סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: חני דינור
 

 
 
חני דינור מצאה מנוחה נכונה לשירים היפים שלה, ולעזאזל חברות התקליטים ותחנות הרדיו


אשה בנקודת זמן אוספת רגעים

ספק אם חני דינור התכוונה לגלות חוסר סבלנות ותסכול כשבחרה ב"עד מתי..." כשמו של אלבומה החדש, החמישי שלה כזמרת (ויוצרת!) סולנית והשמיני (ואף מעבר לכך) כמבצעת (לילדים ובשותפויות עם אחרים).
 
ההספק הגדול והמרשים הזה, שנפרש על פני 18 שנים בלבד, הוא רק עדות לאוזלת ידן של חברות התקליטים ולפשיטת רגלן של מתכונות ההשמעה הסטנדרטיות בקידומם ובחשיפתם של זמרים ויוצרים ראויים, שדבקים במוזיקה ובאמנות נטו ולא בפזילה ובקריצה לרשימות השמעה ולטעם הציבור. ודינור לגמרי לא לבד.

אבל להרגיעכם: אין שום ניואנס של נואשות בתחינה-כביכול שעולה מן השם "עד מתי...". ראשית, הוא קיצור שמו של שיר מפתח, אישי לגמרי על אף שנכתב בידי יוצרת אחרת (גלי שגיא) – "עד מתי את מחכה?". ושנית, היא בכלל בראש ובכיוון אחר, חיובי לגמרי. לא תסכול, לא אכזבה, לא נואשות, לא נעליים. רק אהבה.

12 שירים על פני 45:19 דקות. אישיים-נשיים, מנוסחים היטב, מנקודת מבט נינוחה, מפויסת, בוגרת, של זמרת בת 48, עם בעל ושני ילדים. היא לא רוטנת, לא מקטרת, לא מעבירה ביקורת, לא מוכיחה. אפילו לספקות שלה יש גומות של חן.

חני-דינור-01.jpg חני דינור צילום: נתן יעקובוביץ

אשה בנקודת זמן, אוספת רגעים, מתבוננת סביב, עושה סוג של חשבון נפש וסיכום נכון להרגע. מה הספיקה, מה רוצה, למה היא מתאווה. בעיקר לנשום, לברך על מה שיש, לא להצטער או לוותר על מה שהשיגה, ואם לבחור שוב - אז בטוב וברע מחדש. להישאר תמימה, ובעיקר להישאר איתך.

אם יש חשש אז הוא בעיקר מבדידות ומעתיד לא נודע, אך גם הוא מפנה מקום לחיפוש אותו ריגוש ראשוני של אהבה, של "גבר ואשה וביניהם איוושה", כמילותיו של אורן נאמן ב"סירת נייר".

   

היא רוצה רק לחוש בטחון באהבה: "אולי מחר נלמד לחיות/... כל עוד ידיך בי נוגעות" ("אמרתי שתלך") וגם "עד אליך, עד ינוחו הגלים על לוח ליבך" ("עד אליך", ולא "עד אלייך" כמודפס בטעות!). את שני השירים כתבה דורית בק הלוי, ואת שניהם הלחין רמי הראל, ידיד ופרטנר ותיק.

על משקל AOR, אדאלט אוריינטד רוק (רוק מיועד למבוגרים), את שיריה של חני דינור ניתן להגדיר כאדאלט ווימן אוריינטד, שירים לנשים בוגרות - מבוגרות ממנה, בנות גילה וכאלה שחוו פיסת חיים הגונה. פעם דינור אולי התכתבה עם רוק ופופ. ב"עד מתי..." השירים רוגעים גם כסטייט אוף מיינד, מתנהלים על התפר שבין בלדות נעימות לשירי ערש למבוגרים, מפגינים את הווקאליות הנהדרת והמדויקת שלה (כמו בשיר הנושא), מחניפים באינטליגנטיות לאוזן.

תוכלו למצוא נקודות של נוקשות וחספוס. מצד המלים ב"עיר של זרים" (מלים שלה, לחן: דניאל סלומון), איך ניכור וזרות ואובדן תמימות, רגש וחום, שינו את פני הערים; מצד העיבודים, בפיקים של נגינת גיטרות בוטה ומנסרת (דורון מזרחי ב"עד אליך") ורוקית (דודו טסה ב"שוב נאמן"). אגב, השיר הכי קצבי באלבום, ממש בעיבורו, הוא ההקלטה המחודשת של "מה אתה חושב עליי" שעניינו קומוניקציה בזוגיות, מאלבום הבכורה שלה "בשקט בשקט" (1994). אבל כל אלה כמעט ולא מורגשים בסאונד הכללי.

זה לכשעצמו הישג, מפני שלמרות ששירי האלבום הם מיקשה קונספטואלית אחת, הוא נעשה למקוטעין, בחתיכות, מול שבעה (!) מפיקים מוזיקליים שונים (כל אחד והנגנים "שלו"): נדב ביטון, קובי פז, אורי קריב, רמי הראל, תמיר קליסקי, ארז יולביץ' וגדי ציקמן. היכולת של דינור לדאוג שאף אחד מהם לא יסטה מהקו המתוכנן אינה רק ראויה לציון, אלא גם מספקת את הגוונים המינוריים: פיתול של בוזוקי ב"עכשיו לנשום" הפותח, גיטרה קלאסית מככבת ב"פינה יש לה" ודוחקת בו למיד-טמפו, צ'לו משוחח עם פסנתר ב"אמרתי שתלך", והעוּד והנשיפה שמאזנים את הגיטרה ב"עד אליך" מעניקים לו מבע ניו אייג'י שכזה.

שלושה שירים בולטים באלבום, שני דואטים ואחד חידוש. הראשון הוא "אחרי שלושים זה יופי" (מלים ולחן של דינור עצמה), דואט לצלילי פסנתר (רמי הראל, גם עיבודים) וקונטרבס עם הווטרנית עדנה גורן. דיאלוג בין שתי נשים בוגרות, על תובנות הגיל והחיים. ללא ספק השיר היפה באלבום כשהסטנדרט של גורן מוציא מדינור את המיטב כזמרת.

השני הוא "שיר משמר – שיר הנשמרת", דואט עם מיכה ביטון. עריכה נבונה ומקורית של המלחין גידי קורן ("האחים והאחיות") לשיחה בין השיר של נתן אלתרמן לבין שירה של בתו, תרצה אתר, בהפקה נבונה של אורי קריב. יצירה "חדשה" ויפה שבמפתיע מקבלת גוון פולק-קאנטרי קליל.

   

האחרון הוא גם נועל את האלבום. גרסה נשית ל"אני לא יודע" ששינוי הטקסט בה מזכר לנקבה קיבל את ברכת היוצרים יעקב גלעד ויהודה פוליקר, והפך לשיר שקט-שקט ויפה-יפה, מאופק מאוד, אבל מכוון וחודר, לצלילי גיטרות (גדי ציקמן, שגם עיבד) וקונטרבס (גלעד אפרת).

אגב, דינור כבר עשתה דבר דומה ובהצלחה לא פחותה עם "לא ידעתי שתלכי ממני" של מתי כספי ב"עד קצה הבהירות", אלבומה השני (1998).

אישיות בימתית נעימה

נוסף על הראל, תמיד נגן-אורח רצוי בהופעותיה, ציקמן (חבר בהרכב "משאוושה") הוא הנגן היחיד באלבום שמלווה אותה בהופעות. האחרים, בעמדות התופים והקונטרבס, מתחלפים בכפוף לזמינותם. במופע ההשקה השתתפו שלמה דשת (מתופף "אסטה" הזכורה לטוב) ואדם בן עזרא. ההפתעה היתה בגישה ובצליל הג'אזיים, ובנגיעות וביציאות האתניות.

שני הפורמטים האקוסטיים, עם שלושה נגנים וגם עם ארבעה (הראל, כאמור, הצטרף לשירים נבחרים), מתאימים ומחמיאים לקול, לשירה ולהגשה של דינור. בהם היא מתנהלת ונשמעת כמו זמרת ג'אז אלגנטית ובשלה במועדון איכותי, מתמודדת היטב עם האלמנטים הסיפוריים והכמו-ביוגרפיים. הזדמנות להטעים ניואנסים מודגשים פחות בהקלטה האולפנית, כמו המרירות המסוימת ב"אמרתי שתלך", ההשלמה ב"עכשיו לנשום" או הסניטה ב"מה אתה חושב עליי".

וכך, השירים בהופעה הרבה יותר צבעוניים ומעניינים, מהולים בגרוביות של קונטרבס, הקשה וגיטרה אקוסטית, ומנוקדים כאמור באלתורים ווקאליים אתניים ממקורות שונים (למשל ספרדי-פורטוגזי ב"פינה יש לה"), ג'אזיים ("מה אתה חושב עליי" ו"גשם בחוץ, גשם בפנים") ואפילו קלאסיים ("שיר משמר – שיר הנשמרת").

היא משמיעה תשעה מתוך התריסר באלבום, ועוד תוספות והשלמות מאלבומים קודמים: "הבל החיים" שפותח וגם מסמן את תכניה של ההופעה, ולהיטה הגדול "שש דקות לכלום" שסוגר, כהדרן אחרון, שניהם מ"עד קצה הבהירות" או "מאזין בסתר" גם הוא לקראת סיום, אולי שיר יחיד בלשון גברית במופע, אף הוא על המיית הלב שמשתוקק לאהבה. וגם ממקורות אחרים, כמו "מעיל הפרווה של לוסי" של הזמרת מיכל חכם, שאותו מציגה דינור כ"גשם של גברים", וגונו הבלוזי מעמיק ומשחיר; או "פזמון ליקינתון" עם סלסול אפריקאי-אתיופי שמזכיר קצת את האלתורים של אחינעם ניני.

וכמובן הדואטים של עדנה גורן ומיכה ביטון, שחגגו עמה את ההשקה ואף "גזרו קופון" בשירים משלהם (היא "בין ברושים" הארגובי, הוא "הצד המואר" הקצבי-אתני). אם שניים אלה יהפכו לאורחים של קבע בהופעותיה, זה בונוס בעבורה ורווח בעבורנו, הקהל. אך לא סביר שזה יקרה על בסיס קבוע, ומעניין יהיה לעקוב אחרי הדואט המקסים "אחרי שלושים זה יופי" בהגשה סולנית, ובעיקר אחרי ההתאמה של "משמר ונשמרת" לביצוע חד-קולי. זה עשוי להיות אתגר מרתק.

   

לחני דינור יש אישיות בימתית נעימה, מנוסה ובטוחה. השירים שלה מבוססים ומנומקים. לטעמי היא חייבת להפחית בצחקוקים שביניהם וגם למעט בהסברים ובדיבורים לפני כל אחד מהם (אלא אם שתי ההתבטאויות היו פועל יוצא של מחויבויות השקה). כך המופע יהיה הדוק יותר, שרירי יותר ומהנה יותר.

כך, דומה שהמענה לשאלה "עד מתי?", מתייתר. דינור מצאה את המנוחה הנכונה בעבור השירים היפים שלה, ולעזאזל חברות התקליטים ותחנות הרדיו. עכשיו התור שלכם להצביע ברגליים.

חני דינור. עד מתי... (עצמאי)
חני דינור. מופע ל"עד מתי...". זאפה הרצליה. שלישי 28 באוגוסט 2012


למועדי מופעים >

02/09/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (6 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
6. הצדעה לאמנית נפלאה: חני דינור !!!
ליאור בן אברהם , נס ציונה (07/09/2012)
5. חני דינור במופע השקה בזאפה
מיכל , שרון (07/09/2012)
4. מאמר יפה ומפרגן!
עדנה גורן , גבעתיים (06/09/2012)
3. כל הכבוד!
עדנה גורן , גבעתיים (06/09/2012)
2. מדהימה
מאור אדרי , תל אביב (06/09/2012) (לת)
1. ההופעה של חני דינור
אמיר , שרון (06/09/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע