אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן שלאף שטונדה – התעוררות מאוחרת
 

 
 
דניאלה מיכאלי חוזרת בהצלחה כפולה אל הישגה בתיאטרונטו 1991


סודות וגילויים
 
הצגות יחיד הן אתגר כפול – למבצעים ולקהל, ובהחלט אינו קל לאלה ולאלה. האתגר דורש שהמבצע יהיה או יגלם עולם ומלואו – רגשות, אירועים, דמויות – והדרך לעשות זאת איננה סוגה בשושנים אלא במוקשים שעל היחיד הניצב על הבמה מול הקהל לנוע ביניהם, להיזהר שלא לדרוך בטעות על אחד מהם ובכך לשים קץ לכל עמלו.
 
באתגר הזה התמודדו בארץ יוצרים צעירים או ותיקים במהלך 23 שנים של פסטיבל תיאטרונטו, הראשון מסוג זה בעולם התיאטרון הבינלאומי. ב-1991, שנתו השנייה של התאטרונטו זכו בו שתיים – דניאלה מיכאלי, שגדלה בהמשך להיות במאית וכוראוגרפית ודמות מרכזית בתמונת הבמה הישראלית, ואירנה סלזניובה, כוכב שביט שזהר בשמי הקאמרי במשך כמה שנים ונעלם אי שם בחלל החיצון.
 
מיכאלי זכתה אז בפרס על משחקה ב"שלאף שטונדה", מונודרמה שהיא והבמאי יורם פאלק עיבדו על פי סיפור של יהודית קציר, ובה מתואר מהלך התבגרות מורכב של נערה בראשית פריחתה, בסוף כיתה ז', כאשר היא מבלה בפעם האחרונה את החופש הגדול בבית הסבא והסבתא על הכרמל.
 
אני מודה כי בשעתו לא אהבתי את העיבוד שחיבר גילויים ראשונים של אהבה, בין הנערה המספרת לבן דודה, עם סודות ואירועים משפחתיים, גלויים או רק נרמזים. בשפתה המיוחדת קציר הציבה את הזקנה והמוות מול תום הנעורים, בתוך אריג מפותל של זיכרון וגעגוע.
 
אבל חבר השופטים אז בחר להעניק למיכאלי את הפרס על כי "בשילוב מעולה של טקסט ותנועה" היא הצליחה "לצקת חיים בדמויות שאינן מופיעות על הבמה, אך קיימות עליה במלוא עוצמתן. זהו תאטרון יחיד ההופך במטה קסם לתאטרון רבים, חם ומעורר הזדהות".
 
את ההסתייגות שלי שימרתי במהלך מפותל של דחייה ילדותית כאשר נקרתה ההזדמנות לשוב ולראות את "שלאף שטונדה" אחרי עשרים שנה, כהופעה אורחת של מיכאלי בתיאטרונטו 2011, ובהמשך כאשר המשיכה להופיע עם ההצלחה שלה. אבל לא לעולם חוסן, והסרבנות שלי נשברה, וכך ללא כוונה לכתוב ביקורת יצאתי לקפה-תאטרון בקאמרי.

   

 
אור חדש ומופלא
 
כחמישים דקות נמשך שם המסע של מיכאלי ופאלק במנהרת הזיכרון שכרתה יהודית קציר. מסע שהתגלה באור חדש ומופלא של התבגרות החומר והביצוע. עושר החוויות שכונסו, השילובים הרגישים, האהבה המתעוררת, הכאב והסיוט, הזעם והפיוס  - כל אלה יצרו מקבילה בימתית לתמונת נוף פנורמית ממרומי הכרמל.
 
אבל בעיקר, מעבר לטקסט החכם וצלילי המוזיקה הנהדרת של אבנר קנר, וניחוחות של גוסטב מאהלר, גיליתי שם מחדש את דניאלה מיכאלי ניצבת ובתוך מעגלי התאורה העדינה של עמיחי אלהרר.
 
אך בעצם לא גילויה על ידי הוא זה שהפעים אותי, בהפתעה כובשת, אלא הגילוי שגילתה את עצמה במפגשה המחודש עם החומר, ובלי ספק במודעות ברורה. כאילו הוציאה מהתיבה את לוחות הזכוכית, הנגטיבים של התמונות שצילמה בשעתו, ושבה והדפיסה אותם במבטה החדש.
 
זהו מבט מנוסה יותר מזה שהיה לה בשעתו, מבט שיודע ללכוד בחוכמת הבגרות את הזיכרון ואת הנוסטלגיה אל מילים ומשפטים של יוצרות צעירות, קציר ומיכאלי. לא כשיחזור מכני ולא כחיקוי של מה שהיה, אלא כיצירה חדשה לחלוטין, בשלה, כיין ישן שהיה טעים בשנתו הראשונה אך השתבח בחבית עץ אלון במשך שני עשורים, וטעמו הועשר בניחוחות של יער עד.
 
מי שראה בשעתו את דניאלה מיכאלי וזוכר יבין על מה אני מדבר אם ישוב לראותה , ומי שעדיין לא צפה בקסם משחקה, כדאי לו לצאת אל המסע הזה עמה, אל ארץ החלומות של ה"שלאף שטונדה".

למועדי מופעים >

13/11/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע