סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: צבי גורן רכוש נטוש – אנושי ואקטואלי
 

 
 
ההישג החשוב ביותר של שפרה מילשטיין הוא בעבודתה עם ידידתה ושותפתה רבת השנים בתאטרון נוצר, השחקנית יעל ברנפלד שמגלמת את האם טוני, כדמות מנותקת מהמציאות, ששוקעת בהזיית קיום, שהיא הרכוש הנטוש על ידי בעלה, אשר עתיד לקרוס תחת בולדוזר-בנותיה"

המחזה המיוחד של שולמית לפיד, העולה בתיאטרון נוצר, חוזר ומזכיר בחיוניותו שהזמן אינו עוצר



להרוס את הבנוי ולעקור נטוע
 
זו הפעם השלישית ש"רכוש נטוש" מאת שולמית לפיד עולה על במת תאטרון מקצועי בארץ והוא מכאיב ומרתק בהפקה החדשה של תאטרון נוצר כמו בראשונה שהייתה ב-1987 בקאמרי, עם זהרירה חריפאי, ולצדה רבקה נוימן וענת וקסמן, ובשנייה שהייתה ב-2006 בהבימה עם גילה אלמגור, הילה פלדמן ורותם זיסמן.
 
המחזה קומפקטי ומתפתח כטריו מוזיקלי שבו הקולות משתרגים אלה באלה, מבליטים בהדדיות את הגוונים המיוחדים לכל קול, ויוצרים הרמוניות של אור וצל. הוא מספר על שלוש נשים כפותות זו לזו בעבותות של אהבה, שנאה, קנאה, נקמנות, שאותן הן מפתחות במסירות עיקשת.
 
בתוך המשולש הזה שולטת ללא מצרים האם, טוני בית-אריה, שבעלה נטש אותה ואת שתי בנותיה, והותיר אותן בבית חרב, מתפורר, בלב מטע נרקב, שהבולדוזר מתקרב אליהם להרוס את הבנוי ולעקור את הנטוע על מנת לסלול כביש.
 
טוני איננה מוכנה לקבל את דירת ארבעת החדרים שהמועצה מציעה לה כפיצוי על פינוי הבית. מ"כס המלכות" שלה, הכורסה שבה היא שורצת, ובידיה הכמעט משותקות מדלקת פרקים.  היא מדכאת את שתי בנותיה, אלינור בת ה-17  ועליזה בת ה-15.
 
אלינור הייתה תלמידה מבריקה, אך משהו השתבש והיא מתקשה בקריאה, ולמרות זאת טוני מאלצת אותה לקרוא באוזניה שוב ושוב את סיפורו של גי דה מופאסאן, "המחרוזת". היא הבת האהובה. אבל תחת מסווה המסירות לאמה, ובצל הוויכוחים על הבית והפיצוי, מוצאת דרך לגלות את טעמה של תקווה לצאת מהמקום, ולהשתחרר מהכלא האימהי.
 
עליזה ה"אחראית" לסדר, לבישול, בדיוק לפי הנחיות, קצת מרדנית, קצת עצמאית מדי לטעמה של האם. היא גם זו שמבינה כי אין דרך להימנע ממה שנגזר על הבית והמטע, אותו רכוש נטוש אי-שם בצפון, שאליהם נכנסו הוריה לאחר נישואיהם. היא אורזת את החפצים, ונוטלת על עצמה להכניע את אמה, ואם יהיה צריך גם בכוח. 

יש בדמותה של טוני מרכיבים המזכירים בעיקר את אמנדה של "ביבר הזכוכית" מאת טנסי וויליאמס, בפרטים דומים, בעיקר ביחסה לאלינור (כמעט בת דמות של לורה) והתמכרות לזכר העבר ואפילו בהתכוננות הנשית לקראת בואו הצפוי של אורח רצוי (כאן זה הבעל לשעבר).
 
בנוסף יש במחזה השקות למחזות כמו "מירל'ה אפרת" של יעקב גורדין ו"בית ברנרדה אלבה" של פדריקו גרסיה לורקה, הן בכל מה שנוגע לעיצוב דמות האם הרודנית והן ביחס למרדנות הבנות כנגד שלטונה. כמו בשלושת המחזות האלה גם לפיד חותכת בבשרן של כל אחת מהשלוש ובה בעת היא יודעת ללטף. 

רכוש-נטוש-מקור-אתר-נוצר.jpg
"רכוש נטוש", אתר תיאטרון נוצר
 
בימוי ומשחק במרקם אנושי עדין
 
השחקנית שפרה מילשטיין, בעבודת הבימוי הראשונה שלה, היטיבה לעצב את המרקם המיוחד הזה, שמייצג מצוין את המעמד האנושי של המחזה, שרומז בעדינות אל האקטואליה הנמשכת של המעמד החברתי, ואפילו הפוליטי שלו. 

היכרותה של מילשטיין עם עבודת המשחק, וכמי שנחשבת לאחת המורות המעולות והאהובות ביותר על תלמידיה, ניכרת במשחקן של אביה ברוש בתפקיד אלינור ועירית סופרן בתפקיד עליזה. שתיהן חיות את הדימוי שלפיד יצרה, מבלי לגלוש למלודרמטיות, רחמים עצמיים  או אלימות ברגעי הזעם. אך בעיקר הן טובות בביטויי האהבה ובהתעוררות התקווה.
 
ועם זאת ההישג החשוב ביותר של מילשטיין הוא בעבודתה עם ידידתה ושותפתה רבת השנים בתאטרון נוצר, השחקנית יעל ברנפלד שמגלמת את האם טוני, כדמות מנותקת מהמציאות, ששוקעת בהזיית קיום, שהיא הרכוש הנטוש על ידי בעלה, אשר עתיד לקרוס תחת בולדוזר-בנותיה.
 
ברנפלד כובשת את התפקיד, בישיבתה בכורסה הגדולה, או בתנועתה הרוקדת כמעט בשמלה היפה משכבר הימים שהיא לובשת לפגישה חגיגית, כאילו הזמן שלה חיכה ללא ניע. ככל שהיא מדגישה את אנוכיותה ואת שתלטנותה כך היא, מבעד לעיניה, יודעת להביע את אותה מידה נסתרת בדרך כלל של אהבתה לבנותיה.
 
וכך, מילשטיין ושלוש השחקניות הצליחו לעצב את המחזה והתפקידים בהתאמה יפה לציטוט מדברי מופאסאן המובא בתכניית ההצגה: "הייסורים הגדולים שבחיינו נובעים מהעובדה שאנחנו בודדים לנצח, וכל מאמצינו, כל פעולותינו נועדו כדי להימלט מבדידות זו".

רכוש-נטוש-הדי-גינת.jpg
"רכוש נטוש", צילום: הדי גינת
 
מירב למפרט בוקאי עיצבה את התלבושות הטובות ואת התפאורה העניינית המורכבת מכורסה, תיבות קרטון לאריזת החפצים, חלון ומחיצה שמעברה הנסתר מתקיימים שאר חדרי הבית. ג'ודי קופרמן עיצבה תאורה יפה,  ויהונדב גילת עיטר במוזיקה חרישית המיטיבה לבטא את הרחש הפנימי של יחסי המשולש האנושי-נשי.
 
בסיכומו של דבר, טוב היה לשוב ולפגוש את "רכוש נטוש" של שולמית לפיד, והפעם בהאנגר שעיריית בת ים העמידה לרשות תאטרון נוצר.


למועדי מופעים >

27/04/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע