אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
בידור
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ידיעה
 
מאת: עמוס אורן פותח קופה: מחירה של התרבות
 

 
 
אחרי ששלפו ציפורניים, הרעישו בקולם ואיימו בבליסטראות, מחליפים מנהלי מוסדות התרבות בישראל הילוך, ומנסים דרך הידברות חדשה, אולי אחרונה, הרבה יותר מינורית ושקטה


משנים טקטיקה
 
את מקומו של "הפורום  להצלת התרבות", שהוביל בשנים האחרונות - בהשראתם, בהנהגתם ובניווטם של ראשי איגודי האמנים והשחקנים אמ"י ושח"ם -  מחאה קולנית שגבלה גם במאבק פיזי אלים (הפגנות מול ביתו של סילבן שלום, שר האוצר דאז), מחליף מהשבוע, במלחמה על דמותה ותקציבה של התרבות המקומית, גוף חדש: "פורום מנהלי מוסדות התרבות בישראל".
 
אם ההתארגנות הקודמת - שכללה כאמור, לא רק את מנהלי מוסדות התרבות בישראל אלא גם איגודי שחקנים - חרטה על דגלה, בעיקר, מאבק נחוש בקיצוצים הבלתי-פוסקים והבלתי-נסבלים בתקציב התרבות ופעילות למען הבטחת תקציב ראוי ובלתי-קציץ באופן סופי וקבוע, הקמת הפורום החדש, שמעביר את כובד המשקל מאיגודים למגזרים (תיאטרון, מחול, מוזיקה, מוזיאונים וגם ...קולנוע, שתוקף חוק הקולנוע המיוחד שלו יפוג בעוד שנה), היא כהודאה בכישלון המאבק עד כה, גם אם מוביליו מסרבים בתוקף להודות בכך.
 
כזכור, הצליח הפורום הקודם להגיע ב-2005 להסכם הבנות עם שר התרבות (הזמני דאז) מאיר שטרית, לפיו לא יקוצץ תקציב התרבות אלא יכפיל את עצמו במשך חמש שנים (2006 עד 2010) לכמעט מיליארד ש"ח ובמקרה של קיצוצים רוחביים בתקציבי המשרדים השונים ידאג משרד החינוך לתיקון ולשיפוי תקציב משרד התרבות. בפועל, במהלך השנתיים האחרונות, קוצץ התקציב ב-95 מיליון ש"ח, כשבמקביל - בפעילות הפורום להצלה ניכרו רפיון, סימני התשה ועייפות החומר האנושי, לצד תסכול וייאוש מהעמדות הממלכתיות.
 
ההתארגנות המחודשת עדיין נחושה להשיג יעדים דומים. לבטל את הקיצוץ לשנת 2007, להעלות את תקציב 2008 ל-500 מיליון ₪  ולחוקק חוק תרבות שיבטיח לתרבות תקציב קבוע בגובה של חצי אחוז מתקציב המדינה. אלא שבניגוד לעבר ולנוכח תוצאות ההווה, הפנימו נציגיהם של כ-400 מוסדות תרבות ברחבי הארץ, אם כצעד אחרון, אם בבלית ברירה, שעדיף לשנות טקטיקה. במקום רעש וצלצולים, איומים בהחשכת המוסדות ובסגירתם, ונסיונות לא-תמיד-מוצלחים להבעיר את התקשורת, לבחור בדרך שקטה יותר, פייסנית ואינטימית, של הידברות עם אישים בעלי השפעה, דמויות מובילות וקובעי המדיניות בישראל.
 
מה בסך הכל רצינו?
 
לא בכדי מגדיר ה"פורום" את ההתנהלות החדשה כ"פעילות אגרסיבית וארוכת טווח כדי לשכנע את משרד האוצר, הממשלה והכנסת להביא לשינוי המיוחל בתרבות" (משרד התרבות אינו מוזכר במפורש, כיון שראשיו כבר נתנו את תמיכתם והסכמתם בילט-אין למהלך המתחדש). ההבדלים הסמנטיים והתדמיתיים מעידים על בחירה בדרך פשרנית ורציונאלית להשגת אותה מטרה בדיוק: העמדת התרבות בישראל, אחת ולתמיד, במקומה הראוי, במצב בו יוכלו מנהלי מוסדות התרבות להתפנות למלאכה האמנותית-תרבותית, לתכנן את צעדיהם לטווח ארוך ולנהל את פעולות התרבות מבלי להיום טרודים בבעיות תזרים מזומנים ותמיכת מדינה. מה בסך הכל רצינו?
 
כאמור, שר התרבות ראלב מג`אדללה, כבר הודיע מראש שהוא שותף למאבק. אלא שגורמים בפורום החדש לא תולים בו תקוות גבוהות. אלמלא היה ערבי, היו מתנפלים עליו מזמן. קורעים לגזרים את המינוי הציני (ממש כמו מינויו של פרץ לשר הבטחון) של פוליטיקאי מההסתדרות שמנותק לחלוטין מעולם התרבות הישראלי. בכלל, לתיק התרבות, כך לימדו אותם השנים האחרונות, מלבד היותו מקפצה פוליטית, אין ערך ומשקל בממשלה - לא כספי (עם תקציב נוכחי של כ-400 מיליון ש"ח ) ולא תדמיתי. והתחלופה הגבוהה מאוד של שרים ומנכ"לים במשרד מעידה על חוסר עניין ממלכתי.
 
פגישות אחד על אחד
 
כדי להסב את תשומת הלב למצוקה הכספית (על אף הפריחה המדומה, הנסית) וכדי לשכנע בנחיצות חוק תרבות, ביצור תקציב התרבות ושיפור מצב התרבות, פתח הפורום החדש במרתון של פגישות אחד על אחד ופנים אל פנים עם בעלי תפקידים מרכזיים, שרים וחברי כנסת, שכנראה מודעים לקריטיות, עובדה שכולם הסכימו להיפגש. השבוע כבר הספיקו לשוחח עם מאיר שטרית, המכהן עתה כשר הפנים, ועם הח"כ איתן כבל, ראש השדולה לתרבות במפלגת העבודה. ובימים הקרובים, מתוך כוונה להקדים את הדיון בממשלה על אישור התקציב החדש, צפויות פגישות עם נשיא המדינה, ראש הממשלה, יו"ר הכנסת, שרי האוצר, הבטחון, הרווחה ועוד, יו"רים של ועדות כנסת, ח"כים נוספים וגם עם ראשי השלטון המקומי ומפעל הפיס.
 
כפי שכבר שמעו משטרית, שהביע תמיכה והזדהות עם הדרישה הצודקת למימוש ההסכם (שהוא יזם וחתם!) וגם פליאה (מעושה או כנה) על כך שהממשלה לא עומדת בהסכם (באמת הפתעה), סביר שזה מה שישמעו נציגי הפורום בכל פגישותיהם. הבנה, הזדהות, תמיהה, רצון טוב, נכונות להתגייסות והבטחה להשתדלות. ודומה שהתשובה לשאלה אם הפולטיקאים הנוכחים שונים מקודמיהם, ידועה מראש. תמים מי שחושב כי שיטות סלאמי או דומינו, של הסברים מפורטים והסתמכות על הגיון בריא כתחליפים לבכי ולתחנונים, יועילו.
 
אני סקפטי. פוליטיקאים רואים בפגישות עם אנשי תרבות הזדמנות תדמיתית. זה סקסי עבורם, מייצר נאורות בעבורם, אבל בתאכלס, עבור התרבותניקים, זה מצג שווא. במיוחד עתה, בניתוק מהאיגודים, וללא סיכוי של תמיכה הסתדרותית. כשהם "מאבדים" את "החיילים", כחולי הצווארון, נשארים בשדה המערכה רק המנהלים. אנשי הצווארון הלבן. מאבק פחות אלים ופחות סקסי.
 
התקשורת אימפוטנטית
 
למגינת לבם של מנהלי מוסדות התרבות בארץ, מצוקתם לא עומדת מול העוצמה הרגשית שבמאבקם של ניצולי השואה ודרישותיהם הצודקות. תרבות היא גם לא לחם. מחיר התרבות לא חשוב כמחיר הלחם, ועליו לא ייצאו להפגנות ולהשבתות. אמנות היא ערך מופשט, בלתי נתפש, שאי אפשר לאחוז, להחזיק ולאגור. לכן אין לה אמצעי לחץ. אין למנהלי התרבות שאלטר להוריד. הם לא מטרידים ולא מפחידים אף אחד. לא עיצומים, לא שביתה. איומים בהחשכה ובסגירה ומימושם, יפעלו רק להחמרת הפגיעה במוסדות. בשביל לחם ומזון אפשר, חלילה, להתאבד. בשביל תרבות?
 
לתקשורת יש חלק לא מבוטל בכשלון הנמשך של מאבק התרבות באוצר. תפקודה בהקשר זה הוא לקוי ומקומם. היא חוטאת בצביעות ובציניות בסאבטקסט מוטעה של לחם שווה עניים, תרבות שווה עשירים. קל להעמיד את מחיר הלחם בכותרת ובראש מהדורת חדשות, יותר מאשר, אם בכלל, את מצב התרבות. ההשוואה לרעבים תמיד לא-הוגנת ולא כוחות ומצטיירת רע.
 
התקשורת, אולי היחידה שמסוגלת לייצר לחץ וסדר יום תרבותי, אימפוטנטית. עבורה תרבות זה כוכבי בידור וטלוויזיה, תעריפי השתכרות (של שחקנים וגם של מנהלים) ונתוני רייטינג. העיתונים הגדולים אולי נהנים ממודעות פרסום של אירועי תרבות, אך בתמורה יתייחסו (בהכללה גורפת) רק לבידור ולצהוב, בקושי לאמנות ולאיכות. גם "הארץ", עם מדור התרבות הגדול בעיתונות הכתובה, לא השכיל בכנס פנימי לעיתונאיו, שנערך החודש בקיבוץ שפיים, להקדיש דוברים ודיון ליחסי תקשורת-תרבות.  אגודת העיתונאים בתל-אביב, שמארגנת כנס עיתונות ראשון מסוגו באילת בסוף נובמבר, נוטה לדחוק את הדיון ביחסי הגומלין בין התקשורת לתרבות מחוץ לתוכנית הכנס. פלא שהחינמון "ישראל היום" מצהיר, גם רשמית וגם בהתנהלות, שהתרבות מצויה בתחתית סדר העדיפויות שלו? והתקשורת האלקטרונית, גם בטלוויזיה וגם באינטרנט, הפכה מזמן לאינפוטיינמנט, ספקית תוכן, יותר של בידור מאשר של תרבות.
 
ובכל זאת מנשבת ב"פורום מנהלי מוסדות התרבות בישראל" (מאוד ציורי לראות כמה נסמכים יש לתרבות; לא עדיף התואר "פורום המנהלים של מוסדות התרבות בישראל"?) אופטימיות זהירה. אם חוק הקולנוע עבר למרות התנגדות פקידי האוצר (שכלפיהם, כמגיני תקציב המדינה, אין לפעילי הפורום טענות ברמה האישית), גם חוק תרבות עשוי לעבור. מבחינתם, היוזמה הנוכחית חייבת להצליח, כי החלופה - הפרטת התרבות - היא בלתי אפשרית ובלתי נסבלת. אמנם הם עייפו מהבטחות, אבל משוכנעים שבכוח הנחישות להצליח, ושרק מלחמה תביא תוצאות. אולם לכולם ברור שזה ניסיון אחרון, נואש ודי, לפני הרמת ידיים. גם הם יודעים שפשיטת רגל לא תזיז לאף אחד.
 


02/08/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. נכון אבל עוד פקה פקה שלא ייצא ממנה כלום :(
שושי , (08/11/2007) (לת)
3. הזדהות
יונה , תא (06/08/2007)
2. כסף
גם שחקן , (06/08/2007)
1. התמונה האמיתית היא לגמרי אחרת
שחקן , (03/08/2007)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע