כמו לשתול נבט

מיכה לבינסון נכנס לתפקידו החדש כמנהל בית הספר למשחק בית צבי לפני כחודשיים בלבד, אך נראה כי השתלב בסביבתו החדשה כדג במים. הריאיון איתו מתנהל תוך שהוא מתמרן ביד בוטחת בין ההפקות, הפגישות ושיחות הטלפון האינסופיות שהן מנת חלקם של מנהלי מוסדות תרבות באשר הם, ובין פרישת משנתו הניהולית והחינוכית על עתיד בית הספר בפרט ועתיד התעשייה בכלל.  

לבינסון, מהבמאים הבולטים והמוערכים בתיאטרון הישראלי, נבחר פה אחד בידי ועדת החיפוש וההנהלה הציבורית להחליף את קודמו בתפקיד, גרי בילו. מאחוריו הפקות אליטיסטיות כ"ביבר הזכוכית", ו"מותו של סוכן", קומדיות כ"הזוג המוזר", ומחזות-זמר ברודווי-סטייל כ"ברנשים וחתיכות" ו"המפיקים". בנוסף ביים תכניות בידור, מופעים מוזיקליים וסרטי פרסומת וכיהן שבע שנים כמנהל האמנותי של פסטיבל ישראל, וכשבאמתחתו רזומה כה עשיר ורב-תחומי, אין פלא שרבים בתעשייה מברכים על בחירתו לתפקיד מנהל בית צבי ומצפים בכיליון עיניים לחזות בתרומתה לעשייה התיאטרונית בארץ.

איך חל המפנה הפתאומי בקריירה שלך?

"למרות שקודם כל אני במאי, העניין של ניהול מוסדות תרבות הוא מעין עיקוף לדרך צדדית שצצה בחיי בפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה בין השנים 1994 ל-2001, כשעבדתי כמנהל האמנותי של פסטיבל ישראל לצד יוסי טל-גן שכיהן כמנהל האדמיניסטרטיבי, וממנו למדתי את המעט שידוע לי בנושא.

"הניהול הוא שינוי מאוד מהותי מהעבודה היצירתית כבמאי – צריך להיות מסוקרן ומעריץ של עבודות של אחרים, לרסן את התשוקות שלך, וליצור מערכת מודיעינית של מידע שבה אתה מעודכן בכל מה שקורה בתחום אמנויות הבמה, ומבחינתי זה אתגר מרתק. אבל ניהול בית צבי הוא עוד יותר מזה, זו ממש גיחה שעניינה שליחות – לנסות להשפיע לא על ההווה של התיאטרון אלא על עתידו. זה כמו לשתול נבט שרק בעוד כמה שנים יראו את פירותיו, ויש בזה משהו מעורר ומרגש".

שותפות עם מוסד אקדמי

נכנסת לנעליו של גרי בילו שכיהן עשרים ושבע שנים כמנהל בית הספר בית צבי, אתה מתכוון להמשיך בדרכו או לערוך שינויים מהותיים?

"ראשית אני רוצה לציין שאני מאוד מעריך את פועלו של גרי בילו בבית הספר, הוא בנה אימפריה וביסס את מעמדו של בית הספר כיוקרתי והגדול מבין בתי הספר למשחק בארץ, שמשורותיו יצאו רבים מטובי השחקנים הישראליים. בהחלט יש כאן דברים שעובדים, כמו ההפקות בתיאטרון הספרייה למשל. עם זאת, אני מביא לבית הספר את עצמי ואת היכולות שלי ואני בהחלט מתכוון להצעיד את בית הספר למקום חדש.

"מה שמאפיין אותי כבמאי זו ההיטלטלות בין קטבים מאוד שונים של עשייה, להבדיל מההתמחות בתחומים ספציפיים, ואני רוצה שבית צבי יכשיר שחקנים לכל האופציות של תעסוקה במקצוע – מיינסטרים רפרטוארי, פרינג`, מחזות זמר ואפילו טלנובלות בטלוויזיה, עם דגש על משחק מול מצלמות. גם אם זה לא לטעמי, זו בחירה לגיטימית ואמנם אדגיש שמוטב שהתלמיד יתנסה קודם בתיאטרון אבל אם מה שהוא רוצה זה לעשות כסף בטלוויזיה, אני מאמין שבית הספר צריך להכשיר אותו גם לזה".  

כשבתי ספר חדשים למשחק צצים כפטריות אחרי הגשם, איך תתמודד עם התחרות? איזה סוג של אנשי מקצוע היית רוצה שבית צבי יוציא משורותיו?

"חייבים להודות שהייתה שחיקה מסוימת במעמדו של בית הספר, למרות שבבחינות שאנחנו עורכים בימים אלה יש הרבה מועמדים שרוצים ללמוד דווקא פה ולא בשום מקום אחר. החזון שלי הוא להפוך את בית צבי ליותר מעוד בית ספר למשחק - באופן כללי אני רוצה שהתלמידים שייצאו מכאן יהיו מקצוענים שישתלבו בתעשייה, אבל גם בעלי יסודות איתנים בתרבות ואמנות, בעלי דמיון וכושר המצאה, וחדורי סקרנות לדעת כל מה שאפשר על המקצוע שבחרו לעצמם.

"ב-2010 אני מתכוון לפתוח בבית הספר מסלול אקדמי גם למקצועות הטכניים של התיאטרון כמו הפקה, ניהול הצגה, תפעול במה, תפאורה, תאורה וסאונד. אלה מקצועות שיש להם ביקוש עבודה בארץ, יחסית למשחק. אני רוצה שאם תלמיד יסיים את שנה א` ויבין, בעזרתנו, ששחקן הוא כבר לא יהיה, הוא לא יבזבז את השנה. הוא יוכל ישתמש בה כבסיס להבנת יסודות התיאטרון אבל יעלה על הבמה רק מאחורי הקלעים.   

"כרגע אנחנו מקיימים מגעים מתקדמים עם חמישה גופים אקדמיים, כשהרעיון הוא שבשלוש השנים הראשונות התלמיד ילמד בבית צבי ויקבל יותר שיעורים עיוניים ואת השנה הרביעית יבלה במוסד האקדמי שאיתו נחליט להתחתן. המסלול האקדמי יאפשר לתלמידים לצאת מבית הספר עם תואר בי.איי, תעודת הוראה או שניהם, ויפתח להם אופציות לקריירה גם בתחומי ההוראה, המחקר, הדרמטורגיה וכולי. בעתיד היותר רחוק אני גם מתכנן לפתוח מחלקת בימוי ומחלקת קולנוע, אבל הרעיונות אלה עדיין בחיתוליהם".

"חשוב שאהיה במאי פעיל"

מה לגבי סגל המורים, אתה מתכוון לרענן את השורות?

"יש בבית צבי הרבה מורים טובים, אבל מטבע הדברים אני חושב שאחרי תקופת כהונה כל כך  ארוכה של מנהל דומיננטי שבנה את המקום הזה והפך אותו לאימפריה, נפתחת עכשיו תקופה חדשה עם הדגשים אחרים. מרגישים כאן את השינוי באוויר, את הכמיהה לשינוי, וזה ללא ספק יתבטא גם ברענון הכוחות בקרב סגל המורים. מאוד חשוב בעיניי שהמורים יהיו חלק פעיל מהעשייה בארץ ולא שיחיו במגדל שן.

"בתקופה שלמדתי ב-NYU כל המורים שלי עבדו במקצוע ואני זוכר כמה מאלף היה לראות את המורה שלי על במות ברודווי, נופל בכל הטעויות שיום קודם הזהיר אותנו מפניהן בכיתה, ואחר כך שוב קם על הרגליים ומתחיל מחדש. זה היה השיעור הכי מציאותי שיכולנו לקבל במקצוע".

 איך תשלב את התפקיד החדש עם עבודתך כבמאי?

"אני לא מתכוון להתנזר מבימוי, אבל אין ספק שברגע הנוכחי החושים והיכולת שלי מכוונים לבית הספר. בנובמבר הקרוב אני עומד לביים את "השוטר אזולאי" בהבימה, התחייבות קודמת שנסגרה לפני שבית צבי עלה על הפרק, אבל אין ספק שאביים פחות, בייחוד בשנה הראשונה. עם זאת, לשני הצדדים יש אינטרס שאמשיך לביים. אם אני במאי שעומד בראש בית הספר – חשוב שאהיה במאי פעיל. גם בתקופת הניהול של פסטיבל ישראל לא עזבתי את הבימוי. צריך לקוות שעבודתי האינטנסיבית עם תיאטראות בארץ תקל גם על שיתופי פעולה עם הפקות בבית הספר".

מה לגבי תקציבים?

"כמו בכל מוסד תרבות אחר בארץ, גם כאן המצב לחוץ. מידת התמיכה של הממשלה הישראלית בתרבות ואמנות היא מזערית בכל קנה מידה, לא רק בהשוואה למדינות אמידות אלא גם למדינות עם מאבקים ובעיות כלכליות. זה נורא חבל כי הפירות כאן הם הרבה יותר מוצלחים מאשר בכל מקום אחר. השגרירה הכי טובה שלנו זו האמנות – מחול, תיאטרון, קולנוע, מוזיקה - מסתבר שהעולם רעב לראות שאנחנו יכולים לעשות עוד דברים חוץ ממלחמות, והעובדה שהממשלה לא תומכת בכך היא אבסורד ממדרגה ראשונה".