פסטיבל אינטימדאנס 2015 יתקיים בפעם  ה-15 בתאריכים 30 ביולי עד ה-2 באוגוסט בתיאטרון תמונע בתל אביב.

הפסטיבל יתקיים השנה בניהולם האמנותי של טל יחס ויאיר ורדי ובייעוץ האמנותי של נאוה צוקרמן יציג 13 עבודות חדשות של כ-40 יוצרים ומשתתפים שמזמינים את הצופה לבחון האם בכוחם של המחול בפרט והאמנות בכלל לחולל שינוי תודעתי אשר באפשרותנו להתנגד ולפרוע את גבולות הסדר הקיים.

במציאות הישראלית הנפיצה, רווית הפערים והקונפליקטים – לאומיים, חברתיים, כלכליים, תרבותיים ואחרים – התנגדות היא פעולה מתבקשת מתמיד. האם אפשר להתנגד למציאות שלנו הפוליטית, החברתית או האמנותית?
הפסטיבל עוסק השנה בפרספקטיבות השונות של התנגדות, הן במבט פנימה אל המחול עצמו, לתפיסות של תנועה, שפה ותרבות גוף, והן במבט החוצה למגוון תופעות, מצבים והבניות חברתיות כלפיהם ההתנגדות מופיעה כנושא, כמושא, כחומר תנועתי, כמרד, ככניעה, כמחויבות מציאות וכבלתי ניתנת להשגה. 

כדי להתבונן בנושא ההתנגדות, הפסטיבל מציע כמודל השראה אפשרי את היצירה התרבותית שנוצרה בתקופת רפובליקת ויימאר: תקופה שלטונית בגרמניה בין 1933-1918 שהייתה עידן של אי-יציבות פוליטית וכלכלית אך בה בעת נחשבת לאחת התקופות הפורות, שוברות המוסכמות ופורצות הדרך בתחומי אמנות שונים ובהם בהתפתחות המחול המודרני וחקר התנועה.

עם זאת, רדיקלית וחתרנית ככל שתהייה האמנות, המציאות הפוליטית הגרמנית הכריעה לטובת הנאציזם. בעוד רבים מהיוצרים נאלצו להימלט מגרמניה, חלק מהיוצרים והמגמות שפיתחו אומצו על ידי הפרוגרמה האמנותית הנאצית דבר שהעלה קריאות אמביוולנטיות לגבי תפקיד האמנות והשימוש שניתן לעשות בה.

השחקן והמחזאי אריאל ברונז ינחה ויוביל את הקהל תוך כדי מופע קברטי לאולמות השונים של המופעים. שר הטקס, מכשפה, טרוריסט: אריאל ברונז. ליווי מוזיקלי, חגורות נפץ: גליקנר. עיצוב וחופש ביטוי: ענתמרטקוביץ'. 
   
בכל ימי הפסטיבל לפני תכניות א' וב' יעלה המופע "בלתי/רצוני",  עבודת גלריה לשני אנשים. פסל קינטי הבנוי משני גופי אדם חיים ממין נקבה ומגנט. הן שואפות להחזיק זו בידה של זו, אך המגנטים מתנגדים, דוחקים את הידיים שלהן אחת מהשנייה. הן מחזיקות בתוכן את האפשרות שרגע כזה עשוי לקרות, אך גם את הידיעה שההתנגדות היא נצחית. לעולם ימשיכו לתפוס מרחבים מקבילים ולא משיקים. עבודה המבקשת להשתמש בכוחו הפיזיקלי של המגנט על מנת להבין את מושג ההתנגדות על מובניו הפיזיים והרעיוניים. כוח שאינו כלה גם בכוח הרצון.

מאת  TOHO - טליה הופמן, עפרי עומר ובהשתתפותן. עיצוב תלבושות: עפרי עומר. עיצוב תכשיטים: גרגורי לרין
 
תכנית א' (משך כל המופעים שעה ו-20 דקות):

"יש לזה קול" – יצירה אוטוביוגרפית

יצירה ההופכת את שפת הסימנים לשפת מחול. "קול הוא הפרעה פיזית מחזורית ומתפשטת בחומר, אשר נקלטת על ידי איבר שמיעה ומתורגמת לחוויה חושית שמיעתית. בגלל אופיו המחזורי, הקול הוא סוג של גל ויכול להתפשט בגז, נוזל, מוצק ופלזמה. גלי קול ניתנים לתיאור בצורה גרפית כאשר ציר אחד הוא ציר הזמן או המרחב, והציר השני הוא צפיפות התווך."

העבודה עוסקת במתח בין שפות, בין קול ותנועה, מרות ומשמעות.  כל כך הרבה קולות יוצקים לחיינו. איך יוצרים קול משלנו? איך מצליחים להקשיב לו?

מאת שירן ביבי ובהשתתפותה.           

                                                             
TROP (צרפתית: "יותר מדי")

עבודת הסולו TROP עוסקת ביחסי הכוחות בין פרפורמר, קהל ואינפורמציה המגיחה מן החוץ ומשנה את כללי המשחק. המתח בין האלמנטים האלו מכוון את התנועה והפעולה על הבמה. מתי הפרפורמר הוא הכוח המניע, ומתי לא? מתי הוא שולט ומתי הוא נשלט? האם הוא יכול לייצר אינטימיות, שקט וחוויה של הרפיה על רקע מתח המגיע מן החוץ? העבודה היא מסע חיפוש בעקבות דינמיקות המופע.
 
מאת אנדראה קונסטנזו מרטיני ובהשתתפותו.  וידאו: יואב בראל (בהשתתפות מאמי שימאזאקי). ייעוץ אמנותי ועיצוב תאורה במקור: יואב בראל. עיצוב תלבושות: ניר בניטה.מוזיקה: אנדראה מרטיני, נטאשה אטלס, טים רובינס




אנדראה קונסטנזו , Trop (צילום: גדי דגון)



Si, Fuggire (כן, בואי נברח)
 
יצירה בהשראת האופרה ״קפולטי ומונטקי״ מאת וינצ׳נצו בליני לליברטו מאת פליס רומני, שהועלתה לראשונה בוונציה ב-1830. בעולם מיזוגני ורווי עימותים פוליטיים אלימים, עידן כהן מבקש להתבונן במעשה האהבה כעל זירת קרב, בה הצד המפסיד ידוע מראש, זכות האדם על גופו מוטלת בספק, ומעשה האהבה שיכול היה לשמש כמרד ומפלט, חסר סיכוי מול הברית שנכרתה בין הדת, המלחמה והמוות.

הליברטו מבוסס על סיפורם של רומיאו ויוליה, תפקידים המבוצעים באופרה המקורית על ידי שתי נשים, מוקפות בגברים. שלא כבמחזהו של שקספיר, שבו הקפולטי והמונטקי מגלמים שתי משפחות יריבות, רומני מדגיש בהקדמה לאופרה כי כאן היריבות העקובה מדם נטועה עמוק ביחסי הכוחות הפוליטיים של התקופה. "איזה כוח גדול יותר עבורך מזה של האהבה" שואל רומיאו את יוליה בליברטו של רומני, "זה של החובה. של החוק, של הכבוד" היא משיבה.
 
מאת: עידן כהן. בהשתתפות: תומר גולן, תומר גיאת, קורל פרידמן, גל קליק, נעמה תמיר. יוליה: אלה וסילביצקי. רומיאו: קארין שיפרין. פסנתרן/ מנהל מוזיקלי: נתנאל באס. הפקה: הדס אנטמן. מוזיקה: וינצ׳נצו בליני. תלבושות: אופיר לוטן. 




כן, בואי נברח. עידן כהן (צילום: גדי דגון)






WHICH  DANCE
 
שתי חיילות, אחת משועממת, אחת טובת לב. שתיים מתוך צבא שלם של נשים שתרומתן לפרויקט הלחימה מוטלת בספק. אבל הן דווקא מתעקשות לקחת חלק, לפחות במשהו. כך, ברוחה של מרי ויגמן ומכשפות אחרות, הן תנסנה לערוך טקס קצר שבמסגרתו, לכל הפחות, הן תרכושנה מעט מן ההבעה הנדרשת לקרב.
 
מאת: עדו פדר. בהשתתפות: שני גרנות, שיר חכם
 
תאריכי תכנית א': שישי, 31 ביולי, 14:00. שבת, 1 באוגוסט, 12:00. שבת, 1 באוגוסט, 20:00 .
 
תכנית ב' (משך כל המופעים כשעה וחצי):





עידו פדר, WHICH  DANCE (צילום: גדי דגון)






"הורה אסקסטה" (סוגה של מחול אתיופי מסורתי)

ריקודי העם והפולקלור מאופיינים בייצוגים של אחדות, שמחה וצהלה. בישראל, התפקיד ההיסטורי של ריקודי העם היה כמגבש לאומי ששם את אחדות הקבוצה לפני צרכי הפרט. בכך הוא הגדיר את הקבוצה, הבנה את גבולות הזהות התרבותית הלאומית הדומיננטית שלה ומכאן סימן גם את מה שאינו כלול בה.

הורה אסקסטה בוחנת כאוס ונבדלות בתוך עולם בו השפה והמוסכמות ידועות מראש וניחנות לכאורה באחדות, הרמוניה ובשמחה. על ידי שילוב של מקורות שונים של ריקודי עם העבודה מנסה למצוא את הנפרדות והאחדות לסירוגין, ליצור שינוי ודיסהרמוניה כגורמים המעודדים צמיחה והתחדשות שיוצרים מבנים תנועתיים המכילים בתוכם אלמנטים של כאוס בתוך סביבה הרמונית ובכך מונעים סטגנציה. מונעים סטגנציה.

מאת: שולי אנוש. בהשתתפות: שולי אנוש, אביב יוסף. עיצוב ותפירת תלבושות:  גנית פינטו, תודה לצליל רוס ולמותג 'Yanga'. עיצוב פסקול: יהונתן ששון.                  

"אני רק שאלה"

שפת הגוף היא שפת אימי. היא השפה ממנה אני באה ואליה אני חוזרת. הבמה בשבילי היא מקום בו מתאפשר כוח שאין דומה לו ואינו נוכח במציאות מחוצה לה. מקום בו אני מביאה את הגוף שלי לכדי דיבור, בו מגבלה יכולה להפוך ליתרון וגבול לאין גבול. עולם בו הגוף הוא הכוח והמחוקק. הלשון בשבילי היא שדה מוקשים. מרעה מרוצף סכנה. פסיעה דרכו היא תמיד על שבילים עם פוטנציאל טרף. פוטנציאל אובדן. אין לי בה שבילים אחרים. מעולם לא היו לי.כל יציאה ממני החוצה, מסף החלל שהוא גופי אל חללים אחרים, היא קרב.

שדה הלשון הוא שדה של כוח, של ניסוחו, של שימורו. הוא המרחב הראשון של החזק להשתית שליטה, לשמר סדר ויחסי כוח. הוא מגודר ומעוצב ראשית על ידי ועבור גברים. אני אישה. מלכתחילה, כנקודת מוצא הלשון העברית לא רואה אותי, לא מיועדת לי. לשון זכר היא ברירת המחדל במרחביה והניסיון להתנהל במרחב זה, לדרוש בו, להגשים בו מועד לכישלון מראש. המגבלה שהלשון העברית מהווה עבורי מחייבת אותי לחפש שפות אחרות, לשבור ולנסח מחדש לשון ראויה, לשון נקבה.

מאת סתיו מרין ובהשתתפותה. שותף ליצירה: נטע וינר. כתיבה ועריכת טקסט: נטע וינר. עיצוב תלבושות: סתיו מרין. טקסטים מקוריים: נטע וינר, יואב גלנט, קובי אוז, יוסי גיספן. לחן השיר "לוחמים של המחר": אוהד חיטמן         

                                              
"קיור ציר"

קיור ציר ממקמת את הגוף במפגש שבין הקיר לרצפה, בין האנכי לאופקי, בין התשוקה להיעלם, להיבלע אל הרקע לבין התשוקה להיראות, לבלוט החוצה, לתפוס מקום. הגוף הוא בו זמנית הרישום על הקיר והכלי הרושם, הדימוי וכלי הסימון. הקהל מוזמן להתכבד.

העבודה מגלמת בתוכה שורה של התנגדויות וחיכוכים מתמידים: ההתנגדות למרכז וההליכה אל הרקע, אל השוליים; החיכוך בין גוף לבטון; ההתנגדות הטריוויאלית לכאורה של קיר ורצפה, של האנכי והאופקי והשאיפה של הגוף להיות לא שם ולא שם, כלוא או משוחרר דווקא שם, מעין התנגדות לבסיס האורינטציה שלנו; התנועה האיטית של הפעולה, הלוקחת את הזמן, כמו מתנגדת למרוצתו; והצליל הרפה של משרוקית, כמו מתנגד לכוחניות הממשטרת שלה, מסמן את האפשרות ל'התנגן' אחרת.
 
מאת מיכל סממה ובהשתתפותה.
 
What does it men?        

בהשראת גרמניה בין שתי מלחמות העולם מפרספקטיבת השינוי בתפקיד האישה בתקופה זו, שתי נשים רוקדות באחווה אינטימית, משקפות זו את זו, מציפות שאלות אודות עצמן בניסיון להביא למודעות רגשות ומחשבות שהודחקו, ותוך כך לחפש אחר דרך לשנות את המציאות.במקום של עימות, כשהמציאות מכריחה אותנו להגיב אליה, האם אנו באמת רוצות להשתנות? האם הבחירה בשינוי תוביל לטרנספורמציה?

מאת: אוליביה קורט מסה. מבצעות ושותפות ליצירה: מיכל הירש, סיגלית פוקס. מוזיקה: אד אסקיו

תאריכי תכנית ב': שישי, 31 ביולי, 20:00. שבת, 1 באוגוסט 14:00, ראשון, 2 באוגוסט, 21:30.

אירועים נוספים במסגרת הפסטיבל:
                                            
BOYS - חמישה גברים רוקדים

BOYS חוקרת ייצוגי גבריות. חמישה רקדנים נעים בין מנעד רחב של מצבים ודימויים המפרקים ומבנים את מופעי הזהות הגברית. בפאתוס ובהומור נחשף מרחב הפעולה של הסטראוטיפ הגברי והמנגנון שמונע ממנו, על הכוח שהוא מגלם והפוטנציאל האלים שהוא נוצר. תוך כך, העבודה מעמתת את הצופה עם טווח הציפייה שלו את הייצוג הגברי ה"תקני", מציעה ריבוי של אפשרויות וקומבינציות ומעלה שאלות לגבי מחיר ההתיישרות לקונבנציות מגדריות מצמצמות.
 
מאת: רועי אסף. רקדנים שותפים ליצירה: תמיר אטינג, גבע זייברט, בשלום לטוכה, עוז מולאי, תומר פיסטינר. עיצוב תלבושות: דורון אשכנזי. עיבוד ועריכה מוזיקלית: רעות יהודאי. משך המופע: כשעה.

חמישי, 30 ביולי , 20:00,. שישי, 31 ביולי, 12:00. ראשון,  2 באוגוסט, 20:00.





רועי אסף, Boys (צילום: גדי דגון)





מטבח המכשפות
 
סימפוזיון לילי בן 3 שעות בהשתתפות ולסקה גרט ואורחות. אירוע פרפורמטיבי חד פעמי, משתה לילי בהשראת הקברטים של ברלין בשנות העשרים ובהשתתפות יוצרות מדיסציפלינות שונות.

"הסימפוזיון" היווני היה מסיבת שתייה בה גברים התכנסו יחד, שתו, ראו מופעי בידור והתדיינו על נושאים חברתיים גדולים וקטנים. באווירה דומה במקום אחר - בקברטים האפלים של רפובליקת ויימאר - החלה את דרכה ולסקה גרט (1978-1892), רקדנית ואמנית פרפורמנס יהודייה-גרמניה, רדיקלית ושנויה במחלוקת, שעשייתה ממשיכה לעורר עד היום שאלות על אמנות, משטר, חברה, וכל מה שביניהם.

בהשראת המשתים של גרט, וברוח ברלין של שנות ה-20 אפופת אדי האלכוהול, רוני כץ ולי מאיר הזמינו קבוצה של נשים ליצור יחד את מטבח המכשפות. לאורך הערב נתבוסס בשאלות של אמנות כהתנגדות והתנגדות דרך אמנות תוך חציית גבולות מתמשכת בין האישי לפוליטי, בין אינדיבידואליזם לקולקטיביות, בין פרפורמנס והאנג-אאוט.

מאת: רוני כץ ולי מאיר.  בהשתתפות: סחר דאמוני, עידית הרמן, מיה ולנטיין, לילך לבנה, רוני כץ, לי מאיר, רלה מזלי, רשא נחאס, ילי נתיב, עינת עמיר, לורה קירשנבאום ועוד. תודות: תומס פלישקה וקטרין דויפרט, טל ויאיר, כל המשתתפות.
 
חמישי, 30 ביולי 2015, 21:30.

הרצאה מאת גבי אלדור: Komm, hier ist das Paradies (תרגום: בואי, כאן גן עדן)

ב-1921 נפתח בתל אביב הסטודיו הראשון למחול בפלשתינה- א"י. מרגלית אורנשטיין, בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול בווינה, היא המורה המייסדת ובהמשך הכוריאוגרפית של תיאטרוני התא"י, האהל ושל זוג הרקדניות האחיות אורנשטיין. במהלך שנות העשרים והשלושים מרגלית ושתי בנותיה, יהודית ושושנה, נוסעות הלוך ושוב להשתלמויות אצל מורי ויוצרי המחול החשובים בגרמניה ויוצרות בישראל וריאציות משליהן לנושאים ולטכניקות של "המחול החדש" והוראתו.

חוקרת המחול גבי אלדור מחברת בין הסיפור המשפחתי האישי שלה לסיפור ההיסטורי של המחול הגרמני ובוחנת כיצד המחול המהפכני שצמח ברפובליקת ויימאר קשור בעבותות לסיפור המחול הישראלי.

מאת: גבי אלדור. בהשתתפות: גבי אלדור, גילי נבות. דרמטורגית: ענת אייזנברג (ליווי אמנותי: טל יחס). מוזיקה: סרגיי רחמנינוב, אופוס 23, פרלוד מס' 5. משך ההרצאה: שעה.

שבת, 1 באוגוסט, 18:30.   
  
 
קינספרה – תערוכה בחלל הגלריה

רונית פורת פועלת כחוקרת בזירת פשע, מחפשת רמזים לאופן שבו העבר חודר להווה; נוברת בעקבות שהותירה ההיסטוריה על מנת לאסוף מקורות חזותיים המסייעים לה לפרש את העכשיו. היא עובדת עם חומרים ארכיוניים שונים בתנועה מעגלית שמתחילה באישי, עוברת לקולקטיבי וחוזרת אל עצמה, מתוך רפלקסיה על מורשת הדימויים בהם היא משתמשת. בכך, היא בוחנת את הדרכים שבהן דימויים מהדהדים בזיכרון, ואת כוחם להציף כאב ולכונן תחושת שייכות.

בשנים האחרונות הפרקטיקה של פורת מבוססת על מחקר היסטורי ומתמקדת בעיבוד ובחיבור מקורות שונים (מסמכים, גלויות ישנות, מגזינים, מפות, שקופיות) תוך שהיא מנסה לזקק ולהרכיב מתוכם נרטיבים אוטוביוגרפיים אפשריים. תוך כך היא מעלה שאלות אודות מדיום הצילום ואפשרויות הפעולה המגוונות שניתן ליצור בו וכלפיו בעידן הנוכחי.

בכתב התנועה של רודלף פון לאבאן המונח "קינספרה" מתאר את המרחב האישי המקיף את הגוף (המוגדר על ידי נקודות הקיצון אליהן מגיעות הגפיים) והאופן שבו האדם נע בתוכו. למרחב זה השלכות רגשיותהקשורות לדרך שבה האדם תופס את עצמו ואת יחסו לעולם.

במיצב קינספרה פורת עובדת עם דימויים ושוזרת נרטיבים ששאובים ממקורות מגוונים שבין שתי מלחמות העולם, במיוחד מתקופת רפובליקת ויימאר, לצד צילומים מארכיוני קיבוצים. בעזרת מאגרי זיכרונות קולקטיבים ודימויים אוטוביוגרפיים, היא עוקבת אחר הדמויות שהשפיעו על התרבות הגרמנית בתקופה זו בכלל ועל המחול בפרט וטווה ביוגרפיה מדומיינת המסמנת טווח תנועה אפשרי של צירי ניכוס והזדהות.

אוצרת: טל יחס .

פתיחת התערוכה תתקיים ביום שישי, 31 ביולי 2015 ב-11:00. התערוכה תוצג עד ה-31 באוגוסט 2015, בימי ראשון עד שישי בשעות 10:00 – 20:00.

 
פסטיבל אינטימדאנס יתקיים בתאריכים 30 ביולי - 2 באוגוסט 2015 בתיאטרון תמונע בתל אביב. מחיר כרטיס לכל מופע – 65 ₪. כרטיס משולב ל-2 מופעים – 100 ₪ . מחיר כרטיס להרצאה של גבי אלדור – 30 ש"ח . טל': 03-5611211. אתר הפסטיבל