סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: מוניקה סקס
 

 
 
"מנגינה" הוא האלבום הטוב ביותר של מוניקה סקס מאז "פצעים ונשיקות" וגם המופע מצוין


מועדון רוק חולון

 

אותי, אני שמח לבשר, לא יפתיע שום דבר שקורה בחולון וקשר לצעירים ולתרבות המוזיקה המקומית. גם לא הפיכת מרכז שטיינברג, אולם מתנ"ס בקרית שרת שבדרום העיר, לבמה למוזיקה חיה. טוב, זה לא חדש. האולם הספיק לשרת לא מעט אירועים, פסטיבלים ומופעים בשנים האחרונות (בראשם פסטיבל הביטלס המסורתי), אבל רובם התקיימו במתכונת המקובלת והמוכרת, של אולם תיאטרון שמארח מופע.

 

לא בקיץ הזה. שטיינברג שינה את פניו והפך למועדון רוק תל אביבי. ל-14 הופעות רוק קיציות. איך? נורא פשוט. עקרו את שורות המושבים, קצת פוליש לרצפה והרוויחו חלל הופעה נפלא. המופיעים מתלהבים, אנשי הצוות הטכני מרוצים ביותר וכל השאר תלוי בקהל - שיכול לנצל את מחירי המציאה (55-35 שקל לכרטיס) ולהגיע גם ממקומות אחרים בארץ. בקופה לא מבקשים תעודת תושב. הוראות ביטחון ובטיחות מגבילות את מספר הבאים למאות ספורות, כך שאין צפיפות וגם הצפייה סבירה ביותר, אף אם היא בעמידה.

 

והכי נחמד? קהל יפה, לפחות בהופעה מוניקה סקס. צעירים וגם הורים וילדים. קהל ממושמע. שמח ומתלהב ובעיקר - לא מעשן. אני נהניתי.

 

האמת היא שמבלי לדעת גם אני ניסיתי לקחת אתי את ג'וניור, גיטריסט רוק אוטודידקט עם נטייה (אופיינית לגילו, 15) להבי מטאל. "אהבתי אותם בכתה ה'", התחמק באלגנטיות של פיל. ככה זה בגיל הזה. נדמה להם שהם גדולים כבר, שמעו ומכירים את הכל, מרשים לעצמם ללגלג ולתפוש תחת. הוא יגלה שיש לו עוד הרבה מה לשמוע וללמוד.

 

גם עוגב וגם תוקף

 

מוניקה סקס היא כבר להקה ותיקה. יותר מ-15 שנים על הבמה, כולל הקאמבק, שהניבו ארבעה אלבומי אולפן. ועדיין, למרות הגיל של חבריה, היא להקה צעירה, בנפש, בנשמה, ביצירה. דוגמה טובה ללהקה שמתבגרת אבל נשארת רעננה וטריה. לטעמי, הרבה מאוד בזכות ההרכב. אמנם על הבמה הם ארבעה (מתוגברים בעזרת נגן הבס ספי אפרתי), אבל רשמית, וגם יצירתית, הם שלושה, שלישייה קלאסית של באס (פיטר רוט), גיטרה (יהלי סובול) תופים (שחר אבן צור). שילוש שחייב להיות תמציתי, חיוני, ענייני ומדויק כדי להיות במיטבו. ומוניקה סקס כרגע במיטבה.

 

האלבום החדש "מנגינה" הוא יצירה כובשת, מחממת לב, שופעת להיטים, שירים טובים וכוונות טובות. רוק'נרול של קצב, אבל גם ובעיקר של מלה, של מסר. גם עוגב וגם תוקף, גם נותן בראש, גם מנסה לפתוח אותו, להכניס בו בינה וטעם. 12 שירים, 45:16 דקות בסיסיות ונהדרות, שלא מעמיסות על האוזן, אך גם מפתות אותה ואת מה שבינה לבין רעותה.

 

לו הייתי אני זמר רוק הייתי מבקש שירים מיהלי סובול. יש לו חוש למלה, לקצב, להבעה, להגיב לסביבה, לאהוב את הנעורים לתת כבוד להתבגרות. הוא גם אלגנטי, גם אינטליגנטי. השירים שלו נקיים, בהירים, ניחנים בדיוק כירורגי ובדימוי אינטלקטואלי - תמהיל של אמירה חברתית, בקיאות ספרותית ואהבה תרבותית. הלחנים שלו ידידותיים מפנימים את ההבנה ששירה, גם היא רוק'נרול, היא קודם כל בידור. כמו שזה מובע ב"השמלה ממדריד", שיר בשבחי הנעורים והרצון לבלוע את החיים.

 

   
 

 

 

את "מנגינה" הפיק מוזיקלית עופר מאירי, שגם אחראי לנגינה הקלידים ולתיכנותים. הוא עושה זאת כאילו אגב נגיעה, בקטנה, בלי שירגישו, בלי לשנות את הצליל הבסיסי והמוכר של מוניקה סקס, אבל מוסיף לו נפח ואווירה אלקטרוניים (בעיקר ב"אתה ללא" עמוס הדרייב והוייבס של שחר אבן צור, אחד משניים שכתב לאלבום, וב"מישהו אחר" לקראת הסוף) מעדכן את להקת הניינטיז לעשור השני של האלף השלישי.

 

אני אוהב את השילוב, הפילוסופי לטעמי, שבין אנרגיות לבין הרהורים. כמו בשיר הנושא המלנכולי משהו, כשכלי הנשיפה מוסיפים למבע העגמומי, ורק הסיום מאושש, מיוצב ורתמי. או ב"הסתברות" שגם הוא קטע מהורהר שמתחבר מבחינתי עם "גשר" בפתיחה, אולי בזכות ההתחרזות של גשר עם קשר.

 

הלוזריות המנומקת של "להפסיד לניו יורק" מתחלפת לתנופת פאנפייר צבעוני של כלי נשיפה לקראת הסיום, והאנרגיה הטעונה של "לפני השינה" רגועה ומלוכלכת בה בעת. ומול "ילד מפתח" (היחיד של פיטר רוט), על התבגרות איטית ומאוחרת, במתכונת פופית בעליל והרמוניות קוליות סטייל כוורת וגזוז, הרית'ם'נבלוז המקצועי, השוצף והמלהיב של "רמקולים" שיר הנוסף של אבן צור, אחד משיאיו המרוממים של האלבום. אחלה.

 

   
 

 

והעברית? קצת מאכזבת. מצד אחד, הלוואי וכל היוצרים שלנו היו מסוגלים לכתוב ברמה של יהלי סובול, בהתבוננות, בהתנסחות ובעושר המילולי. אבל דווקא ממנו, כיוצר מחונן ובעל מוניטין וככותב טור נקרא ובעל השפעה, אני דורש ומצפה ליותר. כי אם כתב, בפירוש, "אִישן" בטקסט של "לפני השינה", אין שום סיבה שישגה בשירה ויהגה "אֶשן". ומה שמותר או נסלח לאחרים, אסור לו.

 

זה כמובן לא מונע מ"מנגינה" להיות הטוב ביותר של מוניקה סקס מאז "פצעים ונשיקות", אלבום הבכורה מ-1995, ולא מפליא כלל שהם ספקי השירים והלהיטים העקריים בהופעתה הנוכחית: חמישה ל"פצעים ונשיקות" (כולל "מכה אפורה", "על הריצפה", "הר של בייגלך" ו"כל החבר'ה") ושישה ל"מנגינה" (בהם "גשר", "השמלה ממדריד", "הכל במקום", "מישהו אחר" ו"רמקולים"). התשעה האחרים נחלקים בין "חיות מחמד" (03') - גם כן חמישה, "יחסים פתוחים" (01') ואלבומי הסולו "עירומים" (של שחר אבן צור) ו"שר צ'יזיק" (של פיטר רוט), שנשאבו פנימה, והפכו כבר ליצירה רשמית של מוניקה סקס.

 

הפתיחה מינורית (ומהורהרת!) משהו, עם "מישהו אחר". שיר של קיץ, רכבת של מחשבות, קרקס נודד והצגה שחייבת להימשך. מסמן ותוחם את גבולות המחייה והפעילות, בכתיבה וביצירה, בנגינה ובשירה של הלקה, ובה-בעת יוצר את הציפייה. "גשר" שבא בעקבותיו מתחיל למעשה המופע, כשמייד לאחריו אבן צור משתלט על הקצב והמחשב (ב"איש קש") ומכתיב את השגעון שלו ב"רמקולים", ומקבל את הפוקוס הראוי לו עם תאורה הולמת.

 

   
 

השירה של סובול היא התווית המוכרת, גם רוט פילס בהדרגה את דרכו לעמדת הסולו המזדמנת, אבל אבן צור - שמעמדת התופים מאחור הוא היחיד שמדבר על השירים שיבואו - הוא תבלין הטירוף ואנרגיה. לא שמוניקה סקס להקה יבשושית, אבל בעוד רוט שומר על נחמדות וסובול מתיר רסן רק לעתים רחוקות מדיי, אבן צור לא יוותר על כל הזדמנות כדי לנעוץ בה שיניים ולתזז את ההתרחשות. דומה שהם חיים בשלום ובהשלמה בחלוקת התפקידים הזאת.

 

"כל החבר'ה" היה ונשאר עדיין השיר החשוב ביותר של הלהקה וכמה נכון לנגן אותו שוב ושוב בפני צעירים. העטיפה שלו רכה, הגרעין בתוכו קשה, ולמרות שסובול שר אותו בפנים כמעט קפואות הוא עדיין הולם כאגרוף מתחת לסרעפת, כשהביקורת הנוקבת שבו כלפי מערכת החוק ("החוק היבש לא נרטב אף פעם") מתפקדת כאחת מיצירות הפופ המשמעותיות ביותר במוזיקה הפופולרית הישראלית וללא ספק כשיר החינוכי מכולם.

 

לא באותן עוצמות אבל לא פחות מבחינת החשיבות הם גם השירים הבאים: הביקורת החברתית לבני כל הגילים ב"שיר הזרוק" הקלאסי של צ'יזיק, בהפקה רוקנרולית קלאסית, ו"הקונפורמיסט" שמתריס כנגד כל ההולכים בתלם ומתאימים את עצמם למציאות מבלי להיאבק בה ולעשות לשינויה, לא יכולים להיות יותר רלוונטיים ואקטואליים מאשר בעיצומו של מאבק חברתי מתהווה.

 

בין "מספיק בנאדם" וסולו הגיטרה המרשים של פיטר ב"מתחפר באלנבי", משובץ "השמלה ממדריד" מלא החיוניות והכוונות, כאילוסטרציה לנתק מתגבש בחיי הזוגיות, והנעורים עפים למרות שהרבה הרבה זמן הקרח לא נמס כאן. ואולי כן.

 

במחציתו עובר המופע לרגעי רוק מזוקקים. תחילה ב"בייגלך", כשסובול מוותר על הגיטרה ועובר לניתורים במקום, מתכון בדוק לשלהוב הקהל. גם את "הכל במקום", שמתריע מפני האדישות שבלתת לחיים לעבור לידינו, סובול מתחיל בניתורים וללא גיטרה, אלא שהפעם בצורה לגמרי לא אופיינית מבחינתו הוא גם קורע את הגרון, באחד הביצועים המרגשים במופע.

 

 

 

 

שיר הנושא זוכה לביצוע חזק ומרשים, במיוחד בחלקו השני, הנגינתי יותר, לפני שפיטר יחליף את שחר על התופים ויאפשר לו להפוך את "עירומים" להצגה רוויית הומור. "מכה אפורה" ו"שנים חסומות" - הראשון להיט ענק מבחינת הקהל, השני מעביר את הצופים לשלב האקסטזה - נועלים את החלק הזה של ההופעה.

 

להדרנים יהלי סובול יתייצב בגפו, הוא והגיטרה החשמלית, לביצוע "לא מתבייש (באהבה שלי)", דווקא אחד השירים היותר קבוצתיים של ההרכב, שבו שלושתם (ביחד עם אלדד גואטה, חבר עבר) שותפים בכתיבה. רוט ואבן צור רק יצטרפו ויתייצבו לצידו במחווה של תמיכה, בניד של ראש אך מבלי לפצות פה. אפרופו מחווה, בהרמוניה הקולית הגברית "פצעים ונשיקות" נשמע כמו פופ פיפטיז; כשגם "גשם חזק" ו"על הריצפה" הנאמברים המסיימים, מתכתבים עם העבר של כולנו, בימים היפים של הרוק משנות הששים.

 

ג'וניור עשה טעות, אבל מי לא עשה בגילו. גם אבא שלו. אבל תהיינה עוד הזדמנויות. אפילו ליהנות שוב מהשירים המצוינים, מההופעה הקולחת, מהאנרגיות, החיות והכיף של מוניקה סקס.

 

מוניקה סקס בהופעה. מרכז שטיינברג חולון. ליל שבת 22 ביולי 2011

מוניקה סקס. מנגינה (המון הפקות / אן.אם.סי. יונייטד)   


למועדי מופעים >

25/07/2011   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע