סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן משינה – "יהלומים בשמים"
 

 
 
כל תולדותיה וגלגוליה של משינה בהופעת בכורה חלומית, עם יובל בנאי הפנטסטי על במה מתוקתקת


הצגת תכלית מושלמת
 

כצפוי, כנהוג וכמקובל ביותר, סיבוב ההופעות החדש של משינה נושא את שם תקליטה האחרון "יהלומים בשמים". אלא שרק שניים מבין 27 שירי המופע, שנמשך שעתיים וחצי, לקוחים מאלבום האולפן התשיעי שלה. ההסתפקות בשיר הנושא, עימו הם פותחים, וב"בין הצללים", מרחק של ארבעה שירים אחריו, קצת מאכזבת, ודווקא משום קבלת הפנים הפושרת והמסתייגת, בדרך כלל, לאלבום.
 
נכון ש"משינה" לא נחשבת ללהקה המקליטה המקורית והחדשנית שיש, אבל על הבמה, בהופעות, היא תמיד הצטיינה, הייתה במיטבה. והתמודדות עם שירים נוספים מהאלבום המספק למופע את שמו יכולה הייתה גם להאיר אותם מזווית אחרת וגם לשמש אמירה חד משמעית של הלהקה, שהיא עומדת כל-כולה מאחורי "יהלומים בשמים".
 
זה לא קרה, וחבל. אבל זאת ההסתייגות היחידה, אם בכלל, שתחושו בהופעה. כי בהקשר הרחב יותר של המופע, ההסתפקות הזו במועט מובנת לגמרי וגם מתקבלת בהבנה. במיוחד מפני שהלוגו, כותרת העל של הסיבוב, הוא "25 משינה", והמופע חוגג בעצם מחצית יובל ראשונה לקיום הלהקה. וככזה המופע הוא רטרוספקטיבה משקפת ומהנה ביותר של 25 שנות יצירה, מקושט בדוגמאות ובלהיטים נבחרים מכל האלבומים שהלהקה הוציאה, בחירה מאוזנת ומייצגת מכל הגוונים וההתנסויות הסגנוניות של "משינה" לאורך השנים, בלי לקפח אף אחד.
 
הדבר מובהר למן ההתחלה, במבוא הווידאו למופע, שבו מוקרנות תמונות של חברי הלהקה, ביחד ולחוד, מתקופות, גילים ושלבים שונים בחייהם. דומה שהמצע המוזיקלי לצילומים אלה נבחר בקפידה ובשום שכל: מצד אחד, "זה קורה" של שמוליק קראוס (...שהדרך התמשכה לי/ זה קרה/ לא ידעתי איך זה בא לי... ולחשוב שהייתי יכול/ לחזור על הכל/ אבל בן אדם/ זה קרה") ו"תמיד זה הים" של אריק איינשטיין ושלום חנוך ("כנראה שנישאר פה לעולם... אין מה לשנות/ ואין מה לבכות/ כנראה הזמן/ ייתן את התשובות"). ספק התנצלות של משינה על הזמן שהוחמץ, ספק הבטחה לעתיד שיבוא.
 
בכל מקרה, הם עדיין כאן, ועוד איך. כי הסיבוב החדש של משינה הוא הצגת תכלית מושלמת, המרהיבה והעוצמתית שנראתה אי פעם בארץ מלהקת רוק מקומית. וגם מלא מעט להקות זרות שביקרו כאן. מופע  שבכל היבט שלו צועק: תראו כמה אני מושקע. כמה חשבו על כל דבר, כמה הקפידו וכמה נתנו ברוחב יד. אין בה מרכיב לא מוכר, אבל ריכוזם, ביחד, על במה אחת, יוצר רושם נאדר.
 
הבמה מתוקתקת. היי-טקית, מבהיקה בנקיונה ויפהפייה בעיצובה. התאורה החדה מעניקה לה נופך עתידני, עם קרני לייזר ירוקות, ארבעה כדורי מראות בשני גדלים, שני מסכי לד ענקיים מצדדיה ועוד חמישה מסכים קטנים יותר, אופקיים, הממוקמים מאחורי כל אחד מחברי הלהקה. הם (בסיוע מצלמות נפרדות לכל אחד) מאפשרים מעקב רציף, מציצני ומגדיל, אחרי התנועות וההתנהלות שלהם, וגם משמשים כר תצוגה לארט-וידאו נהדר ומרשים.
 
בהמשך נגלה שלתוספת הבימתית, בדמות "קט ווק", לשון פורצת לתוך האורקסטרה שבתיאטרון הרומי של קיסריה, יש חלק חשוב ואפילו מכריע בהתרחשות הבימתית ובאינטראקציה עם הקהל. בעצם, לא מפליא: זה כל כך מתאים לריתמוס ולדינמיות של הלהקה, שהיא הייתה חייבת להמציא אותו בעצמה, ולא לשאול אותו מנסיונם של אחרים. ועוד משהו, לפני שאנחנו עוברים לשירים: מישהו גם טרח והקפיד בהלבשה ובהנעלה של החמישה, בלבוש שחור, עם טישירטס מודפסים, ובסניקרס ממותגים, להשלים את הצורה שלהם כלהקה.

משינה-ענקית-אורית-פניני.jpg 
משינה בהופעה. צילום: אורית פניני
 
התחלה חסרת נשימה 
   
ההתחלה מאופקת משהו. אולי בהשראת הפרולוג, שיר הנושא, שעדיין לא נסק למעמד העל של להיט משינאי. הוא מדבר על העתיד. גם יובל בנאי, דומה, מאופק בתנועות שלו, נזהר שלא לחקות את מאור כהן מ"ארץ נהדרת". לעומתו "להתראות נעורים, שלום אהבה", אחד משלושה מהאלבום בשם זה מ-1995, כולם אגב משולבים במחצית הראשונה של ההופעה, הוא שיר הפתיחה האמיתי ללהקה בוגרת שחוזרת.
 
ההתחלה חסרת נשימה. ללא הפוגות בין השירים. אחד נגמר, מתחיל הבא אחריו. הרפרטואר העשיר של הלהקה מאפשר לה מבחר עצום של שירים מצוינים, כשעבר רחוק וקרוב משמשים בערבוביה. "עתיד מתוק" (קלאסיקה מאלבום הבכורה, 84') זוכה לביצוע ענק ו"אנחנו שניים" (מהאלבום השני, 87') שאחריו, פותח את סכר השירה בציבור, אך הטון שלו מהורהר משהו, כשסולו הסקסופון המרטיט של אבנר חודורוב, חלקו בעומק ה"קט ווק", נשמע כמו תפילה לעילוי נשמתו של אביו, דוד ז"ל, שנפטר ארבעה ימים לפני המופע, ואבנר הפר את השבעה כדי למלא משאלה בלתי כתובה של מולידו. ב"את לא כמו כולם" הגיטריסט שלומי ברכה מפשיר, מתחיל להתחרע ומסמן שההופעה מתחילה מבחינתו, וגם יובל בוחן לראשונה את הקהל מקרוב, על שלוחת הבמה.
 
שניהם גם מובילים, כל אחד בתורו, את "ברחובות שלנו" מהאלבום השלישי (88'), שירת חולי הירח, בביצוע הרבה יותר איטי ואווירתי מכרגיל, נוגע בצ'ילאאוט. תחילה יובל יורד אל הקהל להוציא את היללה לפועל, ואחר כך שלומי, בשביל סולו גיטרה רצחני. רק אחרי השיר השמיני, "בדרך אל הים" (מ"גבירותי ורבותי", 89'), שמזכיר לנו את גדולתה של משינה כהרכב סקא בעברית (כשלפחות שליש מהמופע מחזיר לתודעה את המקצב הקופצני בו התמחתה הלהקה באלבומיה הראשונים), נעצר לרגע השטף, לדיבור ראשון, של התרגשות אין קץ, מצד יובל.
 
הוא צריך את ההפוגה הקצרה הזאת כדי לאזור כוחות לקראת "נגעה בשמים" (מ"שיא הרגש", 93'), שבאופן קבוע, וגם הפעם, הוא משיאי ההופעה של "משינה". עיבוד יפה, עתידני, עם פתיחה מרתקת של אבנר בקלידים, כשעל מסכי הווידאו מעבורת חלל אמריקאית בדרכה לשמים. ויובל, בביצוע נהדר של שיא הרגש, שר כאילו כל חייו תלויים בשיר הזה. ולא רק בו. בנאי נשמע פנטסטי, אולי הטוב ביותר אי פעם, מואר, מרוכז, ממוקד, מדויק. פשוט יוצא מן הכלל.
 
את החלק הראשון בהצגה מסיימים "מדברים עלייך", גם הוא סקא קלאסי מ"משינה 2", "התשובה", נציג בודד (ופוליטי, לפי עבודת הווידאו) מ"רומנטיקה עתידנית" מ-2005, ו"תחזור תחזור" המרגש, גם הוא מ"להתראות נעורים שלום אהבה", שיובל, חמוש בגיטרה אקוסטית, מציג - ארבעה ימים אחרי יום השנה הרביעי למותו של אביו, יוסי בנאי ז"ל - כשיר זיכרון וגעגוע לאלה שאהבנו ואינם איתנו יותר. אלומת אור לוכדת את חודורוב על הקלידים ואחרת את בנאי בחזית, וכל הקהל, כולל הורים וילדים, מצטרף לשירה שבשבילה הקימו הרומאים את התיאטרון בקיסריה.
 
כיף טהור

 
ליבו של המופע, וללא ספק אחד משיאיו, היה ההתרחשות האקוסטית על הבמה הקטנה שבקצה ה"קט ווק". כל החמישה, כולל איגי דיין על מערכת תופים חלופית, ומייקל בנסון בבאס, ירדו להריח מקרוב את הקהל ולהתמנגל עימו בכבוד הדדי. זאת גם ההזדמנות להיזכר בשירים הנפלאים של "העמותה לחקר התמותה" מ-1990, אחד משני אלבומים המיוצגים על ידי ארבעה שירים (האחר הוא אלבום הבכורה) במופע. ובאנפלאגד כמו באנפלאגד, מתחברים לרגש ולאהבה, תחילה עם "הכוכבים דולקים על אש קטנה" ו"בואי וניפול", ואחר כך "אבל אין" (עם מעבר מסקא לרגאיי בג'מאייקנית) ו"אהובתי", אחד משירי האהבה האולטימטיביים.
 
החזרה לבמה הגדולה בישרה את תחילת המסיבה של משינה ואורחיה (שהוחתמו לשלוש ההופעות הראשונות). תחילה די.ג'יי גיא מר מ"הדג נחש", שהוסיף - אך לאו דווקא תרם - מהגרוב שלו ל"פחי שואו" מ"שיא הרגש". אחריו הגיטריסט ארז נץ, שהעניק נימת ריתם נ' בלוז חריפה ל"דני" מאותו אלבום, בביצוע עתיר פוזות קלישאות רוק'נרוליות. ולקראת סיום גם הקלרניתן אייל תלמודי, בתוספות יהודיות-בלקניות משלו להדרן הראשון "ריקוד המכונה".
 
בין מר לנץ חזרנו לקרוס-אובר משובב בין הסקא של "אופטיקאי מדופלם", ממש מההתחלה, לבין "את באה לבקר" מ"מפלצות התהילה" (92'), מפלצת הגראנג' של משינה, ורגע התעלות לחסידי ההדבנגרס. ובין נץ לתלמודי קיבלנו, אחרי "משהו קטן וטוב" (מ"live", 2004) שהחזיר את משינה לבמה אחרי שמונה שנות פרידה, סנדוויץ' שבו עוד צמד שירים נהדרים של "העמותה", "אז למה לי פוליטיקה עכשיו" בביצוע מופלא ו"אחכה לך בשדות", אולי הסקא בה' הידיעה של "משינה", היו כרוכים משני צידיו של "שלח לי מלאך" המוקדם, גם הוא בתצוגת שירה מושלמת של יובל בנאי, רק ערך מוסף להופעה חלומית שלו.
 
הקהל דרש וקיבל (למרות שזה היה מתוכנן) את "ריקוד המכונה" כהדרן ראשון. מפליא איך היצירה האינסטרומנטלית היחידה של החבורה הפכה לאחד מסימני ההיכר הבולטים שלה ולקטע שאי אפשר בלעדיו. מיותר לציין את החיוניות הבלתי נלאית של חודורוב בנגינה בסקסופון, ואת האדרנלין של תלמודי עם הניגון הכליזמרי-חסידי שלו. הקינוח היה עם "רכבת לילה לקהיר" השובב מאלבום הבכורה בעיבוד עדכני, ועם "אין מקום אחר" - במקור מפלצת תהילה דיסטורטית, אבל ברבות השנים מפלצת הופעה רוקנ'רולית מענגת.
 
לו משינה הייתה להקה זרה, אמרגניה לארץ היו מואשמים בהעלאת אוב ובהבאת הרכב שנמצא הרחק מעבר לשיאו. אז נכון, משינה בהחלט יכולה להיחשב דינוזאור בתוקף הישרדותה רבת השנים. דינוזאור, אבל משלנו, עם ניסיון, יכולת ורפרטואר שהם בית ספר לכל מי שחושב רוקנ'רול. ואפילו שלומי ברכה שבר גיטרה במהלך ההופעה, ואם זה לא רוקנ'רול, מה כן? פשוט כיף טהור. כל תולדות וגלגולי הלהקה במופע אחד, ותיאבון לראות עוד, להישאר כמה שאפשר, ולעזאזל הפקקים בדרך הביתה.
 
אני רק רוצה לקוות שגם ההופעות הבאות, אלה שמועדיהן כבר פורסמו ואלה שעוד ייוודעו, יהיו באותה רמה של ההופעה הראשונה בסיבוב. כי את הקסם הייחודי שהיה בה, קסם ששמור להופעות נדירות וחד פעמיות, יהיה קשה לשחזר. והלוואי ואני טועה. בכל מקרה, הקיץ הזה תלבשו משינה.
 
משינה. "יהלומים בשמים – 25 שנים". הגן הלאומי קיסריה. מוצאי שבת, 15 במאי 2010.


למועדי מופעים >

20/05/2010   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע