אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: הדס דרומר אדם אל שיר משקשק את החיים
 

 
 
אני מרגיש ששמרתי משהו מצרפת. הגעתי לכאן בגיל 10, למדתי שם לקרוא ולכתוב ואני זוכר את צרפת ממש טוב, את התרבות השונה. פה אני מרגיש קושי בשפה ובביטוי, בהרבה דברים שונים. אני מרגיש שאני לא ממש צרפתי ולא ממש ישראלי. תמיד באמצע."
העלייה מצרפת, הנדודים וקשיי ההסתגלות והבית שמצא בלימודי המשחק. כוכב המחזמר "לשקשק את העיר" של הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין נחשף


החזרות למחזמר "לשקשק את העיר" בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין התחילו לפני כחודשיים והתנהלו במרוץ נגד הזמן עד לבכורה הישראלית שהתקיימה בשבוע שעבר בתל אביב. הן תפסו את השחקן הראשי, אדם אל שיר (29), מופתע, מסוקרן וחדור מטרה להביא לבמה את הווייבים הדרושים לתפקידו.

משקספיר עד אלביס

אל שיר מגלם את צ'אד, פושטק צעיר ומלא כריזמה שמגיע לעיירה נידחת לאחר שחרורו מהכלא. בראש העיירה ניצבת אישה די פרימיטיבית שמכתיבה לתושבים כללי התנהלות נוקשים וחסרי חיות. אלא שצ'אד לא נכנע לצווי המקום ובעזרת רפרטואר השירים של אלביס פרסלי הוא מכניס הומור וצבע לתוך חיי הקהילה הרדומים בעיירה.

ואיך אל שיר עם אלביס? השחקן התל אביבי שמסיים בימים אלה את שנת הלימודים השלישית אצל יורם לוינשטיין, מעיד על עצמו כי הוא "לא רקדן ולא זמר. אני שחקן שהתפתח בשירה בסטודיו. תמיד הייתי תנועתי, אבל אני לא רקדן. הייתי צריך לעבוד מאוד קשה. היו ימים שהחזרות נמשכו אפילו חמש או שש שעות. גם נפצעתי, יש לי עומס בקרסול.

"היינו באמצע החזרות של 'צ'כוב ביאלטה' כשהתחלנו את החזרות שירה, ומרגע שנכנסנו לשלב הכוריאוגרפיה התחלתי לתת שעות נוספות כדי להביא את הגרוב האלביסי. ההצגה היא לא על אלביס, אבל אני כביכול מייצג את אלביס בריקוד ובשירה."


לשקשק את העיר, צילום: רדי רובינשטיין

העלילה של המחזמר משלבת במעין שתי וערב מורכב בין רוקנרול וגרוב סבנטיני לבין מחזות קלאסיים.

"כשצ'אד מגיע לעיירה", מספר אל שיר, "מתאהבת בו בחורה בשם נטלי, שהיא המוסכניקית. הוא לא רואה אותה בכלל ונדלק על מנהלת המוזיאון שלא מתייחסת אליו. נטלי מנסה להשיג אותו ומתחפשת לגבר, בהשראת הסיפור 'הלילה ה-12' של שקספיר. היא מתחברת אליו בדמות גבר בזמן שהוא לא מבין איך אישה אחרת לא רוצה אותו."

איך שקספיר מתחבר עם אלביס?


"זה באמת מחזמר מאוד מורכב. לקח זמן עד שהבנו את הכתיבה. הרבה מחזות זמר הם בעלי קו עלילה מאוד ברור, אבל פה זה שונה. וגם המוזיקה מדהימה. כל השירים במחזמר מושמעים על פי הסדר שבו אלביס שחרר אותם."


   


"למדתי להיות לבד"

ואם כבר עוסקים באחד שמגיע ממקום אחר ומשתלב בסביבה חדשה, אל שיר מציג גם בחייו האישיים סיפור נדודים משלו.

"עליתי בגיל עשר, בשנת 2000", הוא מספר. "עלינו לגוש קטיף וגרנו שם שלוש שנים. עברנו משם לאשקלון ומשם לנהריה, ואז עברתי לתל אביב כדי ללמוד משחק."

איך התחושה להחליף סביבה, אווירה וחברה באופן כל כך אינטנסיבי? זה דורש ממך לחדש את עצמך כל הזמן.


"המשפחה שלי מצאה תמיד דרך להסתדר בישראל. בצרפת הכל היה טוב. אמא שלי ציירת ואבא שלי מוזיקאי ובצרפת הם התפרנסו מאוד טוב. כשהגענו לארץ, היו להם קשיי שפה. עברנו לצפון בגלל ששם אבא מצא עבודה טובה.

"כל פעם מחדש החלפתי חברים ומסגרת. אותי זה לימד להיות לבד. בשלב מסוים, אתה אומר לעצמך, 'די, אין לי כוח לרכוש חברים בכל פעם מחדש', ואתה לומד להיות עם עצמך. מאוד כיף לי עם עצמי."


לשקשק את העיר, צילום: רדי רובינשטיין

איך בעיניך הזהויות הצרפתית והישראלית שלך משתלבות?


"לפעמים אני מרגיש קושי בארץ. אני מרגיש ששמרתי משהו מצרפת. הגעתי לכאן בגיל עשר, למדתי שם לקרוא ולכתוב ואני זוכר את צרפת ממש טוב, את התרבות השונה. פה אני מרגיש קושי בשפה ובביטוי, בהרבה דברים שונים. אני מרגיש שאני לא ממש צרפתי ולא ממש ישראלי. תמיד באמצע."

יכול להיות שבאופן לא מודע במהלך החיים שלך אתה מבקש לא להיות קשור בטייטל מסוים, או זהות מסוימת, אלא מגלגל את עצמך מדבר לדבר, מה שיכול להתמזג עם הבחירה שלך לעסוק במשחק, שבה אתה יכול להתחבר לדמויות שונות שאולי רחוקות מאוד מהעולם שאתה נמצא בו?

"אני מרגיש מאוד ורסטילי במשחק. אף פעם לא הרגשתי שיש משהו שאני לא יכול לשחק. אני עדיין בהתחלה, אבל אני לא מרגיש שיש משהו ספציפי שמאפיין אותי. יש בזה טוב ויש בזה רע. אבל במשחק תמיד יש לי תחושה שאני מצליח להתחבר לכמה עולמות. אני בנאדם סקרן."

ומה אתה מרגיש שאתה מביא מתוך עולמך הפנימי אל תוך המשחק?


"יש תחושה שאני מתנגש איתה הרבה פעמים. אני מודע למראה שלי. אני בגובה 1.90 ונראה טוב, ותמיד יש לי את התחושה הזאת שאני צריך להוכיח שאני לא רק קליפה יפה. אני מרגיש שיש לי מה לספר. הרבה פעמים שופטים אותי מהר מדי והרושם הראשוני שמקבלים ממני זה של החתיך שכנראה לא יודע כלום מהחיים שלו. וזה בסדר, אין לי בעיה עם זה. גם כשהגעתי לסטודיו, הניחו הרבה חברים שאני סתם אידיוט, בלי בכלל להכיר אותי, עד שעשיתי את המונולוג הראשון.

"אני אוהב להתבונן. בגלל שאין לי בעיה להיות לבד זה גורם לי להסתכל יותר על אנשים, על הסביבה שלי, על מה שקורה לי בחיים, על איך אנשים סביבי מגיבים לדברים שקורים להם. אני לומד מזה המון וחושב שאני גם מצליח להשליך מזה על האופן שבו אני קורא טקסט ומתחבר לדמות."


לשקשק את העיר, צילום: רדי רובינשטיין

איפה אתה מזדהה עם הדמות של צ'אד?


"הוא מייצג את אלביס בכריזמה ובביטחון שלו. הוא בחור שמאוד בטוח בעצמו וזה מצחיק, כי כשהתחלנו את החזרות ושמו אותי במרכז הייתי ממש מובך מזה. אבל לומדים את הכיף שבזה, להישען על הכריזמה שלי, להוציא את זה באופן מוקצן אפילו.

"מאלביס אני לוקח את כל העניין של המבטים, של השקט, של האותנטיות שלו. את הצ'ארם שיש לו כשהוא שר. וזה סקסי כי זה לא מתאמץ. על הריקודים עבדתי קשה מאוד כדי שיצאו בקלות. צ'אד מאוד שונה ממנו, אבל הסטייט-אוף-מיינד והפיזיות, האופן שבו הוא מתהלך על הבמה, זה ממש אלביס.

"אלביס היה הוא עצמו. כשמישהו בטוח בעצמו ועושה את מה שהוא עושה מכל הלב, הוא לא מתפרש כשחצן. כולנו רוצים להתעלם ממה שחושבים עלינו ותפקיד כזה ביטחון בחיים. אני לא דומה לצ'אד. אני ביישן ולא נשען על המראה שלי וזה כיף להיכנס לנעליים כאלה."


לשקשק את העיר, צילום: רדי רובינשטיין



"תרין איתנו על הבמה"

את שנת הלימודים האחרונה בסטודיו אל שיר חותם עם "לשקשק את העיר". השיחה שלנו התקיימה ביום החזרה הגנרלית, אז צוין גם יום הולדתה של תרין שלפי ז"ל, שנלחמה תוך כדי לימודיה בסטודיו למשחק במחלת הסרטן עד שנכנעה לה לפני חודשים אחדים.

"תרין היתה בכיתה שלנו והיתה חולה במשך שנתיים. היא הבנאדם הכי אופטימי והכי שמח שאני מכיר. היא היתה אור בכיתה שלנו, עבור כולם", אל שיר משתף. "אני מרגיש שהיא איתנו ותהיה איתנו על הבמה.

"בשנה א' לא שיחקתי עם אף אחד חוץ מתרין. ציוותו אותנו יחד. לה כבר היה אז ניסיון בימתי ואני באתי בלי ידע מוקדם. העובדה שליהקו אותנו יחד גרמה לי לחשוב שיש בי משהו, שיש לי סיכוי. היא הייתה שחקנית מדהימה, מוכשרת ברמות פסיכיות, נתנה לי את התחושה שאני מתאים למקצוע הזה.

"הידיעה על המחלה נפלה עלינו בתחילת שנה ב', וכולנו ליווינו אותה בזה. היא נלחמה, לא ראתה בעיניים. הסרטן תקף מאוד מהר והיה מאוד אלים. היא ליוותה אותנו עד ההפקה של 'צ'כוב ביאלטה'. תרין היתה מאוד גאה בנו עכשיו. היא ממש רצתה לראות את המחזמר. בגלל שהיא בחורה מאוד מוזיקלית, היא גם היתה נהנית מאוד מההצגה."


תרין שלפי ז"ל, מתוך "להזיז את השמש". צילום: ז'ראר אלון


ואיך אתה מסכם את הדרך שעברת עד עכשיו בתיאטרון?

"חשבתי שאי אפשר ללמוד להיות שחקן, ואני עדיין חושב שאתה באיזשהו מקום נולד עם זה. למדתי שלוש שנים משחק כדי ללמוד איך לא לשחק. זה שלח אותי למסע עם עצמי, להכיר את עצמי יותר טוב, לראות אם אני באמת אוהב את זה כי אתה מקריב המון. אני אישית הקרבתי הרבה מבחינת נוחות, כמו להעביר תקופות בלי אוכל. ואני מבין שאני מאוד אוהב את המקצוע הזה, אני מוכן לוותר על המון דברים בשבילו. אתה מגיע לסטודיו ומגלה שם אם אתה באמת אוהב משחק ותיאטרון."


לשקשק את העיר, צילום: רדי רובינשטיין


ההצגה "לשקשק את העיר" תתקיים במהלך חודש נובמבר 2019 בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין בתל אביב. פרטים נוספים ורכישת כרטיסים בטלפון: 03-6886514, או באתר הסטודיו


למועדי מופעים >

29/10/2019   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע