אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: מרב יודילוביץ' אילן רונן: "מוני ובראבא זה קסם"
 

 
 
הקונסטלציה המיוחדת בליהוק של מוני ובראבא משלבת חברות ארוכת שנים ושיתוף פעולה מקצועי שאי אפשר היה לייצר באופן מלאכותי על ידי הצמדת שני קומיקאים באופן שרירותי. פה באמת יש משהו ממגנט, מסקרן ומבחינתי, מעורר השראה. הצמד הזה הם פנומן תרבותי ששווה להיעצר עליו והמפגש עם החומר של ניל סיימון הוא הזדמנות נהדרת."
אילן רונן, מבכירי הבמאים בישראל, מעלה בבכורה בתיאטרון חיפה את "הקומיקאים" מאת ניל סיימון ובכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא. שיחה על תיאטרון, על קומדיה ועל התבגרות בתוך מקצוע שמשאיר אותך דרוך וערני


נהנה מכל העולמות
 
זו תקופה עמוסה עבור אילן רונן. נראה שמאז פרישתו המתוקשרת מתפקיד המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה, אחרי 12 שנות עמידה בפרץ, רונן, מבכירי הבמאים בישראל, עסוק ומרוצה מתמיד. הוא נע ונד בין חדרי חזרות, מביים במקביל בתיאטרונים הרפרטואריים, בפרינג' ובחו"ל, בעיקר חומרים שקרובים ללבו, מצליח ליהנות מכל העולמות ושומר בקנאות על מרחק אסתטי מהמשבר הנוכחי שמאיים על הפיל הלבן שבסוף שדרות רוטשילד. האיש ש"קיברנט" שלושה תיאטרונים ממסדיים מובילים בישראל (החאן הירושלמי, תיאטרון הקאמרי והבימה) והעמיד על הדרך דורות של יוצרים ושחקנים שחייבים לו קריירות, עושה בגיל 72 מה שהוא הכי אוהב ובהנאה מרובה.
 
רגע לפני שתיאטרון חיפה פותח מסך לכבוד "הקומיקאים", מחזה פנינה מאת ניל סיימון בכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא, לוקח רונן פסק זמן מהחזרות כדי לדבר על תיאטרון, על קומיקאים, על יצירה בכלל וגם על ההתבגרות בתוך מקצוע שמשאיר אותו דרוך וערני. "פגעי הזמן לא מדלגים על במאים. זה אולי בולט יותר כשמדובר, כמו במחזה, בשחקנים, אבל האמת היא שאני עומד למבחן בכל הצגה חדשה. לשמחתי, יש לי יורשת במשפחה, בתי יעלי, שעובדת כבמאית הבית בתיאטרון גורקי בברלין וגם בתפקידי כמנהל אמנותי, הצמחתי לא מעט יוצרים ושחקנים צעירים.
 
"אז מצד אחד, אתה רוצה להקים לך ממשיכי דרך ולקיים תחרות מגרה ומאתגרת. יחד עם זה, אי אפשר להתעלם מכך שיש בדבר מרכיב מסוים של איום על הרלוונטיות שלך. זה נכון למקצוע, כמו שזה נכון לחיים. אותי זה מאתגר. אני רוצה להאמין שהחשש הזה, מרענן אותי ולא מניח לי לשבת על אחוריי בנינוחות יתרה". 
 

הקומיקאים, מוני מושונוב, מיכאל מושונוב ושלמה בראבא, צילום: ז'ראר אלון


שאלות קיומיות

 
"הקומיקאים" נכתב בשנות ה-60' כמחווה לסצנת הוודוויל, בימות הבידור של ראשית המאה הקודמת בארצות הברית. זהו סיפורם של אל לואיס וווילי קלארק, צמד קומיקאים מזדקן, שנפרד בכעס אחרי יובל שנים של עבודה משותפת ונתק מגע מבלי להביט לאחור. עשור אחרי הפרידה, כשאחיינו הצעיר של קלארק מבקש לאחד ביניהם באופן חד פעמי לטובת ספיישל טלוויזיוני, הם נעתרים. המפגש מציף משקעים וחשבונות שמשבשים את מהלך החזרות ברצף התנגשויות קומיות מצחיקות ונוגעות ללב.
 
זהו למעשה מפגש חוזר של רונן, מושונוב ובראבא, עם המחזה הנפלא הזה של ניל סיימון. מאז הגלגול הקודם חלפו כמעט 20 שנה, ובגרסה הנוכחית הם נותנים לקומדיה לעשות את שלה תוך שהם קופצים בלי פחד אל עומק הדרמה שבמחזה. החיים והבמה מתערבבים להם זה בזו ולמען האמת, זה מרגש ונוגע ללב ומלווה בתחושה בלתי ניתנת לשליטה של אירוע תיאטרוני יוצא מגדר הרגיל. "אפשר לומר שמעולם לא באמת נפרדנו מהמחזה", אומר רונן. "לאורך כל השנים השתעשענו ברעיון לחזור אליו, אבל האמת שהיינו עסוקים. כעת הבשיל הזמן ותיאטרון חיפה הרים את הכפפה שזו שמחה גדולה כי בשביל שלושתנו חיפה נקודת ציון מאוד משמעותית בדרך. מעניין לחזור לחומר הזה לא רק כיוון שהוא פשוט מצוין אלא בעיקר, כדי לבחון את השפעת הזמן עלינו. מוני ובראבא עכשיו בגיל של הדמויות והקרבה הזו מייצרת תובנות שמלוות אותנו לאורך כל הדרך בחדר החזרות".
 
כלומר?
 
"זה לא עוד חידוש. יש פה התכתבות עם נושא הגיל של דמויות שעוסקות במקצוע שלנו. זה מעלה את שאלת הרלוונטיות בתוך המקצוע הזה, נושא שלא עלה בגלגול הקודם והפך לשיח מאוד מרכזי בחזרות הנוכחיות. שאלות כמו עד כמה אתה רלוונטי מבחינה מקצועית? עד כמה מתייחסים אלייך ורואים אותך עדיין כחלק מהמקצוע? מתי אתה בעצם מפסיק להיות שחקן מרכזי? שני האנשים האלה, שהיו כוכבי ענק, עומדים על סף סיום הקריירה. אין להם עבודה. מאז שנפרדו הם פחות ופחות מבוקשים".
 
בוא רק נבהיר - אתה מדבר על הדמויות במחזה. כי במקרה שלכם, צריך לומר, זה ההיפך הגמור.
 
"אנחנו לא שם, תודה לאל, אבל זה לא זר לנו. אני מנסה לא לקחת דבר כמובן מאליו ובאופן מפתיע, מסתבר שלא רק אני עוסק כל הזמן במחשבות על התחדשות והתרעננות. זה, אגב, משהו שמעסיק גם את הדמות שבראבא משחק במחזה. ככל שאנשים מתבגרים, השאלות הללו חוזרות על עצמן. הצורך להישאר בעניינים, לא לצאת מהזרם הכללי של העשייה והיצירה, כל זה נוגע לרלוונטיות שלך וזה היה חלק משמעותי מהשיח גם בחזרות. זה וענייני בריאות... וחרדה מהמוות... כל הדברים האלה שעולים גם בהצגה. אלו שאלות שקופצות כשאתה חוצה את גיל ה-70 או מתקדם לקראתו".   
 
יש פה בעצם הצגה בתוך הצגה. קשה להימנע מנקודות החיבור בין החיים לבמה או במילים אחרות, בעצם הליהוק המדויק הזה של מוני ובראבא, מאפשר לנו המחזה הצצה נדירה אל אחורי הקלעים
 
"תכניות דוקו, ריאליטי, אינסטגרם, כל המודל התרבותי הזה שצמח והתפתח הופך את אחורי הקלעים לחשוב יותר מאשר קדמת הבמה. זו תופעה חברתית מרתקת שמחלחלת מטבע הדברים גם לתיאטרון. אבל למען האמת, תמיד הייתה סקרנות בנוגע לאחורי הקלעים. זה נכון. אנחנו אוהבים שמזמינים אותנו להציץ אל מערכות היחסים, המתחים, סיר הלחץ של היצירה המשותפת. 'הקומיקאים' הוא הזמנה שכזו אל ההכנות למופע, המשברים בחזרות, המתחים האישים וגם חברות והזדקנות בתוך המקצוע. אני חושב שניל סיימון, שחי את החיים האלה, מאוד רצה להוציא את כל זה החוצה". 



הקומיקאים, מוני מושונוב ושלמה בראבא, צילום: ז'ראר אלון

"מוני ובראבא הם ניגודים"  
 
לאורך השנים עבד רונן עם מיטב הקומיקאים בישראל. יוסי בנאי, ספי ריבלין, ציפי שביט, אלי יצפאן, חנה לסלאו, יעקב כהן הם רק חלק מהם. לכל חיבור הקסם שלו, אך נדמה ששיתוף הפעולה ארוך השנים עם מושונוב ובראבא יוצא דופן. "אילן פשוט מומחה בהבנת הדינמיקה של צמד", היטיב מושונוב, כהרגלו, לדייק הבחנה. רונן לא נשאר חייב: "מה שמענג בעבודה עם השניים האלה, זה שיש להם שפה משותפת ודינמיקה שנוצרה במהלך השנים ואף אחד לא יכול להיכנס שם. הם פשוט משלימים אחד את השני וכשזה קורה, אתה פשוט מוקסם. חלק מהקסם נובע מהיכולת האמיתית שלהם ליהנות מאוד אחד מהשני, שזה לא מובן מאליו. יש רגעים שאחד משחק והשני מתבונן בו ופשוט מתפוצץ מצחוק. אתה רואה שהם נהנים מהפרטנריה. הם גם מאוד מודעים לניגודים שביניהם, מבינים את הפוטנציאל הקומי בשוני ומשתמשים בזה.
 
"בהצגה הזו זה חלק מרכזי מהעניין כי מדובר באמת בשתי דמויות בעלות אופי מאוד שונה שהמקצוע פשוט הפגיש ביניהם אבל הקונפליקט בלתי נמנע. פוטנציאל העימות הוא הדלק של הקומדיה. הקונסטלציה המיוחדת בליהוק של מוני ובראבא משלבת חברות ארוכת שנים ושיתוף פעולה מקצועי שאי אפשר היה לייצר באופן מלאכותי על ידי הצמדת שני קומיקאים באופן שרירותי. פה באמת יש משהו ממגנט, מסקרן ומבחינתי, מעורר השראה. הצמד הזה הם פנומן תרבותי ששווה להיעצר עליו והמפגש עם החומר של ניל סיימון הוא הזדמנות נהדרת לכך".  
 
עד כמה מצחיק לעבוד עם אנשים מצחיקים?
 
"זה מאוד משתנה. ספי ריבלין, למשל, שליוויתי מההתחלה בבית צבי ועד הסוף, הרגיש שהייעוד שלו לשמח אנשים. זה היה מובנה בדי.אן.איי. שלו. הוא לא יכול היה לדבר עם מישהו מבלי להצחיק אותו. זו תכונה שקיימת אצל קומיקאים רבים כמו ציפי שביט, חנה לסלאו וגם בראבא אבל פחות, למשל, אצל מוני שהוא מאוד רציני בחזרות, בעבודה ובכלל. ספי אמר: 'כשאני רואה איזה אושר אני גורם לאנשים, זה הופך לצורך. גם של הציבור שרוצה עוד כמה רגעים של נחת ושכחה נעימה וגם שלי לספק את זה'. אני מאוד מבין את זה". 


הקומיקאים, מוני מושונוב ושלמה בראבא, צילום: ז'ראר אלוןנ 

"יש יחס מזלזל לקומדיות"
 
בוא נדבר על קומדיות. אתה מזוהה עם דרמות ומחזאות קלאסית, למרות שלאורך כל השנים פלרטטת עם קומיקאים ואתה למעשה מאוד מחובר לקומדיה
 
"יש נטייה לזלזל בקומדיה שלא בצדק. אנשים מאוד שיפוטיים כלפי הז'אנר, לא רק בקרב המבקרים אלא גם בקהיליית התיאטרון, אולי בגלל אופיו ומיקומו על גבול הבידור. אני חושב שבקומיקאים גדולים יש תחכום רב, ורסטיליות ויכולת לדלג בקלות מהקומדיה לדרמה, מה שלגמרי לא בטוח בנוגע לשחקנים דרמטיים בהגדרתם. יש משהו מאתגר בעבודה עם קומיקאים והיו לי הזכות והעונג לעבוד עם ענקים. מה שכן, אני מחפש קומדיות שמאתגרות אותי כמו 'הקמצן' של מולייר, 'קרום' של חנוך לוין או 'הקומיקאים' של ניל סיימון".
 
דברת על יחס מזלזל לקומדיות. צריך לומר שגם היחס כלפי ניל סיימון אמביוולנטי
 
"נכון. הוא דוגמא מצוינת. בהכללה יש משהו נוסחתי במחזות של ניל סימון, זו נוסחה מתוחכמת, אבל על פי רוב האתגרים הרגשיים שהוא מציב מינימליסטים. 'הקומיקאים' יוצא דופן. זה מחזה מושחז שמביא את כל המיומנויות של סיימון לכדי שלמות. אני חושב שהמחזות שלו מעוררים בארץ הזדהות גדולה פי כמה מכל כותב קומדיות אחר, אולי בגלל הפן היהודי. אני מדבר בעיקר על המחזות המשמעותיים שלו כמו 'יומן חוף ברייטון' או 'אבודים ביונקרס' שיש בהם גם מרכיבים אוטוביוגרפים שמאפשרים לו ללכת רחוק יותר בכל הנוגע לאזורי הרגש. אני חושב שבתחום הקומדיה העכשווית, הוא מספר 1".

מה הופך אותו למספר 1?

"המרכיב האנושי בסיטואציות שהוא כותב, עוצמתי ומעורר הזדהות. הוא מחזאי מיומן מאוד, בעל מקצוע מצוין, שפיתח נוסחה לכדי שלמות והשפיע על מחזאים רבים אחרים. הכתיבה שלו מדויקת מאוד, כמו פרטיטורה מוזיקלית. הוא לא סומך על אלתורים. למעשה, זה משהו שהבנו מהר מאוד כבר בתחילת העבודה. ברגע שאתה סוטה מה'תווים' של סיימון, כל המבנה קורס וזה פשוט לא עובד. צריך להיות מאוד מדויק אצלו וכל המוסיף גורע. זו גדולה. סיימון מפרק את הדבר הזה שנקרא 'קומדיה' למרכיביה כמו בסצנה נהדרת שבה הוא מדבר על מילים מצחיקות. הוא חושף את המנגנון וזה נפלא. הוא לא מתבייש להשתמש בטכניקות הכי לעוסות שיש כדי להצחיק וזה בכל זאת מצחיק. מה לעוס יותר משני אנשים זקנים שהשמיעה שלהם כבר לא מה שהייתה והדיאלוג ביניהם הוא שיבוש מתמשך של מילים? לעוס, אבל עובד כי יש בזה מימד מאוד אנושי. אנחנו מכירים את זה מהבית, מההורים, מהחיים. קרבה אל הדמויות והזדהות עימן זה עניין מהותי עבור הקהל ומבחינתנו, כמובן, ההתעסקות במקצוע שלנו מאוד רלוונטית וככל שאנחנו מתבגרים, מן הסתם, אנחנו מבינים יותר ויותר במה מדובר". 
 

                                      אילן רונן, תמונת יחסי ציבור

"החרדות הן חומר בלתי נדלה ליצירה"
 
אתם נוגעים בחומרים מאוד מצחיקים אבל גם מאוד נוגעים ללב. אולי התוצאה כל כך עוצמתית כיוון שזה באמת קרוב מאוד לעולמכם הפרטי?

"אחד התנאים המהותיים בעבודה על קומדיה כזו הוא יכולת החשיפה והמוכנות להכיר בקיומן של תכונות אופי פחות מוצלחות ולהביא אותן לידי ביטוי. אני מאוד אוהב אנשים שמודעים לחולשות שלהם ומוכנים לגעת בהן בפתיחות בחיים ובחדר החזרות. מוני ובראבא הם כאלה. זה שם את הדברים בפרופורציות ומאפשר לנו לצחוק על כל מיני מניירות, קיבעונות וחרדות. אלו נקודות החיבור שלהם אל הדמויות. אני חושב שקומיקאי טוב חייב לדעת לצחוק על עצמו כיוון שהקומדיה במהותה, היא מעין ראי ממנו משתקפות כל מיני תופעות שקיימות בנו וסביבנו. לא משתחררים מהחרדות, אבל ברגע שמבינים שזה חומר בלתי נדלה ליצירה, אפשר להתנחם בלנתב אותן למטרה טובה.

"האתגר האמיתי של מוני ובראבא בהצגה לא נמדד ביכולת להצחיק, אלא ביכולת להביא את עצמם ומעצמם. ככל שזה אישי יותר, ככל שהם ירשו לעצמם לשחרר ולא לשחק מצבים, נצליח להגיע לערך המוסף. בסופו של דבר החשש המנקר הזה שיום אחד כל זה ייגמר, קיים גם אצל ענקים שכמותם. יש אינספור דוגמאות לכוכבים שזוהרם הועם והם נפלטו החוצה. זו תחרות אכזרית. כולנו ערים לכך".

דור הולך ודור בא, אבל מוני ובראבא טוי טוי טוי כבר יובל שנים איתנו

"נכון והם מייצגים, בעיניי, תופעה נדירה שהולכת ונעלמת. זה לא שכיח, שחקנים שחולשים על כל כך הרבה תחומים במקביל – תיאטרון, טלוויזיה, קולנוע ועושים בכולם דברים טובים ומשמעותיים וברמה הגבוהה ביותר. אי אפשר להתעלם מזה. זה מה שייחד את יוסי בנאי וזה מה שמייחד גם את הצמד הזה. מדובר בשני פרפקציוניסטים עתירי כישרונות שעובדים ברצינות גמורה  ובדיוק רב ולא מפסיקים להתפתח כל הזמן. הם מגדלור לרבים וטובים. כל אחד מהם, בנפרד, עשה קריירה מדהימה ואת כל הניסיון והכישרון הם מביאים למפגש הזה על הבמה".



הצגות ראשונות יתקיימו ב-11, 12 ו-14 במרץ 2020 בשעה 20:30 בתיאטרון חיפה. להזמנת כרטיסים: 04-8600500או באתר תיאטרון חיפה

רכישת כרטיסים
 


למועדי מופעים >

03/03/2020   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע