סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בהופעה: הפרויקט של עידן רייכל
 

 
 
מי היה מאמין לפני פחות מעשור, שהתיאטרון הרומי בקיסריה יעמוד על רגליו וירקוד לצלילי מוזיקה בהשראה אתיופית? איזה ניצחון לעדה, איזה הישג יפה לרייכל, האיש שהציב את המוזיקה האתיופית במרכז הבמה"
החומרים החדשים של רייכל נמהלים בתוך חוויית הפרויקט כאילו היו שם מאז ומעולם. תענוג גדול


אופקים חדשים באותם קווי מיתאר

הדבר הכי מפליא במופע החדש של הפרויקט של עידן רייכל, הוא ההיטמעות הבלתי מורגשת אך המוצלחת מאין כמותה של "רבע לשש", אלבומו האחרון, בתוך הרפרטואר של הפרויקט.

מדובר בסך הכל בכשישה מניינים של שירים שמאכלסים ארבעה אלבומי אולפן ועוד אלבום הופעה אחד, אבל כל שיר שני, כמעט, הוא להיט ענק. אולם כשרייכל בוחר לשלב במופע החדש, ההפקה הבימתית המקומית הגדולה ביותר שלו עד כה, לא פחות מעשרה משירי "רבע לשש" - שליש מהמופע כולו - זאת אמירה חד משמעית ומעניינת.

רייכל בטוח בחומרים החדשים שלו כמו בוותיקים. הם לא רק נמזגים ונמהלים בתוך חוויית הפרויקט כאילו היו שם מאז ומעולם, הם גם משכיחים לרגע את היעדרם של להיטים גדולים קודמים, שמכרו בעשור האחרון מאות אלפי עותקים ושעד לא מזמן אפשר היה לחשוב שאי אפשר בלעדיהם. ביניהם קלאסיקות בהתהוות כ"בואי", "הינך יפה", "יש בי עוד כוח", "הביתה, הלוך חזור", "מנעי קולך מבכי" ו"מי נהר".

מעבר לאמונה בחוסן היצירה שלו, שהצליחה לפצח אחד מהסודות של מוזיקת העולם, זה גם הביטחון של רייכל ביכולתו להיפרד בהדרגה מנכסי עבר ולהתקדם לעבר אופקים חדשים, לעבר עתיד חדש, ועדיין להישאר באותם קווי המיתאר, נאמן לעצמך וליצירה המוזיקלית שלך. הלוק החדש שלו, ללא טורבן ומינוס מחלפות השיער הארוכות, הוא רק אילוסטרציה לדרך חדשה.

   

קוסם של מנגינות

רייכל עושה זאת בעזרת הפקה בימתית באמות מידה פסטיבליות בינלאומיות. עם עוד ארבעה זמרים - מאיה אברהם הוותיקה שחוזרת להרכב, כברה קסאי שבלעדיה זה לא אותו פרויקט, אבי וואסה הנמרץ והבלתי נגמר, וגם אילן דמתי בכעין הופעת בכורה (פרטים בהמשך). לפחות בשלב זה, ב"רגל" הישראלית של הסיבוב, ללא זמרים אורחים מבחוץ.

על הבמה יש עוד תשעה נגנים, ארבעה מהם בכלי נשיפה - שלושה ממתכת (עומרי אברמוב, מעיין מילוא וארד ייני), הנוסף במגוון כלי עץ (אייל סלע); שני נגני הקשה (ז'וקה פרפיניאן) ותופים (גלעד שמואלי, שותף לעיבודים וההפקה המוזיקלית), ובנוסף לגיטרות (מרק קקון), בס (זיו רהב) וקלידים (רייכל עצמו), גם צבעי אוריינטלי בעוד, טאר ובגלמה (יענק'לה סגל). הדגש הוא אולי אוריינטלי, לפחות בפתיחה, אבל הפרויקט נשאר נאמן לצבעיו לאורך השנים - מוזיקת עולם משכרת את האוזן.

הפעם היא גם מחניפה לעין באמצעות "תפאורה" מזרחית של שש קוליסות מקושתות ומקושטות בתבליטי ערבסקות. תצלום של שעון "עתיק", שמורה את השעה רבע לשש, מתנוסס על פני מסך אחורי עצום מימדים, שבהמשך ישמש זירה לדימויים אתניים שונים. את הדימוי האתני מעשירות התלבושות הייחודיות בגוני אפור-שחור שמעצב במיוחד להרכב האופנאי ששון קדם.

לגברים גזרות רחבות, לכאורה כבדות, אך מאפשרות קלות תנועה וגם אריג לנשימה. אצל הבנות הבדים רכים, גולשים, סקסיים. אולי מסתירים רגליים, אבל בחלק העליון צמודים ומדגישים חמוקיים. תלבושות שכבר הפכו לחלק מה מההופעה ומהמהות של הפרויקט -  במיוחד של עידן, שמתנאה בהן גם ביום ביום.

כאמור, שלושים שירים במופע החדש. מגוון שנפרש על פני שעתיים ורבע לכאורה דחוסות וצפופות, אך למעשה מאוד מאווררות ואף נינוחות. הרבה בזכות בנייה נבונה וחכמה של סדר ההופעה וניווטו לעבר שיאים מתוזמנים ומתוכננים היטב.

אחרי פתיחה מוקלטת, בקולו של יוסי בנאי, שמבהירה שוב את המוטו ואת מקור השם, החלק הראשון, העשירייה הפותחת, מתבסס על האלבום החדש. זה טריק משופשף. לשלב את השירים החדשים בהתחלה כשהקהל עדיין עירני ומסוגל לקלוט את החומרים הפחות מוכרים. גם רייכל נוקט בו, אלא שאצלו, קוסם של מנגינות ומלודיות מחבקות ומחממות לב, החדש כמעט ואינו נבדל מהמוכר.

"עכשיו קרוב", "עד שאין יותר לאן", אם היית רואה" (שהקלרינט של סלע מעניק לו גוון יהודי-כליזמרי), Detras De Mi Alma (שכתבה הזמרת הקולומביאנית מרתה גומז וכברה קסאי שרה בספרדית) ו"בלילה", נשמעים בהפקה המוקפדת ובצליל המלוטש, כאילו "שאריות של החיים", "חלומות של אחרים" ו"מינהאר לי משיטי" (עם פתיח אתני בטאר ושירה מרהיבה, ענוגה ופצועה של אברהם) - שלושתם, אגב, מ"בין קירות ביתי" מ-2008 - שירתו באותה להקה צבאית, ואילו "ממעמקים" (אלבום אחד קודם, 2005) היה המפקד שלהם.

   

כפיצוי על ההזדמנויות המועטות (יחסית) עד כה לשירה בציבור, נכונה עתה לצופי המופע התרוממות רוח קצבית, בדמות חטיבת גרוב מלהיבה של חמישה קטעים ברצף, ביניהם Brong Faya, Ayal Ayale ו"טיגסט דסטה" האמהריים, כולם מאלבום הבכורה של הפרויקט, משנת 2002.

אבי וואסה, ה-MC של רייכל והמעודדת הרשמית של הפרויקט, מפעיל כמו שמאן אחוז אקסטזה את הקהל. אם ב"אינטה אינטה" הוא נראה ונהג כמו כהן דת שבטי, פרוע ופראי, ברצף הזה הוא הוביל את האקשן הבימתי - בעזרת דגימות מחשב קוליות וויז'ואלס אתניים-אפריקאיים - לתצורות של תפילת קודש, כשגם כברה קסאי ומאיה אברהם, הסולניות הוותיקות, לא קוטלות קנים, בטח לא בשירה אבל גם לא בתנועה. ואפילו רייכל נתפס מפזז באנרגיה לא שכיחה מצידו לצלילי ההקשה של פרפיניאן.

שר בשפת הסימנים

מי היה מאמין לפני פחות מעשור, שהתיאטרון הרומי בקיסריה יעמוד על רגליו וירקוד לצלילי מוזיקה בהשראה אתיופית? איזה ניצחון לעדה, איזה הישג יפה לרייכל, האיש שהציב את המוזיקה האתיופית במרכז הבמה.

הישג נוסף, לגמרי לא צפוי, רושם רייכל לזכותו באיפוק המפתיע שהוא מגלה בנטייתו לפטפט ולברבר. חסידיו המושבעים מתים על קטעי המעבר הסטנד-אפיסטיים כביכול, שהוא שוזר בין השירים. לא הפעם. אולי מפני שיש יותר מדי שירים להספיק וכל דיבור מיותר עלול רק להלאות ולהאריך את ההופעה. ואולי מפני שזה כבר לא נחוץ ושזה עוד דוגמה להתפתחות ולהתקדמות. המוזיקה והשירים קודמים לדיבורים.

אני לא יכול להתחייב שרייכל לא יחזור לזה בעתיד, אולם במופע הזה הוא ממעיט בפטפטת, יחסית לעבר וגם בכלל. המופע זורם ללא הפרעות והתעכבויות מיותרות. בעיקר מפני שהוא מרכז בתבונה את כל מה שיש לו להגיד לסשן מילולי אחד. ואחרי השיא האקסטטי של השירה האמהרית והקצב האתני, הוא בוחר להרגיע לבד, הוא והפסנתר, וכמה מהלהיטים המזוהים יותר של הפרויקט.

ב"אם תלך" וב"מדברים בשקט" זה רק הוא והקהל. טריק נהדר. את השלאגרים הכי גדולים הוא מבצע לבד, בנינוחות מכילה שמאפשרת לכל אחד בקהל להיות הזמר הסולן של הפרויקט. הוא עושה את זה גם עם "מחכה" שכתב במקור בעבור ריטה והפרויקט אימץ רק בסיבוב ההופעות של "הביתה, הלוך חזור", ואפילו קודם, בדואט הספונטני-כביכול והמיוחד מאוד שהוא מנהל עם הזמר אילן דמתי ב"מכל האהבות", שמזוהה דווקא עם קולה של אברהם.

עידן-רייכל-אלדד-רפאלי.jpg

עידן רייכל, עטיפת האלבום "רבע לשש", צילום: אלדד רפאלי

דמתי, שהיה איש הגברה וסאונד בצוות המופע של הפרויקט, ולאחר שגילה כישורי זימרה, קיבל כמה שירים סולו בהקלטות אולפן שלו לאורך השנים, מצטרף במופע זה לשורה הקדמית הקולית. במועד הספציפי הזה התארחו בקהל הוריו, כבדי השמיעה, שראו אותו לראשונה בהופעה.

במיוחד בשבילם רייכל שר בקול ודמתי "שר" בשפת הסימנים. ויותר משזה היה אורגני, שייך ומרגש ביותר, שפת הסימנים העצימה את הרגשות ואת הכוונה, והקהל יכול היה לתרום את חלקו מכל הלב והנשמה. לא יודע אם שיתוף פעולה ייחודי זה היה חד פעמי. ראוי לחזור עליו בכל ההופעות, גם כשהוריו של דמתי לא בסביבה.

רב לשוניות

חלקו השלישי של המופע, חכם לא פחות מאשר חלקיו הראשונים. הוא מדגים את הגלובליזציה של הפרויקט. את השילוב הפשוט והגאוני כל כך של רב-לשוניות שהפכה לתו היכר בלבדי. עברית וערבית, אמהרית ופורטוגזית, קצת ספרדית ותימנית, שיוצרות ביחד מארג אוריינטלי ואקזוטי, מפתה ומקסים, אחד מסודות ההצלחה של עידן רייכל בעולם הגדול.

חלק זה נפתח בשני שירים חדשים מהיבול של "רבע לשש" - "הרוח הזו", כשאת השירה והנגינה של רייכל מלווים אברהם ודמתי וקקון מעניק להן סיומת רית'ם'נבלוזית בנגינת הגיטרה החשמלית, וSabe Deus ("אלוהים יודע"), דוגמה יפה לווקאליות המגוונת של ההרכב: את הפתיח והסגיר, בעברית, שרים רייכל ואברהם; בהיעדרה של אנה מורה הפורטוגלית, ששרה אותו באלבום, קסאי מתמודדת בגבורה עם השירה בפורטוגזית. אבל כשאת הביצוע של הבית האחרון נוטל ז'וקה פרפיניאן, נגן כלי ההקשה וברזילאי במוצאו, השיר מקבל את המבטא הנכון ואת הצבע המושלם.

   

"שובי אל ביתי" (מ"ממעמקים") ו"רוב השעות שנשארו" (מ"בין קירות ביתי"), שניהם בביצועו של דמתי ובעברית , מסמנים את הגלישה המחודשת של הקהל לעבר הבמה. האדרנלין מתגעש ומסיבת הריקודים ניצתת מחדש עם "התמכרות" בערבית (שמעון בוסקילה כתב, מאיה אברהם שרה) Ley, Ley, Ley בתימנית (רביד כחלני כתב, אבי וואסה עושה שמח) ו"מלסה" באמהרית, עם כברה קסאי הנפלאה, שיפתה לבלי הכר והפכה לאישיות בימתית מלבבת.

היא גם תשיר את "מלים יפות מאלה" המשכר, שמשתבץ בין שלושה הדרנים לנעילה - "חיים פשוטים" (עם דמתי), "בקרוב" (אברהם ודמתי) ו"יורד הערב" שבו משתדל רייכל להזים את השמועות שהוא לא מלחין מחונן, מפיק מעולה ומנהיג הרכב רב חסד בלבד, אלא גם זמר. כן, עם מיקרופון ביד, ממש בחזית הבמה.

תענוג גדול, חוויה מרחיבת לב. גאווה לדעת שהפרויקט הזה והמוזיקאי הזה הם שלנו ושזכינו לראות את המופע החדש שלהם לפני כל העולם. כבוד גדול.

רק שתי הערות: האחת, אפרופו התספורת החדשה. בעטייה, הטי שירטס שנמכרים בכניסה, כבר לא מעודכנות. השנייה, לידיעת היושבים בכנסת: בתיאטרון הרומי בקיסריה מצפצפים עליכם ועל החוק ומונעים מהציבור להכניס בקבוקי משקה לתחומיו, בכוונה למכור לו משקה במחיר מופקע. חוצפה.

הפרויקט של עידן רייכל. רבע לשש. התיאטרון הרומי קיסריה. רביעי, 12 ביוני 2013


למועדי מופעים >

16/06/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. הופעה מדהימה!!
קרין , (17/06/2013) (לת)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע