אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבומים מומלצים לפסח 2015 חלק ב'
 

 
 
המיטב של יצחק קלפטר, מוקי בהופעה,  טורקיז עושים פיירוז בעברית, אלבום חדש לשלום חנוך ועוד


יצחק קלפטר. המיטב.

בהשוואה לתרומה ולמעמד שלו לרוק ובפופ הישראלי, יצחק קלפטר לא הקליט הרבה כסולן. רק חמישה אלבומי אולפן. אולם החותם שלו בדברי הימים של המוזיקה הפופולארית המקומית - הרבה יותר בזכות חלקו ביצירה ובעבודה עם הרכבים ויוצרים אחרים (מהצ'רצ'ילים, "כוורת" ו"צליל מכוון", דרך אריק איינשטיין ויהונתן גפן ועד סולנים וסולניות מאושרים מאוחרים) - הוא לא רק בל יימחה אלא שאי אפשר לדמיין אותם בלעדיו. ובכל תחום.

מנגינת הגיטרה החלומית והמכשפת שלו ועד המיתוג שלו כשם דבר וכשם נרדף לפריצת דרך ולמצוינות, לנגינה וירטואוזית ולהלחנה רגישה ולדמיון חופשי. האוסף הזה הוא הגרסה המצמצמת, זו שמתייחסת בעיקר ליצירה שהופיעה תחת שמו - להוציא דוגמאות בודדות מ"כוורת" (שיר הטמבל מ"צפוף באוזן") ומ"צליל מכוון", שבהן הוא הסולן המובהק.

 36 נציגים בולטים משלושים שנות יצירה סולנית (מ"צליל מכוון" של 79' ועד "קצת דיפלומט" של 08'), מאורגנים ומסודרים כרונולוגית, אך ללא שאר הדברים בהם היה שותף לפני כן ובה בעת. 142:33 דקות משובבות של האיש שעמד לצד עריסת הרוק הישראלי ונענע אותה עם הרבה חום ונדיבות של כשרון, ונטע בנו את האהבה לצליליה של הגיטרה החשמלית. חובה בכל בית.

(אן.אם.סי.יונייטד)


יצחק-קלפטר01.jpg
יצחק קלפטר (צילום: יחסי ציבור)

מוקי. ילד של אבא, ההופעה.

מזכרת יוצאת מן הכלל מן השנה יוצאת הדופן שהיתה מנת חלקו של מוקי. 17 שירים ו- 68:16 דקות  שמתעדים את סיבוב ההופעות המוצלח שלו בקיץ הקודם. שירים בולטים מקריירת סולו מפתיעה של איש השב"ק ס, שהצליח לשכנע ביכולתו לכתוב שירים מרגשים ונוגעים. לא להאמין  איך ההיפ-הופר החתרני הפך למאמי הלאומי.

   

(הליקון)

טורקיז. לאהוב היום.

אפרופו יומרה, הנה עוד אחת. כפולה. שלי, שאין לי היכרות מוקדמת עם יצירתה של הזמרת הלבנונית פיירוז, שחמישה משיריה (22:30 דקות) משמשים את "טורקיז", הרכב בו חברים הזמרת והחלילנית דלית פרידמן, הגיטריסט אורן אליעזרי, נגן הבס עודד אדר והמתופף רוני בן עזרא; ושלהם - להציע גרסה עברית בת זמננו לשירים שנכתבו על ידי האחים רחבאני כבר בשנות הששים והשבעים.

הצליל האתני-ים-תיכוני שלהם (הפקה מוזיקלית של עמית עמרמי) עדכני, מעתיק בהצלחה את השירים לימינו אנו. אולם להרגשתי בלהיטות לעשותם ישראליים, הם מרדדים את השירים, הופכים אותם לקלילים ונימוחים, רקידים ואוטומטיים, שהאלמנט המרכזי בהם חפלאי, מסרסים את הנשמה ועוצמת הכוונה המקוריות.

"אהבתי", גרסה חיוורת ל"חביתאכ" האגדי, שנועל את המיני אלבום, היא הדוגמה הנותנת. זה לא גרוע, בטח שלא רע, אבל כמחווה לפיירוז, "טורקיז" מצטיירת בערבון מאוד מוגבל. ובכל זאת אפשר להטות אוזן בשם הניסיון (או היומרה) למזרח תיכון אחר.

   

 (עצמאי)

הפרויקט של דוד ד'אור ותומר הדדי. תהילים, מזמור לדוד.

תהליך ההתחזקות של דוד ד'אור אינו חדש. הוא עניין נמשך ששורשיו נעוצים כמעט בראשית דרכו, מאז שיתופי הפעולה עם יוצרים כשלמה בר ואתי אנקרי.

כך שהפרק השלישי של שירת רבים שלו, שמוקדש לתריסר מזמורים מתהילים (48:36 דקות), אינו מפתיע. השילוב של פופ אתני חסידי אופראי, הוא תמהיל שהולם להפליא את מידותיו ויכולותיו של ד'אור, והכותרת "מזמור לדוד" (פרק כג) היא כפל משמעות חינני.

ד'אור והמוזיקאי תומר הדדי, הלחינו וביצעו עשר מובאות מן הכתובים, ועיבדו עוד שני ניגונים מוכרים כ"אל תשליכני" של אביהו מדינה ו"שיר למעלות" של יוסף קרדונר, כשהם נעזרים בשירותי השירה והליווי של שמונה זמרים נוספים, בהם קובי אפללו, ישי ריבו ו...אלירן שדה.

   

ההתכנסות לשירה משותפת, בחברותא, שעל משקל "בדשא אצל אביגדור", מצטייר ונשמע כמו בחדר התפילה של ד'אור. סימנתי את "שירו לה' שיר חדש" (פרק צח) כניגון לכל שמחה ואירוע, למן הכנסת ספר תורה ועד להכנסת כלה לחופה. מצד אחד "הללויה" (קמח) נשמע כבלדת אהבה, מצד שני ד'אור מעורר את שורשיו הלוביים ב"הודו לה' כי טוב" (קיח).

(התו השמיני)

שממל. 2014.

אמת, 2014 כבר מאחורינו אבל האלבום האחרון של שממל, עשיריית גרוב ישראלית משתפרת, ראוי להיכנס לחישובי החג - אפילו החגים - שלכם. ממש כמו שמה, החבורה המונהגת יצירתית בידי דרור ויידמן (הסולן) ויניב רווה (נגן גיטרות ויוקללי), היא סוג של כור היתוך יהודי ישראלי, שילוב הגותי-אנרגטי-אתני שבין "כוורת", אוי דיוויז'ן ולוס כפרוס.

זה האלבום השני שלהם והם מזקקים בו את האמירה שלהם, שלצד מטרתה המוצהרת לעשות שמח, היא גם נותנת בראש בתובנות מחאתיות ובאבחנות פרטיות וחברתיות. עשרה שירים על פני 34:12 דקות תמציתיות. למן הפתיחה השלווה לכאורה של "שיר אהבה חברתי", שנשמעת כשיר ערש ומתפקדת כצפירת הרגעה, ועד "רבע לבום" הנועל, בנימה שפופה ופסימית, שבו צפירת האזהרה חברתית (ומתכתבת לטעמי עם הכתיבה של שלומי שבן).

   

בתווך משתולל גרוב יהודי מהול באדי אלכוהול. מ"איסטנבול", אבחנה חברתית וגם מוזיקלית, ועד "ברלין" הפרו ישראלי כמחאת נגד למחאת המילקי. יש להם אמירות מבודחות של משחקי מלים ("אורח חיים ישבני" ו"מאחור הזה") ואפיונים יהודיים-ישראלים מגוונים, כמו שיר הלל לשמחה לאיד ("צרות של גויים") או קחו לנו את הכל רק "אל תגעו לנו בערק". כתריאליבקה זה כאן.

(נענע דיסק)

התקווה 6. הכי ישראלי.

גם האלבום הזה נמצא כבר כמה חודשים על המדף, אולם הניסוח שלו, באמצעות הרגאיי, את הישראליות העכשווית, מכשיר אותו לכל עת, עד להודעה חדשה. עשרה שירים מקסימים ומדויקים (32:21 דקות) שכתב עמרי גליקמן, המנהיג והסולן של "התקווה 6" (שביעייה, כולל המפיק המוזיקלי פילוני, דני קרק). ויותר מחמשת האלבומים הקודמים השישי מפיח רוח חדשה ויוצק משמעות חדשה לתקווה הישראלית.
גליקמן בא מהאהבה ללא תנאי וללא סייג. ואם יש לו ביקורת ("פקקטֶה מדינֶה") ותהיה "לאן הולכים מכאן" הן מהולות באמפטיה בלתי נילאית ובאופטימיות חסרת תקנה ("לו הייתי ראש ממשלת ישראל הייתי קם כל בוקר ושואל/ איך לעשות את היום הזה יפה יותר...").

   

השפה בפיו היא פלסטלינה ללוש ממנה צירופים מבריקים, שמניעים את המלודיות הקלילות-קליטות ואת חוש הקצב המפותח שלו. להאזין לשירים של גליקמן (שהוא זמר נהדר בפני עצמו) ולהאמין שגן עדן זה כאן, ואם לא עכשיו, זה עוד יקרה. לטלטל את הראש, לפזם בחיוך, לנענע את האגן וללכת שבי אחריו.

(התו השמיני)

בעז שרעבי. חיי אדם.

הדרישה מבעז שרעבי לחדש במוזיקה שלו, אינה במקומה. יותר מארבעה עשורים הוא יצר, פעל והשקיע בעיצוב הקול והצליל שלו, אין שום סיבה שבשלב הזה של חייו, יחרוג ממנו או יתמסר להרפתקאות אמנותיות. רוצה להגיד ש"חיי אדם" הוא בעז שרעבי הצפוי וגם הטוב.

עשר בלדות (43:04 דקות) - אחת מהן (שיר הנושא) גם בגרסה אקוסטית-אינטימית - שמטעימות שוב את יכולתו כרומנטיקן נשמה חסר תקנה. שרעבי חי בעולם משלו, כמעט יקום מקביל. כמו ברומן רומנטי שאין לו נגיעה למציאות היום-יומית, הוא מלא בהצהרות אהבה, במתן עצות ותרומת תובנות, בהצעת אמונה ובדרכים לחיזוקה, כאילו היה קואצ'ר ותיק ומנוסה לחיים. באמנותו הוא באמת כזה. כל הלחנים באלבום הם פרי יצירה משותפת שלו עם עמית צח, המעבד והמפיק המוזיקלי, שגייס חבורה מרשימה של נגני אולפן ניו יורקים, ותפר גם תשעה מהטקסטים על מידותיו של שרעבי (כשאחד מהם, "מצפן", מבוצע כדואט אלטון ג'וני).

את השגרתיות היחסית שוברת הפזמונאית יעל טבת, האחראית לשיר "ימים אחרים", ללא ספק הטוב בשירי האלבום. לטעמי, שיר זה מסמן במיקומו, מחצית הדרך, את תחילת חלקו המרשים יותר של האלבום, שממריא לשיאו ב"אם ירצה השם" השמרני בגישתו אולם האפקטיבי בהתכוונותו, ומביא את שרעבי לשיאו כזמר, בעוצמות שירה מפליאות ומופלאות.

   

בחלק זה מסתתרת גם בלדת רוק מפתיעה ומתגעשת ("עצב ושמחה") וגם סלסול נהדר, ממש כמו פעם, ב"מילים מילים".

(אן.אם.סי.יונייטד)

שלום חנוך. המקרה והטעות.

חמש שנים מאז "שלום חנוך", חוזר זקן השבט של הרוק המקומי, לזרועותיו של לואי להב, מה שמבטיח לכאורה חזרה אל הרוק'נרול. אלא שהשניים התבגרו, נכנעים לשיני הזמן ולתמורות הגיל, ו-12 השירים (43:07 דקות) מצטיינים בהקשבה שהועדפה על פני הרעשה.

הלחנים יובשניים, משורטטים בתמציתיות כמו היו טיוטה לדבר האמיתי, מתאימים לנסיגה באיכויות הקול והשירה של חנוך (שניכרות בנטייה גוברת והולכת להשתמש בטכניקת הספוקן וורד, גם כשלא צריך), והצליל העוטף צנום יחסית, רזה אך שרירי, עם הגיטרות של רוני פיטרסון ושלו, משה לוי וטל אבירם בקלידים, זיו הרפז ויוסי פיין בבס ואשר פדי בתופים.

אולי שומרים את ההרעשה להופעה החיה, כשהפוטנציאל לה מסומן בלהיט "אנשים", מן הסתם הדוגמה הבולטת באלבום ליצירת קשר באמצעות קשב ולא באמצעות רעש.

האלבום החדש מתמקד בארבעה עוגנים תמאטיים: התבוננות בעצמו ובסביבה (אליה אפשר לשייך את שיר הנושא, את "הסופרת הגדולה" ואת "ליל קיץ" של נתן אלתרמן); שירים של זוגיות, אהבה וגעגוע, בעיקר בלדות (כמו "לא שבעה ממני", "תמיד זה עכשיו" או "חרש נושבת"); שני שירים פוליטיים ("לשכוח שלא טוב" שלא מחדש דבר, בטח לא בהשוואה ל"מחכים למשיח" ול"לא עוצר באדום", ו"ההר" הממוקד והחד יותר, אילוסטרציה שלו לתהליך השלום התקוע, אפרופו התכתבות עם האמרה העממית בדבר מוחמד וההר); ושירים של סיכומים ("פחדתי" ו"הנשים בחיי", שניהם של מאיר אריאל, וגם שיר הנושא).

   

אם תתרגלו לרעיון ששלום חנוך כבר אינו הזמר שהיה פעם, תאהבו את האלבום. אותי הוא לא הפיל. הערה אחת על העברית: המלה "שפורפרת" ("סופרת גדולה") לא קיימת בה. הכוונה כנראה, לשפופרת.

(התו השמיני). 



02/04/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע