חוגגים עשור

"אפוס" - פסטיבל הבינ"ל לסרטי תרבות ואמנות יתקיים בתאריכים 30-27 במרץ במוזיאון תל אביב לאמנות, לראשונה במתכונת מאוחדת עם פסטיבל המוזיקה פליציה בלומנטל. בזכות איחוד הכוחות בין שני הפסטיבלים, ייהנה הקהל משלל אירועים מגוונים: מפגשי וסדנאות אמן, הרצאות, סרטים וקונצרטים, שיהוו מוקד משיכה לשוחרי התרבות מכל הארץ.

"אפוס" חוגג עשור לקיומו עם למעלה מ- 50 סרטים חדשים מהארץ והעולם בהקרנות בכורה בישראל, תחרות סרטים ישראלים, פעילויות לילדים ועוד. את הפסטיבל יפתח "שעת תה עם הדיימס", סרט דוקו בבימויו של רוג'ר מיטשל, במאי הסרט נוטינג היל, שמכנס יחדיו את ארבע גבירות התיאטרון והמסך הבולטות בבריטניה: ג'ודי דנץ, מגי סמית', איילין אטקינס וג'ואן פלורייט, לתה ורכילות.

פסטיבל אפוס, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, הוא פסטיבל הסרטים היחידי בישראל המוקדש כולו לתחומי התרבות המגוונים. הפסטיבל מתמקד בעידוד יצירה המתעדת את העשייה האמנותית בישראל. במסגרת זו, נערכת תחרות של סרטים ישראליים על אמנים, אמניות ואמנות ישראליים, במטרה לשמר את אוצרות התרבות הישראלית לדורות הבאים.

על חבר השופטים נמנים השנה: Katharina Jeschke (אוסטריה) – העומדת בראש IMZ, מרכז בינלאומי למוזיקה ולאמנויות, Marcin Borchardt (פולין) - יוצר סרטים, עוסק במיוחד בקולנוע ניסיוני, חבר באקדמיה האירופית לקולנוע, נואית גבע – בימאית ועורכת קולנוע, רוני תורן – מעצב תפאורה ותלבושות לאופרה ותיאטרון.                


פסטיבל אפוס 2019
  
 
הסרטים שיוקרנו השנה בקטגוריות השונות:

קולנוע על קולנוע 

מכתב לתיאו

אלודי ללו, קולגה קרובה של תיאו אנגלופולוס הגדול, הבמאי היווני שנפטר בינואר 2012, מתבוננת על יוון של היום, ומספרת לו עליה. זו יוון ששרויה במשבר עמוק, ובעיקר – יוון של הפליטים, שמנסים למצוא בה את מקומם אחרי שנאלצו להגר, לעיתים קרובות תוך סיכון חייהם. אנגלופולוס היה במאי שחוויית הפליט והמהגר הייתה במרכז יצירתו, וללו מתכתבת עם הנושאים העולים מסרטיו ועם תמונת העולם המורכבת והפסימית שיצר. מכתב לתיאו


מכתב לתיאו, מאתר פסטיבל אפוס

מחפשת את ברגמן

מרגרט פון טרוטה מתהלכת על החוף שבו מקס פון סידוב שיחק שחמט עם המוות ב"חותם השביעי" – "בשבילי הכל התחיל כאן", היא אומרת, ומכאן מתחיל המסע שלה בעקבות ברגמן. היא מצליחה להביא אינספור אנקדוטות מחייו מרובי הנשים והילדים, אבל זו אינה רכילות כי אם ניסיון להבין מי הוא היה וגם, בזהירות, איזה מחיר שילמו הקרובים לו. מחפשת את ברגמן

מל ברוקס – באמצע החיים

מל ברוקס הוא צעיר בן 92, עם אנרגיות בלתי אפשריות, עיתוי קומי מדויק, חשיבות עצמית טובלת בהומור אינסופי וקריירה מדהימה שבמהלכה נכנס למועדון היוקרתי של אלה שזכו בארבעת הפרסים החשובים ביותר בתעשיית הבידור האמריקאי - אוסקר, טוני, גראמי ואמי. אלן ינטוב מהבי.בי.סי, שמתמחה ביצירת דיוקנאות של אמנים בעולם, כבר פגש את ברוקס בעבר, ופגישתו המחודשת מחזירה אותו אחורה אל פגישות קודמות, מהם אנחנו מקבלים הצצות לאורך הסרט. מל ברוקס – באמצע החיים


מל ברוקס - באמצע החיים, מאתר פסטיבל אפוס

מוזיקה

ז'אק ברל - השיגעון לחיים

פיליפ קוהלי, במאי דוקומנטרי שמתמחה בדיקונאות של אמנים, יצר שחזור סוחף ומרתק של הזמר והיוצר הגדול, פלמי במוצאו ובנשמתו, שהתחיל את חייו כבורגני טוב והמשיך אותם כאמן ומבצע שהתפרסם בעולם כולו והשפיע על יוצרים רבים. ז'אק ברל - השיגעון לחיים


ז'אק ברל - השיגעון לחיים, צילום: Jean-Pierre Leloir

בלו נוט - מעבר לצלילים

זהו סיפור על שני מהגרים יהודים שבורחים מגרמניה, מגיעים לניו-יורק ב-1939, ומשנים את פני התרבות הפופולארית באמריקה. חברת תקליטים "בלונוט" שהקימו, הפכה למילה נרדפת לאיכות ופריצת הדרך של הג'אז האפרו-אמריקאי. בלו נוט - מעבר לצלילים

פאדו, הפסקול של פורטוגל

נדמה שהפאדו הוא הפסקול של חיי העיר, והוא הסיבה העיקרית לגאווה לאומית שניכרת במשתתפי הסרט, שמספר על הפאדו ומקומו בחיי פורטוגל. פאדו, הפסקול של פורטוגל

אריך צייזל – חיים לא גמורים

סיפור חייו של אריך (אריק) צייזל, אוצר בחובו מאפיינים רבים של ה-סיפור היהודי של המאה העשרים. כמוזיקאי צעיר בוינה, שנמלט לארה"ב, שם חווה את חוויית המהגר בכל עוצמתה, ולמרות שהשתלב בתעשיית הסרטים (בין השאר כתב את המוזיקה לסרט "הדוור מצלצל פעמיים"), הוא ראה בכך התפשרות. אריך צייזל – חיים לא גמורים

מסטיסלאב רוסטרופוביץ', קשת וחץ

סיפור חייו של הצ'לן, הפסנתרן והמנצח, אהבת האדם שבו ואהבת הקהל אליו. רוסטרופוביץ', קשת וחץ


מסטיסלאב רוסטרופוביץ', קשת וחץ, מאתר פסטיבל אפוס

 4- רביעיית אבן

רביעיית אבנה (Quatuor Ebene) אחת מרביעיות המיתרים המצליחות בעולם פתחה את דלתה בפני הבמאי דניאל קוצ'ינסקי, ונתנה לו ללוות אותם בדרכים, בחזרות, בוויכוחים, בצחוקים, בחדרי חדרים. 4 - רביעיית אבן

לוקאס דהבארג – הכל בשביל המוזיקה

לוקאס דהבארג הוא פסנתרן צרפתי צעיר, מצליח מאוד שמנגן בכל העולם. הסרט מלווה אותו שנה בחייו, במהלכה הוא התכונן אל תחרות הפסנתר על שם צ'ייקובסקי, אחת החשובות בעולם, והסרט מלווה אותו בנגינתו, אך גם מביא דיוקן של הפסנתרן כאינטלקטואל צעיר, העסוק כל הזמן בהבנת מהות היצירה, החברות, האינטראקציה, ההצלחה, והחיים עצמם. לוקאס דהבארג – הכל בשביל המוזיקה


לוקאס דהבארג - הכל בשביל המוזיקה, צילום: Bel Air Media

המאה הראשונה של וולטר ארלן

וולטר ארלן נולד כוולטר אפטוויצר, לא בארה"ב, שם הוא חי רוב חייו, כי אם בווינה, ב-1920, אותה נאלץ לעזוב ב-1938 לארה"ב, שם הפך למבקר המוזיקה של הלוס אנג'לס טיימס והפסיק לכתוב מוזיקה בעצמו. אל ההלחנה חזר מאוחר בחייו ובגיל 92 הוקלטו יצירותיו לראשונה. המאה הראשונה של וולטר ארלן

"32 סרטים קצרים על גלן גולד"

סרטו עטור הפרסים של הקנדי פרנסואה ג'ירארד, שצולל אל תוך עולמו המיוחד של הפסנתרן הגאון גלן גולד, ב-32 פרקים קצרים. 32 סרטים קצרים על גלן גולד

צילום

גארי וינוגרד - הכל מצטלם

הראשון שסלל את הדרך לצלמי רחוב ותפס את הרגע בו השמלה של מרלין מונרו התנופפה מעלה. גארי וינוגרד -הכל מצטלם

מייפלת'ורפ

סרט עלילתי זוכה פרסים, שמביא את סיפור נסיקתו עד מותו של הצלם השערורייתי. מייפלת'ורפ


מייפלת'ורפ, צילום: ננסי שרייבר

בעקבותיה של אדית

במאי שמביא את סיפורה המרתק של דודתו אדית טודור-הרט, יהודיה צלמת שתיעדה את מעמד הפועלים בלונדון ווינה במהלך שנות ה-30 של המאה ועשרים ובמקביל, הייתה מרגלת עבור הסובייטים והאדריכלית מאחורי חמישיית קיימברידג'. בעקבותיה של אדית

צללים של אור

קרלוס בוש היה פעם צלם עיתונות מהולל, ועכשיו הוא מחפש את השלב הבא ביצירה הצילומית שלו ואת חלקי המשפט של הצילום העכשווי שלו. צללים של אור

אמנות פלסטית

בסקיאט

סרט דוקו זוכה BAFTA בו מובאים קטעי ארכיון נדירים וראיונות עם אחיותיו של האמן. בסקיאט


בסקיאט, צילום: Yutaka Sakano

האימפרסיוניזם של מוריסו

על האמנית האימפרסיוניסטית שנשכחה, ברת' מוריסו, שפרצה דרך ושברה כל מוסכמה חברתית בתקופה ההיא, לא קיבלה את ההכרה שמגיעה לה. האימפרסיוניזם של מוריסו

האמנות שלי  

לורי סימונס, הצלמת והאמנית הבוהמיינית, שהיא גם אמה של לנה דנהם, יצרה סרט עלילתי עם יסודות אוטוביוגרפים, שכולו הומאז' לאהבת הקולנוע ועולם האמנות. האמנות שלי 

בשערי הנצח

סרטו העלילתי הדרמטי  עטור הפרסים של האמן והבמאי ג'וליאן שנאבל, שמביא את סיפורו של ואן גוך, בגילומו המבריק של ווילאם דפו. בשערי הנצח


בשערי הנצח, באדיבות פסטיבל אפוס

מגאלו-דמוקרט: האמנות הציבורית של רפאל לוזאנו-המר

עשר שנים ועל פני 25 ארצות, צולם הסרט שמציג משהו מהיקף עבודתו של לוזאנו-המר, שמשתמש בטכנולוגיה חדשנית להקרנות ענק על בניינים. מגאלו-דמוקרט

וויטקין את וויטקין

ג'ואל-פיטר וויטקין הוא צלם. ג'רום וויטקין הוא צייר. השניים הם תאומים זהים שנולדו בברוקלין ניו-יורק לפני כמעט 80 שנה. הסיפור שלהם הוא סיפור של קנאה ותחרות, אבל גם נוגע בצורך העמוק של האדם להיות אינדבידואל, גם כשהוא חולק את הגנים שלו עם אדם אחר. וויטקין את וויטקין

דאבל-טייק: האמנות של אליזבת' קינג

קינג היא פסלת מיוחדת במינה שיוצרת בובות קינטיות בדיוק אבסולוטי. היא מייצרת מציאות אחרת, מעט מטרידה, אינטימית ומלאת כריזמה, שלא מאפשרת לצופה להתיק את עיניו. דאבל-טייק


דאבל-טייק: האמנות של אליזבת קינג, צילום: Katherine Wetzel

אדריכלות

סאורה בעקבות פיאנו

הבמאי עטור הפרסים קרלוס סאורה מלווה את האדריכל זוכה פרס פריצקר רנצו פיאנו במהלך בניית פרוייקט יוקרתי בספרד. סאורה בעקבות פיאנו

מחסה

סרט דוקו במימון איקאה, שחוקר אחר מושג ה-בית ברחבי העולם דרך עיניהם של פליטים, אינואיטים ועוד. מחסה


מחסה, באדיבות פסטיבל אפוס

צפוף כאן – מסע בעקבות נ דל"ן

הסרט הוא מסה מרתקת על תנאי המגורים של העולם כולו, והכל דרך פריזמה אישית לחלוטין של הבמאי השוויצרי, מפרבר עשיר של ציריך אל צורות מגורים רבות. המסה שלו עוסקת במושגים המרכזיים והחשובים של בניית הערים היום. צפוף כאן – מסע בעקבות נדל"ן

הבאוהאוס בן 100

הסרט המעמיק חוגג מאה שנה לתנועה ומביא, הסברים מאירי עיניים על המקורות והיסודות, ואלה מגובים בקטעי ארכיון נפלאים. הבאוהאוס בן 100

תיאטרון

יאן פאברה, רב אמן

לפאברה מרכז באנטוורפן שם מתקיימת "המעבדה" שלו, אליה הוא מזמין יוצרים מכל התחומים, ושם היצירות שלו מתהוות. הסרט עוקב אחר סדר היום שלו, תהליך היצירה, מפגשיו עם שותפים ליצירה, והתשוקה לברוא ולחדש, הבוערת בו 24 שעות ביממה. יאן פאברה, רב אמן

התיאטרון של רומיאו קסטלוצ'י

קסטלוצ'י, גדול במאי התיאטרון של איטליה ואחד הגדולים באירופה,מביים כבר 25 שנה את התיאטרון שלו. הוא הבמאי, ומעצב התאורה, התפאורה והתלבושות של למעלה ממאה הצגות ואופרות, והסרט מביא את התפתחות הקריירה שלו לכל אורכה. התיאטרון של רומיאו קסטלוצ'י


התיאטרון של רומיאו קסטלוצ'י, באדיבות פסטיבל אפוס

המילה הכתובה

אורהאן פאמוק - איסטנבול, זיכרונות והעיר 

הסופר התורכי אורהאן פאמוק, זוכה פרס נובל לשנת 2006, מארח את אלן ינטוב מהבי.בי.סי, בעירו האהובה איסטנבול. למרות שהצליח להרגיז את המשטר והיה קרוב מאוד לגירוש, פאמוק ממשיך לגור בעירו האהובה, שהיא הרקע לרומאנים שלו, וההשראה הגדולה של חייו. פאמוק, יליד 1952, איש רעים להתרועע, מטייל ברחובות העיר, ומסביר את השפעתם של מקומות ואירועים על ספריו הידועים, "שמי הוא אדום", "המבצר הלבן" וכמובן – "מוזיאון התמימות", הספר שבמרכזו מוזיאון שמקים אהוב כדי לזכור את אהובתו, ואולי הספר היחיד בעולם שהפך למוזיאון ממשי, שגם אליו מוביל פאמוק את החבר הבריטי שלו. פאמוק, שעושה רושם אדם פתוח מאוד, שחי עם עצמו בשלום, מראה לינטוב מחברות על גבי מחברות שהוא כותב, מעין יומנים שאותם הוא גם מעטר ברישומים קטנים ויפהפיים פרי עטו, ובתוך כך נזכר בילדותו, במשפחה המיוחדת שגידלה אותו ובעיר שבלעדיה לא היה הופך לסופר החשוב שהוא. אורהאן פאמוק - איסנטבול, זיכרונות והעיר


אורהאן  פאמוק - איסטנבול, זיכרונות והעיר, מאתר פסטיבל אפוס


מוריס

הסרט מבוסס על זרם האבסורד לאלבר קאמי, הגל החדש הצרפתי, וריאליזם-פואטי. עשוי ממילים ומשירה. סיפור אהבה פיוטי בין מוריס, משורר אורבני, לבין אודליה, חברתו המאנית דפרסיבית. הוא מרפא אותה דרך השירה ומייצב את אישיותה. מוריס עצמו סובל ממחלה סופנית המסומנת כתוצר לוואי של העולם החדש המסחרר של זמננו. הוא מתפרנס ממכירת שיריו לבעלי בתי הקפה בעיר. העיר היא המקור של שיריו ולכן הוא לא עוזב אותה לעולם. ככל שאודליה נרפאת, הוא הולך ודועך. במקביל מובא סיפורו של אדרי, בעל חנות ספרים בודד מאוד. מוריס מכיר לו את עדן, נערה סוררת מסצנת השירה, שמצילה אותו מבדידותו. הדמויות בסרט לרוב מדברות שירה. במיוחד אודליה. מוריס

פיליפ רות' מתיר את הרסן

במהלך כתיבת 31 ספרים, פיליפ רות' תיאר את המאה האמריקאית, ברמה האישית והפוליטית, אומר הדוקומנטריסט הבריטי אלן ינטוב. 20 שנה לקח לינטוב, מהיום שהחליט לעשות סרט על רות' ועד שעשה את הסרט. רות', הוא אומר, היה צריך להגיע לגיל 80, ולהחליט שהוא לא כותב יותר, כדי להתפנות לשבת ולשוחח איתו על חייו ועל הקריירה הספרותית שלו. ואכן, רות', שנפטר לפני שנה, בגיל 85, ישב עם ינטוב שעות ארוכות, והתוצאה היא הסרט המקסים הזה, על אחד הסופרים החשובים של המאה העשרים, בן למשפחה יהודית אוהבת, שבגיל 26 הוציא לאור את "מה מעיק על פורטנוי" ושבר את כל הכלים. הקהילה היהודית התקוממה אל מול התמונה שצייר, אך לסוף מהפכנותו של הספר היא שניצחה. בשיתוף פעולה מלא של הסופר עצמו, הולך ומצטייר דיוקן מורכב של יוצר חכם ,מקורי, לאו דווקא נחמד, ודאי שלא "נייס" במובן האמריקאי, אבל חריף, שנון ותמיד מרתק. פיליפ רות' מתיר את הרסן

מחול

בחזרה לקאנינגהם

סטיבן פטרוניו, שעומד מזה 30 שנה בראש להקת רקדנים הקרויה על שמו מחליט ללמד את להקתו ריקוד של קאנינגהם, מורו ורבו, שכבר הפך לקלאסיקה מודרנית – "יער גשם" מ-1968. לשם כך הוא מזמין שלושה רקדנים שהשתתפו בריקוד המקורי, כדי ללמד את הריקוד ולהעביר בעזרת גופם ונשמתם את המהות של קאנינגהם. בחזרה לקאנינגהם

לואיז להקוואליר – עדיין בתנועה

כוריאוגרפית ורקדנית קנדית בעלת שם עולמי, שבגיל 58 עדיין רוקדת עם אנרגיות מדהימות וגוף שרירי, תזזיתי, קופצני, חזק ובלתי ניתן לעצירה. בשנות השמונים עבדה עם הכוריאוגרף אדווארד לוק, במסגרת להקת הריקוד פורצת הדרך La La La Human Steps. במקביל שיתפה פעולה עם יוצרים מתחומים אחרים, כמו דיוויד בואי ופרנק זאפה. לואיז להקוואליר – עדיין בתנועה
 

לואיז להקוואליר - עדיין בתנועה, באדיבות פסטיבל אפוס

 
התחרות הישראלית

המעיין הנסתר

היא הייתה ילדה יתומה, קְשָת-יום, והפכה לפסלת פורצת-גבולות ולמשוררת ייחודית. מרים חלפי מסרבת שאני, בִּתה, אעשה עליה סרט. אני מסרבת לקבל את סֵרוּבָה. הסרט נוצר במשך שנים ותוך קשיים, ובכך מהדהד ומשקף את חייה ודרכה. היא שברה מוסכמות וגבולות-מִגדר והייתה מִן הפסלות הבודדות באמנות "גברית". גם שירתה אינה מן הז'אנר המצוי. דרך החתחתים שהיה עליה לעבור, דרשה זמן וסבלנות אין-קץ. וכך גם עשיית הסרט הזה עליה. זהו סרט שמכבד את הזמן, ולאט לאט, על פני שנים, מנסה לפצח את חידת עולמה המורכב והמפתיע של מרים. הוא נע בזמן אחורה, קדימה, במעגלים ובספירלות – כדרכו של הזיכרון, כדרכה של היצירה. כדרכו הנפתלת של המעיין הנסתר. המעיין הנסתר

השיעור של נינו

נינו ביטון, מוזיקאי מחונן ומאסטר של מוזיקה אלג'יראית ואנדלוסית קלאסית, הפך במהלך שנות ה-90 למורה הנערץ של קבוצת מוזיקאים צעירים בוגרי מחלקת הג'אז של האקדמיה למוזיקה, שגילו במורה שלהם אוצר בלום של ידע מוזיקלי ונפתחו, דרכו, אל עולמות יצירה שלא הכירו. בתקופה שבה המוזיקה היהודית-ערבית נדחקה אל השוליים וכמעט נעלמה, נינו ביטון – עם אישיותו הכריזמטית ואהבתו העצומה למוזיקה הזורמת בעורקיו – הצליח להשאיר את המוזיקה הזאת בחיים ואף העמיד שורה של תלמידים וממשיכי דרך. מנהל פסטיבל המוזיקה היהודית בקראקוב מוקסם ממנו ומזמין אותו ואת תזמורת המגרב שלו לנגן שם, אך כדרכם של החיים, לא הכל מתקדם לפי הציפיות. השיעור של נינו

שירה מעומק השדה - טוביה ריבנר

טוביה ריבנר, חתן פרס ישראל לשירה, מספר את קורות חייו ומתאר את דרכו אל השירה. בראשית דרכו היצירתית בקיבוץ מרחביה הוא צילם, אך במשך השנים החלה השירה לתפוס את מקום המצלמה והוא החל "לצלם" בעזרת מילים. מתוך חדר עבודתו מספר ריבנר על ילדותו בסלובקיה, הצטרפותו להכשרה, העלייה, תחילת דרכו בקיבוץ, עבודתו בספריה שהובילה אותו מאוחר יותר לכתיבת שירה, וכמובן – על תהליך הכתיבה והאופן בו נולדת שירתו. לאורך הסרט ריבנר קורא משיריו. שירה מעומק השדה - טוביה ריבנר


שירה מעומק השדה - טוביה ריבנר, מאתר פסטיבל אפוס


ימי האקורדיון

האקורדיון, כלי הנגינה שהפך למקומי כל כך, ידע ימי פריחה ושגשוג, אך האם הוא משמיע כיום את אקורד הסיום שלו, או שמא עדיין נושבת הרוח במפוחו? בעזרת חומרי ארכיון ומוסיקאים ותיקים, ביניהם כאלה שניגנו בלהקות הצבאיות בשנות השישים והשבעים, משוחזרים צלילי האקורדיון שליוו את החלוצים בגורן ובמעגלי ריקוד ההורה, את הצ'יזבטרון, את התרנגולים ואת הלהקות הצבאיות, והיו לחלק בלתי נפרד מהשירים שהתנגנו ברדיו בעשורים הראשונים של המדינה. כיום עולה התהייה: האם יש דור המשך שישמר את הנגינה באקורדיון? התשובה נמצאת אולי בבאר-שבע. הסרט מציג את המוזיקאים שעלו מברית המועצות, קשיי קליטתם ותרומתם לתרבות הישראלית כמורים וכנגנים נפלאים. הצד הטכני של כלי מיוחד זה נחשף בעזרת מתקן האקורדיונים המסורתי וגם אנשי ההייטק המשדרגים אותו כיום. הסרט מלווה בקטעי נגינה ווירטואוזיים של טובי נגני האקורדיון בישראל, המסבירים כיצד התפתח סגנון המוסיקה הישראלי, כקיבוץ גלויות. המשוררת אגי משעול מספרת על תחושותיה למשמע צלילי האקורדיון, ומקריאה את שירה "אקורדיאון". ימי האקורדיון

The World Is Mine

קוספליירית מערבית (cosplayer), בדמותה של הסייבר דיווה האטסונה מיקו, עוברת לטוקיו בחיפוש אחר זהות בעולם המעריצים שלה. האטסונה מיקו היא תוכנת סינתיסייזר. בשביל לקדם את מכירות התוכנה, דמות מנגה חמודה עוצבה ומהר מאוד הפכה ללהיט בקרב תרבות ה״אוטקו״, קהילה של מעריצי מנגה אובססיביים בטוקיו. כל יישותה של מיקו – מילים, לחן ואנימציה – נוצרת על ידי מעריציה, וזה הקסם שלה. היא אפילו מופיעה כהולוגרמה, והכרטיסים נחטפים. במאית הסרט נוסעת לטוקיו ונכנסת אל תוך עולמם של מעריצי מיקו, עולם בו הפנטזיה יותר אמיתית מהמציאות וההפרדה בין השתיים הפכה למיושנת. The World Is Mine


פסטיבל אפוס יתקיים בין התאריכים 30-27 במרץ 2019 במוזיאון תל אביב. מחיר כרטיס: 46-40 ש"ח. רכישת כרטיס לסרט בפסטיבל, מקנה כניסה חופשית למוזיאון תל-אביב לאמנות. לרכישת כרטיסים: 9609* או באתר הפסטיבל