סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן מדריך למטייל בוורשה – הביתה, הביתה
 

 
 
אם נתבונן במתרחש כיום, נבין עד כמה בסיומו המחזה של מיטלפונקט נבואי בתיאור השיבה – האמיתית או המדומה – אל התרבויות שהחריבו את המעיין היהודי. מגדה מגלה שלא את הבניין היא באה להשיב לידיה, אלא את זהותה ואת ביתה"
גרסת היידישפיל למחזה של הילל מיטלפונקט מצביעה על הנכסים האמיתיים שאיבדנו


יידיש היא לא רק שפה

הילל מיטלפונקט מספר כי כאשר העלה את המחזה "מדריך למטייל בוורשה" בכיכובה של ליא קניג ב-1999 בהבימה, היא חשבה ש"יהיה נחמד" אם זה יוצג ביידיש.

לדבריו, הוא ניסה אז, כמו גם ב"מכולת" לפני כן, למצוא "מפתח לשוני לדיאלוג המתנהל בעברית, במחזה ישראלי מקורי, שרוב דמויותיו מחושבות יידיש, חיות יידיש ומתרגמות את עצמן לעברית".

וזו, העברית שלהם, כפי שהוא מתאר אותה, "לעתים ענייה, לעתים מרוסקת, שפה שהיא מעין טפט ישן ומהוה שמבעד לקרעיו נשקפת לה נכלמת שפת האם האמיתית, הדחויה, של הדמויות העקורות – היידיש".

עתה, בגרסת ההצגה של "מדריך למטייל בוורשה" בתרגומה של לאה שלנגר, העולהבתיאטרון היידישפיל המתחדש מעונה לעונה, מחזיר מיטלפונקט עטרה ליושנה, או ליתר דיוק, מנסה להחזיר לדמויות שיצר את הנכס האבוד שלהן, אותה יידיש שלדבריו התנגנה בראשו כשכתב את המחזה בעברית.

קשה להתווכח עם דברים שמחזאי מעיד על עצמו, בעיקר כשהגרסה החדשה שביים, ושוב עם ליא קניג, עובדת כמו שצריך. אבל – ובלי לפגוע בחג השבתו של הנכס הלשוני הזה – אני מעז לטעון כי ב"מדריך למטייל בוורשה" היידיש היא שפה זרה, לא טבעית לדמויות המאכלסות אותה, כשם שהעברית שלהן לא היה כתיאורו, אלא שפה חיה מאוד, זקופה וטבעית.

יתרה מזו, גם אם היידיש היתה שפת האם של גיבורת המחזה מגדה, היוצאת לוורשה עם בנה יוסף (יליד הארץ!), ברור שהדיאלוג שלה עם בנה הצבר התנהל בעברית, או אולי גם בפולנית ורשאית כפי ששפה זו פורצת לפתע את המחסום ומתגלגלת על לשונה של מגדה בקלילות רבה.

מדריך-למטייל-01.jpg
"מדריך למטייל בוורשה" (צילום: ז'ראר אלון)

הצברים לא דיברו יידיש. זו אחת הסיבות לדעיכתה אצלנו, למרות מאמציהם של רבים לקיים אותה, בכתב ובעל-פה, בספרות, במערכונים, בעיתונים וגם כמדור זעיר באוניברסיטה. והדעיכה הזאת היא שהדליקה כמה נורות שהביאו להקמתו של היידישפיל.

גם הדיאלוג של מרגה עם עורך-הדין, מאכער יהודי מקומי, שבאמצעותו היא מנסה להחזיר לידיה, אחרי 50 שנה, את הבניין שהיה בבעלות משפחתה עד מלחמת העולם השנייה – אינו יכול להתקיים ביידיש, אלא בפולנית. וכך גם הדיאלוגים שלה עם הספרנית הישראלית בינה, שבאה לוורשה להמשיך מחקר של אביה המנוח, ושל בינה עם יוסף – בעברית.

פולנית כמו גרמנית היא הבית

משמעות הדברים היא שהיידיש, להבנתי, היא משהו גדול יותר מלשון יפה, מתנגנת ומצחיקה. היא עולם יהודי שנכחד, כמעט כליל, שהמאמץ להחיות אותו, ככל שזה נשמע מכאיב, נדון לכישלון. אפשר אולי, וודאי שצריך, להציל את השפה, שהיא אלבום התמונות והצלילים של אותו עולם. אבל הנכס האמיתי שאבד לא יחזור לידינו.

מעבר לוויכוח הזה ובראייה מפוכחת של המדריך של מיטלפונקט, המחזה הזה, שנכתב והועלה בשלבים הראשונים של הנהייה של ישראלים רבים לקבל את האזרחות הפולנית (והדרכונים, כמובן) שנגזלה מהם או מהוריהם, הוא מחזה חשוב יותר מכפי שנדמה. ואפילו ניתן להעריך כי במהותו – באמצעות עלילתו – הוא מטריד מאוד.

כי הנכס שמרגה מבקשת להשיב לידיה, ומצליחה בכך, הוא הזהות הפולנית שלה. כמוה כרבים שמיהרו לשוב לגרמניה ולהחזיר לעצמם את הזהות הגרמנית האבודה, וכמובן גם את נכסיהם החומריים, הנדל"ן. ואם תקפידו לבחון את העניין תגלו כי הנהייה הזאת מתמקדת בפולין ובגרמניה.

ומעבר לכך, אם נתבונן במתרחש כיום, נבין עד כמה בסיומו המחזה של מיטלפונקט נבואי בתיאור השיבה – האמיתית או המדומה – אל התרבויות שהחריבו את המעיין היהודי. מגדה מגלה שלא את הבניין היא באה להשיב לידיה, אלא את זהותה ואת ביתה.

ממש כשם שבימינו אלה הישראלים החדשים, דור שני ודור שלישי, אורזים את עצמם ועוקרים לשם. לשם השכלה, לשם פרנסה, ואפילו רבים שלא על מנת לחזור לכאן. הגרסה ביידיש, חרף הסתייגותי לעיל, רק מדגישה זאת.

קניג מתגייסת למערכה

ההליכה של תיאטרון יידישפיל אל המחזאות הישראלית בהמשך ל"ילדי הצל" של בן-ציון תומר, "סלומון גריפ" של חנוך לוין ועתה "מדריך למטייל בוורשה" של הלל מיטלפונקט – היא מעשה מבורך, שיכול לסייע לשימור היידיש ובעיקר לחיבור אל התרבות הישראלית-עברית.


מדריך-למטייל-02.jpg
"מדריך למטייל בוורשה" (צילום: ז'ראר אלון)

ויש מחזות ישראליים רבים שראוי וצריך להעלותם בתיאטרון הזה, כולל מחזות של נסים אלוני (ואין לי דרך לתאר כמה יפה תהיה "הנסיכה האמריקאית" ביידיש), יוסף בר-יוסף, לוין האפי ("הילד חולם" אולי גדול מדי, אבל "אשכבה" תהיה מרתקת), סביון ליברכט, גורן אגמון ועוד – שיאתגרו את התיאטרון ואת קהלו גם יחד.

וטוב שבמאים ושחקנים מהתיאטרון הישראלי באים לחזק את היידישפיל ואת יוצריו ושחקניו הוותיקים. לליא קניג זה אינו מאמץ מיוחד – היידיש היא שפה טבעית שלה, והמשחק הוא כישרון מולד שלה, שכבר מזמן אינו זקוק להוכחות.

קניג שיחקה את מרגה בעברית וזכתה לשבחים, ועתה היא ראויה להם כשזה ביידיש, שהיא בפיה כיין משובח, ארומתי, עפיצי ועם טעם שנשאר הרבה אחרי שגומעים אותו. פה ושם היא אינה מתאפקת ויש לה מה להגיד לאיש שנרדם בשורה הראשונה, אבל גם אז היא אותה מרגה, פולנייה בכל – כאם, כאשת עסקים וכאשה שנתקלת בבינה, יריבה פתאומית.

ואת התפקיד הזה של בינה מגלמת מצוין, בקומה זקופה, ענת עצמון, שיודעת לחנחן במקום שצריך, להתרפק, לכאוב ולהתאהב. הפרטנר העיקרי שלה בכך, וגם כפרטנר מצוין לקניג, הוא ישראל טרייסטמן בתפקיד יוסף הבן, הצייר והגבר ה"לא-יוצלח" בעיני אמו. נתן הכט הוא המאכר האנרגטי שנדמה כרמאי, ואירמה סטפנוב גונבת את ההצגה – בשתיקה או בפולנית – בתפקיד המודל שמרגה מגייסת עבור יוסף.

במבי פרידמן עיצב תפאורה יפה ומשוכללת של חדרי מלון, יוסי בן-ארי עיצב תלבושות מצוינות לנשים, מישה צ'רניאבסקי עיצב תאורה טובה ויוסי בן-נון עיטר במוזיקה נכונה במקומות הנכונים.


לרכישת כרטיסים

למועדי מופעים >

15/09/2013   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע