סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן הראל סקעת בהופעה
 

 
 
במופע השני שלו סקעת מצליח לפלח קהלים ולחצות גילים, הישג מרשים מאוד לצעיר בן 28


הפתעה נעימה

את המופע הראשון של הראל סקעת לא אהבתי. ההפקה המוזיקלית של יזהר אשדות הייתה גדולה ומבוגרת עליו ולא עשתה לו טוב. סקעת נשמע בה, לפחות בתחילת המסע, "זקן" מכפי גילו. גם החליפה האפורה בה היה חנוט (וממנה נפטר בהמשך הדרך) ביגרה אותו. משום כך שמחתי לראות את סקעת במופע החדש "דמויות", בעקבות אלבומו השני נושא אותו שם, כפי שבן גילו צריך להיות. צעיר נצחי, יפה בלורית ותואר, בג`ינס וטי שירט, בהתנהלות חופשית ומאושרת, צעירה ומשוחררת.
 
סקעת הוא בל קאנטו. זמר שנשען על קול יפה, גדול, משומש נכון. השירה שלו בדרך כלל אקספרסיבית, מלאת כוונה ופאתוס, אך תמיד מהוקצעת, מדויקת ונקייה מאוד, ברורה במיוחד. ובעיקר מרשימה הנוכחות הבימתית שלו. גם במנוחה, גם בתנועה. משכנעת הנינוחות הנעימה שהוא משדר. התנועה הרכה, הזורמת, לא זוויתית לרגע, בטוחה בכוחו ובאהבה של הקהל.
 
בניגוד לרושם מאלבומו השני, אלבום ספוג עצב, סקעת הבימתי, נכון לעכשיו, הוא טיפוס אופטימי וחייכן, שמפתיע בפתיחותו ובאישיותו החמה והלבבית. וזה לא שהוא עושה חנדאלאך. הרושם הוא שפיו ולבו שווים. הוא לא רק ילד יפה, מאמי לתפארת, בחור מתוק, עם חיוך שובה לב וגומות לחיים. ההגשה שלו מלאת חן ומלאת כנות, וגם מבלי להתחבר לשירים שלו ולהזדהות איתם, אי אפשר שלא להאמין לו ולהבעת הרגשות שלו.
 
מצד אחד, סקעת, שרק לאחרונה החל לכתוב מלים ("דמויות", "סוף" ושותפות ב"עוד יאיר עליי" וב"ציפור"), הוא זמר שכיר לשירים של אחרים. בעיקר קרן פלס הנדיבה ("אלייך שר", "ואת", "כל הציפורים" ו"שוב"), אך גם עופר בשן ("אלף", "מובן לי עכשיו" ו"עוד יאיר עליי"), כפיר אפשטיין ("אם הוא יילך" ו"תמימותי"), אוהד חיטמן ("קבלי אותי"), שילה פרבר ("אמרת שהשמש"), יהלי סובול ("בואי היום"), סמדר שיר ודור דניאל ("משהו ממני") ואסתר שמיר ואורי זך (הרוח תשנה את כיוונה"). מצד שני הם נכתבו לו ועבורו, והוא שר אותם, רובם ככולם שירי אהבה, באמת מרגשת, כובשת ואף סוחפת.
 
בעיקר מתאים לו, ככפפה ליד, השאנסון הצרפתי - להבעה החולמנית שעל פניו, לקולו העשיר, להגשה המתמסרת, לקשת התחושות והבעת הרגשות שהוא משדר. לא רק "בדידות (שלכת)" של סרז` למה ומשה בן שאול, שיר שהפך כבר לקלאסיקה שלו, תו היכר וזיהוי, גם "ציפור", הצנוע הרבה יותר, עם לחן ענוג של בן ארצי, זוכה לטיפול שאנסוני מתוק ומקסים בעיבודים ובהפקה המוזיקלית של עמוס בן דוד, שמיטיב להכיר את המיית לבו ונפשו של סקעת.
 
הוא חי את הבמה. לימודי המשחק בבית צבי ניכרים בו ובתפישת החלל. הוא יודע להגיש שיר, לבנות אותו לקראת שיאו הרגשי ולפתוח מבערי קול וגרון. ועל הבמה הקטנה והביתית של מוזיאון תל אביב, שבה ישיבה על המדרגות בירכתיה, הליכה לרוחבה, כריעה על שפתה וגם ירידה לתוך האולם, הוא מיטיב להדגים זאת בדרך שמלמדת על פתיחותו, על חביבותו, על נכונותו לשתף את שומעיו בסיפורים שלו, בקורות אותו, בחוויות שעוברות עליו. סקעת לא שומר מרחק, בתקווה שהמרחק יגן עליו.
 
כ-20 שירים במופע, כולל הדרנים. מחציתם מ"דמויות", האלבום האחרון, שישה מ"הראל סקעת" הראשון ושלושה נוספים לוקטו בדרך, כולל מ"כוכב נולד", כמו "בדידות" ו"הנני כאן", הכרזה שמקבלת מישנה תוקף מהשירה בציבור. המחצית הראשונה היא בלדות מסוגים שונות, נוגות עד בלדות רוק חזקות. באמצע הדרך, מ"כמה עוד אפשר" (של שגית שיר), המנון הופעה מרשים ביותר בעל תבנית של גוספל משכר, המופע נטען בקצב שלרגע לא מסתדר עם הדימוי הרומנטי של סקעת, אבל הוא מיטיב לנהל את התלהטות היצרים, על הבמה וגם בקהל.
 
ההדרנים מחזירים אותו לבלדות. את "תמימותי", הפוצעת והשורפת, הוא מבצע רק עם הגיטרה החשמלית של לידור לוי, ואת "שוב" קורעת הלב הוא שר לצלילי הפסנתר של יוחאי בלום. הקינוח, עם "תל אביב (הרוח תשנה את כיוונה)" הוא שוב קצבי אך גם חריג במופע כולו, ברלוונטיות העירונית-חברתית שבו. בדומה להתפתחות הקצבית גם התאורה (של מיקי וילנסקי) שבחלקים הראשונים של המופע היא אכזרית מדי  ופחות רגישה, לטעמי, לצרכיו של סקעת. חושפת אותו מדי. לקראת הסיום היא גם מתרככת וגם מתעשרת, ובשלב ההדרנים מגיעה לשיאי הקומפוזיציה שלה.
 
המופע הנוכחי של הראל סקעת הוא הפתעה נעימה בכל היבט, כפי שנסקר לעיל, אך גם מבחינת הקהל. אמנם רובו בנות, אבל גם לא מעט נשים ומבוגרים. דומה שהוא והשירים שלו עושים משהו לאנשים וכבר הוא מצליח לפלח קהלים ולחצות גילים, הישג מרשים מאוד לצעיר בן 28 עם שני אלבומי אולפן בלבד.
 
הראל סקעת, דמויות. על הבמה: גלעד בן ליש בגיטרות (חשמלית ואקוסטית), מיכאל אבגיל בתופים וזיו הרפז בבס. מוזיאון תל אביב. ליל שבת, 25 בדצמבר 2009.


למועדי מופעים >

28/12/2009   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (8 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
8. ביקורת מקסימה
רונית , אשדוד (02/02/2010)
7. סקעת זמר איכותי ומרטיט לב
אלעד , (13/01/2010) (לת)
6. הייתי בהופעה במוזאון עם הבן שלי
שושי , (13/01/2010)
5. הראל סעת זמר ענק
עמיתוש , ק. חיים (04/01/2010) (לת)
4. הראלושש שליי(:
אלמוג פינטו , פרדס חנה כרכור (31/12/2009)
3. סקעת מצליח להפנט בהופעתו, זה כאילו להכנס למכונת כביסה ולצאת חדש
מירית , (28/12/2009) (לת)
2. שאפו על הביקורת
דינה , (28/12/2009)
1. כל מילה בסלע !
אביבה , אי שם (28/12/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע