אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
טור אישי
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: הקולות של השנה
 

 
 
עמוס אורן מתחיל בסיכומי תשס"ח - רשימה ראשונה מתרכזת בתגליות של המוזיקה הישראלית דהשתא


ריבוי קולות
 
יותר מהכל (ואולי מהקול?) שנת הפופ העברית החולפת התאפיינה בקולות חדשים. ולא בהכרח קולות יפים, כי כאלה, אף פעם לא חסרים, הרי הם מאכלסים ומזינים את קרקס הקיץ התקשורתי של "כוכב נולד". אלא קולות מעניינים, מסקרנים, מרתקים, וגם אחרים. קולות שבא לך להתמכר אליהם, לפצח ולפענח אותם, לשתות אותם בצמא ואפילו להרחיק איתם לאי בודד.
 
להבדיל מכל כוכב נולד, שנחשף בבוסריותו וביכולתו הבימתית עוד בטרם הספיק להתבשל ולהתעצב כאמן מקליט (ועל כן במרבית המיקרים לא מצליח לפרוץ את המסגרת העוברית), קול חדש הוא בעצם לא כל-כך חדש. הוא אולי חדש לאוזן הציבורית, אבל בדל"ת אמותיה של יצירתו ושל ההתנהלות ההפקתית סביבו, הוא שקוע עד למעלה ממיתרי גרונו בעיצוב ובליטוש של המבע והאמירה שלו. והנוסח "כוכב בן לילה" הוא ביטוי תקשורתי, שבא להגדיר הצלחה (או פריצה) אחרי חודשים ארוכים - ובדרך כלל שנים רבות - של עבודת הכנה קשה ומפרכת. ותגית ה"הצלחה" אינה הכרחית. הניסיונות שלהם יכולים להיות כושלים, אבל לא יפחיתו מעוצמת הריגוש שבהתגלות ומהנכונות לעקוב אחריהם ולהתלוות עליהם לאורך כברת דרך.
 
דוגמאות של השנים האחרונות? אפרת גוש. הרי היא לא צצה סתם כך פתאום, יש מאין, במפץ שבמפגש פרוטונים. עבדה וחרשה, ירקה דם והגירה זיעה, לפני שנהייתה פיגורה מדוברת; או קובי אפללו. מי זוכר אותו בכלל כסולן להקה ("שמעונה")? מצד אחד, לא קול "חדש", מצד שני, ההבלטה וההתמקדות בו האירה אותו באור אחר , כקול אחר, בהחלט מבטיח ומסקרן, שגם הצליח לקיים; או אוהד חיטמן, שהתמקם בנוף כאילו היה בו מאז ומעולם, ועדיין נשמע בכל רגע חדש ומסקרן; קחו את רונה קינן של כמה שנים מוקדם יותר. וואו. פתאום משהו נקי, צלול, ענוג, טעון הבעה, צף מעל הדיסטורשן, לוכד את תשומת הלב; ואפילו קרן פלס ואריק ברמן, שאולי הקול הספציפי שלהם (במשמעותו הווקאלית) אינו חריג ו"חדש", אך היצירתיות השופעת שנתלוותה אליו, בכל אופן היה לה אימפקט והתלווה אליו באזז שאי אפשר היה להישאר אדיש כלפיו; שלא לדבר על עמיר בניון או שמעון בוסקילה שהקול שלהם הוא רק השפיץ של עיסקת חבילה, תרבותית, אמנותית  ויצירתית, וגם לא על "הבנות נחמה", שאם יסתבר לנו שהן היו "טריק של פוני אחד", מה-זה נתאכזב.
 
וכך, לטעמי לפחות, מתאפיינת השנה החולפת בהיצע קולי עשיר ומבטיח, אולי גם יותר בשנים קודמות. אפשר שזו תחושה אישית בלבד, אך אפשר שזה גם ביטוי לתהליך נמשך, של דיפרנציה, ביזור ובידול, שמקנה יותר ויותר הזדמנויות, ספייס ותוקף, לקולות אחרים, שבתקופות קודמות יותר אולי היו נשמעים שוליים, ניסיוניים, אוף-סנטר ואנטי-אמצע-הדרך, במכוון או שלא מדעת. גם העובדה שמרביתם מכוּונים להופעה ולא למכירת תקליטים, עוזרת להם גם להיות במיטבם, גם להשיג קהל נאמן.
 
משולי רנד ועד אסף אבידן
 
ראש וראשון לקולות האחרים הוא שולי רנד, שכל התארים והעיטורים שמעניקים סיכומי השנה (זמר, תגלית, פריצה, שיר ואלבום השנה) יהיו קטנים עליו, מן הטעם הפשוט שהוא בכלל לא זמר, וכלל לא בטוח אם יוציא בעתיד אלבום שני, אלא אם יהפוך את כוחו לשליחות. ואז כבר תחלחל ליצירתו חובת ההוכחה, שאיך שלא יהיה תפגע בזרימה. ובכל זאת הוא מסוג היוצרים שמעוררים ציפיות עצומות לעתיד וגם אפשר ללכת אחריהם בעיניים עצומות. ר` שלמה קרליבך משודרג, וסליחה מראש ממי שההשוואה הזאת בעייתית בעיניו.
 
קול מעניין אחר, גם הוא לא של זמר מובהק, שייך לאבישי כהן, נגן הג`אז שהחל לשיר. גם הוא, כמו רנד (ב"נקודה טובה"), עשה את החיבור עם השורשים של ילדותו ומשפחתו (ב"שעות רגישות"), בשביל הנפש שלו, למען האמונה האישית שלו, ללא חישובים ושיקולים של מסחריות. בפשטות המרבית, כאחד ששר לעצמו, ללא הגבהת קול, ללא קישוטים מופרזים ומנקרי-עין (ואוזן). וברוכים הבאים המצטרפים למסע ולהתנסות.
 
נעבור לזמרים "אמיתיים" יותר. כמו אברהם טל, אחד מסולניה של להקת "שוטי הנבואה", ומשום כך לא קול "חדש", אבל בהחלט חדש, אחר ושונה, גם אם כבר שמענו אותו. "אדם צובר לו זכרונות", הגירסה של טל שפתחה את "עבודה עברית" של שנות הששים, ואפילו קידמה ומכרה את האוסף, הייתה מעתיקת נשימה ומשכנעת בהתלהבות ובחדות, ברעננות ובכוח שלה. ממש סוחפת ומלהיבה, וייצרה ציפייה גדולה (שהתמלאה!) לקראת שירים נוספים ולקראת אלבום הבכורה שלו כסולן, בימים אלה. כשאמן בוחר לעצמו לוגו של משקפיים עבות מסגרת, הוא בטוח לגמרי בפנימיות ובחיצוניות שלו.
 
הקול ה"גברי" המרתק ביותר של השנה החולפת, שייך ללא עוררין לאסף אבידן. אמנם גם הוא לא חדש בסביבה, ואוהדיו הלא-מעטים מחזיקים כבר שני דיסקים רשמיים שלו, אבל לכלל הציבור, לרדיו הישראלי ולתקשורת בכלל, הוא התגלה-נפתח רק השנה. קול מטורף ומטריף שבשלב זה של הקריירה מתעקש לשיר רק באנגלית, ובשכל רב, מפני שהשפה הזרה "סובלת" את ה"חריגוּת" של אבידן, וספק גדול עם הצרחה הג`ופלינית שלו תהלום עברית ותשב טוב עליה. הקריירה הבינלאומית שלו, עושה רושם, כבר מובטחת, יהיה כיף לעקוב אחריה ולהתבשם בה, ויהיה מסקרן ומרתק עוד יותר אם הוא וצוות היוצרים וההפקה שמשרת אותו, יצליחו להרים אלבום פופ בלוזי בעברית. אל תמהרו, קחו את הזמן, יש לנו סבלנות.
 
עוד זמרים-יוצרים שתפשו את האוזן בשנה החולפת ומייצרים סקרנות לעבודותיהם הבאות הם שיר אום, חי תורן, דוד פרץ ו...בעז בנאי. החשדנות שנהגתי בהם השנה, תתחלף בהערכה, בכפוף כמובן להספק וליכולת שלהם לייצר ריגושים מתמשכים ונוספים.
 
בין עלמה זוהר למרינה מקסימיליאן בלומין
 
בגיזרה הנשית של הזירה המקומית אי אפשר שלא לפתוח עם עלמה זוהר, ללא ספק הקול הנשי המעניין ביותר של השנה. המעלה העיקרית, שלה ושל אסף איילון, שותפה ליצירה ולהפקה המוזיקלית, מעבר לטקסטים השיריים המבריקים, הוא בהצלחתם להפוך את העברית לשפה חיה, נושמת וקולחת ברגאיי. השילוב בין הכתיבה לביצוע הניב אלבום ראוי ("דברי") ולהיטים משובחים וגם נטע תיקוות גדולות לעתיד. אם כי, וכאן יש לי הסתייגות קטנה-גדולה: בשלב מסוים התקליט מתחיל לשעמם, הדז`ה וו משתלט עליו, כי לאורך זמן הרגאיי הוא אמנם מקצב מטמטם אך גם משעמם, וזוהר תצטרך לעמול קשה כדי להשאיר את הלהבה בחיים.
 
גם אמילי קרפל הביאה באלבום הבכורה שלה "נמשים", קול מרתק וייחודי, ובעיקר משב רוח מרענן שקיצר את הדרך בין הפופ המקומי לפופ הבינלאומי. וגם כאן המחמאות הולכות לצוות שאיתה, המוזיקאים תומר אדם לנצינגר וניר אוורבוך, שכנראה שמעו הרבה מוזיקה טובה ובעיקר ידעו להפנים ולתרגם אותה ולהוציא ממנה את המיטב עבור קרפל, שנשמעת כל כך אנגלית (ובריטית) למרות שהיא שרה בעברית לגמרי. יופי של הישג ויופי של פוטנציאל.
 
עוד קול מן השבועות האחרונים, שמשאיר אותנו אין-אונים ומחוסרי הגנה, הוא קולה היבש והא-מיני, אך בה בעת המדליק והמהפנט של יעל קראוס, גיבורת הסטרט-אפ המבריק "בּוּסה", שצובע בבוסה-נובה עשרה שירים עבריים מוכרים (יותר ופחות) מתקופות שונות. הסכנה הרובצת לפתח פרויקט מסוג זה הוא באובדן תחושת הרעב הראשוני שמלווה הפקה בכורה. אפקט המיחזור והניסיון לשחזר הפתעה, יכולים להמעיד אלבום-המשך מסוג זה. אולם כרגע קראוס יכולה להתענג על הרגע. היא מצוינת דווקא ביכולתה להעמיד פנים כלוליטה תמימה ופתיינית וליצור מצג תיאטרלי טהור ועם זאת משכנע בכנות ובאמינות המוזיקלית שלו. עכשיו, תודו, מעניין לשמוע (ולראות!) אותה גם ב"פאניק אנסמבל", הרכב-האם שלה.
 
בטרם נסיים עם עוד שני קולות בולטים, דווקא התפר הזה בין זמרות ישראליות לשירה באנגלית, מזכיר לנו את נעה בביוף המלאכית (מ"מהחלון אל הכותל") ואת לי טריפון, הסולנית הנועזת של "איטליז" ("ויולנטלי דליקייט"). כל אחת, בדרך, בסוגה ובפניה שלה לקהל, מעוררת תיאבון גדול למעקב עתידי.
 
לבחור במרינה מקסימיליאן בלומין כאחד הקולות של השנה, זה קונץ קטן מאוד. אבל לשמוע את הבחורינה הזאת בהופעה (הייתם מאמינים שאלבום הבכורה שלה עדיין לא יצא?) ולחשוב שהיא רק בת עשרים, זה נותן לה (ולנו) "פור" של עוד עשרים שנה (לפחות!) מבטיחות ומענגות. זה לא הקול כמו האישיות הבוגרת, ההבנה העמוקה והיכולת לפרשן, לבשל ולהגיש מחדש, שמאחוריו. קול כזה חייב  להיות מלווה נאמן לפסקול חיינו למשך שנים רבות.
 
לעומתה, אני לא מאמין על עצמי שאני מסמן את אביגיל רוז, כאחד הקולות שאקח אתי מהשנה המסתיימת. תיעבתי אותה בתחילת דרכה, כשנשמעה לי לא רק בוסרית ומיותרת, אלא גם שחצנית וריקנית. אולם "מלחמה יומיומית" שלה שיכנע אותי כי בכל זאת יש בה משהו. חצוף ומרדני, אך גם אמיתי ובשרני. היא לא זמרת גדולה, היא לא יודעת להתלבש להופעה (אם לא השתלמה בכך מאז ראיתיה לאחרונה, וראיתי אותה בשתי הופעות לפחות), אבל יש בה איזה זיק שיחזיק אותי במתח לקראת העבודות הבאות שלה.
 
בכלל, מה היינו עושים בלי ציפיות ותקוות לעתיד?


11/09/2008   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (6 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
6. מארינה היא בדיחה עם קול בינוני
בעל עיניים ואוזניים , (16/09/2008) (לת)
5. הכוונה כמובן לעמוס אורן
, (15/09/2008) (לת)
4. גם חרסונסקי נפל לטרנד ההייפים אבל,
גרגורי , (14/09/2008)
3. אמלי קרפל -אלבום השנה ללא ספק!!!!!!!!!!
ננה , ת``א (14/09/2008)
2. ירונה כספי "הירקון 51"
אורי , (12/09/2008)
1. מארינה מקסימיליאן בלומין היא תגלית השנה!
מישהו , (12/09/2008) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע