סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2020 אוגוסט 
א ב ג ד ה ו ש
      
101112131415
16171819202122
23242526272829
3031
ריאיון
 
מאת: טל גורדון טרילוגיה של פחד ללא מילים
 

 
 
בשנים האחרונות אני מסתכל לא רק על ישראל - ואולי גם התמכרתי לכל הסיפור של סוריה, למה שקורה בעירק, לנשים היזידיות, לחוסר האונים שלנו - אלה דברים שנושבים, והרוח מעיפה גם עליך את הפירורים האלה. כשיש ילדים אתה פתאום קולט ששום דבר לא באמת בטוח"
יואב ברתל ואביגיל רובין יעלו בפסטיבל עכו 2015 עבודה העוסקת בהעברה של פחד מדור לדור. שיחה


פסטיבל עכו 2015 יוצא שוב לדרך בחול המועד סוכות ( 28 בספטמבר עד ה-1 באוקטובר 2015) עם ארבעים הצגות ומופעים  ו-400 משתתפים.

בין הצגות התחרות של הפסטיבל תמצאו גם את "יָאבָּלֶ'ק- טרילוגיה על פחד" – שלושה מופעי תיאטרון- מחול בביצוע אנסמבל "תוצרת בית", מאת יואב ברתל ואביגיל רובין, זוג יוצרים בחיים ועל הבמה, הבוחנים ביצירתם את אלמנט הפחד בסביבות אנושיות שונות, באמצעות סיפור אמיתי שהופך לחוט מקשר בין שלושה המופעים. 

הפחד מנהל את החברה הישראלית

"יצאנו לדרך במטרה לעשות טרילוגיה על פחד", מספר ברתל, "שהציתה אותה התחושה שאנחנו במין צומת כזו. גם אני, ברמה האישית, קלטתי פתאום שפחדים זו פונקציה חשובה מאוד בחיים שלי, ושאני מאוד מתעסק בפחדים שלי, ובמקביל קלטתי פתאום שזה לא רק אני ושזה גם מה שאני חושב על החברה הישראלית, שהפחד מנהל אותה, עוצר אותה מלהתקדם קדימה, ושבזמנים מסוימים תמיד יהיה מי שיפרוט על הפחדים האלה".

רק החברה הישראלית?

"זהו, שלא. ככל שהמשכנו ליצור ניסינו להבין מה המקום של הפחד, מאיפה הוא מגיע, ואני חושב שכל אדם בודד, או חברה, קבוצה, ברגע שהיא סוחבת עם העבר שלה איזשהו כאב אדיר, אם הכאב הזה לא מטופל באותו הדור שבו זה קורה, הוא הולך ומתעצם מדור לדור, ובסוף מגיע לכדי מגוון רחב של תחושות, שאחת הראשיות שבהן היא פחד היסטרי".

יאבלק-יוהן-שגב.jpg
יָאבָּלֶ'ק (צילום: יוהן שגב)

עבודת פרך במתפרה ניו יורקית

וזה בדיוק החוט המקשר בין שלושת מופעי הטרילוגיה ?

"כן. הרעיון עלה לגמרי במקרה. לאביגיל ולי יש אנסמבל יוצרים בשם 'תוצרת בית', ואנחנו עובדים עם תלמידי שנה ג' בסטודיו למשחק בחולון. באחד השיעורים עם הסטודנטים שלי לימדתי אותם לעבוד כאנסמבל על במה, בלי מילים, וביקשתי מהם לשבת בצורה של מתפרה, ולהתחיל ליצור מערכות יחסים, כשברקע מוזיקה, והם רק תופרים, בכאילו, בלי מכונות.

"כשהם שאלו אותי לאן אני חושב לקחת את זה בהמשך, מצאתי את עצמי אומר שהייתי רוצה לראות מה יקרה אם תפרוץ שריפה על במה כזו, ולא ידעתי למה אני אומר את זה. זה מהרגעים האלה שאתה לא יודע למה אתה עושה את הדברים. כשיצאתי משם סיפרתי את זה לאחד השותפים שלנו באנסמבל, מאור צבר, מעצב התלבושות בהפקה שלנו, שאמר לי, 'אתה לא נורמלי, הרי יש את הסיפור הזה של המתפרה בניו יורק'".

מה הסיפור?

"גילינו שב-1911, במתפרה ניו יורקית שנקראה 'טריינגל' (משולש), עבדו קרוב למאתיים עובדים, רובן נשים, רובן צעירות עד גיל 20 וקצת, ורובן המכריע יהודיות. באותה תקופה רק התחילו התאגדויות העובדים של המתפרות, והתאגדות של נשים הייתה מהפכה עוד יותר גדולה, אבל ב'טריינגל' היו שני מנהלים שהיו כנראה חלאות קפיטליסטיות רציניות מאוד – לא משהו שמזכיר לנו כלום מהחיים שלנו, כמובן... – והם חנקו את העובדות הללו בחוסר תנאים סוציאליים נוראי.

"אסור היה לעשות כלום. לא היו הפסקות, לא היו תנאים של אוכל ושתייה, אסור היה להתאגד. אז פשוט העבידו אותן בפרך, וכשעובדים בפרך, מישהי נרדמת, מישהי מנסה לברוח לפני הזמן, ואז המנהלים האלה המציאו שיטות כמו לנעול את יציאות החירום שלא יברחו להם, ועוד אמצעי טרור תעסוקתיים שכאלה.

"ביום שבת אחד, בשעה ארבע וארבעים אחר הצהריים, עשרים דקות לפני סוף המשמרת, פורצת שם שריפה. המרכזנית מלמטה לא מעדכנת את הקומה התשיעית שפרצה שריפה, והעובדים ממשיכים לתפור בתוך החלל שלהם, כשלאט לאט האש מתלקחת. יציאות החירום נעולות, חלק הצליחו לברוח דרך המעלית עד שגם היא נשרפה כליל, חלק קפצו למותן, כמו שקרה ב'ניין אילבן', והרוב, 146 עובדים ועובדות, נשרפו שם. מאז, כמובן, השתנו כל התנאים הסוציאליים. וזה סיפור אמיתי לגמרי".

שתואם,  גם עם השם הזה, 'משולש', את היצירה שלך ושל אביגיל

"אביגיל ואני יוצרים כל הזמן באזור החברתי-פוליטי, כשהוא פוגש את האישי, אז זה די נפל לנו כמו כפפה ליד, והבנו שזה חייב להיות החלק הראשון של הטרילוגיה, שאת כולו בנינו כהצגה ללא מילים, עם מונולוגים שכתבתי והם מוקרנים על הקירות בעבודת וידאו של האמנית ורה קורמן".

את הבסיס הסיפורי האמיתי הזה לקחו ברתל ורובין לשיטוט דמיוני בנרטיב של העברה בין דורית של הפחד שלא נפתר בדור בו הוא נוצר, לאורך שתי היצירות הנוספות בטרילוגיה, "תראי נוף" ו"גבריאל".

ביצירה השנייה יכיר הקהל את סיפור החיים האישי (והבדוי) של בתה של אחת הניצולות, שמאופיין בשפה בימתית שונה מזו של החלק הראשון. ביצירה השלישית, גם היא בשפה בימתית אחרת, נכיר נצר נוסף לאותה משפחה, הסובל מאותה העברה בין דורית של הטראומה.

"כאילו בלי שום קשר, יעלה לבמה במופע השלישי אדם שנקרא גבריאל ונושא את אותו שם משפחה, גולדפרב,", אומר ברתל "ובהרצאה בסגנון 'טד' הוא יציע לקהל שיטת טיפול חדשה שנקראת 'קונסטלציה משפחתית', שיטה אמיתית, לא המצאה שלי, ודרכה הוא יעמיק דורות אחורה, עד שיגיע גם לסבתא רבא שלו, אותה אישה שניצלה מהשריפה".


יואב-ברתל-ואביגיל-רובין.jpg
יואב ברתל ואביגיל רובין (צילום: יוהן שגב)

מפחדים, מעוצבנים ויוצרים על זה

קונסטלציה משפחתית זה גם קצת הסיפור שלכם, כזוג גם בחיים וגם ביצירה

"אני בא מעולם של תיאטרון במקור, ואביגיל במקור מעולם של מחול, אבל היא באה ממשפחה של תיאטרון ואמנות אז זה לא משהו שהיא נכנסה אליו בגללי, ואני מאוד אוהב מחול, וכבר כמה שנים שאנחנו עושים את החיבורים האלה".

יש לשחקן איזה קושי, אני משערת, לעבור מעולם של מילים לעולם של תנועות

"אני לא הפכתי לרקדן. אני נורא אוהב את זה אבל אני לא יכול להגיד על עצמי שאני רקדן. אני מאוד אוהב תנועה ואוהב להיות שותף לעיצוב שלה ולדרמטורגיה שלה, למהלך הרגשי שנושב מתחתיה, ואני חושב שגם אביגיל מאוד אוהבת לדחוף את הידיים שלה מתחת לדרמה ולהבין איפה הביט ואיפה הקצב של הדבר הזה, גם כשזה לא תנועה".

איך מתבטאת ביניכם הזליגה הזו של היחסים בין היצירה לבין החיים?

"יצאנו לעבודה הזו בגלל הרבה מאוד שיחות על פחד שהיו לנו, שלא היו קשורות ליצירה. בשנים האחרונות, למרות שאני נהיה יותר גדול בגיל, הפחד רק גדל. יש לנו שני ילדים, וזה יהיה בנאלי להגיד שהעולם היום הוא במקום הכי נוראי שהוא היה בו,  מאז שנולדתי".

אני חייבת להגיד שאני לא בטוחה שאתה צודק. כמה שיש היום דברים נוראים, אני די בטוחה שפעם היו דברים נוראים לא פחות, אם לא יותר

"אני אומר מאז שנולדתי. אני בן 38, ובשנים האחרונות אני מסתכל לא רק על ישראל, ואולי גם התמכרתי לכל הסיפור של סוריה, למה שקורה בעירק, לנשים היזידיות, לחוסר האונים שלנו, אלה דברים שנושבים, והרוח מעיפה גם עליך את הפירורים האלה. כשיש ילדים אתה פתאום קולט ששום דבר לא באמת בטוח.

"גם ברמת היצירה, זה לא הולך ונהיה מרגיע. בזמן האחרון אני מרגיש שכל יצירה לא נעשית יותר קלה אלא יותר קשה, באיזשהו מקום. תוך כדי יצירה אני לא מרגיש ככה, אבל עד שבאמת מתחילים את היצירה, והצורך הקיומי שלך לגעת בנקודה שלא נגעת בה.

"זה שאנחנו ביחד, אביגיל ואני, ואני רואה אותה מפחדת וזה מעצבן אותי, והיא רואה אותי מפחד וזה מעצבן אותה, אז אמרנו, אם אנחנו גם מפחדים וגם מעוצבנים, ניצור על זה. זה כנראה צריך להיות עכשיו הדבר".
 
 
יָאבָּלֶ'ק- טרילוגיה על פחד. יצירה מאת: יואב ברתל ואביגיל רובין. עיצוב חלל ותלבושות: מאור צבר . מוזיקה מקורית ועיצוב פסקול: אופיר אילזצקי. וידאו: ורה קורמן ובטינה פיינשטיין. עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין. עוזרי במאי: ווי שלימוביץ'. תפעול: עדן אשר. הפקה: ענת דותן אזן וליטל נמרוד – הסטודיו למשחק חולון, בשיתוף אנסמבל תוצרת בית. משתתפים: גריק באבדזנוב, איריס בולוקן, רן בן דרור, יואב ברתל, ליה חזין, רות טובי, נעמה יעקובוביץ, עדי פז.
 
"יאבלק" תעלה  ב-28 בספטמבר  וב-29, 30 בספטמבר  וב-1 באוקטובר (שלושה מופעים ביום) במסגרת פסטיבל עכו 2015 (28 בספטמבר – 1 באוקטובר). לרכישת כרטיסים בטלפון: 04-8384777, 04-8418411


למועדי מופעים >

21/09/2015   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע