אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: דניאל, אבן צור, מוסרי
 

 
 
דניאל דור יוצר פופ מיומן, שחר אבן צור משכנע בפשטותו ועידו מוסרי לא הולך בתלם


דור דניאל. בין  החלומות
( הליקון)
 
למרות גילו הצעיר, 26, דור דניאל מצטייר כיוצר פופ מיומן מאוד. תחילה, בשלב החניכה, לאחרים, כמו שירי מימון, הראל סקעת, מאיה בוסקילה, עידן יניב והילה זיתון, ואחר כך לעצמו. בין החלומות הוא אלבום בכורה (11 שירים. 41:35 דקות) לא מסעיר ובלתי נשכח, אבל מרשים למדי, מרופד בלהיטי פופ מתוקים ומתוקתקים - גם כתובים היטב (פופ רומנטי, בלדות פסנתר, מאוד מלודי, מתנגן ומתחבב), גם מופקים כהלכה (בעזרת ההפקה המוזיקלית של רפי קריספין, שנוגעת-לא-נוגעת ברוק`נרול, ושותפות בעיבודים של אדם פרי, שעושה עבודה מצוינת בנגינה בפסנתר).
 
אמנם כוחו האמיתי ככוכב פופ בבנייה, ייבחן על הבמה, אבל לשיריו ובסוגו דור הוא מבצע מוצלח, שקולו הילדותי והבכייני קמעה ושירתו הרועדת משהו (מעין אביב גפן משופר), מעוררים רצון לחיבוק מגונן אבהי-אמהי, אולי גם לפרישת כנף מכמירה. אם כי, לאורך זמן, יש משהו משעמם, חוזר על עצמו, לא מתפתח בשירה. ועדיין אלבום הבכורה של דניאל דור הוא עסקת חבילה מוצלחת של שלאגרים משמיעה ראשונה, מ"מקום לצידך" ו"רציתי" ועד שיר הנושא וש"שישטוף אותו". לא חוכמה להמר, אבל הוא יישאר איתנו עוד לא מעט זמן.
 
שחר אבן צור. כיכר מגן דוד.
(נענע דיסק) 

לצד פעילותו ב"מוניקה סקס", ואולי בניסיון לקחת פסק זמן ממנה, מהמעורבות שלו בה ומהסאונד שלה, השלים שחר אבן צור, אלבום סולו שני. לא שלהקת האם שלו עושה רוק`נרול קשה, אבל אבן צור בורח גם מהצליל הרך יחסית שלה, ליצירה רכה עוד יותר, פופית בעליל. מניח את מקלות התיפוף בצד, למרות שלא הוא ולא ההפקה המוזיקלית (של עמי רייס) מאפשרים ניתוק מוחלט  של חבל הטבור.
 
ובכל זאת "כיכר מגן דוד" מניח לאנרגיות התובעניות של להקה, ומתרכז בעצמו, בתחושות, באהבות ובנטיות הטבעיות שלו. נותן ביטוי לצד הרגיש שבו, עם שירי אהבה וזוגיות בוגרים, שנטועים בנוף עירוני ("אשה יפה"), תל אביבי מאוד, ולכן גם שם האלבום ראוי והולם. בידענותו רייס צובע את השירים בגעגוע למשהו תמים ורחוק ובהשראות ממחוזות אחרים, גם ישראלי, גם ים-תיכוני ואתני ("זה הזמן", "זכרון ישן"), גם אירופי ("שיר אהבה", "שיר השיכורים", "את"), אבל לא מצליח להתחמק מהמציאות הפוליטית ("40 דקות מהשטחים").
 
השירים (10, 43:25 דקות) כתובים בפשטות (כולם שלו להוציא אחד, שכתב יהונתן גפן), מלודיים מאוד, נעימים וחמימים למגע, מערסלים את העור, נוגעים בנשמה. לא שאבן צור הוא זמר מדהים, אבל פשטות שירתו כובשת ומשכנעת. והיעדר היומרנות המפתיעה שבה היא ערך מוסף בלתי צפוי.
 
עידו מוסרי. משחקי פחד
(הד ארצי) 

גם אלבום הבכורה של עידו מוסרי הוא יצירה פרטית, בה הוא כתב את כל המלים (עם עזרה מדן תורן בשניים מהשירים) וכל הלחנים. בניגוד לשני האלבומים האחרים הנסקרים כאן, הז`אנר המוזיקלי שלו לא ברור. הוא יותר מדי אישי וחושפני מכדי להיות פופ, אבל הוא גם יותר מדי תיאטרלי ואקספרימנטלי מכדי להיות רוק`נרול. מוסרי, המוכר יותר כשחקן (תיאטרון וקולנוע) הוא פיאנו-מן. יוצר שמוציא את שיריו ומוצא את עצמו באמצעות פסנתר. ובהתאם לכך דרכי הכתיבה, ההלחנה והביצוע שלו, לא שגרתיים, לא מנסים ללכת בתלם ולהיאחז בנוסחאות מוכרות.
 
הוא חופר ומפלס באומץ - תרתי משמע - את דרכו. גם משתמש בשירים כתראפיה, כבמה וכביטוי לאכזבותיו באהבה, לתסכוליו בזוגיות, לחששותיו ולפחדיו בחיים. הוא מפתיע בהעזה שבה הוא מבטא את הרהוריו, מחשבותיו ועמדותיו, מבלי לפזול לפלייליסט של מצעדי פזמונים או לרייטינג של נערות מצווחות. הלחנים שלו מגוונים. יש ביניהם בשרניים (כמו הבוגי של "מחשבות על בית" או "ימים קשים") ויש ביניהם צנומים (כמו "במכה ראשונה" או ב"מסתבר ש..."), שבנויים רק על ההגשה כמעט ללא בשר להיאחז בהם, ללכת איתם ולשיר אותם. סיפורים שמחזיקים נפח בזכות ההגשה האקספרסיבית, שלא מנסה לרגע להתנחמד או להפגין רגישות גברית אופנתית, אלא מתמסרת ללא רגשנות למסר ולא פוזלת לגלזורה חיצונית שתייפה (12 שירים, 45:32 דקות).
 
מוסרי הוא יוצר מסקרן ו"משחקי פחד", כשם לאלבום, הוא בחירה מרתקת, שמעידה לא רק על אומץ אלא גם על אמונה בצדקת הדרך היצירתית. דווקא בשירים הפגועים שלו, על האכזבה באהבה ("בודד", "לומד להיות לבד"), פירוק הזוגיות ("מחשבות על בית") וההתמכרות לבאסה ("ימים לבנים", "ימים קשים"), הכנות והישירות שלו כובשות. אולי האלבום שלו לא להיט, אבל הוא זוכה להערכה ביושר, גם בזכות העיבודים וההפקה המוזיקלית של משה לוי המנוסה שבוחר בצמצום ההכרחי ומקפיד לא להעמיס, לא לגזול את תשומת הלב ולשמור על האיזון הנכון והמתח הבריא בין האמירה לביטויה. ויודעים מה? למרות המלנכוליה קודרת, מבצבצת בין השירים תקווה לעתיד ורוד, מחייך יותר.
 
והעברית? אצל דניאל דור ושחר אבן צור אין בעיות. בהיעדר יומרה היא עוברת בשלום. לא אצל מוסרי, שאצלו הטקסט חשוב. הוא מאכזב בזילות שהוא נוהג בשפה. אין לו שיר נקי. מגוון הטעויות שלו רחב, מטריד ומכעיס. במיוחד אי יכולתו להבחין בצורה הנכונה של "נראֶה" בלשון הווה, כיון שׁהוא התעקש לחרוז אותה עם "לילָה" ("מחשבות על בית"); או הבורות שבהטיית העתיד של "אני אֶסדר" ("במכה ראשונה"). וכאמור, גם באחרים לא חסר. כיון שגם בהגייה ובחיתוך הדיבור יש לו מעידות שמבליעות הברות, מוסרי צריך לעבוד על לשונו באומץ, בידיעה שהוא זה שחייב להכתיב ולא זה שצריך להיגרר.



31/05/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. האלבום של עידו מוסרי אלבום השנה
טינקרבל , (31/05/2009) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע