סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2020 דצמבר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן פסטיבל בטהובן בשלל צבעים
 

 
 
"בטהובן הוא אמן מטורף עם כושר המצאה בלתי נדלה שמעורר השראה מטורפת בהקשר של אלתור. הרי מה זה וריאציות בעצם? נושא ואלתור. הפיתוח האובססיבי שהיה ברבות הימים לתנועה שלמה במוזיקה, התחיל אצל בטהובן בצורה כל כך מודעת."
הפסנתרנים גיא מינטוס, ניזאר אלכאטר ואורית וולף מתכתבים עם בטהובן בדרכים מגוונות בפסטיבל פסנתרים ה-8 בתיאטרון ירושלים, שיתקיים השנה בפלטפורמה דיגיטלית. ריאיון


יום הולדת 250

 ב-11 בנובמבר ייפתח בתיאטרון ירושלים פסטיבל פסנתרים בניהולו האמנותי של מיכאל וולפה, המוקדש השנה ללודוויג ואן בטהובן, שב-17 בדצמבר יצוין יום הולדתו ה-250. אלמלא נדחפה הקורונה לעמוד בראש מעיינינו, ואלמלא שקיעתו הבלתי נתפסת של עולם התרבות אל מרתפי השכחה, הייתה שנה זו מתבטאת במאות אירועים מקומיים, ארציים ובינלאומיים לציון הולדתו של המלחין המפורסם, לרבות מרתוני יצירות.
 
לא שבטהובן זקוק לחגיגות הללו, שהרי יצירותיו - הסימפוניות, הרביעיות לכלי קשת, הסונטות לכינור ולפסנתר ודומיהן - ממלאות אולמות בכל ימות השנה, ובכל זאת הצמידות ליום ההולדת משפיעה ומרשימה.  



בטהובן, מקור: אתר וויקיפדיה  


ברוח זו יש לראות את פסטיבל פסנתרים ה-8 בירושלים - הרבה מאוד בטהובן. אלא שבטהובן יגיע לפסטיבל בשלל דרכים, לא רק בצורת הסונטה לכלי אחד, הרביעייה או הפורמט התזמורתי, אלא במחלצות שונות. יצירותיו - שישודרו לקהל באמצעים הדיגיטליים - יזכו לביצועים ברוח המסורת הקלאסית ובאמצעותה ייחשפו לקהל פסנתרנים צעירים דוגמת תום בורו ומלאכי רוזנבאום, שכבר זכו באהדה על במות שונות.
 
לצד הופעותיהם יתקיימו מופעים ממוקדי נושא, אופי או התבוננות ייחודית, כמו למשל "בטהובן ברוח הג'אז" עם גיא מינטוס ושלישייתו, או מופע בנוסח מקומי ים-תיכוני עם דודו טסה, עמרי מור ותזמורת מזרח מערב. גם הפסנתרנים ניזאר אלכאטר וישי שאער יתרמו כל אחד במופע משלו עיבודים ליצירות בטהובן - אלכאטרבסונטה מפורסמת לפסנתר שתקבל צורה של קונצ'רטו, ושאער בסונטות מוכרות שיבוצעו בהרכב של שלישייה קאמרית.


מיכאל וולפה, צילום: יונתן דרור


אלוף הווריאציות
 
הפסנתרן גיא מינטוס וחבריו אלון ניר בקונטרבס ויונתן רוזן בתופים יפתחו את יומו השני של הפסטיבל במופע המוקדש לאיכויות הג'אזיות של בטהובן. "משהו באינטנסיביות שלו הולם את רוח הג'אז," אומר מינטוס. "זו כאילו ההתחלה של האוונגרד, של החשיבה החופשית והביטוי האינדיבידואלי במוזיקה. הוא התחיל והוביל תנועה שלמה, הלך עד הסוף עם הביטוי שלו, גם כשמשמעותו הייתה שבירת כל הכללים."
 
איזה אמן ג'אז הוא מזכיר לך?
 
"אני חושב הרבה על ההקבלה בינו לבין ג'ון קוֺלטריין, מבחינת ההתפתחות שלהם. ביצירות המאוחרות של קולטריין יש אלתורים של עשרים דקות. גם בטהובן הגדיל את הסימפוניות לממדים שלא היו מוכרים בימיו. אבל העקשנות הזאת לא בהכרח הופכת אותו לג'אזיסט, ואין לי כוונה להפוך אותו לסווינג למשל. זה יותר ממקום של מה הנושאים או המנגינות שלו מעוררים אצלי." 
 


גיא מינטוס, צילום: Karine Mahiout


אתה חושב על מנגינות ספציפיות או על קטע מתוך סימפוניה, סונטה או רביעיית מיתרים?
 
"יש לנו בתכנית שני פרקים מתוך הסימפוניות החמישית והשביעית, פרקים מתוך סונטות לפסנתר ותהיה גם הפתעה. אני נוהג לקחת נושאים מאוד מוכרים כדי שהמאזין יוכל בקלות לשמוע מה עשינו עם הקטעים. אלה סוג של וריאציות על נושא שחלקן קל לזיהוי וחלקן מתרחקות מנמל הבית.

"בטהובן היה אלוף הווריאציות, אמן מטורף עם כושר המצאה בלתי נדלה שמעורר השראה מטורפת בהקשר של אלתור. הרי מה זה וריאציות בעצם? נושא ואלתור. זה הבסיס של הג'אז. הדבר השני הוא היכולת שלו לפתח מוטיב. זה דבר מדהים, כמאלתר אני חושב על זה המון. לקחת מוטיב ולאלתר עליו סולו בכל כלי שלא יהיה. הפיתוח האובססיבי שהיה ברבות הימים לתנועה שלמה במוזיקה, התחיל אצל בטהובן בצורה כל כך מודעת."


אלון ניר ויונתן רוזן, מקור: אתר תיאטרון ירושלים


מה עוד מושך מוזיקאי ג'אז בן זמננו למוזיקה שנכתבה בעשור הראשון והשני של המאה ה-19?

 
"הגישה שאיתה ניגשנו לכל אחת מן היצירות שנבצע, משתנה מיצירה ליצירה. בחלק מן היצירות אנחנו משתמשים ברעיון הכללי ובמקומות אחרים אנחנו יותר נצמדים לטקסט המקורי, אבל אומרים אותו בשפה שלנו. זה קורה למשל בפרק הראשון של הסימפוניה החמישית. ההתחלה הזאת היא כל כך אוונגרדית גם היום, כל כך מודרנית. כשאתה מוציא את המוזיקה מההקשר של תזמורת קלאסית ולוקח אותה לתופים זה מרגיש לרגעים כמו מוזיקה שבטית."
 
יש תווים? מה מכינים בחזרות?
 
"החזרות הן תהליך ארוך. את הסימפוניה החמישית הייתי צריך לתזמר מחדש לשלישייה של קונטרבס, פסנתר ותופים. אחרי שהבאתי את הנוסח לשלישייה העמקנו עוד יותר בחזרות. אני כתבתי את הבסיס ואז יונתן המתופף, שיודע להפיק מכל נקישה צליל אחר, לקח את זה למקומות שונים. כל אחד הפך את זה לשלו וזה יכול לקרות כשיושבים ומנגנים ביחד." 
 

ניזאר אלכאטר, צילום: סאמר חשיבון



"המוזיקה של בטהובן היא כאוס"
 
הפסנתרן והמלחין ניזאר אלכאטר ינגן בפסטיבל את סונטת אור הירח כפי שנכתבה, וכן עיבוד שלו לפסנתר ולהרכב מיתרים לסונטה הפתטית. "זה עיבוד חדש לתזמורת הרחוב הירושלמית," מספר אלכאטר. "הפרקים הראשון והשלישי נאמנים למקור ובפרק השני הרשיתי לעצמי ללכת רחוק יותר מבחינת השפה המוזיקלית וההרמוניה."
 
לאן אתה לוקח את בטהובן?
 
"יש אזכורים של מאהלר בשפה ההרמונית כי אנחנו חיים בעולם אחר, בעידן אחר. האוזן שלנו היא כבר לא האוזן של בני תקופתו של בטהובן."
 
אז מה זה בטהובן בשבילך?
 
"מבחינתי, כדי להכיר את בטהובן צריך ללכת צעד אחד אחורנית ולהכיר את מוצרט. נקודת המוצא שלי היא שמוצרט היה עילוי. עד היום קשה להבין איך אדם שחי 35 שנים הספיק לגעת בכל הסוגות המוזיקליות, ולכתוב יצירות שעדיין ממלאות את לוחות העבודה של התזמורות, ההרכבים הקאמריים ובתי האופרה בכל העולם. כמו שהמוזיקה זרמה אצל מוצרט לכל אותם ז'אנרים, בטהובן היה איש של מאבקים. כל יצירה נבעה ממאבק אישי, שאת הדיו אנחנו מוצאים ביצירות. המוזיקה שלו היא מוזיקה של כאוס, ואת הכאוס הזה אני אוהב. לדעתי הוא נמצא בכל אחד מאיתנו אבל בשונה מבטהובן, אנחנו ממסגרים אותו לא נותנים לו מספיק ביטוי. בטהובן נתן לו ביטוי בשפע."  
 

ניזאר אלכאטר, צילום: סעיד ג'אטס



כשאתה מסתכל על התווים של הסונטה לפסנתר וחושב על העיבוד, מה עובר לך בראש? אתה כבר שומע איזה כלי יקבל איזה נושא או משהו אחר?
 
"שאלה מצוינת כי גם בטהובן, לפני שהוא כתב את הקונצ'רטות המפורסמים שלו, כתב חומר מוזיקלי - מלודיות, הרמוניות. בדרך הזו ילך גם ברהמס שבא אחריו, בעצם עד מאהלר שהייתה לו זווית אינדיבידואלית שונה. אז כשאני כתבתי את העיבוד שמתי לב שמה שמושך אותי הוא הצליל של כל קבוצה במשפחות הכלים, איך אותה קבוצה יכולה להביע את המוזיקה של הסונטה הפתטית. לפעמים המחשבה היא פחות תזמורתית ויותר קאמרית. צריך גם לזכור שההרכב שעומד לרשותי מצומצם מראש לתזמורת כלי מיתר. אנחנו חיים בתקופה שמתוקף הנסיבות מגבילה את מספר המשתתפים."
 
לפי התנאים שאתה מתאר נראה לי שקודם באו האילוצים ואחר כך ניגשת למלאכה.
 
"לא. בגדול מונחת לפני סונטה מעולה שאני צריך לתרגם אותה לשפת התזמורת, מתוך ידיעה שבאיזושהי דרך אני גם מעוות את בטהובן. אני חושב על האוזן שלנו שמכירה ותופסת את היצירה כיצירה לפסנתר בלבד. מהמקום הזה האתגר הוא מאוד גדול - איך להעביר את זה באופן משכנע, מבלי לאבד את היצירה בדרך."
 
בדקת איך בטהובן בעצמו מעבד? כמו למשל הפרק השני של הסימפוניה השמינית שהוא עיבוד של שיר, ובמקום אחר הוא מצטט שירי עם אנגליים.
 
"בהחלט. אני רואה את העיבודים האלה וכולל בהם את השמינייה שלו כיצירות שנועדו לבדר את המאזינים, וזה צד שמדבר אלי. הרוח הזאת הולמת את הגוף שינגן - תזמורת הרחוב הירושלמית, שממילא מנגנת את בטהובן בביצועים לא מעונבים."
 
אז לבטהובן לא יהיה אכפת אם תנגן אותו בחולצה פתוחה ובסניקרס?
 
"בדיוק. זה לא אכפת לבטהובן!" 
 

אורית וולף, צילום: חיים קמחי


"הוא לא היה פוליטיקלי קורקט"
 
אחד המופעים שנרקם סביב דמות שאינה בטהובן, אלא אחד מחבריו הקרובים, הארכידוכס רודולף – פסנתרן שהיה ידידו, פטרונו ותלמידו של המלחין הנודע, הוא מופע שהגתה הפסנתרנית אורית וולף. "המופע הזה מביא לבמה את החיים האמיתיים," אומרת וולף. "בטהובן סבל מחסך גדול בכל מה שקשור לחברים. בימי חייו היו לו הרבה תומכים ומממנים, כמו למשל ליכנובסקי ורזומובסקי, שלהם הוקדשו יצירותיו. אבל הוא היה איתם ביחסים של אור וצל. מצד אחד הוא נזקק לעזרתם, אבל כשלא הסכימו אתו בעט בהם."
 
הוא לא היה איש קל.
 
"הוא היה בעל עקרונות, והאמת הייתה נר לרגליו. בטהובן לא היה פוליטיקלי קורקט - לא בחיים ולא במוזיקה, ולכן נוכחותו של רודולף בחייו מקבלת משנה תוקף ומשנה חשיבות. רודולף היה האדם היחיד ששמר אתו על קשר עקבי לאורך תקופה בווינה. אנחנו מדברים על התפר שבין תקופת יצירתו האמצעית לתקופה האחרונה, בין השנים 1807 ל-1812. אלה שנים מאוד מסובכות בקריירה של בטהובן. הוא מאבד לחלוטין את כושר השמיעה, ואת יכולתו להופיע על במה. הוא משלים עם גורלו ונכנס לתקופה של השלמה ופיוס.
 
"בטהובן הקדיש לרודולף כמה מיצירותיו החשובות," ממשיכה וולף, "בהן הקונצ'רטות הרביעי והחמישי - 'הקיסר'." גם סונטות מפורסמות כמו 'האמרקלוויר' ו'הפרידה' מוקדשות לו." 
 
את המידע הזה תביאי לקהל באמצעות קריאת חליפת המכתבים שבין השניים?
 
"כן, אני אתאר את היחסים שביניהם ואת חליפת המכתבים שביניהם. אני אנסה להבליט את האיכות המלודית של היצירות בתקופת הקשר בין בטהובן לארכידוכס. 'שלישית הארכידוכס' נפתחת במלודיה כמעט שוברטית. הדמיון הרב בין הפתיחה כאן לבין הפתיחה של הסונטה האחרונה של שוברט אינו מסתכם רק בבחירת אותו סולם אלא גם בבחירת המבנה הריתמי. יש כאן חשיבה שוברטיאנית שהיא ממש וואו.
 
"צריך לזכור שבתקופה המדוברת, בטהובן כבר מזמן אינו האיש שמחפש הכרה, שנלחם על עצם הזכות להופעה. הוא כבר הרבה שנים בווינה, ובאותה עת, בשלהי העשור הראשון של המאה ה-19, ערך החברות הופך להיות יותר משמעותי עבורו. זה מתעצם בסימפוניה התשיעית שמדברת על רעות, חברות, אחווה, שלום ואפילו דמוקרטיה. זהו בטהובן שעובר מן הערך הראשוני של להיות אמיתי בכל מחיר לערך של רעות, וכאמור התקופה הממושכת יחסית הזאת של הקשרים עם רודולף היא תחנה בדרך לערכים האוניברסליים של שוויון ואחווה."


אורית וולף, צילום: חיים קמחי



"אני חיה ונושמת בטהובן"  
 
ספרי על הצדדים הטכניים של המופע.  
 
"רעיון המופע החל בצורה אחת, והסתיים אחרת לגמרי. ברגע שאתה הולך על פלטפורמה של שידור ולא של הופעה חיה אתה חייב לחשוב כמו זיקית, להיות סתגלן ובעיקר לזקק את המופע באופן מתוחכם. קהל שבא לראות אותך במופע הוא כמעט בדיאלוג איתך - אתה יכול לשאול שאלה רטורית, אתה יכול לענות, אתה יכול להדגים יותר, לקרוא יותר. יש זמן לצאת מן המסגרת המתוכננת ולכלול אסוציאציות שלא תכננת מראש.
 
"במופע 'זום' אתה חייב להיות מהודק יותר, קצר יותר, קולע. אתה נלחם על הקשב של הצופה שלך שהוא קשב מוגבל. הוא לא נמצא באולם קונצרטים שבו הוא חייב לשבת בשקט ולא יכול לפתוח סוכריה. בזום הצופה לא חייב לך כלום. הוא יכול ללכת למטבח, לענות לטלפון, לבדוק אימיילים או לאכול מול המחשב וכולם רואים. כבר חוויתי גם את זה. יש כאלה ששוכחים שהם בזום ומדברים באמצע המופע. אני נלחמת על הקשב של הקהל שלי בתודעה."
 
ולכן?
 
"אני אדבר פחות, אדגים יותר, וקטעי ההדגמה יהיו קצרים. צריך לזכור שנגינת השלישייה אופ' 97 בסי במול מז'ור, שלישיית 'הארכידוכס' בשלמותה, היא עיקר המופע. במושגי זמן, הנגינה תופסת קרוב לשלושה רבעים מן המופע."  
 
איך בחרת את המשתתפים האחרים?
 
"יופיעו איתי הכנר חגי שחם והצ'לן הלל צרי - שניהם אמנים מן השורה הראשונה של המוזיקאים בישראל, שניהם בעלי מוניטין בינלאומיים ושניהם פרופסורים מובילים באקדמיות, ומופיעים איתי כבר 17 שנים. אנחנו לא שלישייה רשמית אבל אנחנו נפגשים לפחות פעם בשנה לקראת הפקת קונצרט - סוג של menage a trois מוזיקלי. 
 
"למעשה כבר ניגנו את 'שלישיית הארכידוכס' בעבר ביחד ושניהם מאוד שמחו לחזור ולנגן אותה. הפסנתרנית שיר זמל תנגן שני פרקים מתוך סונטת 'הפרידה' שהוקדשה  לארכידוכס רודולף, ותופיע לראשונה בסדרה שלי. מעבר להיותה פסנתרנית מצוינת היא נמנית עם תלמידיו של ליאון פליישר שנפטר בקיץ האחרון, וגם אני השתלמתי בהדרכתו במסגרות שונות בעבר.
 
"פליישר נחשב לאורים ותומים ביצירות בטהובן. הוא נמנה עם תלמידיו של ארתור שנאבל ושניהם מייצגים את הדור השלישי והרביעי של תלמידי בטהובן. זו מסורת חזקה. באשר לי - עשיתי בשעתי את עבודת הדוקטורט על הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר של בטהובן. במלים אחרות אני נושמת בטהובן. הוא חי איתי." 
 
 
 
שלישיית גיא מינטוס מנגנת בטהובן – יום חמישי, 12 בנובמבר 2020 ב-17:00; סונטות לאור ירח עם תזמורת הרחוב הירושלמית – יום חמישי, 12 בנובמבר ב-22:00; בטהובן והארכידוכס – יום שישי, 13 בנובמבר ב-10:30. פסטיבל פסנתרים בתיאטרון ירושלים יתקיים בין התאריכים 14-11 בנובמבר. להרשמה לקונצרטים
 



09/11/2020   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע