סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2018 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
    
10
11121314151617
18192021222324
252627282930
ריאיון
 
מאת: טל גורדון לפסטיבל א-ז'אנר הלכה הבושה
 

 
 
החצר האחורית שלנו מתקדמת יותר ויותר אל חזית הבית. בין אם זה השחיתויות, או הגירוש - אם יש ניסיון להסתיר משהו הוא מתגלה מיד. השיחה שהוקלטה של הבן של ראש הממשלה זה חומר קלאסי של חצר אחורית, אבל הוא היה לגמרי בחוץ וזה לא הפריע לאף אחד. הוא פשוט הפך להיות החזית."
המחזאי והבמאי ניצן כהן, המנהל האמנותי ואוצר הפסטיבל בשיתוף עם נאוה צוקרמן, מסביר למה מוקדש הפסטיבל לדברים שאנחנו מסתירים ואיך עברה החצר האחורית לפרונט


תיאטרון תמונע מקדיש השנה את פסטיבל א-ז'אנר 2018 למושג "החצר האחורית", כפי שהוא בא לידי ביטוי במישור האישי, במישור החברתי ובמישור הפוליטי, בארץ ובעולם.

מתוך העבודות הרבות שהגישו יוצרים ויוצרות סביב נושא החצר האחורית, בררו המנהלים האמנותיים ואוצרי הפסטיבל נאוה צוקרמן והמחזאי והבמאי ניצן כהן 13 יצירות פרפורמנס ויצרו תכנייה גדושה המבטיחה עיסוי של כל חלקי המוח והלב בהתבוננות אל מה שנמצא מאחורי הדברים, אל מה שאנחנו מחביאים, אל מה שאנחנו זורקים, אל מה שאנחנו מתביישים בו, בימים שבהם הבושה כמעט ונעלמה.





נאוה צוקרמן, מקור: אתר תמונע





"האשפה מתקדמת לחזית"
 
"לוקח כמה חודשים עד שאנחנו מוצאים את הדבר המדויק שאנחנו מרגישים שנכון להתעסק בו בפסטיבל", אומר כהן. "הנושא נובע מתחושות של הדברים שקורים כרגע סביבנו, ומרצון למצוא משהו רחב שאפשר לחקור אותו מכל מיני אספקטים. השנה נבעה הספציפיות של הנושא מתוך הנושא של השנה שעברה, 'בית'. רציתי ליצור המשכיות ולצייר מין תמונה שבה אתה מוציא את הראש מהבית אל עבר החצר האחורית ובודק מה נשאר שם, מה השלכת שם, מה הם הדברים שאתה שם מאחורה כי אתה לא רוצה שיראו אותם, גם במישור האישי, גם במישור הפוליטי, גם במישור הנפשי והחברתי."

זה נושא מאוד טעון, בכל מישור

"זה מושג מאוד טעון, והאמת שהוא מפתיע, כי התחושה שלי היא שכמובן שיש חצר אחורית, אבל היא יותר ויותר מתקדמת אל החזית. כבר לא ממש מסתירים דברים, והדברים שכביכול מסתירים כדי שלא יראו, עוברים לפרונט, וזה משהו שמתפתח להיות גם חזית הבית וגם חזות הבית.

"בין אם זה השחיתויות שצפות עכשיו למעלה והכל נמצא בחוץ, ואף אחד לא מסתיר את זה, או דבר כמו הגירוש, שאף אחד לא מסתיר, ואם יש ניסיון להסתיר משהו הוא מתגלה מיד. השיחה שהוקלטה של הבן של ראש הממשלה זה חומר קלאסי של חצר אחורית, אבל הוא היה לגמרי בחוץ וזה לא הפריע לאף אחד. הוא פשוט הפך להיות החזית."

כי נדמה שאין היום שום סנקציה על דברים כאלה, גם אם הם מתגלים, אז נגמר הטעם להסתיר

"כן. כאילו יש אובדן גבול, או גבול שנקבע מחדש. הדברים שטראמפ אומר היום – איזו אישיות ממלכתית הייתה מעזה להגיד דברים כאלה באופן הזה בעבר? כל מה שקורה פה, לא רק בארץ אלא בעולם, הוא איזה סימון גבול חדש של מה זה חצר אחורית, ואם הייתה בושה מסוימת, היום היא כמעט ולא קיימת. ברור לי שיש עדיין חצרות אחוריות, גם בעולם וגם בארץ, אבל אני מרגיש איזה שינוי מאוד משמעותי בתפיסה של המושג הזה."


הגר מיטלפונקט צילום הגר מיטלפונקט




"יש צמא מטורף לדבר הזה"
 
הגבולות החדשים האלה מתכתבים יפה עם המהות של הפסטיבל, אם מתייחסים לשם שלו

"'א-ז'אנר' זה אין ז'אנר. זה מנסה לשבור את התבנית של ז'אנר כלשהו, ולפתוח פתח לעבודות שעוד לא הומצא בעבורן ז'אנר. אולי הן מגדירות דברים מחדש, שזה פרדוקס, כי כשאתה מגדיר משהו הוא כבר נהיה ז'אנר. מבחינתי זה שם ששולח אותך לבדוק מחדש את הגבול שאתה יוצר בו, את השדה שאתה נמצא בו, ואני מרגיש שמעבר לעניינים של התוכן, יש בפסטיבל גם רלוונטיות גדולה לצורה, או לחיפוש. החיפוש שהאמנים עושים בפסטיבל הזה הוא מאוד משמעותי, ומנסה באמת ליצור ז'אנרים חדשים ושפות חדשות, ברמת המעשה הבימתי. כל פעם יש פה דברים חדשים, והפתעות, ותחושה שהפסטיבל הזה מסמן כל פעם קו חדש.

"אני מרגיש שהשנה בכלל יוצאים המון דברים חדשים. יש, למשל, עבודות עם שיתופי פעולה בין כוריאוגרף לקולנוען, או בין כוריאוגרפית לסופרת, שהיא בכלל אמא שלה, יש ממש שיתופים שבודקים את המדיום מחדש ויוצרים משהו שהוא הכלאה בין שני הדברים. יש לי תחושה שמעבר לסצנה הקהילתית-חברתית, יש לפסטיבל חשיבות גדולה גם בסצנה האמנותית-תיאטרלית. הוא כן לוקח את התיאטרון קדימה, ובזה יש לו תפקיד ממש משמעותי. הרצון שלנו, באמצעות הפסטיבל, הוא לסמן גבולות חדשים כל פעם, ואחרי זה לפרק אותם ולסמן עוד גבול. וזה מדהים לראות שבאמת שלושת ימי הפסטיבל מפוצצים. יש צמא מטורף לדבר הזה."

תן לי דוגמאות לדרך שבה באה החצר האחורית לידי ביטוי בעבודות של הפסטיבל הקרוב

"הפסטיבל מורכב מ-13 עבודות שמתפרשות על פני שלושת ימי הפסטיבל, והשנה על פני ארבעה ימים כי יש עבודה נוספת שמגיעה מפולין, 'קולאז' מהחצר האחורית', עבודת פרפורמנס מיוחדת שבה הצייר הנריק צ'שניק, המוזיקאי איירק וויאצ'ק והמשורר תדאוש דאברובסקי פוגשים על הבמה את המשוררת עדי קיסר. המשוררים קוראים את השירים, הצייר מצייר לייב על הבמה והמוזיקאי נותן ליווי לכל הפעולה שמתרחשת שם, והשירים שהם קוראים עוסקים גם הם באספקטים של החצר האחורית, בזהות, בשפה, ברגש. התוצאה היא חוויה חצי מופשטת וחצי קונקרטית של כניסה לתוך חצר אחורית." 


 
שחר מרקוס, צילום: בן הרצוג





אקטיביסטים ומסנני תוכן

גם השנה, בפעם השנייה, אתם חוזרים ל"רדיו החצר האחורית"

"נכון. זו הפעם השנייה שאנחנו פותחים בבר של תמונע תחנת רדיו, הפעם בשיתוף פעולה עם רדיו 'כאן תרבות'. שלומי חתוכה, משורר ואקטיביסט שהשירים שלו עוסקים בנושאים של חצר אחורית - מהחוויה המזרחית מול החוויה האשכנזית ועד ילדי תימן - ויש לו תכנית רדיו ב'כאן תרבות', יעשה מקבצים של תכניות של עשרים דקות.

"בכל מקבץ הוא יראיין אקטיביסטים ואקטיביסטיות שהם אלה שמגדירים, מבחינתי, את הדבר הזה של אנשים שנמצאים עם רגל אחת בחצר האחורית ורגל אחת בחזית. הם אלה שמביאים את החצר האחורית לפרונט, כשהם לוקחים נושאים שאף אחד לא ממש מתייחס אליהם ומתווכים במשך עשרים דקות את החצר האחורית שלהם, ונותנים את נקודת המבט שלהם על הדבר הזה ועל שני העולמות האלה שבהם הם חיים.

"עבודה נוספת היא I DON'T WANT TO SEE THIS, של ליאור זלמנסון ומיה אופיר מגנט, שבעצם עושים קורס מסנני תוכן ברשת החברתית. זה משהו שאנחנו כמעט ולא מודעים אליו. יש איזו מין מערכת מוסר אוטונומית של הרשת החברתית, שמכתיבה מה אתה מסנן ומה אתה לא מסנן, איזה סרטונים אתה מוריד ואיזה לא, ובמסגרת העבודה הם בעצם מעבירים אותנו את הקורס הזה, שהוא לחלוטין עניין של החצר האחורית, והדברים שאנחנו לא רוצים לראות. זו עבודה שהיא כמו חצי שעה של קורס לאנשים שבאים ללמוד להיות מסנני תוכן."


אסמורב נגושה תמונת יחסי ציבור
 
מה אתם חושבים עליי?
 
ב"התקווה 69" מפרקים אלכס בן ארי ופיי שפירו את ההמנון, ומרכיבים אותו מחדש

"זו עבודה של משורר ואמנית קול שיש בה 69 ואריאציות להמנון הלאומי. זה ניסיון של המשורר לבחון את המבנה והפואטיקה והתוכן של 'התקווה' מחדש, על ידי מין כתיבה קונספטואלית שבעצם מחליפה את המילים שאנחנו מכירים במילים חדשות על פי דרך מסוימת שבה הוא עובד עם המילון ומייצר שירים אחרים עם אותה מנגינה ואותו מבנה, והדברים מטעינים את 'התקווה' במשמעויות חדשות דרך השירה של פיי.

"עבודת סאונד נוספת היא העבודה של מעין צדקה, שנקראת 'על המקום'. זו עבודת סאונד שבנויה מהקלטות מדרום תל אביב, מנווה שאנן, במעין מעגלי סאונד שבמרכזן אתה מגיע להקלטות של עדויות מהדו"ח 'זה לא מקום לילדים' שחובר על גינת לוינסקי, על ילדים פליטים ועל החוויות שלהם פה בנווה שאנן.

"יש לנו גם עבודת רחוב שנקראת 'מה אתם חושבים עליי'. זו עבודה של אסמרוב נגושה, מבקש מקלט בן 21 שעומד עם חולצה לבנה ועם טוש שחור, עם כיסוי עיניים, ומגיש לאנשים את הטוש כדי שיכתבו עליו מה הם חושבים עליו. הוא עשה את העבודה פעם בדיזנגוף, והיה מרתק לראות מה האנשים חושבים עליו."


אלכס בן ארי ופיי שפירו, תמונת יחסי ציבור

סמדר יערון מגיעה עם העבודה "הערבי האחרון"

"סמדר יערון יוצרת עבודה שבה הערבי האחרון עוזב את הארץ, והיא לוקחת את הרעיון הזה למצב שהוא כאילו אוטופי עבור הרבה אנשים, מצב שבו לא יהיו פה ערבים, והופכת את זה למופע מטורף.

"עבודת סאונד נוספת נקראת 'הסכתים', פודקאסטס. זו עבודה שלוקחת ארבעה אנשים לתאי הקשבה שבהם אתה יכול לשמוע כל מיני פודקאסטים הכי אזוטריים והכי נידחים של אנשים שמבקשים להשמיע קול מכל מיני מקומות בארץ ובעולם.

"יש גם עבודה מאוד מעניינת של הגר מיטלפונקט, 'רעשי רקע'. היא מצאה חלל נטוש לא רחוק מהבית שלה, והתחילה לבנות שם מין קן, וגילתה פתאום שיש אנשים שחיים בתוך הקן שהיא בנתה, ומצאו בו מפלט. עכשיו היא בונה אותו מחדש פה בתמונע, ואנחנו מזמינים אנשים להיכנס לתוכו ולשמוע עליו." 


ניצן כהן, צילום: דוד קפלן

"עשינו פריצה משמעותית"

 
נדמה לי שברמה המילולית, הטרמינולוגיה סביב העבודות פונה ומדברת בעיקר למי שכבר מראש נמצא בהוויה שהפסטיבל עוסק בה. איך יוצאים מהמעגל הזה של עבודות שמגיעות בעיקר לקהל של משוכנעים מראש?

"זו שאלה גדולה בכלל לגבי אמנות ותרבות, ומה שאנחנו עושים בתמונע, אבל אני מרגיש שבשנה שעברה, כשעשינו את מה שנוגע למושג 'בית', הייתה פריצה מאוד משמעותית וזה הגיע לא רק לקהל המשוכנעים מראש, וגם השנה אני מצפה שיגיעו עוד.

"יש גם עניין עם המושג 'משוכנעים', כי יש להיות משוכנע ויש להיות פעיל ואלה שני דברים נפרדים מבחינתי. יש את הקהל שאנחנו קוראים 'משוכנעים', ואני לא בא לשכנע אותו, אלא לפתוח עוד איזה חדר בראש שלו. אז אני מנסה בכלל לא להסתכל על כל הדבר הזה בצורה הזו. זוהי המשמעות של למצוא נושאים שהם כמה שיותר רחבים, שכל אחד יכול להיכנס לתוכם. זה דילמה נצחית, הדבר הזה."

כי זה לופ מתסכל, אם המטרה היא ליצור שינוי באמצעות היצירה

"ברור. אמנות פוליטית נמדדת בכך שהיא רוצה ליצור שינוי, אבל אני חושב שהיא יכולה ליצור שינוי אצל כל אחד. החלוקה למשוכנעים ולא משוכנעים חוטאת לזה, כי החוויה של הפסטיבל היא חוויה מאוד אישית. לא רק כקהל אלא גם כאדם פרטי, ולכן זה מזיז לפעמים גלגלי מחשבה, כי אלה עבודות שנוגעות בנושאים טעונים ובאופן שתמיד מביא משהו חדש. אני לא בטוח שמי שאנחנו מגדירים כמשוכנעים הם באמת משוכנעים. זה לא שאנחנו באמת מכירים את הנושאים עד כדי כך מקרוב, גם אנשים שמוגדרים כמשוכנעים. יש כל הזמן דברים חדשים שיוצאים מהפסטיבל הזה, גם בהבנות ובתובנות שלו."


עלית קרייז, מקור: אתר תמונע


אתה עצמך פעיל בעיקר דרך היצירה האמנותית, או דרך תחומים חברתיים נוספים?

"אני פעיל בעיקר בדרך האמנותית. יש הפגנות שאני הולך אליהן באופן קבוע, את יודעת, הפגנות נגד השחיתות וחלק מההפגנות נגד הגירוש, אבל אני מנסה ליצור דרך המקום הזה את הפעילות שלי ולהביא לפה דברים שיכולים להקרין החוצה. אם זה הפסטיבל, אם זו פעולה נגד הגירוש שעשינו לא מזמן עם תיאטרון 'חולות', פעילויות שמנסות להגיד משהו החוצה, לקהילה. בזה אני פעיל. בניסיון לייצר דיאלוג בדבר הזה."

פסטיבל א-ז'אנר 2018 יתקיים בין התאריכים 28-25 באפריל בתיאטרון תמונע בתל אביב. לרכישת כרטיסים: 03-5611211 או באתר תיאטרון תמונע



22/04/2018   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע