אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון "שחקנים זה לא דוגמנים"
 

 
 
אנחנו נורא אוהבים בתור שחקנים להצטייר בדרך כלל כנורא מרגשים וחשופים ופגיעים, בעוד שבחיים הרבה פעמים אנחנו עם שריון ועם פוזה, אנחנו תוקפניים, אנחנו לא מראים פגיעות, אנחנו לא רחמנים וטובי לב, המטרות שלנו בדרך כלל לטובתנו ולא לטובת מישהו אחר"
רם נהרי בראיון לרגל סדנת משחק לבני נוער במרכז סדנאות הבמה: "אני מלמד איך להתמודד עם טקסט"


לכבוד הפסח פותח מרכז סדנאות הבמה התל-אביבי את שעריו ומזמין את בני הנוער לסדנת משחק מול מצלמה. בין מנחי הסדנה רני סער, במאי הסדרה "עספור", המלהקת אורית אזולאי ("קלרה הקדושה", "מישהו לרוץ איתו"), השחקן אושרי כהן ("בופור", "הכוכבים של שלומי"), והבמאי, התסריטאי ויוצר הטלוויזיה רם נהרי ("אמא'לה", "אהבה זה כואב"), שיתרום אף הוא מנסיונו וכשרונו לפרחי המצלמה שיפגוש במהלך שלושה ממפגשי הסדנה.

"האמת שמבחינתי ללמד בני נוער וללמד מבוגרים זה דומה", אומר נהרי. "אני מלמד הרבה בני נוער – תלמידי קולנוע ומשחק בתלמה ילין, נוער בסיכון בפנימיית בני-ארזים, ומלמד גם שחקנים מבוגרים, בוגרי בתי-ספר למשחק, ואני עובד באותן שיטות. עם בני נוער דווקא כיף לי לעבוד, כי לרוב הם לא מקולקלים ואני לא צריך לשחרר אותם ממשחק שהוא קצת תיאטרלי מדי, או ממה שהם מחשיבים כמשחק נכון. אני חושב שהם מראש באים פתוחים יותר, בלי נוסחאות מראש של איך זה צריך להיראות.

"אחד הדברים שלמשל קלים לי יותר עם בני נוער זה שמראש העברית שלהם לא תקנית. עם שחקנים שלמדו בבתי-ספר למשחק אני צריך לעבוד הפוך, כדי לנסות להוציא מהם את הדיקציה ואת העברית התקנית, שלא נשמעת קשורה לכלום. הרי הגיבורים שלנו היום הם לא כאלה שמדברים 'נכון', וברגע שמישהו מדבר נכון ומקפיד מאוד על דיקציה, אתה כבר לא מאמין לו, ועם בני נוער זה יותר קל, אף אחד לא מדבר תקנית".

"למצלמה אין תכונות מאגיות"

על מה אתם עובדים במהלך המפגשים בסדנה?


"אנחנו עובדים על סצינות מתוך סרטים, כשהמטרה היא ללמוד איך אני לוקח סצינה שקורית למישהו אחר והופך את זה לשלי. לא למצוא איפה הדמות, אלא איפה זה פוגש אותי וקורה לי. זה ניסיון לשחרר אותם מכל מיני החלטות של 'איך זה צריך להיראות', 'איך זה צריך לרגש', 'איך זה יכול להיראות חשוב', ובמקום זה להביא את זה אלי. זה לא חייב 'להיראות' או 'לרגש', 'לרגש' זה לא ערך. וזה בטח שלא צריך להיות חשוב ומכובד, אלא משהו שהוא קרוב אלי, וקורה לי עכשיו.

"בתלמה ילין, למשל, אני עובד עם חבר'ה שרוצים להיות שחקנים או במאים, בעיקר תלמידי קולנוע, על איך לעבוד עם משחק שמגדירים אותו כקולנועי, למרות שאני לא יודע מה זה. אני חושב שיש משחק טוב. קוראים לזה הרבה פעמים 'משחק מול מצלמה'. אני לא יודע מה להגיד על תיאטרון, כי זה לא משנה לי אם זה מול מצלמה או פשוט מול בנאדם שנמצא מולך. למצלמה אין תכונות מאגיות. זה עוד בנאדם שנמצא שם. זה שחרור טוטאלי של להגיע למישהו".


סדנאות הבמה לוגו ענק.png


יש רגעים מאוד אינטימיים, כמעט טיפוליים, בעבודה אמנותית. אתה מנסה לגשת בצורה זהירה יותר כשמדובר במשתתפים שהם בני נוער?

"מה שאני מעביר הוא לא טיפולי, הוא תמיד לצורך יצירה. אין לי עניין בפסיכודרמה או בטיפול נפשי. אין לי לא אתגר טיפולי פה ולא אתגר חינוכי. אני לא חינוכי. ואני נורא מקפיד להגדיר לעצמי שכל דבר הוא לטובת היצירה והמשחק ואיך להיות הכי טוב. זה גם אמור להיות כיף בסופו של דבר. מדובר באמת בכלים שמנסים לעזור להם להתמודד עם טקסט, איך לא לשחקק אותו, ולא לדגמן אותו, שחקנים זה לא דוגמנים. מול מצלמה לא צריך לקשט דברים. אני יכול להיות פשוט, והניסיון הוא כמה שיותר להביא את זה למשהו שקורה עכשיו. זאת אומרת להביא את עצמי לאיזה מצב דומה, לחפש למה זה דומה מהחיים שלי, ואז להיות קשוב לפרטנר שלי".

איך עובדים טכנית על דברים כאלה?


"בגדול, אתה מנסה להבין מה המטרה בסצינה ולהגיע עם איזו אנרגיה שאתה נטען בה, או להבין איך אתה היית מתנהג בחיים בסיטואציה דומה. אם זה משהו שמכעיס אותך, למצוא משהו שהכעיס אותך, אם זו סצינה שנוגעת לך במקום כואב, לחפש איפה זה דומה לך. אנחנו נורא אוהבים בתור שחקנים להצטייר בדרך כלל כנורא מרגשים וחשופים ופגיעים, בעוד שבחיים הרבה פעמים אנחנו עם שריון ועם פוזה, אנחנו תוקפניים, אנחנו לא מראים פגיעות, אנחנו לא רחמנים וטובי לב, המטרות שלנו בדרך כלל לטובתנו ולא לטובת מישהו אחר. הרבה פעמים אתה מבין שיש איזה חוסר הלימה: אם אתה מרגיש רע, אתה נותן תמונה שהכל טוב, אם אתה שונא מישהו, אתה תהיה נורא נחמד, משהו הפוך ממה שהרבה פעמים נאמר.

"אחרי שנטענת באותה אנרגיה או באותו דבר שדומה לך בחיים, מאותו רגע אתה צריך להיות עם הפרטנר שלך. לא משנה פה 'החלטות'. זה לא לקחת את הטקסט ולחלק אותו, 'עכשיו אני אעשה ככה', 'פה אני אגיד ככה'. לא. אני לא יודע לאן אני הולך. נורא חשוב להקשיב לפרטנר, לשמוע את זה בפעם הראשונה ולהגיב למה שיוצא, כי אתה כבר טעון. זה בעצם מה שאני מנסה לעשות. לשחרר אותם מכל ההחלטות".

"אני נוכח לדעת שזה אקוטי, חוש קצב"


"אני נורא אוהב ללמד", אומר נהרי. "אני במאי, ומבחינתי ללמד זו אותה אנרגיה כמו כשאני מביים, רק בלי הסיוט של לביים. בלי הגיהנום, והפרה-פרודקשן, זה הפיור פאן של העניין. נורא כיף לראות אותם מוציאים דברים ומתנקים מדברים וממציאים דברים, וזאת ההנאה שלי. אני נהנה לראות אם אני מצליח לשחרר אותם ושיעבדו, וכולם מבחינתי הם שחקנים טובים באיזשהו אופן".

אז כל אחד יכול בסופו של דבר להיות שחקן טוב, או שצריך שיהיו בך דברים מסוימים בשביל להגיע לזה?

"אולי הגזמתי קצת, אבל יש בזה משהו. אני לא יודע מה צריך, לא יודע בית-ספר למשחק, או מישהו מריאליטי, או דוגמן, או רקדן, או לא רקדן, אני מאמין שברגע שאתה מצליח להתחבר לעצמך ולעבוד נכון, יכולים לצאת ממך צבעים מאוד יפים".

בכל פעם אני נהנית לגלות איך אותם עקרונות עובדים בכל תחומי האמנות. הדברים שאתה אומר פה על משחק תקפים לחלוטין גם מול כתיבת טקסט או עם שיר מול מיקרופון.


"נכון, ובגלל זה, אגב, זמרים, שצריכים לעלות כל פעם ולשיר את אותו שיר כמו בפעם הראשונה, ולהתכוון לזה ולהימנע מקישוטים, בגלל זה הרבה פעמים הם משחקים מאוד יפה גם אם הם לא שחקנים. מה עוד שיש להם חוש קצב. אני נוכח לדעת שזה אקוטי, חוש קצב. זה ממש או שיש לך את זה או שאין לך את זה".

אתה אומר "קישוטים" ואני ישר חושבת על הדרך שבה זמרים הופכים לפעמים למנייריסטים אחרי שהם מגלים שמניירות סוחטות, לא פעם, תשואות מקהל. אני משערת שזה אותו דבר גם במשחק.


"אני מאמין שאנשים כן מתחברים לאמת, לכריזמה, ואתה רואה שחקנים נפלאים. אבל לצד זה, כן, אתה רואה שחקנים שנחשבים לנפלאים, והם בדרך כלל נורא אוהבים לסבול, ולהתייסר, ולהתנשף על הבמה, ואתה רואה שמבחינתם אין להם באמת פרטנר או מישהו על הבמה מולם, זה רק הם מול הקהל, והקהל עף על זה. זה הצד הרע של זה, מי שרוצה להיות כזה שיבושם לו, אבל יש הרבה שהם לא כאלה. אני חושב שבתיאטרון הרבה יותר קל לאכול את הבולשיט הזה. נדמה לי שבקולנוע הקהל הרבה יותר רגיש למה אמין ואמיתי ומה לא, והרבה פחות מקבל את זה".

אתה מרגיש שההתפתחות העצומה של הטלוויזיה מובילה יותר בני נוער לכיוון הזה מבעבר?

"אני לא יודע לענות על זה. בתלמה אני מלמד אנשים שתמיד רצו להיות שחקנים, ולגבי נוער באופן כללי, נדמה לי שתמיד אנשים רצו להיות מפורסמים. אני לא יודע אם 'הדור הולך ופוחת' בעניין הזה".

 
הסדנה תיערך בימים ראשון-חמישי, בין 1 באפריל ל-5 באפריל 2012, במרכז סדנאות הבמה, תל-אביב. לפרטים: 03-6241654.

למועדי מופעים >

18/03/2012   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע