סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן אלבום והופעה: רוני דותן
 

 
 
אתם צריכים לשמוע את רוני דותן פעם אחת ולהבין שזו לא הפעם האחרונה


עד שתפרוץ ותזכה בהכרה, בהערכה ובאהדה להן היא ראויה, רוני דותן נאלצת להסתפק בזירות הפרינג' והאינדי ובתשומת הלב שהן מספקות.

מספרת סיפורים במסורת הישנה

בפרינג' היא עסקה במחול ועודנה משרתת את התיאטרון (שלושה תפקידים ב"גאווה ודעה קדומה" בתיאטרון הסימטה) ובמוזיקה העצמאית היא מנסה לגבש אמירה ולפלס דרך באמצעות אי.פי. של שישה שירים (20:02 דקות), שניים מהם כבר נשלחו לתחנות הרדיו.

זה לא מונע מרוני דותן את הניסיון להגשים כבר עתה את החלום הגדול, המיוחל, של שילוב כל יכולותיה האמנותיות, במחזמר "קזבלן" בתיאטרון הקאמרי. אלא ששם היא עדיין בשורת המקהלה (כמו במסגרת "צעירי הקאמרי" במחוות השונים שהתיאטרון מעמיד ומפיק), אם כי חדי אבחנה ועין לא יכלו שלא לסמן את דמותה ואת שמה כהבטחה לעתיד לבוא.

בינתיים דותן עושה זאת בדרך כל בשר. כלומר, במסלול העיקש של אולפני הקלטות, וידאו וקליפים באינטרנט ובהופעות קטנות, צוברת שעות ניסיון ובעיקר עוקבים ואוהדים לשירים שהיא עצמה כותבת ומלחינה. כיוצרת, וגם כמבצעת, דותן, 31, מביאה לידי ביטוי את אהבותיה, עיסוקיה ומן הסתם גם את השראותיה, בתמהיל חינני שמשייט בין תיאטרון למחזמר, בין קברט לג'אז, ומסתייע בדרמות הקטנות שחייה הקצרים הספיקו לחוות.

את הכתיבה של דותן הייתי מגדיר כמספרת סיפורים במסורת הישנה, של פזמונאים ומלחינים מפעם - מתפתֶה להשוואה עם תור תל אביב הקטנה, של שנות השלושים והארבעים. שירים רומנטיים, תמימים ואופטימיים, אפילו חסרי דאגות, שמדמיינים את האהבה והזוגיות למשחק בין המינים, מה היא תגיד לו ולמה הוא לא אומר לה, כשברקע נמצאת תמיד העיר הגדולה.

   

ב"מחכה לשיחה" (הסינגל הראשון שלה) היא לא עוזבת את המרחב הטלפוני כדי לא להחמיץ אותה; ב"אלנבי ואלס" (גם הוא מהאי.פי) היא הופכת את הרחוב האפרורי לתפאורה לגילויי אהבה; ב"הזמן הכי טוב ביממה" החדש היא מגלה שזמן האיכות הכי מעניין בזוגיות, מופיע בלילה במיטה, בדיבורים פה מול פה; וב-Goodbye (יש לה כמה שירים באנגלית וזה אחד שטרם הוקלט) אותו היא שרה כהדרן ראשון, לבד מול הפסנתר, היא מבהירה שהיא לא מתלהבת להשתמש במילות פרידה מפני שאין לה כוח ורצון להסביר מדוע. אולי שיר הפרידה היחיד שלה.

   

חיוניות מדבקת

באלבום היא מקושטת בעיבודים של דניאל סלומון (בארבעה השירים בעברית), שרותמים לַמעשה האינסטרומנטלי גם גיטרות (אריאל טוכמן) וכלי נשיפה (ניצן עין הבר). בהופעה היא מסתפקת בשלישייה  של פסנתר (עמרי דגן), קונטרבס (דניאל בן חורין) ותופים (רועי חלד שהוא גם המפיק המוזיקלי). זה גרעין ג'אזי קלאסי, אילוסטרציה מובהקת לנוכחות הג'אז ולהשפעתו על יצירתה.

ב"זה לא חסר לי" היא מתארת זירת ג'אז מובהקת, של בר, פסנתר וג'ון קולטריין ברקע; את "רוקסן" (של "פוליס", שיר בודד כמעט של יוצרים אחרים) היא צובעת בג'אז בלוזי אפלולי, וגם כמו-מאלתרת ליווי קולי לאורחת שלה אדר גולד; ובכלל שירתה מתכתבת לא אחת עם מסורת הביצוע של הדיוות והווקליסטיות הגדולות של הג'אז, כמו במצב הרוח הסתווי של "החול זורם" (לחן: נעם גלפרין), שאיתו היא פותחת את ההופעה, או בראוותנות הקופצנית של Bubbles, האחרון, טרם הדרנים.

שלא ישתמע כאילו דותן חותרת להיות זמרת ג'אז. היא משתמשת במרכיבי הז'אנר כעוגן להפגנת מגוון כישורים ויכולות. לא רק כיוצרת וכזמרת, אלא גם ובעיקר כמגישה וכמבצעת. והיא בהחלט עסקת חבילה של מי שמכירה בערכה ובתרומתה של תנועה בימתית (גם אם היא קטנטונת כמו זו של הקפה תיאטרון), של ביטוי עצמי בנגינה על פסנתר (ב"אהוב לבי" העולץ, בשנסוניות של פעם; ב"משהו יצמח" בארבעה ידיים עם חלד, כשדגן מוסט לאקורדיון; וכאמור ב"גודביי" לקראת סיום), של הבעה כשחקנית ויותר מזה - בשימוש בהומור ובגישה של סטנדאפיסטית עוקצנית וחסרת מנוחה.

"החומרים מקוריים, כמו ששמתם לב. כי אתם לא מכירים אותם...", היא אומרת לשומעיה בחיוניות מדבקת, שכה אופיינית לה. אם תרצו גם זה ביטוי לרוח החירות והאלתור שנושבת מכיוון הג'אז. ונדמה לי שגם הפרח הגדול שנעצה בתסרוקתה הוא הומאז' לזמרות השחורות שבאו משם.


רוני-דותן-צלם-ליאור-נורדמן.jpg
רוני דותן (צילום: ליאור נורדמן)



מאתגרת את הגרסה של ריטה

מלבד אדר גולד (ששרה איתה גם את "מחכה לשיחה"), אירחה דותן בהופעה את עמוס תמם, כוכב "קזבלן". איך להגיד זאת בעדינות? במחזמר הוא משכנע יותר, אם כי הבחירה המשותפת שלהם ב"כּוּלעומרי" ("כל חיי") של אתי אנקרי בתוניסאית (מצידו) ובקצת עברית (מצדה) היתה אתנחתא מפתיעה ומשובבת.

אולם יותר מזה מפתיע הלחן החדש (שחיבר דודי אור) ל"חיה לי מיום ליום" של חנוך לוין. מצד אחד, יותר קלאסי, יותר קונצרטי, מתאים לאופי היצירה האולד-פשן של דותן, מצד שני בהחלט בשרני ודרמטי כדי לאתגר את הגירסה של ריטה. לטעמי שיאה של ההופעה.

אפילו יותר מ"ניחוחות לא שלך", ההדרן הנועל והסיבה החגיגית למופע ההשקה, שהאופי הבַּלָדי שלו לא תאם מעמד סיום, גם לא תוכנו - שיר הערכה מגבר לאשה, בשבח היופי הטבעי, ללא תוספות וקישוטים, שרק מסתירים ומפריעים.

   

אתם צריכים לשמוע את רוני דותן פעם אחת ולהבין שזו לא הפעם האחרונה. ומומלץ לעשות זאת בהקדם כדי שגם היא תצא נשכרת.

הערה לסיום: לא מתקבל על הדעת שאי אפשר להציב אחרת פסנתר "עומד" בקפה תיאטרון. סיבובו ב-180 מעלות, עם הקלידים לקהל ולא גבו, אולי היה מפריע לקשר העין שבין דגן לחלד (בתופים), אבל לא היה מונע מהקהל לראות את דותן מנגנת עליו. באים לראות אותה, לא לנחש איך היא נראית.

רוני דותן במופע השקה אביבי. קפה תיאטרון הקאמרי תל אביב. ששי, 9 במאי 2014


למועדי מופעים >

11/05/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. https://www.facebook.com/pages/Omri-Dagan/162735103783293
לירון , תלאביב (11/05/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע