אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פסטיבל יערות מנשה ה-5: אחלה פסטיבל
 

 
 
עמוס אורן חתם את פרק פסטיבלי הרוק בחייו בפסטיבל המחטני ביערות מנשה. היה טוב


שליש על התנהגות טובה
 
לפני כעשרים שנה, לאחר ביקור בפסטיבל וודסטוק השני, זה שחגג 25 שנים לאמא של כל הפסטיבלים, אמרתי  שאני עם פסטיבלי רוק גמרתי. הייתי משוכנע שתרמתי את חלקי לסוג המוצרים הזה של תרבות הרוק. ההבטחה שלי לעצמי החזיקה מעמד יפה, עד לשלהי 2012, כשחטאתי והפרתי את נדרי לטובת אינדינגב, פסטיבל שנחשב לחובה מקומית.
 
אם נהנית באינדינגב, אמרו לי נשמות טובות ושוחרות רוק מקומי, אתה חייב גם את מקבילו הצפוני - פסטיבל יערות מנשה. עליתי בחכה. אולם מתוך היכרות עם עצמי ועם עצמותיי המקשישות, דרשתי במפגיע ומראש שליש על התנהגות טובה. ובמקום שלושה ימים ושני לילות - חמישי בערב עד צאת השבת - ננעלתי על החלק השני, מששי בצהריים.
 
גם זה - ואני מקדים את המסקנה לחוויה- לא עזר. ועתה, יותר מאי פעם בעבר, אני נחוש ונחרץ. זהו. לא יותר פסטיבלי רוק. כבר לא בשבילי. גם עם צימר מפנק. במקרה שלי, לא מספיקה תשוקה למוזיקה וגם לא נפש צעירה. הגוף כבר לא יכול לשאת את כיתות הרגליים, העמידה הממושכת וההתמודדות עם השפע המוצע. מנואיבה ועד יערות מנשה זה פרק יפה. מעתה, הרשות נתונה לצעירים.

רוק ועצי מחט
 
אהבתי את המיקום. גבעה מיוערת בלב יערות מנשה, שעל צלעותיה ומורדותיה מוקמו שלוש במות: השורש - הגדולה, שנועדה להרכבים הגדולים והמובילים; ארמגדון - הפצפונת והמרוחקת, שמוקמה בשיפולי מתחם האלכוהול (והכניסה לבני 18 ומעלה) ובה בשעות הימים ניהלו כיתות אמן ובשעות האפלה הרעישו עולמות ונתנו בראש, והטרסה - המפולשת והמוצלת, הקרובה ביותר לכניסה, שבעיתותיה חלקו מופעים לילדים ולכל המשפחה, אמנים מתחילים והרכבי אינדי.
 
לבמה הנוספת, "קרחת היער" בעיבורו של מאהל השינה של הצופים הצעירים, לא הצלחתי להגיע. מחדל שלי וגם ברירה בה בחרתי. אולי בפעם הבאה, שלא תהיה אם אעמוד במילתי.
 
בהיעדר קרחות יער של ממש, שתי במות הרוק המובהקות (השורש וארמגדון) מתמזגות עם עצי המחט, ברושים ואורנים. נחמד היה לגלות שעצים "צומחים" בתוך הבמה, ואחרים משבשים את קווי הראייה והצפייה, אבל לא מפריעים להנאה וגם מספקי צל למכביר וקרירות מסוימת. שכן, למרבה המזל, החמסין הגדול הראשון השנה השתולל סופשבוע קודם, והותיר לאלפי המבקרים, מזג אוויר סביר עד נהדר.
 
אחרי שוויתרתי על המופעים של יום חמישי הצטרפתי לפסטיבל עם ה"בותימזוג" בבמת השורש.
 
חבורה מצועצעת ודברנית של עשרה מוזיקאים, ששמה מעיד על תרבות שתייה ושירה פולקית, אירית-אמריקנית. החטיבה המרכזית בהרכב היא של כלי הקשה ותופים, אותם מתפעלים ארבעה חברים, ובולטים בצליל שלה גם כינור ומנדולינה. לכאורה צליל שמח ומתזז, רווי אסוציאציות ואזכורים מוזיקליים ותרבותיים, משהו כמו הגרובטרון פוגש משינה, אבל לא תמיד מצליחים להצחיק עם שירים כמו "תני לי קצת פלפל", "עוד בקבוק מי עדן" או "שמחת העיט בנקיק". הפרשנות, אגב, על דעת השומע בלבד.

פסטיבל-יערות-מנשה-גיא-פריבס.jpg
פסטיבל יערות מנשה 2013, צילום: גיא פריבס


יש משהו מלהיב בחתרנות פורקת העול והמשמעת שלהם, כמו בהתנהלותם המחורפנת בעטייה של הסיטואציה של שירה באמצע היום מול קהל שמנוע מללגום אלכוהול, אבל דומה ש"בותימזוג" לא יצאו עדיין משלב החיתולים והרצון לשאת חן בכל מחיר. והדברנות הבלתי נלאית של סולניהם, על סקס, סמים, אלכוהול וחיבה לזיעת בית השחי, ביטאה חוסר צניעות, עלתה על העצבים ושיעממה. לכשיתבגרו נוכל להיפגש שוב.
 
באיחור חתכתי ל"ארמגדון" הקלאוסטרופובית. נפלתי על ראש כבש ג'אם עם ה"טייני פינגרס". חבל שלא הגעתי קודם. שם, בצפיפות, היו כל הצעירים. לילה קודם האצבעות הננסיות ליוו הופעת מחול של להקת "מריה קונג" בבמה המרכזית, הפעם נתנו בראש וסחררו את הקהל. רוק גועש, אלקטרוניקה בוטה, ביטים פסיכיים, צליל מטורף וריח חריף של זיעה, כמו שמתבקש בפסטיבל קיץ צפוף ולוהט. שרו באנגלית אבל היה כיף. חבל רק שהיה קצר, מבחינתי. תנו הופעה בתל אביב באולם לא מעושן ואני שלכם.
 
בחזרה ל"שורש", שם התמקמה שלישית מרתקת בשם "Buttering Trio": מחשב, בס וזמרת ג'ינג'ית עם מקלדת וסקסופון. למרות התנאים של חיק הטבע זה היה מופע מלוטש מאוד של פופ אלקטרוני אלטרנטיבי, עשיר בתכנותים וסמפולים, יציאות ושינויי קצבים ומזג אוויר. השירה של האדמונית מלאכית ומנוכרת משהו, כאילו נגד הסאונד. אבל הכוכב של ההרכב הוא איש המחשבים והתכנות. מציע ים צלילים קסומים ואפשרויות מכשפות. ההתנהלות הבימתית סטאטית משהו, אבל אם נפתחים למוזיקה ומתמכרים לצלילים, קל מאוד להיסחף למחוזות ולעולמות רחוקים. רשמתי אותם למעקב אחרי התפתחותם.
 
קפצתי ל"טרסה" להציץ ב"אנחנו ירונה כספי". לראות איך עובד הרוק התל אביבי המהודק שלה על במה פתוחה תחת כיפת השמיים בארבע אחר הצהריים. כספי הזיעה. נגן הבס שלה יילל, אבל הקהל המועט (אם כי יותר מזה שראה אותה אתי בלבונטין) נותר אדיש ובוהה, מניד פה ושם את ראשו אבל לא מבין מה היא רוצה מחייו. ואלה שחלפו מאחור , אפילו לא נעצרו להטות אוזן. מעמד אכזרי בסיטואציה כפויית טובה.

מי צריך לשיר כשמנגנים נהדר כל כך
 
שלוש שעות של שיטוט הספיקו לי כדי להפנים שהדבר הנחוץ ביותר בפסטיבל יער הוא כיסא. עדיף מתקפל, נישא ומיטלטל. אחרת אתה נדון לעמידה אינסופית ומתישה, אלא אם אתה שם נפשך בתוף מכונת הכביסה ומקריב את לבושך להתחככות בסלע מאובק או בגזע עץ מפריש שרף. גם אופציית מחצלת אישית נראית סבירה, על אף שבתוך דקות היא תהפוך לטיילת ולמרמס כל עובר ושב.
 
בחזרה ל"שורש". "תתרן" (Tatran) על הבמה. שלושה חברה' צעירים מאוד: גיטרה, בס, תופים. אסיד רוק עם נגיעות פסיכדליות, ואינסטרומנטליות מבריקה על חשבון השירה. ובאמת, מי צריך לשיר כשמנגנים נהדר כל כך. כמו מוזיקה עשירה לקולנוע, פסי קול לסרטים שטרם נעשו, כשבתווך נמזגות להפקה המוזיקלית מלודיה מנחמת ורכות רומנטית. הגיטריסט מבריק, המתופף וירטואוז וכבר יש להם קהל חם ואוהדים נלהבים. ובצדק. כשרון ענק.
 
הטרסה מתגלה כבמה הבעייתית ביותר, אולי מפני שהיא נמצאת על אם הדרך וההמונים שבאים מן המאהל וחוזרים מדוכני המזון, לא מרגישים צורך להתעכב. גם שני "יפני אדום" לא מצליחים לגרום לו להשתהות, למרות הניסיון שלהם להביא ולהגיד משהו אחר. בצמד נגן בס עטור גלימה זהובה ומפעילת מחשב שהיא גם זמרת, ראפרית ונגנית חליל. הרבה סימפולים וציטוטים ממקורות שונים, כולל אוריינטליים, במפגש של מזרח עם מזרח, דווקא בישראל. השם שלהם נכתב בעברית, אנגלית, ערבית ויפנית ולתוך האלקטרוניקה נמזגת אמירה פוליטית. לא הוגן. לא הבמה בשבילם. בשלב מסוים היא מתייאשת ושואלת את האמיצים הבודדים: "מה זה פה? פסטיבל? הופעה? מחאה?".
 
ושוב אני ב"שורש", בהיכרות חטופה עם "אחד שניים הרבה" (1 2 Many). רביעייה שמורכבת מבסיסט, גיטריסט, מתופפת וסולנית, שהיא זמרת מרשימה מאוד, ובהתאם לכך פופ-רוק עוצמתי ושמח, עם שירים קצרים ומלהיבים. אבל באנגלית. מה יש להם כולם נגד עברית?
 
 גם "האחים רמירז", עם הגרוב העצל והמתחרע של עוזי רמירז (גיטרה) ושני מרעיו (בתופים ובנשיפה ובהקשה), מתעקשים לעשות זאת באנגלית וחושפים שירים מאלבום חדש שיראה אור במרוצת הקיץ. ואולי אני בעמדת מיעוט? כי בהופעה של הרמירזים נכח קהל עצום, אלא אם זה ניסוי כלים בהמתנה שלו למופע המרכזי, של "הדג נחש".

האחים-רמירז-טל-ארגוב.jpg
האחים רמירז, צילום: טל ארגוב 


חזרתי ל"טרסה" לחפש ריגושים. אצל שני קדר. לא הצלחתי. כלומר, ממה שהספקתי לשמוע לא הצלחתי לתהות על קנקנה ועל הצליל שלה (ושל ארבעת מלוויה: גיטרה, בס תופים ונגנית קלידים). אינדי-פולק אבל מבויש ומהוסס משהו, לא מספיק מגובש ויצירתי לטעמי. נחכה לאלבום שלה.
 
הכניסה למתחם האלכוהול והארמגדון מזכירה לי חוצלארץ. המאבטחים בגופיות זוהרות צהובות, כמו המאבטחים במחסומים ובדרכי הגישה לפסטיבל, לא דוברים עברית. בני דודנו מהסביבה. הם בודקים את היוצאים והנכנסים בשבע עיניים. לא נותנים לקטינים להיכנס, ולא נותנים לצאת עם משקה. אבל יש מכלאה צדדית שאליה מופנים אליה שמתעקשים לצרוך את המוזיקה שלהם עם אלכוהול. משקיפים מאחורי הגדר אל במת השורש.
 
האיסור הזה קטן על צעירינו היצירתיים. צבעו של הפיוז-טי תואם ויסקי וקוניאק, ובבקבוקי המים המינרליים רוגשים לבטח וודקה וערק. ויש גם בקבוקוני כיס, לפאוץ' ולתיק גב שמתדלקים ללא בעיה גם את הקטינים על פי החוק.

צלצול השכמה מרשים
 
ואז הגיעו "הדג נחש". כלומר, הגיעו אולי בזמן אבל איחרו לעלות בחצי שעה, בשל קושי בהתגברות על בעיות טכניות. זה אמנם גרר את "השורש" לאיחור נצבר ומתמשך לתוך הלילה, אבל לא מנע מהאלפים (6,000 גירסת ההפקה, קהל שיא בפסטיבל עד כה) הופעה נהדרת של הרכב ההיפ-הופ הירושלמי שהפך מכבר לקול המצפון החברתי הישראלי.
 
כמעט שעה וחצי עם 15 להיטים בולטים מהרפרטואר שלהם, עם דגש וחמישה שירים מ"זמן להתעורר", אלבומם השביעי והאחרון. סולני ההרכב, שאנן סטריט וגיא מר, מומחים בהפעלת קהל, וזה לא דבר של מה בכך כשללהיטים המקפיצים יש ערך מוסף ונגיעה ישירה לכל מי שחי כאן. מחאה ופוליטיקה, הון ושלטון, מסים וסמים, חלוקת נטל ושיחות סלון, מילואים וצלילים מזרחיים, "פיזמון" (עם יוסי פיין), "שירת הסטיקר" ו"שיר נחמה", וגם הקדשה לעמנואל רוזן.
 
אף אחד לא רוצה להיות פראייר במדינה שבה פראייר הוא שם גנאי וכינוי נלעג. וכשילדים מדקלמים בלהט ובדבקות את השירים של ה"דג נחש", אולי באמת הגיע הזמן להתעורר. צלצול ההשכמה מרשים נשמע ביערות מנשה.
 
כש"הדג נחש" הפליגו לדרכם, יוסי פיין נשאר להציג את הרמיקס שלו, ההרכב שממשיך את האקסנטריקס ז"ל. פיין (בס), עם שני מקישנים אפריקניים (הוא והיא) ומיכאל אבגיל בתופים, שולף לידים מנבכי המחשב, גם אינסטרומנטליים גם ווקאליים, מוסיף עליהם גרוב אפריקאי לייב. הכל עניין של קצב. לנענע את העצמות ולעסות את הרקמות. הקצב מטורף, הבאס מכה ללא רחם. אחת בלילה ומאות אנשים מתמכרים לצלילים, מזיזים בקדחתנות את אבריהם, מתעוותים כאילו אין מחר, רק אבק באוויר.
 
אבל היה מחר. שבת. שנפתחה מבחינתי עם "שממל" בשורש. עם שאריות מהליום להמונים ולפני מופע חדש הבהירה העשירייה המלהיבה שהיא להקת הופעות מעולה, מרשימה הרבה יותר מיכולתה האולפנית שלא מצליחה, אפעס, לשקף אותה כהווייתה.

שממל1-יחצ.jpg
שממל, צילום: יח"צ

בניגוד ל"בותימזוג" הזחוחה, עשרת השממלים באו לעבודה, להציג משנה סדורה של מוזיקה מזרחית יהודית, פולק יידישאי וכליזמר מסע. מעשיות של פעם, סיפורים של עכשיו, תובנות מנוסחות, מלודיות כובשות ומזג מעורר אמפתיה, שירי אהבה והרבה הומור טבולים בטמפרמנט ואנרגיות של רוק'נרול.
 
"שממל" לא מחפשת זיונים, לא זיוני שכל ולא אחרים, גם לא לחרטט, רק לנגן, לעשות שמח, להביט על הצד הבהיר של החיים. כמעט מופע לכל המשפחה, ואני מקווה שזה לא עלבון. וכשהקהל  נמצא, לקראת סוף ההופעה, באוויר יותר מאשר על הקרקע, סימן שגם הוא שמחר ומאושר. פתיחה יפה לבוקר של היום האחרון.
 
אני מתנצל בפני Men of North Country שלא הקדשתי תשומת לב לנגינתם. היה שם משהו בגון רוק-בלוז אירופי עם הרבה כוח ואנרגיה, ואיזה קאוור ל"רחוב ללא מוצא" של "הקינקס". כמתואר לעיל, אני מאבד ריכוז במפגש ראשון על הבמה עם חומרים באנגלית, ואנסה להתמודד איתם לאחר האזנה לאלבום.
 
העדפתי את הזווית היהודית-מקומית של "אנדרלמוסיה", שהעמידה מופע קרקסי לילדים ולכל המשפחה בשם "אנדרלמוסיה בבולוואריה" עם שני שחקנים-ליצנים. מלא הומור מילולי וסלפסטיק, שגם כשהיה מטופש היה מצחיק ומהנה, ובעיקר בעל ערכים מוספים לטובת סובלנות, אהבה והבנה. והיתה גם מוזיקה משובחת, שלא תמיד נארגה בהתרחשות השטותניקית, אבל היתה שיעור טוב לדוגמה טוב בהקניית חינוך לתרבות. עובדה שהיא מיקדה קהל רב יחסית לשאר ההופעות שראיתי באותה זירה.

רד הוט צ'ילי פפרס על חזרת
 
סיימתי את פסטיבל יערות מנשה הראשון שלי עם ה"רמזיילך" בשורש. הארד-קור כליזמר הם מגדירים את עצמם ובצדק. חבורה צעירה של חמישה נגנים שנשמעת נלהבת, להוטה ונמרצת כמו רד הוט צ'ילי פפרס על חזרת, אבל אדומה ולוהטת. מכונת גרוב אימתנית של חמישה צעירים (גיטרה, בס,תופים, קלידים נישאים וקלרינט) שנותנים טוויסט מעניין, אנרגיות של היפ-הופ ורוק'נרול לפראזות מוכרות מהעולם היהודי-יידישאי, והופכים את הנגינה לקטע שלהם. כליזמר חופשי, מאולתר כביכול אבל מאוד מאורגן, כמו ג'אז על ספידים.
 
הצטרפותו של אסף תלמודי (שהספיק לצמח זקן עבות ושיער ארוך מעל תסרוקת הטומהוק שלו באינדינגב) עם הסקסופון הוסיפה דלק למדורה. וכשהם קראו - בגרון ניחר ובהטעמה אשכנזית כמובן - "ריבונו של עולם" ו"שמע ישראל", זה היה קריאת תגר וחילול שבת מובהק, אבל שיעור הכי קרוב ליהדות שניתן היה להעביר לחסידי הרוק'נרול שביער.
 
מתוך הנחה שאתקשה לשרוד את "Fast Food Orchestra" האורחת, אחד משני הרכבים צ'כיים שהגיעו לפסטיבל (גם על השני, "Niceland", ויתרתי לילה קודם מבלי לעפעף), חתכתי הביתה לפני מופע הנעילה של גבע אלון. מתנצל בפניו. אני מודע לאיכויותיו הבימתיות יוצאות הדופן. אחזיר לו בהזדמנות.
 
בדיעבד, זה היה מהלך נבון. מפני שלחכות עד הסוף ולהשתרך בסיום הפסטיבל בשיירת מכוניות במסלול היציאה הארוך, המפותל והמשובש להפליא, היתה אפשרות לא מלהיבה לשון המעטה. 
 
פסטיבל-יערות-מנשה2-גיא-פריבס.jpg
פסטיבל יערות מנשה 2013, צילום: גיא פריבס


אז עיגלתי קצוות. אבל ספגתי תמצית ותובנות. הליין-אפ לא היה מי יודע מה. לבטח לא בהשוואה לאינדינגב של השנה. וזה למרות ריבוי הבמות והמתחמים. בנגב היו שתי במות עמוסות ומהודקות. ביערות מנשה היו ארבע במות אבל ההופעות במשורה, מטופטפות, בלו"ז מאוורר, שגם לא סיפק שיאים מתמשכים אלא פיקים, פה ושם.
 
ובכל זאת, אחלה פסטיבל. עם אווירה מהנה וכיפית. מזג אוויר נפלא, בלילה במיוחד. צעירים מתנהגים להפליא, צעירות יפות להגניב, ומשפחות עם מעוף מביאות צאצאים לספוג אווירה נכונה מגיל צעיר, וגם - למרבה הצער - אוויר עם יותר מדי אבק בדרכי הנשימה.
 
הם ימשיכו מן הסתם. אני פורש. לפחות עד הודעה אחרת.
 

פסטיבל יערות מנשה. רמות מנשה. ששי-שבת, 4-3 במאי 2013.



05/05/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. מצטער עמוס... אתה קשקשן.פעם הבאה תשלחו לפסטיבלים כותה ראוי למעמד
רועי , חיפה (13/05/2013) (לת)
3. לא יודע זה עמוס אורן. אבל בותימזוג היו הדבר הכי שמח והכי חם ביער
יערן , ביערות (13/05/2013) (לת)
2. ואו ואוו .מי שמדבר על דברנות בילתי נלאית
ארמגדון , יבנה (06/05/2013)
1. טייני פינגרס
חמוטל , (05/05/2013)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע