סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: צבי גורן פלונטר וזמן אמת - מראים לדור את דיוקנו
 

 
 


העלאתן הצמודה של שתי הצגות חדשות המחטטות בשריטה הישראלית העכשווית היא ציון דרך שצבי גורן מברך עליו וגם מסתייג מכמה היבטים שלו.

חומה בלב הפלונטר

"פלונטר" של יעל רונן, בשיתוף השחקנים, הוא צעד המשך ל"מדריך לחיים הטובים" שלה, אם כי הפעם המבנה שלו נוטה יותר לעבר הקברט הסטירי-פוליטי. עניינה של ההצגה הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני מנקודות מבטם של שני הצדדים.

מבחינת העלילה יש ל"פלונטר" שני סיפורי מסגרת שיוצרים יחד תמונה חדה וברורה של המציאות שבה חיות החברה הישראלית הכובשת והחברה הפלסטינית הכבושה, שהחומה הנבנית ביניהן היא לא רק קו מפריד פוליטי או צבאי אלא גם קו מחבר, טראגי או קומי, מייאש או מאיים. גורלי, אם תרצו.

חייל הרג ילד ערבי. מצפונו של החייל אינו משלים עם מפקדיו שמנסחים היטב את הטיוח של האירוע. אמו של החייל איננה יודעת בין ימינה לשמאלה, תרתי משמע, כשהיא מסבירה איך עושים סלט "ערבי" חתוך דק דק, כשמתארח בביתה זוג ערבי נוצרי, מתלבטת אם ללכת להפגנה נגד הכיבוש או לטיפול ציפורניים. יש גם אב קהה חושים שמעדיף לצפות בטלוויזיה, יש רדיו שמשדר חי מהמציאות, יש אחות שהפילה את העובר ברחמה ואיננה מבינה כל כך מה רוצים אחיה ובעלה כשהם שוברים את שתיקתם ומטיחים אמת בפני ההורים האדישים, המתכחשים או הנבערים מדעת המציאות שבה הם חיים.

מהעבר האחר אנו פוגשים את משפחת הילד ההרוג ואת האבל עליו, את חבריו המשחקים בנדמה-לי-שאני-שאהיד, את האב שמכה את בנו שהשתתף בהפגנה, את המשפחה הפלסטינית שבביתה נבנית חומת המגן ואת הכבשים הפועות כשזאת מונעת מהן להגיע אל שדה המרעה.

ובתווך, בין לבין חיה, פועלת ומפעילה החומה האפורה שאותה, כמו את התלבושות, עיצבה עינת פלגי. החומה הזאת היא השחקנית המרכזית בהצגה, היא משמשת כמסך קידמי, מתפרקת, נבנית, חוצצת ומתפקדת יחד עם הקיר האחורי כמסך שעליו מוקרנים סרטי וידיאו דוקומנטריים שעיצב אריאל עפרון. קרן גרנק עיצבה את התאורה המחזקת את הפן העיצובי המושלם של ההצגה, והמוזיקה של אלון לוטרינגר יוצרת פס קול רב השראה המחבר בין התמונות והמצבים השונים.

תשעה שחקנים מחליפים דמויות וזהויות

רונן כתבה את הטקסטים והתמונות בעבודת צוות עם להקת השחקנים וביימה אותם בהתאמה מלאה למסרים החדים שלהם. קטעי הסאטירה בוטים מאוד, משחקי הילדים מפחידים, רגעי האמת כואבים, וביחד יוצרים מהלך מטלטל בן תשעים דקות של חוויה ישראלית-פלסטינית משותפת.

כי כן, מנקודת מבטה של ההצגה הזאת המציאות שבה אנו חיים היא פלונטר, או אם תרצו קשר גורדי. אולי משום כך אין מדובר ב"מחזה" במשמעות האקדמית של המושג, אין פיתוח עלילתי של הדמויות ורונן גם איננה מציעה פתרון או דרך להתיר את הסבך.

אלה אולי חסרונותיה של ההצגה החשובה הזאת, שהבימוי, העיצוב הבימתי שלה וצוות השחקנים המצוין מצליחים להפיק אמירה נוקבת. לא מעט מזה נזקף לזכות העובדה שתשעת השחקנים, ערבים ויהודים, מחליפים דמויות וזהויות "לאומיות" ומחזקים בכך את תחושת הפלונטר המוסרי, הפוליטי והאנושי. הם חיילים, הם ילדים, הם קרבנות – ישראלים כפלסטינים, חיילים כאזרחים, כובשים כנכבשים.

יניב ביטון מבריק, ככוח סאטירי מבטיח, בתפקידיו כטלוויזיה וכרדיו, ובעיקר כקבלן הבונה את החומה בתוך ביתה של משפחה פלסטינית,. עירית קפלן מצחיקה-מזעזעת בווירטואוזיות בתפקיד האם, וראידה אדון נוגעת בעצבים הרגישים ביותר בתפקיד האם הפלסטינית המבכה את ילדה.

יוסף סוויד יוצר סדרת מיניאטורות מרתקות, כמעט בלי מילים, וכשהוא פועה ככבש הוא לא רק מצחיק אלא גם מכאיב. מירה עווד נעה בקלות בין המחנות ויוצרת דמות בלתי נשכחת של ילדה שרוצה להיות שאהידה. אסף פריינטא מביא נוכחות חזקה – גם כאב הישראלי האדיש, וגם כאב הפלסטיני המכה באכזריות את בנו המפגין.

תמר קינן מצוינת כאחות שהטרגדיה שלה אמנם איננה חלק מהפלונטר הפוליטי, אבל מתחברת אליו בכוח המציאות המשפחתית. יואב לוי ואשרף ברהום מצרפים נוכחות בימתית מרשימה בתפקידיהם השונים, כילדים וכבוגרים.

הטפות והברקות בדחניות

הבימוי, העיצוב הבימתי והמשחק הם גם כוחה המיידי של ההצגה "זמן אמת" בהבימה. המחזה מחזיר את יהושע סובול לזירה הרוחשת הישראלית, ולבחינת המוסריות הקולקטיבית שלה, מבעד לסיפור מצוקתו ואובדן תומתו המוסרית והפיקודית של סרן בצה"ל.

הסרן, ששמו הסוגסטיבי תום, נמלט מהיחידה שעליה פיקד בעקבות אירוע קשה, שבמהלכו נלכד רב מחבלים מסוכן, אך גם נורה למוות בטעות רופא, נשוי ואב לשני ילדים, כל זאת בשעה שתום ישב בחדרו. הצלף היורה הוא סמיר, ערבי שהתנדב לצה"ל מתוך תודעה ביטחונית ישראלית מלאה, ועבר ליחידה של תום משום שזה נחשב למפקד מצוין ששומר על נקיון כפיו שלו ושל פיקודיו.

תום נמלט אל הוריו, משפחת סלע (עוד שם סוגסטיבי למהדרין) בעיקר אל אמו הפסיכולוגית, ואל הצוק המשקיף אל הים הצמוד לווילה המפוארת שלהם. שם גם נמצא דודו, שירד מהארץ לצרפת, צבר נכסים והון, אך שב ומבקר את ישראל, בכפל משמעותה של המילה. האב, בן דור המלחמות הקודמות, מתעניין רק בחוזה שמן שאולי יחתום עם קוריאה על ייצור פומפייה חשמלית. ויש גם אחות, קרין, שנעה בין הערצתה לדוד המצליח לבין רתיעתה מביקורתו על המדינה והחברה הישראלית.

אל דמויות אלה יצטרפו במהלך ההצגה גם סמיר והסמל יוחאי, הדוגמנית המצליחה קים, חברתו של תום, וגיל, החבר התוסס של קרין - חייל ביחידה קרבית מובחרת, ששמה, חדף, מעיד על רצחנותה.

הגלריה האנושית הזאת מייצגת עבור סובול משפחה ישראלית שורשית מהמעמד הבינוני ועימות עם מצוקות קיומיות, כלכליות ומוסריות שמקורן בהוויה הישראלית העכשווית. אינני בטוח אם אכן ניתן לראות במשפחה הזאת חתך מייצג, או רק צירוף מכוון של מודלים שאמורים לשרת מסר פוליטי-חברתי-מוסרי. למען האמת, גם אינני בטוח שזה עובד בכל המודלים שסובול משתמש בהם.

המחזה מתרחש בפרק זמן של כמה שעות בערב קיץ אחד, סביב פעולה מרכזית אחת – חיפושים אחר תום שירד אל הים. אמו חוששת, על סמך נסיונה הטרי עם שני מטופלים, שהוא ינסה להתאבד, אם כי בתחילה היא אינה יודעת כלל מה מעיק עליו. לאחר שנודע לה על האירוע ביחידה של בנה, היא מאשימה את עצמה ואת בעלה באטימות למתרחש ובהכחשה.

אבל לא תום הוא הנושא בנטל העיקרי של פיתוח העלילה, המוליכה בסופו של דבר אל האופציה שיחידתו של תום תיקרא לבצע פעולה שעליה מתנוסס דגל שחור. הדמות המרכזית במחזה היא זו של הדוד, שיש לו כל מה שכולם רוצים ואין לו מה שהוא רוצה.

לא שסובול מפרש במיוחד מה הדוד רוצה, אבל הדוד, המטיף בשער, המתעורר מתרדמת גבריותו נוכח חמוקיה של דוגמנית בעלת שכל ישר וכנות, הוא מעין אנך או איזמל מוסרי למתרחש כאן. הוא גם זה שסוגר את המחזה במונולוג נרגש ודרמטי, ובדיוק בשלב שבו הדרמה המוסרית של תום מקבלת את התפנית המשמעותית.

בין ההתחלה לסיום המחזה נע על פסים מילוליים, של הטפות מזה ושל הברקות-בדחניות מזה. המחזה הוקרא לפני שנה במסגרת מפעל "פותחים מסך" של בית ליסין, ומאז הוא עודכן בתחום ההווי, השפה והביטויים הנוגעים לענייניו, מלל רב נמחק, העלילה התהדקה יותר, והפן הסאטירי-הומוריסטי צבר תאוצה.

אבל גם בגרסתו "זמן אמת" הוא מחזה מוחצן, גם במגמתיות וגם בדרך הביטוי שלה, מאריך מדי במערכה הראשונה, גם כאשר אי אפשר שלא להתרשם מעוצמת המצוקה, הלבטים והמוסר שסובול מתאר אותם בכנות. בדרך מוזרה, אגב, כמחזאי הוא מצליח לבטא אותם דווקא בדמותו של גיל, הלוחם שיורה ובוכה, שמייצג בעוצמה את המצב הבלתי מוסרי של המלחמה, גם כמי שמשלים אתו בלית ברירה, וגם כמי שמודע למחירו.

זמן אמת פרטי ואנושי

נולה צ`לטון ביימה את ההצגה במודעות ברורה ובהטעמה חדה של המסר החשוב הטמון בה, עיצבה תמונות ומצבים דרמטיים במיוחד, אף מעבר לטקסט, ידעה לחדד את רגע ההומור כחיצים מורעלים, והפיקה מהשחקנים שלה עבודת צוות מצוינת, עם הישגים אישיים.

כמו במחזה גם בהצגה את הנטל העיקרי נושא על כתפיו תפקיד הדוד, במשחקו המצוין של אילן דר, שיוצר דמות טבעית מאוד בתנועתה הקולחת בין קלילות, התפלספות, התחרמנות התנשאות ושכרות. ובעיקר במונולוג המסיים, שבו אילן דר פוער פצע גדול וכאב אמיתי.

אריה מוסקונה מצחיק, לעתים בהגזמה מכוונת, בתפקיד האב, וטטניאנה קנאליס-אולייר נוגעת חזק בעצבים רגישים בתפקיד האם, עם רגע גדול של שבירה בזרועות הבן, שהופך מסובל למנחם. זהו גם רגע חשוב, משמעותי ומרגש בתפקיד של תום ובמשחקו החזק לכל אורך ההצגה של תומר בן דוד.

זהר שטראוס מגיש משחק אנרגטי מרשים בתפקיד גיל, איש היחידה המובחרת. מבעד לנחישות, להכרה הברורה וללא עוררין, ולדבקות במשימתו, הוא מצליח לעצב את החבוי בתוכו, ואת ההכרה שצריך זמן אמת פרטי, אנושי, אחר מזה שבו הוא פועל.

מיכל ורשאי בתפקיד האחות של תום וסיוון ששון בתפקיד החברה שלו, חיות מאוד את תפקידיהן, ושתיהן מפתחות אותם מהקלילות של המערכה הראשונה אל רגעי השיא רציניים במערכה השנייה. כך גם הישאם סלימאן המגלם בחיוך רחב את תפקיד הצלף סמיר, ובנימין דוד אלדר, הקפיצי בתפקיד הסמל יוחאי.

עדנה סובול עיצבה את התלבושות והתפאורה היפה, בעיקר של הווילה במערכה הראשונה, ומאיר אלון עיצב תאורה אפקטיבית של ערב קיץ וליל-כוכבים.

ייעודו של התיאטרון הוא בין השאר, לדבריו של המלט, "להאיר את פני הדור כהוויתם, כצורתם וחותמם".
"פלונטר" ו"זמן אמת" מתמודדות עם האתגר האמנותי הזה, בשני מעגלים נפרדים ושונים, שמשיקים זה לזה בתנועתם בין צחוק לדמע ובנושאים המועלים בהן. שתיהן ראויות לצפיית הקהל, ודווקא במצב ובזמן שבו אנו מצויים כאן בארץ.


01/06/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. הצגה מדהימה וחכמה!
גיא , (02/02/2006)
3. פלונטר מדהימה!!!
אורית , (15/12/2005)
2. פלונטר- הצגת חובבים פלקטית.
נורית , (06/06/2005)
1. כתבה משוחדת
אמירה , (02/06/2005)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע