אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן עידן עמדי בהופעה- ענווה מופלגת
 

 
 

בכנות מפתיעה וכובשת עידן עמדי משכיל להגיד משהו על עצמו, על פחדיו ועל מחשבותיו



טרובדור אינטואטיבי

ההאזנה לאלבום הבכורה של עידן עמדי, לא הסעירה אותי. למרות שעמדי, ילד טוב ירושלים, התגלה כמתחרה חריג, שונה לגמרי מהטיפוס השכיח בנבחרת "כוכב נולד" של העונה השמינית, עדיין סירבתי להתרשם מאסופת השירים הראשונה שלו.
 
אמנם "כאב של לוחמים", השיר שליווה אותו לאורך כל העונה הקצרה ואף היה גורם מפתח בהגעתו למעמד הגמר, ניחן ברגישות יוצאת דופן בבגרות מפתיעה ובכנות כובשת, אבל עשרת השירים האחרים באלבום לא נשמעו לי שונים משמעותית ממנו. ואפילו התקשיתי להבדיל ביניהם, נכון יותר - להסביר לעצמי איפה נגמר אחד ומתחיל אחר.  
 
אבל כששיר, 14 וחצי, שאלה מתי אני מתכוון לראות את עידן עמדי בהופעה, הבנתי שאני חייב להתאמץ טיפה יותר. פשוט לא יאה שהדוד שלה יבוא לא מוכן ויפגר בחומר. הרגשתי שעליי לצלול להפקה האתנו-ירושלמית, לצלוח את כתיבה הלא משוכללת ולהתמודד עם מלות מפתח חוזרות ונשנות, דוגמת אור ודרך, קולות וצלילים, צעקות ודמעות, כעסים ופחדים, חלומות וסיוטים.
 
בעקרון, 11 השירים (40:49 דקות) של עמדי הם שירי אהבה אבל בה בעת הם גם פיסות חיים אותנטיות. אולי אוצר המלים שלו אינו רחב, אבל הכתיבה שלו רחוקה מפשטנות מקוממת שמאכלסת שירי-בוסר של יוצרים מתחילים. עמדי, סוג של זמר של החברה' (כך לפחות הוא מעיד על עצמו ב"זַמָּר מדורות"), שנהיה כוכב בלי שהתכוון, משכיל בכנות מפתיעה וכובשת להגיד משהו על עצמו, על פחדיו ועל מחשבותיו, לקרוע צוהר לנפש מתחבטת, תוהה אך גם מתעצבת.

   

 
באופיים, השירים שלו בלאדות. שירים של טרובדור אינטואיטיבי. גם חלקם קצביים יותר, גם אם האחרים אנרגטיים פחות. רובם ככולם מתמודדים עם ההשפעה של שירותו הקרבי והחיילוּת שלו על התבגרותו, בעיקר עם הניסיון להישאר שפוי, אחרי מה שראה ועבר, חווה ולקח הביתה, כחלק בלתי נפרד מהקיטבג שיעצב את חייו הבוגרים.
 
כמו אהוד בנאי, אחד מגיבוריו שנוכח ב"זמר מדורות" ("כביש תשעים עדיין דומם, ריק מאנשים/ השיר של אהוד בקולי קולות מתנגן לו ברכב/ הוא אומר שהשביל הזה מכאן מתחיל..."), גם הוא מתעד את הקורות אותו, מספר סיפורים, מעביר חוויות והתנסויות, תמונות ורגשות. "אני זמר מדורות/ שר את שעל לבי" הוא שר בהמשך אותו שיר. שיר של חיילים, אך גם שיר של חיפוש עצמי. פשוט, בהיר, רגיש, ובעיקר כנה.
 
מ"את הקולות, את שברי האדם אני אתן לך/ והרוח מציקה לעולם, היא לא תרפה/ אכזבות מתחפשות לתקווה כשאני לוחש לך/ שתדעי שאני כבר מזמן מנסה" ("אלייך") ועד "אנשים איבדו את עצמם/ שכחו שצריך לעצור... את הקולות, את מה שהיה/ קברתי בתוך הדממה/ את השעות, את מה שנגמר/ אספתי את מה שנשאר/ יצאתי לראות, יצאתי לחיות/ ולנשום בעיקר" ("מה שנשאר"), שהוא (בהשפעה בולטת של בנאי אחר, מאיר דווקא) גם שיר שחרור, פיזי ונפשי, שבו הוא סוגר דלת, קובר מאחוריו זיכרונות, סותם גולל ומתחיל פרק חדש בחייו. בהחלט ראוי להיות שיר סיום לאלבום חניכה והתבגרות, כשברור למאזין שהבא אחריו, ואין סיבה שלא יהיה כזה, יהיה לגמרי שונה.

  

 
למה אוהבים אותו כל כך, אני שואל את שיר נוכח התפוסה המלאה עד אפס מקום בזאפה. "כי הוא שר שירים אמיתיים", היא משיבה לי. ומי לא שר שירים אמיתיים? "אייל גולן, כאילו", היא נחרצת. מה שאני זיהיתי ככנות, לגביה זה אמיתי. בכל מקרה, הייחוד והערך המוסף של עמדי. ואכן עם השירים שלו אפשר לנשום ולהרגיש את החיים והחברים שלו, את הלבטים וההתייסרות, המועקות והמצוקות של שירות קרבי. ולא סתם "כאב של לוחמים" ("ערב ראשון של לבד/ יושב וכותב לך מכתב/ על כל הדברים שהיו/ כל מה שקרה בדיוק... ואת, את לא יודעת כמה/ מימך ניסיתי להסתיר/ את כל הסיוטים בלילה/ צרחות ודם על המדים/ את לא מבינה כבר למה/ אני מזמן כבר לא אני/ תמונות רצות מאותו לילה/ דמעות, כאב של לוחמים") הוא המאסטרפיס הנוכחי שלו, הביטוי העכשווי המושלם לחיילוּת ולהבעת רגשות.

זמר נשמה
 
על הבמה עידן עמדי הפתעה גדולה, דווקא מפני שהוא הכל רק לא כוכב. ברנש גבוה, כבד משהו, אך אחד שלא עושה עניין מעצמו. כאילו בא זה עתה מהרחוב, אבל אמיתי לגמרי, פשוט וכובש. ללא גינונים, ללא קשקושים, הוא וגיטרה אקוסטית וחמישה נגנים. נותן לאנרגיות לזרום, נותן את עצמו. יותר מרשים, יותר פתוח, יותר מגוון מאשר באלבום. מן הסתם בכוח אישיות נלבבת, קוסמת בפשטותה, בטוב ליבה הקורן. נשמה נטו.
 
כן. הוא זמר נשמה, אתני אם תרצו. שני הבנאים לעיל, בועז שרעבי ושלומי שבת מהדהדים ברקע הרחוק, גם קצת משה פרץ, אבל קובי אפללו נשמע הכי קרוב. השפעות נהדרות להתכתב איתן. וסלסולו היציב והמלהיב, העמוק והבא מן הנשמה, הוא לגמרי לא איפיון חיצוני או קישוט. האתניות שלו לא מודעת, היא בילט אין, טבועה עמוק ביישות, כבר חלק מההבעה שבשירה, מהותה של הישראליות החדשה בפופ העכשווי.
 
המופע שלו קצר בינתיים. שעה ועשר דקות בלבד. 14 שירים. כל אחד עשר שירי האלבום, בסדר הופעתם בתקליט פחות או יותר ולהוציא חריג-שניים שהם ממן העניין, ושלוש תוספות. אחרי פתיח אינסטרומנטלי הוא מתחיל עם "ישראל", אלגוריה מקומית, אולי עכשווית, לעם הספר, עם ישראל, ליעקב ושנים עשר השבטים. אחריו הוא מציג את עצמו, עם ההגדרה שלו כ"זמר מדורות".
 
"אלייך", המצוטט לעיל, בלדת אהבה נוגעת שצבועה באלבום בכלי מיתר (בעיבוד ובניצוח של אוהד בן אבי, נגן הפסנתר שלו באולפן), היא כבר בחזקת המנון. מלווה בשירת רבים חמה ומרגשת. בעקבותיו הוא מצדיע ל"נכון להיום" של זוהר ארגוב (שאול בן שאול ואבנר גדסי) שהקליט עבור "שני צדדים למטבע", שיר שיכול היה גם הוא לכתוב ולהלחין, ולבטח לזכות במחמאות מארגוב על שירת א-קאפלה נאדרת.

  

 
ב"רץ אל האור" הוא מזכיר לי דווקא את עידן רייכל. אולי משום הקצביות המערסלת שלו באלבום, אולי משום יפי המנגינה והאנושיות שבמלותיו. ואולי משום שכמוהו הצליח להתמודד עם אתגר רגשי כבד בהלחנת שיר של נופל במסורת "עוד מעט נהפוך לשיר".
 
עמדי מקדים ל"המכתב האחרון" את סיפור פגישתו שם משפחתו של משה אוחיון, לוחם מוצב ריחן בגבול לבנון, שנפל בינואר 1995 כשהוא בן 20 בלבד. התוצאה? בלדה מרגשת שבאלבום (אחד משלושה בהם עמוס בן דוד היה שותף בהפקה המוזיקלית) זוכה לליווי מכמיר וצמוד של כינור (אבנר קלמר) וגיטרה אקוסטית (עמית יצחק), ועל הבמה עמדי מוותר על הגיטרה האקוסטית לאיתמר מאירי (שעם המתופף איתן רז הפיקו מוזיקלית את מרבית האלבום וגם את המופע) כשאת הכינור מחליף ברגישות אופיר קנר, בנגינת קלידים. בכל הפקה, שיר פרידה יפהפה ומצמרר. אחד המרגשים יותר שלו. אנדרטה מושלמת לחייל שנפל.
 
עמדי עושה כבוד למאירי. מאפשר לו להגיש את "כשהיינו ילדים", שיר מלבב שכתב ומבצע בעצמו, והוא עושה לו קולות ו"זוכה" גם בבית סולו. אחריו בא "נשכח או נסלח" כשאת נגינת העוד באלבום (שלום מור) מחליפה הבגלמה של יניב טייכמן, שפורט גם על עוּד חשמלי. גם "עכשיו" שזכה לבצע בשלב מתקדם ב"כוכב נולד" (ויש בו הדים למאבקים פנימיים וללבטים לא פשוטים), משולב באיחור במופע, כיאה למעמדו לשיר שהקהל משתתף בביצועו. ואם צריך הוכחה ליכולתו של עמדי כזמר מהפנט, שלמרות שכמעט שאינו זז, הוא עדיין ממגנט, היא באה ב"זאת האמת". פשוט זמר נהדר.
 
ב"תשליך" הוא מפגיש בין אהוד בנאי, בתבנית שירת המסע ההגותית משהו, בין עידן רייכל, באהבת האדם המפעמת, ובין גוסטו, בקצביות הכמו-אנדלוסית. כמו באלבום גם במופע זה השיר הקצבי ביותר: הכי ים-תיכוני אתני ומסולסל, גם רוק'נרול מזרחי בעיבוד פנטסטי, מלא כוח וכבוד ובעיקר ביעילות לצרכי תיזוז.
 
ההדרן ראשון הוא "כאב של לוחמים", שיר הסיוטים הפרטי שלו, שמתקבל באהדה, בתשואות ובשירת רבים אמפאתית. עמדי עם גיטרה אקוסטית בלבד. גם את "הדרך שלך", שיר האודישנים שכתב ל"כוכב נולד 9" מהניסיון המוכח שלו ("השירים שכל כך אהבת/ ממלאים את ראשך... שבילים עמוסי מנגינות/ מובילים לביתך... כל מה שלא העזת/ כל מה שמזמן כבר ידעת/ עמוק בליבך/ זאת הדרך שלך"), הוא מתחיל לבד אך בהמשכו מצטרפים הנגנים (החמישי שבהם הוא נגן הבס אבי חזות). וכמו באלבום גם המופע ננעל עם "מה שנשאר", שלפחות כרגע הוא שיר הסיום האולטימטיבי של עידן עמדי.
 
עוד משהו: איש צנוע וענו עידן עמדי. באלבום הוא מודה לקב"ה. כולם עושים זאת כבר שנים אבל לא "על כל מתנות החינם". אמירה יפה. וגם מוסיף שם תודה "לכל מי שמקשיב ומצליח למצוא את עצמו בתוך המלים. זה לא מובן לי מאליו". על האמירה הזאת, הוא חוזר לא אחת גם בהופעה: על האולם המלא, על ההקשבה ועל האהבה. כבר לא עושים זמרים, ואנשים בכלל, מהחומר הזה, של ענווה מופלגת. נשמה טובה.
 
עידן עמדי. עידן עמדי (טדי/ארומה/אן.אם.סי יונייטד)
עידן עמדי בהופעה. זאפה תל אביב. שני, 14 בנובמבר 2011

למועדי מופעים >

20/11/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (9 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
9. נסיך אין מילים לתאר
הילה , (09/02/2012)
8. עידן עמדי
גילי , תל אביב (21/01/2012)
7. נשמה טובה
חן , (23/12/2011)
6. מלך
עמיתוש , ק. חיים (09/12/2011) (לת)
5. עמדי זה הכי אחי ! איזה זמר מוכשר
עמדית , ירושלים (22/11/2011)
4. הוא הזמר הכי מוכשר, אמיתי וישראלי שיש היום
שירי , אשדוד (22/11/2011) (לת)
3. זן נדיר הבחור הזה ללא ספק
ממן , מרכז (22/11/2011)
2. כבר ביקורת שנייה חיובית על ההופעה שלו שאני קוראת
טליה , (20/11/2011)
1. איזה יופי של ביקורת!!! כל כך נכונה ועמוקה
מירי , (20/11/2011)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע