סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה לארבעה יוצרים
 

 
 
צוק בן עיון בפולק יפהפה, בן גולן באלבום חוויה, תומר ישעיהו חולמני ונוסטלגי, ואמיר דדון בחר נכון


צוק בן עיון - משהו משתנה ביקום

היצירה של צוק בן עיון, שם חדש ומפתיע מאי שם בערבה, היא הכי קרובה ששמעתי בעברית לסיימון וגרפונקל. במלודיות, בדיאלוג בין השירה לנגינה, בהרמוניות, ברגישות ובנינוחות השירה. מלאת השראה ויופי ומשגרת צמרמורות עונג לא ידועות במורשת הסבנטיז. לא חקייני אלא מקורי. רענן, טרי ועכשווי. לא יכול להגיד פולק ישראלי, כי זה לא. אבל פולק רך ויפהפה שמופק (על ידי אודי שמחון, ובייעוץ אמנותי של משה לוי) בעושר לא מצוי.

זה אלבום אישי, צנוע ומרגש. שמונה שירים נפלאים על 31:28 דקות. בן עיון מתבונן באמצעותם על החיים כרגע, אך גם מעבר להם קדימה וגם על מה שקדם להם: "(אני) בן אדם פשוט שמחפש תקווה/ שמחפש קצת אור בתוך האפלה... משלים היום עם כשלונות גדולים ...המציאות צוחקת לנו בפנים" (מ"לגדול", הרצועה הנועלת, שיר של התבגרות).

הוא שר על יכולתו של האדם להשפיע על חייו ואל סביבותיו (כמו שיר הנושא - הארוך באלבום - שהוא מחאה נגד פגעי האקולוגיה מוסווית באהבה לחיים ולמוזיקה) מול ההכרה בכוח עליון ("מישהו שם" הרפיטטיבי והכי חשמלי). הוא "חי את שקורה, כותב את שעבר, מה עוד נותר" - ציטוט מ"תחזור מחר", הקצר באלבום אך גם הכי דחוף ומואץ שבו. מתמודד עם תובנות ואמיתות די ידועות ומוכרות ("האמת לא משקרת, מנגינה לא מתנגנת, סתם, סתם", "האמת לא משקרת") אך מנוסחות בפשטות ובבהירות ומתיידדות בקלות - בזכות לחנים חיוניים - עם האוזן.

בן עיון נהנה מהפקה מוזיקלית מענגת, מתמיכה עשירה ומפרה של נגני אולפן משובחים, במיוחד בנגינת הגיטרה השמחה והעולצת של שמחון, בנגיעות הסטיל של ערן ויץ ואורי בינשטוק וממשיכות הכינור (אבנר קלמר) והצ'לו (מאיה בלזיצמן). על זה נאמר: תנו ליהנות! (עצמאי).


צוק בן עיון, צילום: רונן רוט



  


בן גולן - עכשיו

אלבום ראשון בעברית לסולן ומנהיג הרכב הרוק הפסיכדלי "Tree" (וגם חבר בלהקת "קאט אאוט קלאב" ונגן לצידם של יוצרי אינדי נחשבים). שמונה שירים של כיף צרוף על 39:24 דקות, שזה אומר שירים לא קצרים, אבל יצירות נהדרות, מלאות אוויר ואווירה, נגינה מדודה ונינוחה, שום לחץ או חיפזון, הכל שקול, מחושב, מוסב לפרטי פרטים.

גולן מתגלה כיוצר רגיש, כזמר רב הבעה וכנגן גיטרה פנטסטי (טוב, זה לא חדש). את היצירה שלו מאפיינים תום ותמימות, נעורים טהורים, חפים מציניות. ההפקה המוזיקלית (רועי חרמון) זורקת אותך לכיוון אחר בכל שיר, מתכתבת עם קלסיקות רוק ישראליות אייקוניות, עד כדי שאפשר לחשוד בחלק מהרצועות, שהן הקלטות אבודות או גנוזות של מי מהיוצרים.

"שיר שקיעה", כחלופה לדכאון רגעי, ו"קטיפה", שיר אהבה מהורהר עם עבודת קלידים מהפנטת (חרמון), הוא רוק ישראלי מראשית שנות ה-70, אריק איינשטיין עם שלום חנוך ועם מיקי גבריאלוב; את "אז כמו עכשיו", על הנימה האתנית-בלקנית והגיטרה שמתנגנת כבוזוקי, אפשר לדמיין בקולו של זוהר ארגוב ("אז כמו עכשיו יודע, לא הכל היה שחור, הלילות צלולים משקט, הימים כבדים מאור"), או להבדיל בביצוע כנסיית השכל; הדרמה הפולקית-בלוזית המשכרת והמפוארת "מחכה לערב" (8:15 דקות הנוטות לפרוג לקראת סופן) מאזכרת את "בצהרי היום" של אריאל את ברוזה, מתאפיינת בשירה צרובה, שבעה ועייפה לכאורה, אבל מלאת תשוקה וכוח על אף חישוב הקיצין שבטקסט;

"צל כהה" שמתאפיין בדהרת גיטרות אלגנטית ומלאת הוד, כתוב בהשראת הפיוט של תור הזהב בספרד ונשמע כמו סחרוף עושה את אבן גבירול; ל"סרט נע" אופי רוק-פולק טריפופי ותפישה פילוסופית-משהו את החיים: "דרך ארוכה יש בה קושי/ אוויר הופך צלול בפנים/ ואי אפשר לתפוש את היופי/ רק למדוד את הרגעים"; משהו מהוויתו הפסיכאדלית של גולן מפעפע בנגינה ובטקסט של "אוקינוס", המתמכר לשקט האורבני הלילי (ולמבע קולי שמזכיר את גֶדי רונן מהחצר האחורית); בעוד דואט הקנטרי המקסים "עד האופק" עם דורון טלמון מזכיר את ג'יין בורדו ולא רק בזכותה. שיר אהבה קוסמי תמים, פשוט ומתוק. אלבום חוויה (קמע).


עטיפת האלבום של בן גולן


  


תומר ישעיהו - טריפולי

אלבום סולו שלישי בתוך שלוש שנים למייסד וסולן Isaiah , ומי שהפיק את אלבום הבכורה של ג'יין בורדו. למשמע קולו, קשה להאמין שתומר ישעיהו מזוהה עם רוק עצמאי. שירתו עדינה ותמימה, חולמנית ובהירה, צלולה ומאוד נקיה, אפילו פגיעה. מזכירה מאוד את שירתו של זמר העבר דני מסינג, חבר שלישיית הצירוף המקרי (לצד צילה דגן ז"ל ויאיר קלינגר יבל"א), הזכור במיוחד מהשיר "בלדה ללוח השנה".

תשמחו לגלות, כמוני, ש"טריפולי" נוטף געגוע נוסטלגי לפופ-רוק ישראלי מוקדם, לסאונד "ישראלי" של פעם. על הקלידים רועי חרמון, אחד השותפים בהפקה המוזיקלית, לצד המתופף שחר חזיזה ונגן הבס אמיר שדות - מה שהופך את אלבום הסולו ליצירה של להקה). והאלבום גדוש בנגינת קלידים לא מתוחכמת-במכוון בנאיביות שמזכירה צליל של להקה צבאית מפעם, או אם תרצו - מתעדכנת.

באלבום תשעה שירים על 36:06 דקות. המילים לא מצורפות וגם אם תשימו יד עליהן לא תמצאו בהן איזכור והנמקה לשם האלבום. האם זה מוצאו המשפחתי של ישעיהו? ואולי השם מסתבר מהתנועה של השירים, שרובם ככולם גלויות ותמונות משיטוט ברחבי הארץ, וגם מחוצה לה - במזרח התיכון (בדמיון כנראה) ובאירופה (יותר מציאותי). וטריפולי זה ממש ליד.

אלבום אנושי יפהפה. נדיב אמירה, מלא אווירה, רב צבעים ועשיר בסאונד. רוק-פולק של מסעות ונדודים. "יום אחד" הפותח, שיר תקווה לעתיד אוטופי, חלומי, הוא אחד היפים בקובץ: "בחוף של ים עזה/ בלונים כחולים/ סירות מפרש לבן/ לידנו חמורים... יום ששי בבוקר/ סוחרים טובים/ מחירים זולים/ וריח תבלינים... מאה הופעות מלבנון ועד מצרים/ סיבוב ארוך, כשבסוף ירושלים". אשרי המאמין.

ב"ארנב ולביאה", הארוך באלבום, מסתתר בית נהדר, בבית שאן כנראה, עם תוספת חצוצרה למצע הקלידים: "ברחוב הראשי אישה עם כינור/ מהלב מהנשמה היא מזייפת/ בלי קהל היא ממשיכה לנגן/ גם בחורף חם בבקעה של הירדן".

ב"כביש הערבה" (מילים ביחד עם צוק דבוסק) מובלעת ביקורת חברתית ומחאה פוליטית, וגם האשמת השלטון באובדן הנעורים וברצון לברוח מכאן למזרח הרחוק. כמה נעים להפליג בחלומות ל"זמן פריז", עם נגינת אורגן של פעם; הקיץ, זה שניבט בחזית העטיפה, הוא תפאורה לשיר האהבה המקסים "פרפרים", בקצב סלוני של פעם, ספוג בהרמוניה קולית נשית; התבוננות חברתית ב"קפה אתיופיה", רוק סיקסטיז ב"ההיא שהלכה", "הסוף" אינסטרומנטלי-סהרורי, וקולאז' פסטורלי ים תיכוני, בלקני-יווני ב"אהבנו הרבה" (הוא עצמו על הבוזוקי). יפה זו לא מילה (קמע).


תומר ישעיהו, צילום: זהר ראלט



  


אמיר דדון - לבחור נכון

אלבומו השלישי של אמיר דדון, במרחק חמש שנים מקודמו, הוא סוף סוף אלבום שבו אני מצליח להבין מה הוא שר. זה לא שהשירים העוצמתיים שלו התרככו. הבלדות, שהן ההתמחות שלו והרוב אצלו, עדיין חזקות ומרגשות. לטעמי, הוא כותב פשוט יותר וגם נעזר יותר בטקסטים של אחרים (שישה מתוך עשרה; אחרי שהיה חתום על שבעה מתריסר באלבומו הראשון ועל תשעה מתוך עשרה בשני), ומתחוור גם לו שלא חייבים להיות אניגמטיים וסתומים.

דדון הוא אמן של לייב פרפורמנס. סולן עצום קול שגם באולפן הולך עד קצה הפאואר-רוק כמו בהופעה, בכוח, ברגש וגם ברכות ובחספוס, וקל לדמיין אותו מבצע אותם על הבמה. עם זאת, נדמה שהיצירה הנוכחית שלו אינה מנותקת מעיסוקיו הבימתיים האחרונים - ההופעה במחזמר "עלובי החיים", בו הוא מגלם את דמותו של ז'אן ולז'אן (שאת השראתו אפשר למצוא בשיר הנושא, הפותח, יצירה משותפת עם אלדד ציטרין, כהסבר לחיים בכלל ולתמורות שעבר בשנים האחרונות), ושיתוף הפעולה עם קרן פלס בפנטזיית הרוק הקברטית והפרועה שלה "לילה אחד באפריל" (שזולג לזוגיות של "בואי נדבר בינינו" שכתבו ביחד, ושל "שיר במקום ילדים", שהיא כתבה וכמו לקוח מההצגה שלה).

זה אלבום של התבגרות. עשרת שיריו, על 36:29 דקות, מתכתבים עם זוגיות והורות, אחריות וילדים, עם הטעם לחיים והסיבות להיאבק עליהם. דדון כבר לא מפחד להיות לבד מצד אחד, אך לא מסתיר את דאגתו מאחריות לאחרים מצד שני.

ארבע הבלדות שהוא שותף בכתיבתן - שיר הנושא, "בואי נדבר בינינו", "כל יום כמו נס" ו"מתוך הכאב", מרוכזות בחלק הראשון, האחיד יותר, גם הודות להפקה המוזיקלית של גלעד שמואלי, שיש בה הוקים חכמים עם חיבור והמשכיות.

החלק השני מגוון יותר סגנונית, בזכות הכותבים האחרים ומפיקים מוזיקליים נוספים, ומבליט את "בואי הראיני", שיר אהבה יפהפה ורך בהשראת המקורות שחיבר נתן גושן, "אם הייתי מוכן", רוק טעון-מאופק שכתבו גלעד כהנא ודודו טסה (והפיק ניר מימון), "עוד נוסעים" (של צחי אלוש וצוק דבוסק, בהפקת פטריק סבג) גלגול החיים ברוק מסע "חי" שהוקלט באולפן, "להיות אני שוב" דואט בהשראה שנסונית עם רז שמואלי (בהפקת תומר בירן) ו"בסוף ימיי" הנועל, סוג של רקוויאם עצמי נוקב ומפתיע שכתב יהונתן גפן.

אלבום שמרחיב את המסד ומעמיק את הקשר של דדון עם הקהל, ויותר מכל מבהיר שהוא בחר נכון (הליקון).


אמיר דדון, צילום: דניאל קמינסקי



  


08/02/2018   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע