סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן המופע של ימן בלוז
 

 
 
התנועה של כחלני לרוחב הבמה כטווס זקוף ראש תופסת תאוצה במקביל לסערה האינסטרומנטלית. הוא קוטע אותה בתנועות מחול שמדגישות את גמישותו הגופנית ומגבירות את ההתלהבות, כך שב"יודוך" הקהל כבר גולש במעברים"

רביד כחלני – יוצר חדשן, אנרגטי, וירטואוז ודיווה יוצא מן הפיוט התימני למסע ג'אזי-אוריינטלי



כותרת המשנה של פסטיבל "זמן פיוט", יוזמה והפקה של מרכז ברודט לתרבות יהודית בתל אביב, היא "טקסטים עתיקים בביצועים עכשוויים".

דומני שדווקא מופע הפתיחה של הפסטיבל, שבו אירח ההרכב ימן בלוז את הזמרים שי צברי ואסתר רדא, לא ממש ענה על כותרת המשנה הזאת.

זה לא שרביד כחלני, הפנים של ימן בלוז וסולן ההרכב, פנה עורף לפיוטים, טקסטים וניגונים תימניים שורשיים, אבל הם לא היו עיקר ההופעה. נהפוך הוא. דומה שדווקא תרומתו של כחלני ביצירת שירים ופיוטים חדשים היא המרשימה ואולי גם החשובה יותר.

כך שלפחות מופע הפתיחה, יותר משהחיה את הטקסטים העתיקים בביצועים עכשוויים, היה בבחינת זריקת עידוד לימים שיבואו וצבע את העתיד בצבעים מבטיחים, ללמד שיש בין היוצרים מתפוצת תימן כאלה שחשוב להם העתיד לא פחות מן העבר. לרשימת האכפתיים אפשר להוסיף גם את תומר יוסף מהבלקן ביט בוקס וגם את השלישייה הנשית החדשה שלו, A WA.

מיק ג'אגר תימני

ההחלטה ללוות את המופע בשקופיות תרגום היטיבה עם הצופים שאינם דוברים תימנית. אמנם הוא היה תרגום חופשי, אולם מתוך היכרות עם ההגייה התימנית האותנטית (שכחלני כה מקפיד עליה ונאמן לה), כמעט בלתי אפשרי להבינה גם כשהיא מתנהלת מול טקסטים עבריים מקוריים. ואולי בכך חנה האקזוטי הגדול.

הקהל שגדש את האולם נחלק לשניים: יוצאי תימן מבוגרים, שבאו להתרפק על עברם ולהתענג על צלילה של השפה; והאחרים, שהמוניטין חובק העולם של ימן בלוז זימן אותם להתענג על האנרגיות והגרוב של ההרכב ועל הופעתו של כחלני.

ימן-בלוז03-עומר-חן.jpg
ימן בלוז (צילום: עומר חן)

ואכן, אמרתם ימן בלוז, אמרתם כחלני, לפחות מאז עזיבתו של מייסד ההרכב ונגן הבס עומר אביטל. כחלני הוא הדובר, המבצע ולב ההצגה של ימן בלוז. זמר מרשים ויותר מזה פרפורמר מלהיב. דק גזרה וקל תנועה, מיק ג'אגר תימני. חי את השירים בכל רמ"ח אבריו, בכוריאוגרפיה אינטואיטיבית שהוא ממציא על המקום, בתגובה לנגינה ולאלתוריה.

כחלני הוא כוכב שמודע מאוד לעצמו ולמראהו. לבוש בקו אופנה ייחודי לו (המעצב עמרי שוחט), שיש בו הרבה אלגנטיות, שיק ונגיעות של הוט-קוטור. כך למשל פתח את ההופעה במערכת לבוש חומה-אפרפרה של חולצה קצרת שרוול, מכנסיים מרחבים בגזרה גבוהה וגלימת-חלוק עד הרצפה, וסיים אותה בלבוש שחור, צמוד לגוף, ומקטורן-וסט מוזהב, מחודד כתפיים.

גם התסרוקת שלו עוברת שינוי, כשבתחילה הצמות הדקיקות והארוכות של שיערו אסופות למעין כרבולת מוהיקן, ובהמשך הן קשורות ברישול שמאפשר להן להתפזר ולשוות לדמותו גוון חייזרי. דמות ציורית מאוד, ממגנטת ולפרקים מהפנטת באקסטטיות של התנהלותו הבימתית.

רוקר אובד דרך

אלא שהתכנסנו לשם המוזיקה והפיוט. לדרך שבה ימן בלוז רואה וחיה את המוזיקה. גרובית מאוד, קצבית מאוד, יוצאת מן הפיוט התימני למסע מוזיקלי ג'אזי-אוריינטלי מסוגנן ומיומן.

המחצית הראשונה מוקדשת לשורשים, לניגונים המוכרים – עד כמה שהם נשארים מוכרים אחרי עיצוב הסאונד בסדנת ההרכב שמונה תשעה נגנים: שלושה נשפנים (יאיר סלוצקי בטרומבון, מתן צ'פינצקי בסקסופונים ואיתמר בורוכוב שבולט בנגינת החצוצרה), שלוש נגניות מיתר (הגר בן-ארי בבס חשמלי, קרן טננבאום בוויולה והילה אפשטיין בצ'לו), שני נגני הקשה מופלאים (רוני עיברין ואיתמר דוארי) ונגן עוד (עמוס הופמן).

אחרי א-קאפלה של "לקראת שבת אצא בחיבה" (סימן לדוד), ההרכב מתכנס ל"יגדל אלוקים חי" (רבי דניאל בן יהודה דיין), כשאל כחלני מצטרף הזמר האורח שי צברי. לא כוחות. עם כל נדיבותו של כחלני, אין התאמה בין השניים – לא קולית, לא פיזית וגם לא סגנונית.

ימן-בלוז02-עומר-חן.jpg
ימן בלוז (צילום: עומר חן)


כשצברי שר עם כרמי זיסאפל הוא נשמע זמר נשמה, אבל כשהוא מנסה להיות עזר כנגד לזמר גוספל ככחלני, הוא נשמע כרוקר אובד דרך. הבחירה שלו לעודד את הקהל (לשירה? לריקוד?) בנפנוף אמות ידיו בתנועה מונוטונית מצטיירת כפרשנות זולה להשקעה המוזיקלית של ההרכב. שילוב לא מנומק ולא מוצלח.

"ימן בלוז", שיר הנושא של ההרכב, בלוז אהבה תימני שכחלני עצמו כתב והלחין, בהובלה רהוטה ומפוסקת של כלי הנשיפה, מכניס את הקהל לאווירת הגרוב. התנועה של כחלני לרוחב הבמה כטווס זקוף ראש תופסת תאוצה במקביל לסערה האינסטרומנטלית. הוא קוטע אותה בתנועות מחול שמדגישות את גמישותו הגופנית ומגבירות את ההתלהבות, כך שב"יודוך" (מלים מהמקורות ולחן שלו), שיר תודה לאלוהים, הקהל כבר גולש במעברים אל הבמה, לתרגם את הקצב הבימתי לביטים ולביטויי תפילה משלו.

מלכת שבא שלנו

רגע לפני שאסתר רדא מצטרפת ל"תפילת שבא", מדגים את כחלני את הפאלצט המרשים והנהדר שלו בשירת הגעגועים "אום מין אל יאמאן" (אם מתימן), גם הוא יצירה שלו, מלים ולחן. רדא תורמת את החיבור לשורשי הפיוט של אתיופיה, ולא באמהרית אלא בשפת הגעז דווקא, הקדומה עוד יותר.

"מלכת שבא שלנו", כפי שמגדיר אותה כחלני, עטויה גלימה בהדפס אפריקאי, עושה זאת בשני שירים: "הללויה" (תפילת המלאכים לאל אחד) שבו היא נשמעת כמרים מקבה; ו"בהטיטו" (קדוש קדוש), תמהיל של גרוב, נשמה וגוספל שיושב בול על איכויותיה הקוליות, וגם תופס אותה מחוללת.

אחרי דואט הקשה מלהיב, שנכנס קודם זמנו ושיבש את הסדר הלוגי, חזר כחלני למקורות בשתי "קלאסיקות" נוספות: "גאל אל אדיב" של ר' שלום שבזי ("האל גדול יותר" בתרגומו של איתמר פנחס), שמתחיל בהפלגה בשבחי הבורא ועובר להתייסרות בכאבי הפרידה, ו"אהוב בהר המור" עם צברי.

הסיום היה על טהרת הכחלני. Trape la verita"" (לתפוס את האמת) הוא עוד שיר מרשים שנכתב בשילוב של צרפתית וקריאולית דווקא. שיר אהבה, התנצלות של מחזר על הצער שהוא מביא לעולמה של אהובתו. לגמרי לא תימני, לא בשפה ולא באופי. נשמע יותר כגרסת פאדו עצובה-עצובה לשיר עם, אם לא כמזמור גוספל נוצרי.


ימן-בלוז01-עומר-חן.jpg
ימן בלוז (צילום: עומר חן)

את החלק הרשמי של ההופעה מסיימות שתי יצירות מוכרות – "ג'ימברי בלוז", השיר הראשון שהלחין כחלני למלים מתהילים קי"ד ("בצאת ישראל ממצרים"), שאותן ניסח כתפילה תימנית. הוא מלווה את עצמו בכלי פריטה תוצרת עצמית – רק שלושה מיתרים על פני תיבת תהודה אליפטית מוארכת שעליה עור מתוח. הקצב האקסטטי המתפתח מוביל ל"ג'ימברי פאסט", גם הוא יצירה של כחלני – שעיקרה אינסטרומנטלי סוחף, אבל משולבת בו מחאה נגד המנהג הקדמון של נקמת דם.

להדרנים חוזרים רק כחלני והופמן, בדואט מרתק של שירה ועוד. כחלני שר בכריעה רצף של מאוואלים בתימנית-ערבית, כשדמותו מפוסלת תחת אלומות תאורה מפולחות ומדויקות. ההרכב כולו מצטרף ל"ג'אט מחיבתי" הנועל (באה אהבתי), גם הוא פרי יצירה של כחלני, שיר "אמנותי" שעניינו החיבור של אהבה ומנגינה המתגלם בהזמנה לריקוד. החצוצרה של בורוכוב מפליאה והשיר מסתיים בג'ם-סשן ארוך.

עבור הפסטיבל זה היה אירוע חד-פעמי, אולם לנוכח כוונת ימן בלוז להוציא בקרוב אלבום חדש, שיכלול בוודאי את היצירות החדשות שהושמעו במופע, נראה שכחלני ימשיך להסעיר ולהרטיט לבבות, לא רק של יוצאי תימן.

"תפילת שבא", מחווה לפיוט ולמוזיקה היהודית מתימן ומאתיופיה. פסטיבל "זמן פיוט", מוזיאון תל אביב, שלישי, 4 במרץ 2014.

למועדי מופעים >

06/03/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע