סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן נעם רותם בהופעה - יצירה מזוקקת
 

 
 
ישנם בהופעה לא מעט רגעים של דומיית מוות, של קשב מוחלט ועוצר נשימה, של התמקדות בפיו של השר ובמשמעות המלים הבוקעות ממנו. כזה למשל הוא 'מדברים על הילד', שיר של אובדן וחסר וגעגוע מייסר מ"ברזל ואבנים", נשמע בעקבות מותו של הילד דניאל טרגרמן ז"ל - רק עם גיטרה אקוסטית ומפוחית מייבבת - כקינה לילדי כל העולם"
"לעשות מוזיקה, להתפרנס בכבוד, ליישר את הגב" - קשה שלא להתאהב בכנות ההבעה של נעם רותם


יש משהו רזה עד כדי כאב ביצירה של נעם רותם. נדמה שהוא מסתפק במינימום הנדרש כדי לדייק את ההבעה שלו.

אולי לא בכתיבה, שהיא כואבת לכשעצמה, נשענת על יכולת אבחנה דקת פרטים ונהנית מעושר של דימויים, אולם גם היא יובשנית-משהו בפואטיקה שלה. אבל ההלחנה רזה וצנומה, לא מתפתה לעושר מיותר ולברק ריקני, וגם השירה, ההגשה והביצוע, תמציתיים ונזיריים כמעט. לא על גבול הסגפנות של עמיר לב (שהדים לו אפשר להבחין ולשמוע פה ושם).

על אחת כמה וכמה המבע הזה מודגש במופע סולו, כשהוא לבד, ללא הרכב ליווי, ומנגן את עצמו. עם גיטרות חשמלית ואקוסטית וקצת פסנתר, כל כלי בנפרד ובתורו.

קשב מוחלט ועוצר נשימה

ודווקא לרזון זה יש הרבה כוח, בעיקר משום כנות ההבעה ודיוק הרגשות. מה שמאפשר לרותם להיות אישי וחשוף, וגם מעורר הזדהות ונוגע בשירים החווייתיים, העמוסים רגשית והלא פשוטים שלו. ואי אפשר שלא להתאהב בנוסחה הבסיסית שהוא עצמו טבע ב"שיר מהקומה התשיעית", שיר של דאגה כרונית מאלבומו המצוין "עזרה בדרך": "לעשות מוזיקה, להתפרנס בכבוד, ליישר את הגב...".

ואם הוא מצליח להתלוצץ על חשבון יישור הגב - תרתי משמע: ספק הגב שלו, ספק האזכור בשיר זה - זה רק מפני שאין לנעם רותם, שירים סתם. יותר מכך: בשלושת אלבומיו האחרונים כסולן - מאז "עזרה בדרך", שראה אור ב-2007, דרך "ברזל ואבנים" מ-2011 ועד "נשורת" מלפני כמחצית השנה - אין לרותם שירים "שמחים". בין אם זה ביטוי לקדרות המציאות (שלו ושלנו) כפי שהוא רואה אותה וקשוב לה, בין אם זו דרכו היצירתית - לחפור בתוך נפשו ובסביבה שלו ולאתגר אותנו להקשבה ולמחשבה.

עד כדי כך שישנם בהופעה לא מעט רגעים של דומיית מוות, של קשב מוחלט ועוצר נשימה, של התמקדות בפיו של השר ובמשמעות המלים הבוקעות ממנו. כזה למשל הוא "מדברים על הילד", שיר של אובדן וחסר וגעגוע מייסר מ"ברזל ואבנים", נשמע בעקבות מותו של הילד דניאל טרגרמן ז"ל - רק עם גיטרה אקוסטית ומפוחית מייבבת - כקינה לילדי כל העולם.

נעם-רותם-נשורת.jpg
                   נעם רותם "נשורת" (יח"צ)

המבע הדקדוקי של נעם רותם רשלני להכעיס. לו היה מקפיד יותר (למשל, ברזל וַאבנים ולא ברזל וְאבנים; ויש עוד ממין זה בכמויות מסחריות, מיותרות ומקוממות) היה משביח ומגביה את הכתיבה שלו לרמת שירת חובה בתכנית הלימודים (לא שאינה ראויה לכך כבר עתה...).

אבל עם זאת, ההופעה שלו היא בפירוש שעת סיפור מרתקת. הוא לא רק כרוי לדוויי העולם, חוליו וכאביו. הוא כה ברור ונהיר, משכנע באכפתיות ובאמפתיה שלו, וכלל אין צורך בהכנה מוקדמת לקראתה. גם לא של בקיאות ביצירותיו.

דומה ש"נשורת", אלבומו האחרון, עדיין לא פעפע למופע הסולו של רותם. לשיריו נוכחות מינורית וגם היא מרוכזת בתחילת ההופעה, עם "(אין כאן) אף אחד יותר", שמחזיר אותו (ואותנו?) ברית'ם'נבלוז צנום למחוזות הילדות; שיר הנושא האפוקליפטי-פסימי, שצובר כוח והשפעה בהמהום מלא רגש והבעה (במיוחד כשהוא מחובר ל"ברזל ואבנים", שמקבל משמעות נבואית, מודגשת ומצמררת, אחרי "צוק איתן") ו"מים כשאני טובע", שיר אהבה יפה דימויים שאותו הוא שר כמתוך סערת רגשות עמוקה.

   

כך שעיקרו של המופע מבוסס או שמא מוקדש לשירי שני אלבומיו הקודמים החשופים (ואילו "חום אנושי", הראשון שלו אחרי "קרח תשע", נעדר ממנו). מצד אחד הוא חוזר לשירים נבחרים מסאגת הריפוי והאשפוז של רעייתו, שנגולה בהרחבה ב"עזרה בדרך": "בשורות רעות", "חרב דמוקלס" (שבו הוא לא יכול שלא לפרק עצבים ואגרסיות בנגינה), "עולה ויורד" ("אם יש לך את הכל/ אפשר רק לאבד..."), "קול פנימי", בלוז פרידה מאהובים, "שיר מהקומה התשיעית" ושיר הנושא, שמואר בגוונים אקטואליים מתמיד בהצעת העזרה לכל מי שעכשיו בצבא, כל מי שחוזר לבית הספר, כל מי ששפך דם, וכל מי שהוא שמאל רדיקל וימין קיצוני...

כשמצד שני הוא מייחד תשומת לב וזמן להסתלקותם של נפשות אהובות: "ברזל ואבנים" ו"מדברים על הילד שכבר נזכרו לעיל; "הכיתה שלנו", שיר המחאה הפולני שתורגם-עובד בווירטואוזיות למציאות מוחה משלנו, ומבוצע בספונטניות מתוך הקהל; "קראת לי קין" הרוגש, הסוער והאקספרסיבי בחשמלית, כביטוי לסערת נפש; וגם "ללכת כמו אריה", שאמנם לקוח מהאלבום הקודם (ומתאר את ימיו האחרונים של שדר הרדיו אורי לוטן ז"ל) אבל נאגד גם הוא בצרור פרחי הפרידות.

   

מרתק ומרשים גם כשהוא לא מתוכנן

את המופע, שנפתח ונסגר עם פסנתר בשיר חדש, שיר אהבה קצר ומן הסתם עדיין לא גמור, ו"אל סוף היום" שנועל גם את "ברזל ואבנים" ומוקדש לאוהבים -  משלימים שני רגעים של קריצה ומשובה: "אסף אמדורסקי", השיר האחרון של "קרח תשע", סוג של חאפלה רוק'נרולית רזה ומודעת לעצמה, ו"עיר שלא נרדמת", שלביצועו באוזן-בר יש תמיד ערך מוסף מחויך.


נעם-רותם-צליל-חנוכה.jpg
נעם רותם (צילום: צליל חנוכה)

רותם לא ניסה לכסות ולהסתיר את הרושם שהמופע "יצא" משליטתו אחרי עשרת השירים הראשונים (מתוך 19). עד אז ("קול פנימי") הוא היה נאמן לרשימת השירים שהכין מראש.

לאחריו (החל מ"הכיתה שלנו") הוא נענה בפתיחות עולצת לבקשת הקהל (כשבעים צופים באוזן הקטנטנה) ו"שיבש" את הסדר המתוכנן. אבל גם חלקו השני של המופע, הלא מהודק והמפוזר כאילו, היא חד, מרתק ומרשים, לרגע לא מחופף או מזולזל, ובעיקר נאמן לאסתטיקת ההופעה של רותם.

   

שעה וחצי של יצירה מזוקקת, שרירית ומאלפת. כדאי ביותר.

נעם רותם בהופעה. אוזן בר תל אביב, חמישי, 28 באוגוסט 2014


למועדי מופעים >

31/08/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. כייף ללוות אומן בן גילנו ככ הרבה שנים ולראות אייך בנה את עצמו
בני , (03/09/2014) (לת)
1. היה מרגש ומהמם
The teaveling Cookie , מרכז (31/08/2014)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע