אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: שרים עוזי חיטמן
 

 
 
המארז הכפול של עבודה עברית לא מחדש בביצועים ולא מייצג את הזמר הים תיכוני, ובכל זאת – מתנה נפלאה לאנשינו בחו"ל


חיבור בעייתי
 
א. הנחת מוצא: עוזי חיטמן ראוי מכל היבט ובחינה להצדעה על יצירתו. הוא ותרומתו לזמר העברי בכלל, ועל אחת כמה וכמה תרומתו המכרעת, מכתיבת סדר היום החדש, לזמר הישראלי הים תיכוני. על יפי שיריו, נעימות מנגינותיו ודרכו אוהבת האדם ומאירת הפנים, על פתיחות, נאורותו, היותו גשר, ועל האמת הבהירה, החזקה מאין כמותה, שלאף אחד אין מונופול על החוכמה, ושאף אחד לא יכול לדעת טוב ממני או ממך, מה טוב בשבילי, מה טוב בשבילך. במקרה שלו: מוזיקה בכלל, ים תיכונית בפרט.
 
ב. החיבור עם המותג "עבודה עברית" הוא בעייתי. מבחינות לא מעטות. נמנה כמה. קודם כל, העמדתו למכירה, להשכרה או להשאלה. בעייתי. המתכונת הזו של בידול, של קריאה לדגל לזמרים "ים תיכוניים" בלבד, נוגדת גם את רוח עבודה עברית הורסת המחיצות ומחריבת הגטאות, וגם את, תרשו לי להניח (מבלי לתפוס מונופול על החוכמה), את תפישת עולמו המלכדת והלא מפלגת של חיטמן עצמו. כך שעדיף היה, תמאטית, לו ההפקה לא הייתה חוסה בצל קורת הגג של עבודה עברית.
 
ג. הבעייתיות היא גם מוזיקלית. ולא רק מהבחינה העקרונית של פתיחותה והיענותה-כביכול לז'אנר סגנוני אחד, אלא גם מהבחינה המעשית. עבודה עברית, לפחות בשתי הפקותיה המונומנטליות הראשונות (יובל למדינה ובשנת ה-60), לימדה זכות על הרחבת היריעה וקיבוץ של זרמים, צבעים וגילאים שונים של שירים. אך בעיקר אפשרה למשתתפיה לבחור את השירים האהובים והראויים בעיניהם לצרכי חידוש. גם אפשרה, ואף המליצה, לכל אחד מהזמרים, לקחת את השיר קרוב אליו, אל לבו ואל טעמו, ולעבוד עם אנשי המקצוע שיביאו אותו אל התוצאה הראויה בעיניו. קרי, מעבד, מפיק מוזיקלי וגם נגנים.
 
ד. ההרגשה למשמע ההפקה הזו של "שרים עוזי חיטמן" היא שהשירים חולקו לזמרים על ידי ועדה מסדרת, ושהם הוזמנו לאולפן רק בכדי להקליט - הרגל מגונה וידוע לשמצה במוזיקה המזרחית. ההפקה שלטה לחלוטין על המשאבים המוזיקליים שהועמדו לרשות הזמרים המבצעים: אם מבחינת אפשרויות הבחירה שלהם בשירים (כולל ייעוץ וניהול אמנותיים), ואם מבחינת עבודת ההפקה פרופר.
 
מצד אחד, נשמרו כאן לכאורה אחידות ושוויוניות לכל אורך הדרך, כשזמר מוכר או בעל אמצעים לא יכול "להשתולל" ולהרשים בעושר הפקתי על פני מתחיל ודל אמצעים. מצד שני, ברגע שמלאכת העיבודים וההפקה המוזיקלית מוטלת על מוזיקאי אחד בלבד, מוכשר ככל אשר יהיה, זו לא הרוח של עבודה עברית. זו קומיסריות, שליטה גם על אמצעי הייצור וגם על המחשבה.
 
ואין הכוונה לגרוע מכישוריו ומיכולותיו של המעבד והמפיק אבי גוטמן, שעשה כמיטב יכולתו, עם חבורה של תריסר מוזיקאים (כולל הוא עצמו, בקולות רקע). לא רוצה להגיד מפיק של שקל, כי גוטמן לא כזה, אבל עדיין קצת ענווה וצניעות וכבוד למותג: בן אדם אחד לא יכול להתמודד (ולהעמיק) עם היקף עבודה שכזה. בטח לא תחת כותרת הפלורליזם של עבודה עברית. זה שאפתני ויומרני מצד אחד, מגביל וגם מכשיל מצד שני.

חיטמן-עוזי-ענקית.jpg 
עוזי חיטמן, צילום: יח"צ
 
פספוסים והחמצות
 
ה. ונגיד שהולכים על צבע אחד, ים תיכוני, מה שלא כל כך "הצליח", ולהפקה ולביצועים חדרו לא מעט גוונים, אפילו רוק'נרוליים בעליל, מן הראוי שייעשה לפחות מאמץ לשתף את כל השמות והקולות הגדולים. ודומה שההרכב האנושי הוא הכישלון המרכזי של ההצדעה לחיטמן. ראשית, חסרים בו שמות וקולות ענק, מהמרכזיים בזמר הים תיכוני: שימי תבורי, שלומי שבת, ישי לוי, ציון גולן, שלומי סרנגה, משה פרץ, אבי פרץ, וכל אצולת הזרם הטורקי: מאיציק קלה, קובי פרץ ועופר לוי ועד אבי ביטר וליאת בנאי.
 
אולי לא כולם מתאימים לפרויקט מסוג זה, אבל העובדה שהם לא בתוכו מריחה לא טוב. טריפונס בפנים, אבל עניי (ולבטח מצליחני) עירך קודמים. שנית, חסרות בו נשים. וגם אם נגיד שחיטמן ז"ל כתב למבצעים גברים (מה שלא מדויק בעליל), זו הייתה הזדמנות לתיקון היסטורי. נכון שבזירה הים תיכונית שולטים מלכים גברים, אבל חמש מבצעות בלבד מתוך 33 ביצועים חדשים הן נתון אבסורדי, מה גם שאחת מהן היא גליקריה, בכלל לא "משלנו". ואיפה מרגלית צנעני, שרית חדד, זהבה בן ואתי לוי? שלא לדבר על הדר עוזרי ויוצאות "כוכב נולד" אחרות, שיכולות היו להרחיב ולהעשיר את היריעה. אביבה אבידן, מורן כרמל, מעיין חג'בי ואור אדי הן עלה תאנה מנוצל לרעה.
 
ו. ולא חשוב מה מערכות היחסים מאחורי הקלעים בין המפיקים (בנימין נדיבי, רונן ירקוני ויוסי בן דוד; האחרון הוא גם המנהל האמנותי והאיש שמשך בחוטי הקשרים) לבין המבצעים האחרים בפופ הים תיכוני. לא משנים מאבקי יוקרה, מעמד ואגו או חילוקי דעות מכל סוג שהוא. עובדה היא שהם, חלקם לפחות, נעדרים. גם לא חשובות הסיבות, אם הן אישיות או כספיות. כבוד חיטמן והיצירה הנצחית שלו על כפות המאזניים, ולא קטנוניות אישית ואנושית.
 
אני לא יודע מה השיקולים, הקריטריונים, הקשרים הבינאישיים והטעמים המוזיקליים של יוסי בן דוד. צריך להעריך נאמנויות וחברויות, אבל לא כשיצרים והתחשבנויות באים על חשבון יצירה והנצחה. זה הרגע להתעלות מעל לכל עימות, ויכוח או יריבות. ולכן זה עוד סילוף של מטרת עבודה עברית ואפילו פגיעה בזכרו של עוזי חיטמן.
 
ז. כאמור, 33 שירים ב"שרים עוזי חיטמן", אלבום כפול: 16 בראשון (56:37 דקות), 17 בשני (61:53 דקות), ובסך הכל 118:30 דקות, שעתיים פחות דקה וחצי. אמנם את הראשון פותח אייל גולן, עם "מי ידע שכך יהיה", שבביצועו הופך לקינה (רוק'נרולית?) על לכתו של חבר ויוצר, אבל הוא הפחות מרשים מבין השניים. בעיקר מפני שיש בו מיעוט של יציאות מרשימות ומשכנעות ולא מעט פספוסים והחמצות.
 
בולטים: יוני רועה מחזיר ל"כל יום אני אומר תודה לאלוהים" גוון שירה חיטמני קלאסי; אביבה אבידן משכנעת שהמילים של "נולדתי איתך (עד נשימתי האחרונה)" אכן נוגעות לה; חיים משה - המומחה האולטימטיבי לשירת עוזי חיטמן והמבצע המקורי (והמועדף?) של לא פחות משבעה שירים שחודשו באוסף זה - שר בהכרת תודה ובתחושת דחיפות מלאת כנות את "תסלחי לי"; ואביהו מדינה מתחבר, מי אם לא הוא, למילים של "בארץ הזאת" כאילו הוא עצמו כתבן, בדמו ובנפשו.
 
האחרים? חלקם לא מחדשים ומוסיפים תובנה (למשל פיני חדד ב"עוד יום עולה", רגב הוד ב"זוג משמים" או יניב כהן ב"עכשיו התורה לאהבה", למרות צבע קולו היפה); "אדון עולם" בפי מושיק עפיה הוא החטאה; נתי לוי ב"רציתי שתדע" ושר-אל ב"הילד הכי קטן בכתה" לא מתקרבים למקור; והמתחילים גל סינואני ("שירי ילדות"), מורן כרמל ("שיר שלום") ומעיין חג'בי ("כאן") בסיומת הם או מיותרים או לא בשלים למעמד המכובד. במיוחד חג'בי, שבחלקה נפל עיבוד דנסי, שטוח ורדוד כל כך. אגב, לטעמי אייל גולן בכלל צריך היה לנעול את האוסף, כדי לחזק את הרושם, ולא להפקיר את הסוף לפרחי שירה לא מוכרים. גם אם השתכשכות במעיין היצירה של חיטמן היא צידוק כשלעצמו.
 
ומעט אופטימיות לסיום
 
ח. גליקריה, שמערכת היחסים שלה עם חיטמן הייתה גם מקצועית וגם חברית, פותחת את הדיסק השני בביצוע מלא כוונה ונשמה, גם הוא בבחינת קינה, של "עד מתי אלוהי", אחד מארבעה באוסף שבוצעו במקור על ידי זוהר ארגוב. דיסק זה חזק הרבה יותר מבחינת הביצועים שבו, בהשקעה של הזמרים (מבלי לזלזל בכנות הכוונות של אף אחד מהמשתתפים).
 
ליאור נרקיס ב"על סף דלתך", יואב יצחק ב"זה סימן", שמעון בוסקילה צובע בנשמה את "מה חשוב היום" ועידן יניב מפתיע ב"מרלן"; שיר לוי ב"ליסה", ובעיקר עמוס תמם ב"לילה", מציעים קולות מעניינים, למרות שלא מרחיקים עדות; אולם הביצוע של דיסק זה ושל המחווה כולה שייך לטעמי לרון שובל ב"מן הקולות", לא מן הלהיטים הגדולים של חיטמן (חיים משה במקור), אבל עם המון בגרות, בשלות ונשמה שעכשיו עשויות לתת לו הזדמנות.
 
ליאור פרחי ב"אחת ויחידה", אלי לוזון ב"בין קשת לענן" ואבנר גדסי ב"ניגונה של השכונה" היו יכולים לקבל עיבודים טובים יותר, גם מעבר לנימה הרוקית בשיר האחרון. גם דיסק זה, כמשנהו, נפתח בהרעשה ומסתיים בקול ענות חלושה, עם ניסיון לרגאיי לא מוצלח של נסים מרי ב"עוד סיפור אחד של אהבה", ביצוע לא חשוב של רונן דנוך ל"לילה בלי כוכב" וביצוע תמוה של אור אדי ב"לכל אחד יש", שמעורר תהיות לגבי אמות המידה שהנחו את מפיקי האוסף. הלהיט הזה היה ראוי לעיבוד, הפקה וביצוע יוצאי דופן, כדי להתמודד עם המקור האלמותי של שבת-את-נרקיס, ולא להפילו על ילדונת, בהקלטת הבכורה שלה.
 
ט. מוזיקה פופולרית היא עניין של טעם; על אחת כמה וכמה פופ ים תיכוני. על אף ההשגות שפורטו לעיל, והיעדרם של ביצועים יוצאי דופן שימכרו את האוסף, ולמרות שהרכב המבצעים בו אינו תמונת מצב מייצגת של המוזיקה הים תיכונית העכשווית - עדיין, מבחינת היצירה של עוזי חיטמן ז"ל, מסמך משקף, מארז כמעט מושלם. ויכול להוות מתנה נפלאה, במיוחד לבני משפחה ולחברים בחו"ל.
 
י. ואם ההתנהלות לקראת ביטוי בימתי של האוסף, אם בכלל, תהיה דומה, אולי כדאי לוותר מראש על המאמץ.
 
עבודה עברית, "שרים עוזי חיטמן". YBD. סטימצקי/צליל



06/04/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (3 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
3. ביקורת מעניינת למרות שלא שמעתי את הדיסק
ר.פ , (16/08/2010) (לת)
2. שאלה לעורכים: ואיפה תמיר גל לעזאזל?
שי , ירושלים (12/04/2010)
1. מעיין חג`בי מספר אחת !!!!! אין עלייה
שקד עדני , (07/04/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע