סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה לטל סונדק ו"שירתם"
 

 
 
סונדק הוא היחיד שהצליח להרים מיזם מוקלט ראוי ומכובד, ובה בעת להרים תרומה צנועה להעשרת הזמר העברי הנוכחי ולהשבחתו, כמו לשימור זכרם בתודעה הציבורית של מאיר אריאל, נתן יונתן, נעמי שמר, אהוד מנור וחיים חפר (כסדר הסתלקותם). והוא ראוי למחמאות על החזון, על ההעזה ועל הביצוע."
במקום לקטר כנהוג בימים האלה, סונדק הרים פרויקט לשימור זכרם של משוררים חשובים שהלכו לעולמם ב-20 השנים האחרונות 


סיאנס של משוררים
 
הכי קל זה לשבת ולקטר. על המצב, על הקורונה, על הטלוויזיה, על הממשלה, על כל מה שזז ועל בכלל. גם על "מצב" הזמר העברי. שעה שכולם מתלוננים ומבקרים, מתווכחים ומנתחים את איכות הטקסטים, רמת המלים והעברית המשובשת, הזמר טל סונדק עשה. יצר קשר עם שארי בשרם של חמישה משוררים נחשבים ביותר שהלכו מאיתנו בעשרים השנה האחרונות. קיבל את רשותם לתור בעזבונם אחרי שירים שטרם הולחנו, להלחינם, להקליטם ולהוציאם, כשירים חדשים, באלבומו החדש "שירתם", השירה שלהם.

אני משוכנע שסונדק איננו היחיד שחשב על נבירה במגירות, על חשיפת אוצרות, ועל היתכנות סיאנס שכזה, של מפגש עם כתיבה שנעלמה. אולם הוא היחיד שהצליח להרים מיזם מוקלט ראוי ומכובד, ובה בעת להרים תרומה צנועה להעשרת הזמר העברי הנוכחי ולהשבחתו, כמו לשימור זכרם בתודעה הציבורית של מאיר אריאל, נתן יונתן, נעמי שמר, אהוד מנור וחיים חפר (כסדר הסתלקותם). והוא ראוי למחמאות על החזון, על ההעזה ועל הביצוע. לא דבר של מה בכך בכלל, ובימים אלה בפרט. על אחת כמה וכמה להוציא לאור את השירים בדיסק.

קודם שנצלול אל השירים (כולם בלחניו של רמי קלינשטיין) ראוי יהיה אם כל מי שמתעתד להתבשם ולהתנאות ב"שירתם", יאזין לשירים מבלי להיחשף לזהות כותביהם, ויערוך לעצמו מעין חידון, משחק טריוויה קטן, ובו ינסה לזהות את היוצר רק על סמך כתיבתו. אני מאמין שטווח הטעות ומרווח השגיאה יהיו קטנים באלבום זה. בכל זאת, קשה שלא להכיר את קווי המיתאר היצירתיים האופייניים למנור וליונתן, לחפר ולשמר. וגם אם זה לא אריאל המפולפל הטיפוסי, אי אפשר יהיה לטעות אף בו. 
 

טל סונדק, תמונת יחסי ציבור מתוך לינקטון


נטועים בנופי המדינה

 
ב"שירתם" חמישה שירים על 19 דקות. אפשר למצוא מכנים משותפים ביניהם. הם ישראליים. מאוד. אוהבי הארץ והמקום, נטועים בנופי המדינה. "יש בגינה צינור וממטרה/ ותאנה, חרוב וכל הדשא", משוררת שמר ב"פרידה"; "על גופי עוד חש את חותמך/ ארץ מולדת, נבראתי ממך", מתרגש מנור ב"ארץ מולדת ארץ בוערת"; "..."גם לב חרות על אקליפטוס הוא צלקת" מזכיר חפר מנהג חיזור מן העבר. יונתן, כמנהגו, יודע של"כל גל יש גם חוף" ול"כל צחוק יש לו דמעה"; ואילו אריאל מרחיק אל שורשיו, אל הוריו שהכירו, התאהבו ונישאו בערבות סיביר.

תובנות של יוצרים בוגרים, מסקנות שבאות עם מטען חיים. שזורים במוטיבים ובאזכורים של כאב וסבל, ובידיעה שלכל כאב, גם באהבה, יש תרופה, ולכל מחסור - יש מזור. בעיקר אלה שירים שמודעים לעצמם. לאורכם, לתפקידם, למעמדם. הזמר בא אל גמר, מתפייט מאיר אריאל. לכל שיר יש גם סוף, מאשש נתן יונתן. וגם אם נשמע ניגון שכוח, הוא מסוג הדברים שנשארים מטעימה נעמי שמר. לא משהו שלא הכרנו, לא ידענו או לא שמענו בעבר, אבל כיף גדול להתוודע שוב למלים ולחרוזים חדשים של כמה מהטובים בכותבים. כולם בלחניו של רמי קלינשטיין שלא ניסה להתחכם, נשאר נאמן למלודיות בסיסיות כמו מנסה להלחין את השירים בטעם של פעם.

   


"פרידה" הפותח הוא עדות וביטוי לכך. שמר חוזרת בו אל העניינים הקיומיים, הניצחיים. צער הפרידה הוא מן הדברים שנשארים, ממש כמו שכאב וסבל לא יוכלו לעולם לסכל אהבה. נדמה שקלינשטיין ניסה לתאר לעצמו איך שמר היתה מלחינה את השיר. כמפיקו המוזיקלי (המצוין) של האלבום הוא שומר לה אמונים עם פסנתר, כינור (אבנר קלמר) וצ'לו (מאיה בלזיצמן).

האהבה היא אולי עניין זמני, אבל משקעיה נשארים. ממש כמו לב שנחרט על גזע עץ ומגליד עם השנים, אך צלקתו גדלה גם היא עמן. את השיר של חפר קלינשטיין צבע בגוונים אתניים-בלקניים עולזים (נגינת אקורדיון של אלדד ציטרין) ועם קולות הרקע שהוא מוביל, עולה מן השיר ניחוח של חברותא פלמ"חניקית.
 


טל סונדק, צילום: סשה פרילוצקי



שמחת חיים מדבקת

"כל גל" של יונתן הוא שיר ללא פזמון, או אם תרצו, פזמון ללא בתים. מנטרה שחוזרת על עצמה כמו תפילה, מטמיעה את ההבנה שלכל דבר יש לפחות שני צדדים. הלחן מתכתב עם "שיר אהבה ישן" ("אניטה וחואן") וגם עם "יש פרחים" ("הראית איזה יופי"), שניהם של נתן יונתן – הראשון בלחנו של נחום היימן, השני של מוני אמריליו.

את "איש המפוחיות" מכפיף קלינשטיין למסורת היידישאית-יהודית מאנגערית-אלברשטיינית. צליל הכליזמר (קלמר בכינור, ציטרין באקורדיון, גלעד הראל בקלרינט ומיכל אדלר במפוחית) משווה לשיר עליצות של שיכורים, עוטף אותו בשמחת חיים מידבקת. האם גלגוליה של האהבה, צולחת המרחקים וגוברת על המשברים, מציעים כאן שיר חתונה אלטרנטיבי?

אהוד מנור כבר כתב שאין לו ארץ אחרת, גם אם אדמתה בוערת. הקירבה הזו היא אולי הסיבה ש"ארץ מולדת ארץ בוערת" לא הולחן עד כה. הכרת התודה של המושבניק מבנימינה מהולה במחאה-תוכחה של בן אוהב, נשמעת רלוונטית לזמנים אלה, כאילו נכתבה במהלך תקופת הבחירות הסוערת. היא גם סגיר הולם לפתיח של שמר, גם בהרכב הנגנים, גם בצבעה "הרציני" של ההפקה המוזיקלית. ישראלי למהדרין. 
 
  


נשארים גם אחרי שהם נגמרים

 
אפשר להבין את משאלתו של סונדק להתקשט בשמו של קלינשטיין כמפיק מוזיקלי. בינגו מבחינה זו. גם ברגעיה העמוסים ההפקה המוזיקלית מדויקת ואינה מוגזמת, משתמשת נהדר בנגנים מעולים, כולל אייל הלר בגיטרות, בנצי גפני בבס, גדי סרי בכלי הקשה וקרן טפרברג בתופים, נוסף לאחרים שכבר נזכרו לעיל. אולם אם ביקש לא להתרחק ממורשת העבר המוזיקלית, וכך להשביע ו"להחזיר את הגעגוע לכתיבתם היפה שחסרה כל כך", יכול היה להפנות את השירים למלחינים נוספים – בין אם ותיקים כדובי זלצר (חפר), מוני אמריליו (יונתן) ונורית הירש (מנור), או "צעירים" כשלום חנוך (אריאל), חנן יובל ומתי כספי (מנור), גידי קורן, צביקה פיק (יונתן) ודיוויד ברוזה (אריאל); ובין אם צעירים עוד יותר. אולי ניתן היה להגיע לתוצאה יותר ססגונית ומסוגננת, ובעיקר מרגשת. לטעמי, חני דינור או נועה שמר (אין קירבה משפחתית לנעמי) היו "ממציאות" בתים ופזמון ל"כל גל" של יונתן ו"מוציאות" את המשורר והמבצע "גדולים" יותר.



טל סונדק, מקור: לינקטון, צילום: אופיר גפקוביץ'


יש לי גם "בעיה" עם שם האלבום. הוא מצטייר כברירת מחדל מעושה ומכובסת. ככזה הוא לא ידידותי ולא אטרקטיבי. כאילו סונדק ביקש לרצות את יורשי הכותבים המנוחים, ולא להעדיף או לקדם זכר של מי מהם על חשבון האחרים. לדעתי שם כמו "כל צליל יש לו גם הד" (מתוך "כל גל" של יונתן) היה מתאים יותר ומבטא את מהות הרעיון שמאחורי האלבום: שירים שנשארים גם אחרי שהם נגמרים.

עיקר כמעט שכחנו: סונדק עצמו. מורגש שהוא מודע לערכו של הפרויקט המיוחד, לחשיבות המעמד ולגודלו של הרגע. שלא כהרגלו הוא לא לוחץ בביצוע, נותן למלים לעשות את שלהן, ועדיין מרגש בשירתו, שהיא מסורה ומחויבת. ולהוציא שתי מעידות ("ואגדות ומשלים בחרוזים" ב"שתי מפוחיות" – ו' החיבור הראשונה וב' היחס בפתח ולא בשווא), סונדק מקפיד בכבודה של הלשון העברית ונזהר בכתיבתם של המשוררים. יפה.

  


"שירתם" מוצג כאלבום, אבל באורכו ובתכניו הוא "רק" EP. מיני אלבום. מבלי להקל ראש ומבלי לזלזל בהישג, בהשקעה ובמחויבות של סונדק, ההסתפקות בחמישה טקסטים מהווה אכזבה מסוימת. אם כבר קיבל גישה לעזבונות הכתובים של החמישה ואת רשות משפחותיהם לבחור שירים להלחנה, למה לא לנצל את ההזדמנות הנדירה ולהפיק אלבום מלא? ואם לא עשרה שירים, לפחות שמונה. כך היה מבטיח מצע בטוח למופע מסקרן עם השיבה מהקורונה.

טל סונדק. שירתם (עצמאי)



23/06/2020   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע