אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן קרן אן בהופעה - מרשימה ומשכנעת
 

 
 
המופע של קרן אן בפסטיבל האביב התחיל בהיסוס אך הסתיים בחוסר נכונות ללכת הביתה


"wake up, ראשון לציון!"

החיבור של קרן אן זיידל עם פסטיבל האביב הבינלאומי ה-12 של ראשון לציון, אינו מובן מאליו. יתרה מזו, להציב אותה בחזית, כאחד המופעים הפותחים של הפסטיבל, הוא על גבול היומרה וההעזה. לא מבחינתה, אלא מצדו של הפסטיבל. כי עם כל הכבוד למוניטין של קרן אן, לקולה המלאכי, לשירתה הייחודית, לשיריה המצוינים ולקריירה האירופית שעשתה עד כה, היא עדיין לא הכוכב הגדול שסביבו בונים פסטיבל או לפחות פותחים אותו.
 
ובכל זאת היה מרחיב לב לראות את היכל התרבות הראשוני מלא מפה לפה במעריצים, מעריכים וסקרנים, שקרן אן הצליחה ללקט בערבו של האירוויזיון. לפחות על פי פתיחת המופע, ניכר היה שמספר הסקרנים, שהגיעו מן הסתם כדי להתחכך ומבלי להכיר את הזמרת, רב על פני הבקיאים והמודעים לרפרטואר וליכולות של קרן אן. ועבר לא מעט זמן, עד שהתסכול שגבל בכמעט ייאוש שלה בתחילתו הפושרת של המופע ("מה קורה?", "wake up, ראשון לציון!", "איפה אתם?!"), התחלף למחיאות כפיים מנומסות, ולאחר מכן להערכה, אהבה ותשואות. ומה שהתחיל בהיסוס מובהק, הסתיים ברצון למשוך עוד ועוד את הרגע ובחוסר נכונות ללכת הביתה.
 
האמת? לא מפליא. כי קרן אן היא פשוט זמרת מעולה, עם רפרטואר מרתק והופעת במה מרשימה ומשכנעת. אך בעבור הקהל הרחב היא עדיין רחוקה מלהיות הכוכבת הגדולה שהתקשורת התל אביבית מפרגנת לה בשיטתיות. לא שלא מגיע לה, אבל עדיין מוקדם, עובדה שלמרות גיחות מוצלחות להופעות קודמות בישראל, קשה עדיין לארוז אותה. בטח לא תחת הכותרת "צרפת-ישראל".
 
נכון שקרן אן עברה לגור בפריז עם הוריה בגיל 13, ונכון שכתבה והפיקה לא מעט מוזיקה (שירים, אלבומים, פסי-קול, קמפיינים שונים ואפילו אופרה) בצרפתית וגם קצרה תארים של אלבום השנה וזמרת השנה בצרפת, אבל לאוזן הישראלית היא נחשפה והפכה לגיבורת תרבות בזכות אלבומיה באנגלית דווקא - פחות עם Not Going Anywhere  מ-2003 ו-Nolita מ-2004, ויותר עם "קרן אן" (2007) ו-"101" החדש-חדש (והששי שלה).
 
גם המופע שלה בראשון לציון, הרביעי והאחרון בגיחת הקונצרטים הנוכחית שלה, היה על טהרת האנגלית. רק שיר וחצי בצרפתית. ונועד להשיק ולקדם את צאת "101" בישראל, אלבום שכתבה והפיקה בדעתנות מפתיעה. שיר הנושא שלו, אם יורשה לי לצטט מתוכנית הפסטיבל, הוא סכום האותיות בגימטריה של שמה הפרטי בראשי תיבות. לדבריה, פרק ק"א בתהילים הוא הפרק האהוב עליה בתנ"ך ואת הרעיון לשיר ולשם אימצה בביקור בטייפה בירת טייוואן, לאחר הופעה בראשו של בניין בשם זה.
 
השיר, למי שטרם הספיק לשמוע, בנוי בסגנון "אחד מי יודע" מן ההגדה, כשהמספרים בו הולכים ויורדים מ-101 קומות, 100 ימי שפע, 99 אחוזים, 98 דקות, 97 דולרים וכן הלאה, בדקלום קלוש-לחן, שונה לחלוטין מיצירתה האופיינית, עד חמישה חומשי תורה, ארבע אימהות, שלושה אבות, שני לוחות הברית ואחד אלוהים. במופע עצמו היא מבצעת שבעה שירים מן האלבום, אך לא את שיר הנושא. אך הוא נוכח, כמתאבן של הקונצרט וכמוזיקה רקע שמלווה את עליית הנגנים לבמה ואת ירידת האפלה עליה. וכספירה לאחור בשיגור חללית, המלה אלוהים (God באנגלית) היא האות להצתה, ליריית הפתיחה של המופע.

אגרוף עטוף צמר גפן
 
כוחה של קרן אן הוא בכתיבה ובעיקר בביצוע של בלדות, אקוסטיות באופיין, רפיטטיביות, שנטענות בכוח מתגבר ומתעצם במהלכן. שירים שנותנים ביטוי לחושניות נוסח שנות ה-40 של המאה הקודמת, לכאורה נשיות מפתה שמוגשת ברכות מלטפת, אבל זו חולשה מתעתעת ומיקסם שווא, כי השיר של קרן אן הוא אגרוף עטוף צמר גפן, ומתחת למעטה הרך מסתתרת יוצרת רוק דעתנית, עם מסרים מחודדים וחד-משמעיים של נשיות חזקה ובוטחת.
 
ועל הבמה הרבה יותר מאשר באלבומיה. מלווה בלהקתה הקבועה, עם הנגנים הצרפתיים: Marc Chouarain אשף ומחולל קסמים בפסנתר ובקלידים, Christophe Deschamps המעולה בתופים וPierre Dubost בבס, הצליל הבימתי נקי, חד ונוקב, מחולק לתפקידים ועם זאת עשיר ומרשים.
 
במיוחד כשהוא מתוגבר, בצידוק פסטיבלי מן הסתם, ברביעיית כלי מיתר ישראלית (אבנר קלמר - כינור ועיבודים, חן שנהר - כינור, גליה חי - ויולה והילה קרני  - צ'לו) שמוסיפה הרבה נפח ועומק לקולה, שעשוי להישמע מונוטוני ומשעמם, אך הוא מרעיש, מרתק ומהפנט, עז מבע ונישא מעל כל ליווי כלי. וגם לדמותה כנערת רוק מלאכית בשחורים. יש הרבה אקו וטרמולו בנגינה מלאת האווירה, גם שלה כנגנית גיטרה משובחת, באקוסטית ועל אחת כמה וכמה בחשמלית.

ההקשר הישראלי
 
במופע, שנמשך כשעה וארבעים דקות, היא משמיעה כאמור שירים באנגלית מארבעת אלבומיה האחרונים. את "101" מייצגים "מזג אוויר משונה" (שפותח במוד קדורני משהו אך בה בעת עדין ורך ומתגעש במהלכו), "שוגאר מאמא" הגרובי, הקצבי והעולץ, "שיר מאוטובוס תיור" (המתוק והמכאיב), You Were On Fire (שאת ההשראה לכתיבתו היא מייחסת לישו שהופיעה בחלומה, אולי זה מסביר את הנימה הפסיכדלית המסוימת שבו), "כל הנערות היפות" (נוגה, מהורהר ויפה, עם ריפים נהדרים של פסנתר ונוכחות כובשת של כלי מיתר), "השם שלי הוא צרה" (הלהיט הגדול של האלבום, פופ-דנס מופלא עוד לפני הרה-מיקס, עם תוספות מסומפלות) ו"דם על ידיי" (שבו תאורה אדומה שוטפת את הבמה וגולשת לעבר הקהל). 

   
 
מ"קרן אן" שלושה שירים במופע: "זה לא פשע" הבלוזי הנהדר (עם תיפוף רצחני ומפגן תאורה מדויק, מרהיב ומלהיב), להיט הענקים Lay Your Head Down ו-In Your Back הנועל-קודם-הדרנים (אולי השיר האנגלי הכי צרפתי שלה, עם טאץ' מודגש של סהרוריות). את "נוליטה" מייצגים שניים: "בשבילך ובשבילי" והלהיט "צ'לסי בוערת" (בלדת ריתם'נבלוז  מקסימה).

גם ל"לא הולכת לשום מקום" שלושה נציגים - שיר הנושא, בלדה בנימה פולקית, מתוקה-מכמירה, כשקולה פוצע עד כדי כאב, ושניים נוספים בהם התארח שלומי שבן - "מלח ואלמנה" (היא מלחששת את חלקה והוא מלווה בנגינת פסנתר רוקאבילית ודעתנית) ו"ליד הקתדרלה" הרומנטי והקסום.
 
שבן ("אחד האנשים שהכי חסרים לי כשאינני כאן") משתף אתה פעולה גם בשני שירים שלו, שניהם מ"עיר", אלבומו מ-2007, שהיה הכר לשיתוף הפעולה הקלאסי שלהם בפסטיבל הפסנתר מארח. תחילה את "מותק את אצלי בראש", גרסתו לבוב דילן - גם הוא פולק מתוק וקסום, כשהוא שר בעברית והיא מתעקשת במלאכיות, עם גיטרה אקוסטית ומפוחית, לדבוק במלים האנגליות; ובהדרן את "פעם שירים" (שלתוכו נמזג "ליד הקתדרלה") - בלדת אהבה יפה ומרגשת בביצועם המשותף, שהיא כתבה לה מלים בצרפתית.
 
זה לא חדש, אבל הם נשמעים נהדר ביחד. והתארחותו של שבן מקנה להופעתה את החיבור וההקשר הישראלי הכל-כך חסר והחיוני מבחינתה, וגם שיא בהופעה שאינה חסרה שפיצים.
 
כששבן פורש (אחרי "מלח ואלמנה") היא שרה את השיר הצרפתי המלא היחיד בהופעה, וגם הוא לא שלה, אלא של הצרפתי אלאן באשוק, ששמו "אני מעשנת כדי לשכוח שאתה שותה" אופייני כל כך לחשיבה צרפתית...
 
את המופע נועלת קרן אן בביצוע נוסף של "השם שלי הוא צרה", עם שבעת הנגנים ושלומי שבן בפסנתר, כשהיא מוותרת על הגיטרה ומשקיעה בסינתיסייזר לתפארת גרסת הדנס המושלמת. ואגב כך מזמינה את הצופים לעלות ולפזז לצליליו על הבמה.
 
יופי של הופעה. אל תפסידו אותה בגיחתה הבאה. יולי כנראה.
 
קרן אן בהופעה. היכל התרבות ראשון לציון. מוצאי שבת 14 במאי 2011


למועדי מופעים >

16/05/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע