עולם ים תיכונית. מחופי ספרד ואנדלוסיה, בואכה - לאורך המאגרב והנילוס - עד יפו. מזדהה עם האמירה המדויקת שתופר לה אריק ברמן, בנוסח עברי לפלמנקו הקליל של "הים התיכון (אני נולדתי בו)" של חואן מנואל סראט: "עיניי כבר רגילות לשקיעותיך הסגולות/ כמו השפה אל הדרך/ אני זמרת שקרנית, מהמרת שתיינית/ יש לי נפש של צועניה".

   



בהצהרת הכוונות - שתקבל ביטוי מוחשי ומלהיב הרבה יותר על הבמה - זה תמהיל של לדינו, פלמנקו וסאלסה תימנית. בפועל, ההפקה המוזיקלית רכה ומהוססת, כמעט אנמית בענווה שלה, לא מחמיאה ליכולות הקוליות ולעוצמות שירתה של גיאת. מאופקת מדי, מכונסת מדיי, הייתי אפילו אומר - עצובה מדיי.

אולי זוהי תמונת מראה למצבי רוח ולהלכי נפש בזמן איסוף החומרים וההקלטות. שירים על זוגיות, אהבות, געגועים. "אני יודעת מהי אהבה/ לא מוותרת בקלות/ קוברת את הגאווה/ ומסמנת לי אלפי דרכי מילוט", שרה גיאת את הפזמון הנהדר של "צמרות עצים" (מלים: דרור משולם; לחן: חסון), בהשראת המוטו "אין לאהבה שאיפה, אלא להתגשם", ששאלה מחליל ג'ובראן
 


גלית גיאת, תמונת יחסי ציבור



הלאה העצבות, יחי ההתרגשות
 
 
"הכל מזכיר לי אותך" הפותח (אחד משלושה שכתבה דנה מוברמן; הלחן: שלום מור) הוא געגוע מפורש ונואש, אם לאהוב שהתרחק, אם לאבא שהסתלק. גם "איש לא ידע" גדוש ערגה ותשוקה לאהוב שאיננו, שיר (רחל שפירא ואוהד חיטמן) שמגיע לו יותר, כפי שמעידה נוכחותו העוצמתית והחווייתית בפתח ההדרנים בהופעה. תשוקה, הפעם גופנית, מובעת ב"עוד ריקוד אחד" (מוברמן וחסון) - למגע של גוף בתנועה, אחרון לפני פרידה, כמו מצית זכרון כואב, ישן, שנטען באופי ג'אזי דווקא ונהנה מהפריטה הווירטואוזית של יענקלה סגל בשלל כלי מיתר.

שיר הנושא מושפע מאוד מן הפלמנקו, עליו "רכבה" גיאת ב"בוסתן ספרדי". "ושירת לבבי/ כשירת אוהבים/ נישאת על כנפי מלאכים/ אל אותו הירח שלמעלה/ יודע נפשה של אשה שכמותי". שוב היא נעזרת במוברמן לבטא את תחושותיה כאשה, מאור סבג מציע לחן שהוא פיוט, וחסון - בעיבוד - מדמה אותו לתפילה רכה.

גם שני השירים "הלועזיים" באלבום נוגעים באמיתות אישיות של גיאת. האחד הוא "יא אומי" של היהודי-אלגיראי יוסף חג'ג', שיר נשמה, אהבה וגעגוע, אותו היא מקדישה לזכר סבתה (מצד אמה); האחר הוא Verde que te quiero verde של פדריקו גרסיה לורקה, כפי שהולחן בידי הספרדי מנזניטה, שמאפיין כנראה את מושא תשוקתה וחלומותיה האמנותיים (עם איטלו גונזלס הצ'יליאני-ישראלי, עזר כנגדה בשירה).

האלבום ננעל עם "סלסולי כוכבים" של יוסי יונה ואלעד לוי, היחיד שעובד והופק על ידי חברי הדג נחש, דודו קלמס וגיא מר (הנשוי לאחותה של גיאת) ונשען על כלי הקשה וכינור: "ואני מייחלת לימים הגואים/ של נחלי איתן לאלה הנחלים/ שירוו צמאוני שישטפו את ימיי". אמנם שיר סיום אבל הסיכום זמני בהחלט: הלאה העצבות, יחי ההתרגשות. ויפה השעה, עם כל הצניעות, לסלסולי כוכבות. 
 



גלית גיאת ואיטלו גונזלס, צילום: יובל ושי-לי הראל

עם כל הגוף והנשמה
 
עד הודעה אחרת, את ההתרגשות שומרת גלית גיאת לבמה. אם ההפקה המוזיקלית של האלבום רכה מדיי, כמעט חסרת שפיץ, גיאת של הבמה היא אש להבה, אפילו שלוחת רסן, ועם אותם שירים (תשעה מתוך העשרה של "שמחת לבבי"), בתוספת סטנדרטים ערביים, ספרדיים ותימניים, נשמעת - ונראית - אחרת לגמרי. בעיקר בזכות אופייה ויכולותיה, ולא מעט הודות לעיבודים ולהפקה המוזיקלית של צור בן זאב, שמעדכן את האתניות המרוככת של האלבום, והופך אותה לחגיגה של קצב וחושים.

בהגשה שלה (בגיבוי עידו זלזניק בקלידים, גל שלו בגיטרה, בן זאב בבס, יואב בונצל בתופים וזובר - היחיד מנגני האלבום - בכלי נשיפה) ניכרים שני דברים במיוחד: שכזמרת "מתחילה" גיאת היא אמנית במה מנוסה ובטוחה. היא יודעת להגיש, לספר סיפור, להחזיק קהל. גם להתנועע ולחולל, אם צריך, הד לימים שבהם בילתה שעות על רחבת הריקודים (והופעתה ב"רוקדים עם כוכבים" היא רק רמז קלוש). ההגשה שלה דרמטית, סוערת, אחוזת התלהבות ותשוקה.

כל הגוף וכל הנשמה, שותפים במלאכת ההגשה. מה שמוביל לתובנה הנוספת: חבל על הזמן ששרפה בחוסר נסיונות מוזיקליים משלה ובהשתעבדות לעבודה (ולהצלחה בה). אח, לו התחילה את רומן ההקלטות שלה מוקדם יותר, יכולה היתה לעמוד עתה מאחורי כמה אלבומים, ולנהל קריירה מרשימה כאחת הגדולות שלנו.

עם מטען כזה ניכר בגיאת, שעל אף תחילת הריצה שלה, היא זקוקה כבר עתה לחלל הופעה תיאטרלי, לבמת תיאטרון, קטנה אפילו, שלא תכלא, תצר ותסגור על ההתנהלות והתנועה שלה. זו של זאפה הרצליה קטנה על מידותיה. אגב, פעם, כל הזמרות שלנו היו שרות כך. עם ג'סטות דרמטיות מודגשות, בעוצמות רגשיות מתפרצות. היום עושות זאת רק אלה שמקדשות את הצליל האתני. 
 

  


קולאז' אוניברסלי

 
אחרי פתיחה מינורית משהו, עם "סלסולי כוכבים" - בגעגוע לימים שהיו ובייחולים לימים שיהיו, ו"צמרות עצים" - מעוטר בארומה ארצישראלית "ותיקה" - המופע ממריא עם שתי קלסיקות דרמטיות: הלאדינו "לה סרנה" (מנוקד בפלמנקו) מ"בוסתן ספרדי", ו"חאבייתק" העצום של פיירוז הלבנונית. בהחלט אחד מהכיוונים בהם גיאת יכולה לפסוע. בעוצמות, ברגשות ובהגשה היא בהחלט יכולה להיות פיירוז שלנו.

ביצועים מרגשים ומרשימים מקבלים גם "הים התיכון" (פעמיים, כולל הדרן בסיום) ו"יא אומי", לפני שהיא נכנעת לרגע לדם הספרדי הסוער שאיכשהו קנה משכן בגופה - עם "הקסם השחור" הפטאלי, תרגומו של אברהם ברושי לשיר הלטיני של בלאנקו ואלוורזג'קי מקייטן "גייר" אותו לראשונה) נעזרת באיטלו גונזלס. ביחד - ונוכח היכרותם רבת השנים, הוא חלק בלתי נפרד מהופעתה הנוכחית - הם ממשיכים בקולאז' דרום אמריקאי קצבי, לוהט ומסעיר, מלא נשמה ותשוקה.



גלית גיאת ומירי מסיקה, צילום: יובל ושי-לי הראל



היא נרגעת זמנית עם "שירת לבבי", שנשמע לפרקים כניגון ירושלמי עתיק, ועם "הכל מזכיר לי אותך", לפני שתארח - כמקובל במופעי השקה - את מירי מסיקה. הקשר ביניהן, מסתבר, הולך שנים לאחור, כשגיאת היתה כוכבת גדולה ומוכרת יותר ממסיקה. וגם כשהיא לצידה (בדואטים "אינתא עומרי" של אום כלת'ום ו"גרסיאס א לה וידה" של מרסדס סוסה) היא מרשימה וכואבת, מדויקת ומרגשת לא פחות, לגמרי לא קוטלת קנים.

שוב רגיעה, עם "קח אותי" (יוסי גיספן ומאור סבג) מ"שמחת לבבי" - ספק הצעה לחיזור, ספק היענות לחיזור, ואחריו שני נאמברים תימניים אותנטיים, מעובדים בשצף-קצב בידי בן זאב - "אסאלק" ו"שבדעבק". האחרון מחובר להרגשה כליזמרית, שילוב משובב ומגניב. "Verde" הספרדי נצבע בגוונים תימניים-בלקניים. כן, יש דבר כזה אליבא דבן זאב. 
 


גלית גיאת, תמונת יחסי ציבור


מתחילה מחדש
 
לסיכום: מורגש ש"שמחת לבבי" הוא אלבומה הראשון של גלית גיאת. הוא יותר רגשי עבורה, פחות בעבור המאזין. בגדר גישוש עדיין. מזכיר לי עבודות מסוימות של עפרה חזה בנסיונותיה הראשונים בחו"ל. נוטה יותר לסלסול ולאתניות, עדיין לא מגבשת אמירה אמנותית משמעותית ומוצקה משלה.

על הבמה ניכר חוסר המתאם בין החומרים לאופן ההבעה וההגשה שלהם. גיאת יכלה לעצב "מיטב הלהיטים" הבימתיים שלה (עם נציגים בולטים, מוכרים ולוהטים מההצגות המוזיקליות בהן כיכבה), אבל בחרה להתחיל מחדש, מהתחלה כמעט.

להערכתי, אלבום-שניים נוספים, שיכסו על החוסרים בדיסקוגרפיה הצעירה שלה, וימלאו רפרטואר מקורי ומשמעותי שלה, יציבו אותה במקום לו היא בהחלט ראויה, במרכזה של השורה הראשונה.




גלית גיאת,צילום: יובל ושי-לי הראל



גלית גיאת. שמחת לבבי (פונוקול)
גלית גיאת. מופע השקה ל"שמחת לבבי". זאפה הרצליה. ראשון, 24 ביוני 2018


למועדי מופעים >

27/06/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע