סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן ת'מבינ'תי - שולי רנד שר מאיר אריאל
 

 
 
מחזמר כיס של איש אחד ששר, מספר, משחק וגם מרקד משיריו של אריאל, בסיפור מסגרת פרי דמיונו


מה הופך מוזיקה למקודשת: טקסטים ומקורותיהם? מנגינות ולחנים? זהות המבצעים שלהם ואמונתם הדתית? ואולי חללי ההשמעה שבהם המוזיקה מבוצעת והם שמקדשים אותה?

קשה לראות בעזבון המוזיקלי של מאיר אריאל מוזיקה מקודשת. הטקסטים שלו חילוניים למהדרין, והגם שהם מתכתבים בחלקם עם כתבי הקודש ומקורות יהודיים, ומקצתם אף נכתבו בהשראתם ("חיית הברזל" למשל), אי אפשר לראות בהם ליטורגיים. הם לא נכנסו לאף סידור.

גם המנגינות והלחנים הצנומים והמדובררים, שמשרתים ביעילות מובהקת ובתועלתנות מדויקת את הגיגיו, רחוקים מלהיחשב מקודשים, sacred. אף אחד מהם, גם לא "מודה אני" ולא "מדרש יונתי", לא הפך לתפילה. ויותר מזה: אם הושמע בחלל של אולפנא, בית מדרש או בית כנסת, אנחנו – כלומר, הציבור - לא יודעים מזה.

ובאשר למבצעים אותם: קשה להגיד שאהוד בנאי, עמיר בניון, ארז לב-ארי, אהוד ושחר אריאל, אם להזכיר חלק מן האמנים שהשתתפו לאורך השנים האחרונות בהצדעות לציון יום השנה של מאיר אריאל, וגם אחרים שהתחזקו באמונתם, הפכו את יצירותיו למקודשות.

ולא שאני מושך את השטיח מתחת לרגליהם מקבלי ההחלטות בפסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת, ותוהה לפשר הכללתם את המופע "ת'מבינ'תי", שבו שולי רנד שר מאיר אריאל, במסגרת הפסטיבל. להיפך, אני סבור שהרעיון מבריק וההחלטה ראויה לשבחים, גם אם מהאמתלות הלא נכונות.

חיבור מלהיב ומצית דמיון

זכתה היצירה של מאיר אריאל והתקדשה בקרב ריבואות אוהדיו ומעריציו, ועל אף חילוניותה האיתנה, היא נהגית על ידי מאמיניה בדבקות ונמסרת מדור לדור משל היתה קאנון לישראליות, מוקדשת ומקדשת את חיינו כאן. פרטים ממנה כבר נכנסו לטיוטאות ספר השירה הישראלי, להימנוני הופעות ולמקורות מצוטטים בתקשורת.

ביסודו, החיבור עם שולי רנד, מלהיב ומצית דמיון. גם בזכותו של רנד. בזכות אמנותו המרגשת, כפי שבאה לידי ביטוי באלבום הבכורה שלו "בשעה טובה" ויותר ממנו במופע הבמה שבא בעקבותיו, ובזכות מעשי הקסמים והפלאים שחולל רנד ביצירתו של אריאל, כשנדרש לה באותם ערבי ההתייחדות עם זכרו בשנים האחרונות. אכן רנד הוא בעל תשובה, אך גם אמן יקר ובעל זכויות בימתיות וקולנועיות לא מעט, שהפך את אמונתו לאמנות מגשרת בין קרעים בחברה.

זה לא הופך את החיבור בין האמנויות של השניים למוזיקה מקודשת, אבל אפשר להבין את ההתרגשות, במיוחד כשהחצר של מגדל דוד בעיר העתיקה נבחרה כאתר ההתרחשות. זו לכשעצמה חוויה ירושלמית עזה.


שולי-רנד01.jpg
שולי רנד (צילום: מיכל פתאל)

מחזמר כיס

ולעניין עצמו. אם תרצו, שולי רנד עושה ב"ת'מבינ'תי" מעשה "מאמא מיה" ביצירתו של מאיר אריאל. גרסת המחזמר. לא הפקת ברודוויי, אבל מחזמר כיס, של איש אחד, שר, מספר, משחק וגם מרקד (!), מלווה בשישה נגנים מצוינים. רנד שוזר 11 משיריו של אריאל, חלקם עוגנים ברורים ומובהקים, חלקם מוכרים הרבה פחות, בסיפור מסגרת פרי דמיונו. הוא משתמש בשירים של אריאל כתמריצי דרמה בעלילה שמתרחשת כולה ביום אחד בחייו של רנד, מבוקר ועד לילה, בשכונתם של בעלי תשובה.

וברצינות, רנד - ללא הקפוטה השחורה, רק ציצית לבנה גדולה על חולצתו הלבנה ומכנסיו השחורים, כשלראשו מגבעת שחורה ולרגליו נעליים שחורות ומאובקות - שר ומשחק, כמיטב כשרונו הבימתי המרשים והמרתק, ובעיקר מתפלפל עם היצירה של אריאל. מעגן אותה באמצעות לשון ירושלמית ומעשיות ירושלמיות במציאות ירושלמית, אולם לכל אורך הדרך (שעה וחצי של הופעה, שניתן בהחלט להדקה) הוא משוחח עם השפה של אריאל, עם טכניקת הלשון נופל על לשון שלו, עם משחקי המלים והחרוזים, ועם כשרון ההמצאה המילולי של המאסטר.

רנד מיטיב לתפור את השירים של אריאל בתוך הסיפור שלו. ואי אפשר שלא לחוש באהבה הגדולה, בהערכה העצומה ובכבוד הרב שהוא רוחש לאריאל, עד כי דומה שאפילו אריאל לא חשב על מבצע ומגיש משובח כמו רנד.
את חיפושיו אחרי משיח (שזהותו המוטעית מתגלה בסוף, כשליח של המכולת) הוא מעטר בתנופה ובהתלהבות, במסירות ובדבקות, בדמויות ובטיפוסים צבעוניים ועסיסיים (נסים בעל הייסורים, יעקב הנרקומן הקדוש, חיים אפיקוירעס, שאול פילוס, דן המכולתניק וגם יהודה משי-זהב) שמעירים לתחיה לשעה קלה, בהומור הממזרי שבהם, את המורשת האריאלית.

הוא מתחיל עם "אף אחד לא יודע" ("מתנודד כמטוטלת/ בין הורים לילדים/ ואתה תופש ת'עצמך/ תקוע ביניהם/ כן, כן תקוע ביניהם/ בין הצודקים שעוד לא מבינים/ והצודקים שכבר לא יבינו – ת'מבינ'תי או, או ת'מבינ'תי"). ממשיך עם "טרמינל לומינלט" הקלאסי בגרסה שובבה, שמוגשת כיישום של תסריט לבמאי וצלם.

"אדם צועק את שחסר לו/ חסר לו ביטחון צועק ביטחון/ חסרה לו הדדיות צועק הדדיות/ חסרה לו גאווה צועק גאווה/ חסר לו יחד צועק יחד/ אדם צועק את שחסר לו/ לא חסר – לא צועק" ("צועק את שחסר לו"). ומשם ל"ס'אוחתו אעפעס" ("זיבלת, חרשת, תיחחת, עיגלת/ זרעת, השקית, קילטרת, גידלת/ קצרת, אספת, ארזת, שיווקת/ ולא קיבלת מחיר/ אין ממה להחזיר/ אין עם מי להזדיר/ ואין למי להזביר..").

תחליף ראוי לאי ההצדעה השנתית

בלב הופעה רנד מבצע שתיים מהיצירות הארוכות יותר של מאיר אריאל, במלואן. דומה שרנד הוא הזמר היחיד בארץ ששש לקראת האתגר הזה, ויכול לו. תחילה "חיית הברזל" ("תקופת המתכת, עידן הברזל/ מזכיר לי חיה מחזון דניאל/ חיית המתכת, חיית הברזל/ כל כך דומה שאני מתבהל")

ובעקבותיו "מה חדש במדע" על שלושת חלקיו ("על פי מדעי הטבע/ האדם כלול בטבע/ אם כלול האדם בטבע/ כלולים כל מעשיו/ יוצא שעל פי המדע/ טבעי הוא מעשה האדם/ אף פרי מעשה האדם/ טבעי הוא לכל פרטיו... האמנם יצא האדם מן הקוף/ מתי כבר ואיזה יצור הוא מעצמו ישלוף/ דרך אגב, לא רואים כאן אדם שיתן/ כבוד שלו לאיזה קוף מזדקן// אבל אם אתה עדיין מתפעל/ איך הולך על חבל אינו נופל/ אז ברוך השם, תודה לאל/ ברוך השם, תודה לאל"), שנגמר כפריילך כליזמרי בניצוחם של האחים אסף תלמודי (המנהל המוזיקלי ונגן האקורדיון, שעיניו אינן ניתקות מרנד והוא קשוב לכל הגה ותנועה שלו) ואייל תלמודי (נגן הנשיפה) ובמחול של רנד מול אייל.

וגם "מים מתוקים" ("אהובתי היא כמו ארץ מדבר/ לא מתמסרת קל אם בכלל/ להצגות שלי היא לא קהל/ אפילו שרוצה אותי כבר/ דוחה כל גינונים של מחזר/ דווקא אז אני אוהב אותה יותר") שבו אסף מנגן בפסנתר והנגנים (אלי מגן בקונטרבס, דניאל שהם בגיטרות, אסף רוט בכלי הקשה, אריאל קסיס בקאנון) שרים איתו.

חוזרים אל האקורדיון ב"מדרש יונתי" המתבקש ("שאלו על לב ירושלים/ שאלוה לשלומה/ אבנים בלב ירושלים/ כיכר השוק הומה// בשקרים ועוול מתעטפת/ לרגל מלאכת החומה/ אך מבעד לצעיף נשקפת/ עירנו העירומה"), ורנד עושה חיבור ובחירה גאוניים עם "טוק טוק טוק על דלתי מרום", גרסת אריאל את בוב דילן ("אמא, שימי ארצה את תותחי/ אין לי כוח עוד ללחום/ ענן שחור ארוך נוחת עליי/ דופק לי על דלתי מרום") כשבתוכה משתלב הפיוט "פתח לנו שער" מתפילת הנעילה של יום הכיפורים, הממשמש ובא.

רנד מסיים את היום שלו באובדן ההכרה עם "פה גדול" ("טיטוס, טיטוס, פה גדול/ שחה הגמרא/ בחרבו שיסף/ את פרוכת המסך/ גלל קלף של תורה/ זממו עליה ביצע") בליווי שלושה אקורדיונים, כשהוא עצמו אוחז בגרמושקה.
 
כהדרן מתוכנן, לאחר קריאת התודות ומחטף של ניגון ברסלבי, הוא מקנח עם "מודה אני" המתבקש - "מודה אני/ לפניך ולך/ על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה/ שעשית עמדי/ ועם ביתי/ ועם קרובי וידידי ועם בני עמי/ ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם/ אשר בראת". הכי קרוב לכתב קודש שנמצא אצל מאיר אריאל.

מוזיקה מקודשת? מחזמר? על דבר אחד אנחנו יכולים להסכים מבלי להתווכח: "ת'מבינ'תי" הוא מחווה יוצא דופן ליצירתו של מאיר אריאל ותחליף שאין כן וראוי ממנו לאי קיומה של ההצדעה השנתית לזכרו. אם לא הספקתם, חכו למהדורת ה-DVD.


 
ת'מבינ'תי. שולי רנד שר מאיר אריאל. מגדל דוד ירושלים. רביעי, 2 בפסטמבר 2015


למועדי מופעים >

06/09/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. דיסק
דוד , ירושלים (17/12/2019)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע