סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2017 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
   
1011
12131415161718
19202122232425
2627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון נעמי שמר - אישה, בשר ודם
 

 
 
נולדתי וגדלתי בקבוצת כנרת, שזו הקבוצה בה גדלה נעמי שמר, וגם רחל המשוררת, ונעמי שמר תמיד הייתה סביבי. זה מה ששמעו בבית, זה מה ששמעו בקיבוץ, וזה מה ששמעו בכל המדינה. ביחד עם האהבה שלי ליצירה שלה, אני, שתמיד הכרתי גם את הסיפורים על האישה, ולא רק על האייקון, ידעתי שיש פה חתיכת סיפור לספר."
גיורא יהלום, מחזאי ההצגה המוזיקלית "סימני דרך" שעולה בפסטיבל בציר חדש, חושף את האישה שמאחורי המיתוס הלאומי


צמתים משמעותיים בחייה

במשך שנים רבות איישה נעמי שמר את תפקיד האנדרטה השירית הלאומית, לא בהכרח מרצונה. מי שכתבה שירי פנתיאון כמו "ירושלים של זהב" ו"על הדבש ועל העוקץ", כתבה גם, מסתבר, שירים משוחררים, מיניים ופרועים, שהולמים את דמותה של האישה העוצמתית הזו, שהעזה לחיות כפי שראתה לנכון, למרוד במוסכמות של תקופתה, ולשלם גם את המחירים שנתבעו ממנה.

13 שנים לאחר מותה, אותה ישראליות שלא יכלה לסלוח לה, בעבר, על נקיטת עמדה פוליטית שלא תאמה את הבון טון האמנותי, מתחילה להיות מסוגלת להכיל את פניה הרבות של שמר, ולהתייחס אל האישה שמאחורי האייקון, חזקה ועוצמתית לא פחות ממנו, ותמיד, אחד הכוחות היצירתיים האדירים שהיו אי פעם במוזיקה הישראלית.

בחול המועד סוכות, יזכה פסטיבל "בציר חדש" ביבנה, הנערך זו הפעם השביעית, להיות זה שיעלה את בכורת ההצגה המוזיקלית "סימני דרך" המביא את סיפורה של שמר דרך ארבעה צמתים משמעותיים בחייה, שכתבו גיורא יהלום ואורן יעקובי. ההצגה היא הפקה משותפת עם תיאטרון "הבימה", בבימוי משה קפטן ובהשתתפות רוני דלומי, רויטל זלצמן, דפנה דקל, גילה אלמגור, סנדרה שדה, דב רייזר, שמעון כהן, טל מוסרי, תובל שפיר וירין סביון
 



נעמי שמר (צילום: יעל רוזן)


בנאדם חי ונושם

 
"אני חושב שהקהל מאד ייהנה מההצגה", אומר יהלום, "אבל לא בדרך שבה הוא מצפה ליהנות. אני יודע שהרבה אנשים מצפים לערב להיטים, והם יקבלו הרבה מאד שירים מדהימים שלא היה להם מושג שנעמי שמר כתבה, אבל בנוסף, הם יקבלו הצגה שאינה על אנדרטה, אלא על בנאדם חי ונושם, עם חולשות והצלחות ורגעי תהום ורגעי שיא, ומה שאורן ואני רוצים זה שבסוף, כשאנשים ירדו לחניון, הם יגידו, 'וואו, לא היה לי שום מושג שהיא כתבה את השירים האלה, לא היה לי שום מושג שהיא הייתה בנאדם כזה'. זה מה שאנחנו רוצים."

ואנחנו לא מדברים על אדם שהוא לגמרי קל לעיכול אלא על דמות שנחשבה מאד שנויה במחלוקת

"נכון, והחלטנו להתעסק בזה מאד. אנחנו מספרים סיפור של אישה, עם נקודות השפל שלה, ונקודות ההצלחה. זה בנאדם. סיפור שלם מתעסק גם בצד הפוליטי המאד ימני ומאד מובהק שלה, ועל הדרך שבה היא נקרעה מכל החברים שלה בבוהמה – והיא הייתה מלכת הבוהמה עד שהיא החליטה לקחת צד – ועל המחירים שהיא שילמה, מהופעות שהפסיקו לקנות ועד חברים שעזבו, והיא החליטה שהיא משלמת אותם.

"או למשל הסיפור עם 'ירושלים של זהב' והמקורות הבאסקיים שלו, ואיך זה רדף אותה. איך היא כתבה מכתב, ביום האחרון לחייה, עבור גיל אלדמע, שהזמין ממנה את השיר, ובו היא מספרת את כל הסיפור, ואומרת שהגילוי שיש השפעה בסקית על השיר הוא זה שהפך אותה לחולה. היא נפטרה מסרטן, בת שבעים וארבע, צעירה מידי. ואנחנו מתעסקים בהכל." 




אורן יעקובי, גיורא יהלום (תמונת יחסי ציבור)


שירים מיניים ופרועים

 
מה הוביל אתכם לכתוב את המחזה הזה?

"הרעיון להצגה בא, בעצם, מהמקורות שלי. אני נולדתי וגדלתי בקבוצת כנרת, שזו הקבוצה בה גדלה נעמי שמר, וגם רחל המשוררת, ונעמי שמר תמיד הייתה סביבי. זה מה ששמעו בבית, זה מה ששמעו בקיבוץ, וזה מה ששמעו בכל המדינה. ביחד עם האהבה שלי ליצירה שלה, אני, שתמיד הכרתי גם את הסיפורים על האישה, ולא רק על האייקון, ידעתי שיש פה חתיכת סיפור לספר, סיפור על בנאדם. כי רוב הישראלים רואים את המיתוס, וקשה לראות את האדם שמאחוריו, ואנחנו הרגשנו שזה הסיפור שאנחנו רוצים לספר.

"לפני שנתיים הזמינו אותי ואת אח שלי, רועי רימשון, שמרצה על נעמי שמר, לעשות ערב לבחירתנו בנושא תרבות, שקשור לתל אביב, והחלטנו לעשות ערב על נעמי שמר שלא מכירים. נעמי התל אביבית, שכתבה ושרה שירים מאד פרועים וסקסיים וכיפיים ומצחיקים, בין מלחמת ששת הימים לשבעים ושלוש, יום כיפור, ואמרנו, נעשה הרצאה על נעמי שלא מכירים, נעמי שהיא לא 'ירושלים של זהב'. רצינו ללוות את ההרצאה בשירים ולקחנו את טלי אורן שתשיר אותם.

"טלי היא אשתו של אורן יעקובי, שהוא חברי הטוב ביותר, שכתב ביחד איתי את הסדרה 'רביעיית רן'. אורן ואני מאד רצינו להמשיך ולכתוב משהו ביחד ולא ידענו מה, ואחרי הערב הזה אורן אמר לי שהערב הזה מלא בסיפורים ששווים מחזה, ובוא נכתוב ביחד. וכך יצא ששני הדברים שהכי רציתי, שזה גם לכתוב שוב עם אורן, וגם לכתוב את הסיפור של נעמי שמר, פשוט התלכדו למחזה. יצאנו לשנתיים של תחקיר, עבודה מאומצת וכתיבה בעבודה משותפת, אחי היה התחקירן שלנו, ויצרנו מחזה ש'הבימה' לקחו בשתי ידיים."

אתה מדבר על נעמי התל אביבית, שכתבה שירים מיניים ופרועים, ואני קולטת שנעמי שמר כל כך מתויגת אצלנו כאייקון לאומי מכובד, ששירים מיניים הם הדבר האחרון שחשבתי עליו בהקשר שלה

"את מכירה את 'החטא השביעי'? היא כתבה על זה כמו שאף גבר לא כתב על זה, בשנת 68. האדם היחיד שכתב ככה על מיניות הייתה יונה וולך, שהייתה משוררת ולא פזמונאית, כך שהרבה פחות אנשים קראו את מה שהיא כתבה. כשנעמי שמר כותבת 'אני אוהבת את זה', וחוה אלברשטיין שרה, זה סנסציה. נעמי שמר אמרה בכאב מאד גדול, 'אני כתבתי הרבה מאד שירים כאלה, אבל אנשים זוכרים את 'לו יהי', את 'על הדבש', כל הצד המיני וההומוריסטי שלי לא מסתדר להם עם הדימוי שלי.'
"החטא שלי הוא 
אני אוהבת 
ואף על פי ש 
בכל זאת אני 
באופן רציני 
ביום ראשון אני 
וגם ביום שני אני 
בכל ימות החול 
ויש לי לשבת 
מיוחד 
זה כמו אביב 
זה לא מקצוע זה תחביב 
זה אומנות 
חגיגה 
אני 
במידה מדאיגה 
אומרים שה 
הוא מזיק 
ושצריך 
להפסיק 
להפסיק 
שטויות 
בלי 
קשה לי לחיות"
("החטא השביעי", מילים ולחן נעמי שמר)
"אני חושב שאנחנו הישראלים מחליטים מה אנחנו רוצים לזכור, והיא הצרה על זה שאנשים שכחו מהדברים האלה, ברגע ש'ירושלים של זהב' יצא והפך אותה לאנדרטה. הישראליות הייתה צריכה אנדרטה, והיא העלתה אותה לדרגה הזו נגד רצונה. כינו אותה 'משוררת לאומית', והיא שנאה את זה. זה דימוי שחנק אותה. ואנחנו נראה גם את הצד הזה." 
 


נעמי שמר כל הזכויות שמורות ליעל רוזן ע.jpg
נעמי שמר (צילום: יעל רוזן)





"רק קפטן יכול היה לביים את זה"
 
מתוך השירים הרבים של שמר, איזה בכל זאת נכנסו למחזה?

"המבנה שלנו הוא להתמקד בנעמי שמר בארבע תקופות מאד משמעותיות בחיים שלה, עם סיפורים שמסופרים במקביל. לא רצינו לעבור פרק פרק. רצינו שהכל יתכתב, רצינו שהדמויות ישירו ביניהן, יביטו אחת על השנייה ויהדהדו. הדבר האחרון שרצינו זה ערב 'הלהיטים הגדולים', ובגלל זה היה מאד חשוב לנו לכתוב את המחזה שנתיים, ואת השירים – שהיו אלף שהיא כתבה -  שיבצנו ברגע האחרון, והכנסנו אותם רק אם העלילה התעסקה בהם.

"למשל 'ירושלים של זהב', או שירים שתיעדו את המצב הנפשי המאד מסוים שלה, כמו שברון לב מאד גדול שהיה לה בעקבות רומן עם בחור צעיר ממנה בהרבה, כשהייתה בת כמעט ארבעים. בעקבות שברון הלב שלה היא כתבה את השיר 'אסוני הצעיר', שכמעט ונשכח, ואותו שיבצנו במחזה.


"אסוני הצעיר  / הוא עלם דק בשחורים / אשר שמו לא חשוב /.../ אסוני הצעיר/ חלק עמדי את הכל/ כחלוק כיכר לחם/ לילה אחד ומאז/ ומאז תשוקתי אחריו הולכת/ ורק בו לבד תאחז/ ... / הנה התזמורת      / את ראשי בטנגו עורפת/ ואסוני הצעיר במחולות       / והבלונדינית הקטנה/ אל חזהו נכנסת/ שיכורה כלוט/ ואלומת שערה כהילה של זהב/ והילת שערה בשחורים עוטפת/ כי סביב סביב עליה זרועותיו/ מאהילות/ והמראה יפה עד כאב/ והכאב מכה עד זוב דם" ("אסוני הצעיר" – מילים ולחן נעמי שמר)

"לשמחתנו, משה קפטן הוא הבמאי של המחזה והבימוי שלו מהמם. זה לא 'ג'ו בוקס מיוזיקל', אין כזו כמות של להיטים, והמבנה מאד מיוחד, ואני חושב שרק קפטן היה יכול לעשות את זה. אני רואה את החזרות, ויושב בצד, ואני אומר, הוא מבין אותנו יותר טוב מאיך שאנחנו מבינים את עצמנו." 
 



פסטיבל בציר חדש (יח"צ) משה קפטן (צילום: אייל לנדסמן)


עדות שאין שנייה לה
 
עד כמה מעורבים היו ילדיה, ללי שמר ואריאל הורביץ, בחומרי התחקיר שעמדו לרשותכם?
"אני חייב להגיד שללי שמר ואריאל הורביץ פתחו בפנינו את הבית וסיפרו לנו את הסיפורים ונתנו בנו אמון מאד גדול שנספר את הסיפורים, גם הכואבים ביותר שלה, אבל כמו שהם היו באמת.

"הם שני העדים הכי קרובים וכשהם מספרים את הסיפור מאחורי הסיפור שהתגלה על 'ירושלים של זהב' ועל המקורות הבאסקיים שלו, ומספרים מה קרה ברגע שהתפרסמה הידיעה ב'ידיעות', ומה קרה לאמא שלהם ואיך זה רדף אותה, הם היחידים שיכולים להיות עדים, וזו עדות משמעותית. מה שהיה חשוב להם זה שנספר את הסיפור כמו שהוא היה באמת ואני רוצה להאמין שזה מה שעשינו."

די מדהים שהם לא עסוקים בלשמר את המיתוס אלא את האדם

"לא. יש מספיק אנשים שמשמרים את המיתוס. אני חושב שהיחס שלהם אליה הוא יחס מאד פתור, בטח בהתחשב בזה שהיא לא הייתה אמא רגילה. היא הייתה מהגרושות הראשונות בתל אביב, אמא חד הורית, שגידלה את ללי עד גיל 12 לבד, כמעט בחוסר כל, המקרר ריק, עבדה בשלוש עבודות במקביל, ועשתה המון טעויות אבל מי לא יעשה טעויות בסיטואציה כזאת, ב- 1964. והיחס של ללי אליה מאד פתור. היא רואה אותה כבנאדם, וזה בדיוק מה שרצינו לעשות. לתאר, פשוט, בנאדם." 




דיוקן-אימי-מאושר.jpg
נעמי שמר ואריאל הורביץ (צילום: יעל רוזן)


 
ההצגה תעלה בבכורה ביום שלישי, 3 באוקטובר 2017 בשעה 20:30, וב-5, 7, 9, 10 באוקטובר בשעה 21:00, בהיכל התרבות יבנה. 199-139 ₪. להזמנת כרטיסים: 08-9320000.


למועדי מופעים >

26/09/2017   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע