אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן רונית שחר באלבום חדש: אישית ואיכותית
 

 
 
העיבודים וההפקה המוזיקלית יוצרים אלבום רוק מובהק, אולי הכי מובהק מאז הבכורה עם 'שלום לתמימות'. לא רוקנרול של כעס, דיסטורשן ומגברים, אלא רוק של גיטרות, אותו מובילה נגינת הגיטרה הנהדרת שלה - כואבת ופוצעת, מתגעגעת וחולמת, נקיה ומדויקת."
באלבומה השישי מביאה שחר ריכוז מפתיע של שירים מצוינים, בשלים ואופטימיים עם לחנים מקסימים


כבר עתה מסתמן "לרדוף אחר הרוח", אלבומה השישי של הזמרת והיוצרת רונית שחר, כאחד האלבומים הטובים ביותר שלה, אם לא הטוב שבהם. אפילו נותן קרב ראוי ל"שלום לתמימות", אלבום הבכורה שלה מלפני 22 שנים. להרגשתי היה גם מאפיל עליו אלמלא השתנה מהותית האקלים הרדיופוני, שבעבר נתן הזדמנות לזמרת מסוגה של שחר, והיום ספק אם הוא מסוגל להתייחס אליה בהגינות.

אלבום רוק מובהק

אחרי ש"ויתרה" על היצירתיות שלה ככותבת באלבומה הקודם "אהובתי נהר", שהוקדש לשיריה של המשוררת לורן מילק, ההתמסרות ל"לרדוף אחרי הרוח" - כמו פרק הזמן הארוך יחסית (שבע שנים) מאז "כל העולם", אלבום האולפן שקדם לו (הרביעי שלה) - הוציאו משחר ריכוז מפתיע ואיכותי של שירים מצוינים. עדות לתקופת השראה ויצירה מוצלחת. השירים אישיים כרגיל, בוגרים ובשלים. נשענים על נסיון חיים ותובנות נרכשות, אך גם אופטימיים מאוד (שזה קצת לא רגיל במלנכוליה האופיינית לה), ובעיקר עם לחנים מקסימים.

כאן טמון הישגו הגדול של האלבום החדש. שיריו מתיידדים ומחלחלים מהר יותר מיצירותיה הקודמות. וזה לא דבר של מה בכך לגבי יוצרת "איטית" כמו שחר שעובדת בקצב משלה, מתחת לרדאר, וגם לשיריה לוקח זמן כדי להשאיר רישום ולהתנחל בלב, הקולקטיבי אך לא הפרטי. לתחושתי, שירי אלבום זה, יותר מזמינים ונגישים. והעובדה שכללה שמונה מהם במופע ההשקה שלה היא אות והתחייבות לבאות.


רונית שחר, צילום: הלה עמנואל גור


11 שירים ב"לרדוף אחרי הרוח", עניין של 42:02 דקות. עשרה מהם חדשים, ואחד, האחרון, סוג של בונוס, גרסה שלה ל"שלחי אותו", שהלחינה לפני שבע שנים עבור "עוד מעט נהפוך לשיר", פרויקט הנצחת שירי נופלים, בביצועה של רוני דלומי. מלבד שיר זה, אותו כתב בנימין פרנק ז"ל, ו"כאן זה לא אמריקה" שחיברה לירון תמם, כל השאר הם טקסטים של שחר.

כרגיל אצלה היא שרה לעצמה, לבת דמותה, גם לבת זוג - נוכחת, נעלמת וכזו שעוד תופיע, ואולי גם לבתה. שירים שמימד הזמן, ההווה בעיקר, נוכח בו בחריפות, כמומנט מרכזי במערכות היחסים, בבניית הזוגיות, בהקמת בית. גם נוכח בתיאורים ובדימויים של מצבי רוח ונפש, שנטועים בנוף ישראלי מאוד, של ים, שדות קמה, עונות שנה ונופים עירוניים.

אם הנופים מקומיים - חזית האריזה של האלבום, בצבעוניות שכמותה איני זוכר אצל שחר "המבאסת" בדרך כלל, כוללת את כל הפרטים הנזכרים בשירים ומצטרפים, בציוריות חיונית, לתמונה אחת - הצלילים משם, מעבר לים, בהשראת זמרות פולק-רוק אמריקאיות משנות ה-70 וה-80 שעיצבו את תמונת עולמה המוזיקלית של שחר.


  


העיבודים וההפקה המוזיקלית משותפים לה ולאלון אוחנה, יוצרים אלבום רוק מובהק, אולי הכי מובהק מאז הבכורה עם "שלום לתמימות". לא רוקנרול של כעס, דיסטורשן ומגברים, אלא רוק של גיטרות, אותו מובילה נגינת הגיטרה הנהדרת שלה - כואבת ופוצעת, מתגעגעת וחולמת, נקיה ומדויקת.

"ישבנו כבר בחור הזה שנים/ על זמן שאול/ ואת לא מאמינה/ גיליתי שהשער לא נעול" היא שרה ב"מחר" הרוקי הפותח ומבשר התחלה חדשה. מה שקורה להרבה אנשים שחיים בתוך הכבלים שהם יוצרים לעצמם מבלי לבדוק אופציות על אותן אפשרויות ממש. גם הבלדה "אחרי שתבכי ים" דנה באותו עניין של קץ תקופה והתחלה חדשה: "כי לפעמים בשביל לבנות/ צריך רק קודם להרוס את הישן", ואז, אחרי שתבכי ימבה של דמעות - "כל הדרכים בעולם ייפתחו, ואיתם/ את תגלי את החוף". במאמר מוסגר אתוודה שאני לא מת על התחביר המשפטי, העקום וההפוך, של רונית שחר. אבל כולנו, כמעט, מדברים כך.

כשמו "כאן זה לא אמריקה" הוא רוקנרול אמריקאי מצוחצח ומלא הוד ותנופה. שיר של זוגיות שבעה, נוסעת בחשיכה, מזמינה שקט וטעויות. אם תרצו הוא וריאציה של "לא הבטחתי לך גן של שושנים". רק שאי אפשר להחזיר את הזמן ואין לנו, בישראל הקטנה, מרחבים ומרחקים לנסיעה "בשביל לכפר על חטאים". איזה יופי.


רונית שחר, צילום: הלה עמנואל גור



בין אהבה ובאסה

האקלים הישראלי הלא קל הוא התפאורה של "אם נשרוד עד הקיץ", בלדת אהבה פיוטית בלחן. גם בו הזמן, שעובר או שלא, מתפקד כאמת מידה לתקפות הקשר, לכוחה של האהבה, והגיטרה החשמלית המהורהרת מנקבת חורי געגוע ענקיים בלב. האמונה בכוחה של האהבה מזינה באופטימיות את "אהבה טובה" יפהפה הלחן ותמים השורות (שלא מצליחים להכליל אותו במופע): רק תאהבי את עצמך ואת כולם, והעולם יחייך אלייך, יזמן לך מתנות, יעשה בך נסים ונפלאות. בעצם, אמרו את זה כבר לפניה.

שיר הנושא, פולק כנסייתי ברמת הלחן ומטאפורה מכיוון הטקסט, ממוקם בלבו של האלבום. געגוע עמוק, מפורש וגם מוחמץ כמתברר. נהייה לעבר, לאדמה, לבית, מקוביית הבטון העירונית. סוג של מוטו שמציב אותו בפתח ההופעה. ועם זאת, הסתיו של "לרדוף אחר הרוח" מתחלף להמתנה לאביב שינקה את האוויר וגם את הנפש ב"צלול", בלדת קלידים נוגה, מעין סיכום ביניים של מערכת יחסים שמושפעת מן המרחב: המצב כרגע באסה. פוליטית, כלכלית, רגשית. אולי זה זמן לתיקון הלב. ורק כשהיא מנגנת, לא כואב. מה שנכון.


  


גם "תכלת בעיניים" לא נכנס לרשימת שירי ההופעה. שיר אהבה בגוון פולקי. האהובה, כמו אדמה, קרובה, חמה, בטוחה. נותנת כוח, משמשת משען. לעומתו, "מנוחת הלוחם" יוצא דופן בנושאו. "סיכום" שיחה בינה לבין אריאל הורוביץ (ששמו הפרטי נזכר בשיר) על ותק וניסיון. ברוח "ישן מפני חדש תוציאו". הפנמה שהם השועלים הוותיקים, שאליהם הם נשאו פעם את העיניים. לא חדש, אבל התובנה חשובה: מביטים אחורה בנועם, ברכות ובפיוס, מבלי לשנות דבר בדרך.

השלישי (והאחרון) מן האלבום שלא הגיע להופעה, אולי שלא בצדק, הוא "ציפור בגלגול אחר". ציפור כמטאפורה למלאך שומר. איכות של שיר עם, עם גיטרה חשמלית קשה וטעונה ושורת מחץ לסיום: "היינו כל מי שיכולנו להיות/ לפני שידענו לחיות". סיום? מפני שאחריו, משובץ כנזכר לעיל, "שלחי אותו" - שיר פרידה מן החיים, צבוע בנגינת חצוצרה מכמירה של אדם מדר.


רונית שחר, צילום: הלה עמנואל גור



דרושים: סיפורים

על פניו, מופע של 22 שירים (כולל שניים של אורחהּ, עידן רפאל חביב) מיועד בדרך כלל להופעה איצטדיונית, תחת כיפת השמיים. אלא שבדרך לבמת זאפה שחר השאירה בחדר ההלבשה את גלימת הרוקרית של האלבום.

אמנם היו איתה ארבעה נגני ליווי - אוריאל סוודרין בתופים, דן מרקוס בבס, שי משה בגיטרה חשמלית והילי בוימל בגיטרה אקוסטית ובשירה, אולם נדמה שהיא ואוחנה, שהפיק מוזיקלית גם המופע ואף קפץ לבמה בכמה מן השירים לנגן בקלידים, מבכרים את הפורמט המרוכך יותר. אם לא האקוסטי, אז הפולקי. וכבר עשו את ההכנות הנדרשות לקראתו.

נוכחות השירים החדשים יפה ומרשימה וניכר ששחר מכירה באיכותם ומאמינה בכוחם. לצידם היא שילבה שישה שירים מ"שלום לתמימות": "ועכשיו ניגע", "אהוב יקר", "אם היית לוקח", "סיטואציות של לב שבור" (שניהם עם חביב, כשהראשון ביניהם הוא בחירה גחמנית שלו), "תמיד זה בינתיים" ושיר הנושא; שניים מ"ספרי לי הכל" (2000): "תירגעי עכשיו" ו"נורית"; שניים מ"להתחיל להמשיך": "רחל" ושיר הנושא; ושניים מ"כל העולם" (11): "העם הנבחר" (רגאיי?! חריג ברפרטואר שלה) ושיר הנושא.


רונית שחר, צילום: הלה עמנואל גור


שלושה מהשירים היא מבצעת לבד, בליווי חשמלית ("שלחי אותו") ואקוסטית ("נורית" ו"אהוב יקר"), ללמד שהיא מוכנה לחזור להופעות "קטנות". רק בסיום, אחרי חלקו של עידן רפאל חביב, היא הצדיקה את ההרכב המוגדל ואת ההבטחה הרוקנרולית המודחקת-מוכחשת - עם "שלום לתמימות", "להתחיל להמשיך", "מחר" ו"אם נשרוד עד הקיץ" המצוינים מהאלבום החדש, ו"תמיד זה בינתיים" העוצמתי, בעיבוד על גבול הפאנקי ובשילוב שירה מדוברת.

העובדה ששחר נוכחת בחיינו כבר 30 שנה בקירוב (כולל שנות הופעתה לצדו של שלמה ארצי) מעוררת סקרנות אך אינה באה לידי ביטוי בהופעה. כי השירים הכל כך אישיים שלה דורשים השתלבות בין סיפורים, אישיים גם הם. ולא חסרים לה. מהעבודה עם ארצי, מלימודיה ברימון, מפרק הנישואין בחייה, מהאימהות שלה, ואם לא על קשיי המקצוע ומפגשים עם קהל, אז לבטח מאחורי הקלעים של שירים נקודתיים, כמו זה של "שלחי אותו".


רונית שחר עם עידן רפאל חביב, צילום: הלה עמנואל גור


היא עשתה זאת פעם אחת בלבד, כשסיפרה חוויות מהלהקה הצבאית בביצוע "הוא פשוט שריונר". וגם אותו צריך לדעת לספר. אבל בה בעת החמיצה את האנקדוטות שמאחורי "כאן זה לא אמריקה" (לירון תמם), "רחל" (של מאיר אריאל) ו"תירגעי עכשיו" ("כבר יש איזה סיפור מאחוריי"). ואלמלא חביב דחק בה לספר איך נדחף להופעה שלה באילת, גם אותו לא היינו שומעים.

אולי שחר צריכה מי שיכתוב וינסח אותם עבורה, לתרגל אותם, גם במחיר ויתור על כמה שירים. היא חייבת אותם כדי לגוון, כדי לשנות, כדי לגדול, כדי להתרחב, כדי להגביר אמפתיה. ואם לא על מנת לחרוג ממעגל החללים הקטנים - מה שלא חייבים ובטח לא בכל מחיר - לפחות בשביל להגדיל את המעגל. ואחרי כל כך הרבה שנים מותר לה לחרוג מעצמה, לפרוץ את תקרת הזכוכית, להפתיע, להמריא על כנפי ההופעה.

וזה לא עניין של לרדוף אחרי הרוח. האלבום החדש של רונית שחר פשוט דורש זאת.


  



רונית שחר. לרדוף אחרי הרוח (עצמאי)

רונית שחר במופע השקה ל"לרדוף אחרי הרוח". זאפה תל אביב. ראשון, 4 במרץ 2018

למועדי מופעים >

18/03/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע