אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: צילי ינקו
 

 
 
צילי ינקו מתקשה להתנתק מצילו של שלמה ארצי. יש לה ביטחון במה וחוש הומור אבל משהו עדיין חסר


בעקבות חריש אינטנסטיבי

אחרי שנים ארוכות בהן זוהתה בעיקר כבת לוויה קולית לשלמה ארצי בהופעותיו, דומה שצילי ינקו מתקשה להינתק מהצל הענק שבצילו חסתה.

גם העובדה שאחרי אלבומה הראשון, "ביום שתפסיק לעשן" (2006), המשיכה ליהנות מהמטריה המקצועית והכלכלית המגוננת של ארצי, לא סייעה לבידול שלה ולאבחון שלה כקול ייחודי שמתעקש לעמוד בכוחות עצמו.

"להיות אחרת", המיני-אלבום החדש שלה (6 שירים, 21:39 דקות, הוצאה פרטית), אמור לחדש את מאמציה של ינקו לרפד את הנישה הפרטית שלה, בזירה תוססת וברוכת כישרונות של זמרות-יוצרות, שחלקן הגדול צעירות ממנה.

לא פשוט. גם כשהוא מגיע בעקבות חריש אינטנסיבי בזירת הופעות אקוסטיות ובלתי אמצעיות עם הרכב מגובש של שלושה נגנים צעירים ומוכשרים - אדם טל בגיטרה אקוסטית, עופר אשד בבס אקוסטי (השותף לינקו בעיבודים ובהפקה המוזיקלית) ושמעון גרינשטיין בכלי הקשה.

למרות שבסוגה הבימתית שלה, גוונים של פולק, גם הדיסק החדש צריך היה להיות אקוסטי ולא חשמלי. מצחיק אותי - לא רק אצל ינקו, אלא אצל מבצעים לא מעט - שבאולפן הם מקליטים אלבום חלומות בצבע אחד, ועל הבמה הם מציעים את גרסת הפשרות בצבעים אחרים, לפחות עד הודעה חדשה (לכשירווח וכשהם יהיו גדולים...). למה לא להיות אמיתי, ישר ושלם עם עצמך מתחילת הדרך, ולהתפתח בעקביות ובהדרגה?

צילי ינקו כותבת ושרה שירי אהבה אישים, נוגעת ברפרוף במערכות יחסים, משרטטת רגשות ומצבי רוח, מחשבות ושאיפות, אבל למרות שמו המבטיח של האלבום היא לא מצליחה להיות אחרת. השירים שלה - ממש כמו בעבר, באלבומה הראשון - לא מספיק מיוחדים או מעניינים כדי להרים גבה, להשאיר שריטה או להטביע רושם בל יימחה.

היא לא מבריקה מספיק כיוצרת ועדיין צריכה לבנות את יכולת העקיצה שלה, אם תורשה לי פרפראזה על שם אחד משירי אלבומה הראשון ("העוקץ"), שאותו היא כוללת בהופעה.

   

תוצר ביניים

כמבצעת, כזמרת שישובה על סטוּל (כסא מוגבה) וכנגנית גיטרה מלווה, ינקו היא פרסונה נלהבת ומגויסת, חמה ומחויבת, מתמסרת לאמנותה - בעיניים עצומות בדרך כלל, אבל איכשהו היא לא מצליחה לשאוב אותי פנימה, אל תוך עולמה. אולי מפני שהשירים שלה מתקשים לגעת ולרגש. אותי לפחות.

בשעה של הופעה היא משלבת את כל ששת השירים החדשים, שלושה "ישנים" ושתי גרסאות שלה לשירים ייצוגיים של אמנים נערצים עליה. אופי המופע, כאמור, הוא פולק אמריקאי, בגוונים שונים.

הקאנטרי בשיר הנושא ("אתמול טיפסתי על הרים ירוקים גבוהים עם סוסים של פרא/ ולא הרגשתי את השמש מביטה עלי ואת עורי צורבת...", קרתני לטעמי ולא אמין), נשמע בהדרן אפילו עז יותר עם תוספת הנגינה בכינור (והשירה) של קרן טננבאום, אורחת במעמד ההשקה החגיגי.

"לחיות באהבה" ("כמו נחל המלטף את פני ההר/ הכביש שוב מתמלא/ והרחוב שלי מלא עשן/ מתוכו אני יוצאת// בנסיעה בכביש הערבה/ חיפשנו ת'אמת...", האם רק לי הכתיבה הזאת נשמעת מסורבלת ומזיעה?) הוא סוג של שיר מסע בצבעי פולק-רוק, שבו ינקו נשמעת כמו שריל קרואו מקומית (ולא מפתיע לגלות את המקור בהמשך).

   

"העוקץ", שכבר נזכר לעיל, נושא חותם קאנטרי מובהק גם בתכניו, כזה שמתאים לאחד מהסרטים הרבים שנעשים על נשוויל ותרבות ההישגיות שהיא מייצגת; "משהו חדש", גם הוא מהראשון, הוא כבר רוק רך, עם השפעות לטיניות בנגינת ההקשה ובהמשך בנגינת הגיטרה; ואילו "ביום שתפסיק לעשן" כבר מסתיים במונולוג ג'אזי של אדם טל, גיטריסט מצוין.

"לדמיין אותך" ("בבוקר גשום התעוררתי לתוך המציאות/ להתרגל אל המילים אני לבד/ הכאב חותך בבטן ואין לי חשק לכלום/ רק לעצום את העיניים ולא לצאת מהמיטה...") מחזיר אותה לדיסק החדש, ומפוחית פה (בה למדה לנשוף בהשראת אלילהּ ניל יאנג) מובילה את השיר בדרך בלוזית-פולקית.

גם מבלי שתחזור ותבצע את Are You Strong Enough  של שריל קרואו, שאותו "העזה" לדבריה לשיר בפריים טיים בערוץ 2 (תזכורת להשתתפותה בעונה הקודמת של The Voice), הנקודה והדוגמה ברורות. הביצוע האמפטי מהווה קרש זינוק מושלם ל"אמיתי וכואב", מעין בונוס באי.פי.. שיר שנשלח לרדיו כבר לפני שנתיים ומצא עתה רצועה נכונה בסוף הדיסק.



צילי ינקו (צילום: עינב נצר)


לטעמי זה השיר הטוב ביותר שלה באסופה הנוכחית ואולי ברפרטואר הקצר שלה בכלל. הוא נשמע כמו שיר חשוב לה למרות שלכאורה הוא לא אישי וכתוב בגוף שלישי ("אין לה כוח לשנות ולא לראות/ היא רק רוצה לחיות בלי שאלות..."), אבל הוא השיר היחיד שמצליח ליצור הזדהות ולגרום ריגוש. מן הסתם בזכות שירה בעצבים חשופים שחושפים את הפוטנציאל הקולי שלה. חבל שזה רק בשיר אחד.

"ימים חדשים" החדש גם הוא, הוא שיר חריג בכיוון אחר. יש בו אנרגיה אחרת, צוהלת. ינקו ששה ללמד את קהלה שורה ממנו, מן הסתם בתקווה שלאורך זמן הוא יתפתח כהמנון הופעה. הוא הקטע הכי רוקי, ריתם'נ'בלוזי במופע, ומוביל לשיר האחרון ולהומאז' שלה ל-Old Man של ניל יאנג. והאילנות הגבוהים בהם צילי ינקו נתלית רק מדגימים את הפער בין מושאי הערצתה ונשואי ההשראה שלה, לבינה.

ואם אני נשמע קשה ונחרץ מדי עימה, אני רוצה להבהיר שההופעה לא רעה כל כך. היא נעימה, חביבה, נחמדה. יש לה ביטחון במה וחוש הומור. לא סובלים אצלה, אבל הרבה דברים חסרים. וכמו מהות האי.פי., שהוא מעין תוצר ביניים, ספק חלק מהעבודה, ספק ברירת מחדל, לצילי ינקו יש עוד הרבה עבודה.

צילי ינקו. להיות אחרת, מופע השקה. אוזן בר תל אביב. שני, 14 בינואר 2013


למועדי מופעים >

15/01/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע