סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון תיאטרון ככלי לנפש
 

 
 
מה שמופלא בעניין הזה הוא שברגע שאתה מאפשר לנער המיוחד לרקוד ולחולל אתה מגלה שבזה בדיוק עוסק המחול, בלחולל שינוי, לחולל תנועה בנפש שלך. המושג הזה, 'מחולל', התגלה לי בתוך העבודה, כמחולל תנועה נפשית, וברגע הזה במהלך העבודה שבו צחי זאב לוק, שמשחק את הנער המיוחד, התחיל לרקוד, כולנו ישבנו ובכינו. ההכרה שגם אדם שהחברה נוטה להגדיר אותו כמיוחד, גם הוא יכול לחולל שינוי בנפש הצופה בו באמצעות המחול שלו, היא בהחלט אחד השיאים המרגשים בהצגה"
גדי צדקה עיבד את "לרקוד עם אבא" כמחזה ל-3 שחקנים-רקדנים: הנער, האבא והחמקנית. שיחה


גרסאות רבות עלו בארץ ובעולם ל"לרקוד עם אבא", מחזה-יחיד וספר מאת איציק ויינגרטן, המביא את סיפור יחסיהם של אב ובנו המיוחד.

כעת מעלה "התיאטרון העברי" גרסה משלו, עיבוד חדש מאת גדי צדקה – שגם ביים את ההצגה - ההופך את המונודרמה שכתב ויינגרטן למחזה לשלושה שחקנים-רקדנים, כך שגם הריקוד מקבל ביטוי בימתי אמיתי, בכוריאוגרפיה של עופר עמרם.

לחולל תנועה נפשית

"בעצם מיקמתי את המחזה בסטודיו למחול", מספר צדקה, "שבו יש אדם שהוא האבא, שיש לו בן שהוא בן מיוחד, שאמא שלו בעצם לא יכלה להמשיך לגדל אותו כשגילתה שהוא מיוחד ובחרה לעזוב את התא המשפחתי.

"האבא והבן מתמודדים עם העולם, על תפיסותיו השונות בעניין הזה, כשהאבא מתעקש להמשיך בקריירה שלו כרקדן ולנסות לכבוש את מקומו בעולם המחול, והבן, שאנחנו קוראים לו בהצגה 'הנער', מהווה מעין משקולת המכבידה על הקיום שלו. הוא צריך לדאוג לו כל הזמן, להביא אותו, לקחת אותו, לשמור עליו, לדאוג לו לבייביסיטר, אין לו פרטיות.

"יום אחד האבא מתאהב ברקדנית אצלו בסטודיו למחול ומביא אותה הביתה, ואנחנו בעצם חווים את המפגש שלנו, האנשים הרגילים, עם האנשים המיוחדים, דרך הרקדנית הזו והמבט שלה. את הרקדנית אנחנו מכנים בהצגה 'החמקנית'. אין שמות בהצגה. יש 'הנער', 'החמקנית' ו'האבא'. והחמקנית מסמלת באיזשהו אופן את ההתחמקות שלנו מהמפגש הישיר עם האנשים האלה".

לרקוד-עם-אבא-1-נורית-מוזס.jpg
"לרקוד עם אבא", צילום: נורית מוזס

האם הכינוי הכל כך שגור הזה בפינו, "ילד מיוחד", הוא לא גם סוג של התחמקות שכזאת?

"זה התחלה של התחמקות, את צודקת, אבל המושג הזה, נער או אדם מיוחד, כאשר הוא מונח כאמת וכאשר אנחנו באמת מסכימים לחוות ולראות ולהרגיש את המיוחד שבכל אדם, אז כל אדם הוא אדם מיוחד. התיאטרון או האמנות מאפשרת בעצם איזו שהיא תנועה בתוך המרחב הזה אל מקום חדש, בהכרה שהוא מיוחד, ואני, הצופה, או אני האבא, לא פחות מיוחד ממנו. השאלה הזו עולה בתוך המחזה ומקבלת פתרון רגשי מאוד חזק".

יש משהו מפתיע בגילוי שמתוך כל הגרסאות הרבות למחזה הזה זו בעצם הפעם הראשונה שנושא הריקוד בסיפור מקבל ביטוי בימתי אמיתי, עם שלושה שחקנים שהם גם רקדנים, ועם כוריאוגרפיה לצד הבימוי

"אני גם תהיתי על זה. הייתי בטוח שבטח עשו את זה מיליון פעם כבר ובדקתי וראיתי שאף אחד לא עשה את זה. מצד אחד זה שימח אותי, מצד שני הבנתי שיש פה איזה אתגר מאוד רציני, לגעת במרחב של מחול לא רק באופן שאנחנו רגילים בו.

"מה שמופלא בעניין הזה הוא שברגע שאתה מאפשר לנער המיוחד לרקוד ולחולל אתה מגלה שבזה בדיוק עוסק המחול, בלחולל שינוי, לחולל תנועה בנפש שלך. המושג הזה, 'מחולל', התגלה לי בתוך העבודה, כמחולל תנועה נפשית, וברגע הזה במהלך העבודה שבו צחי זאב לוק, שמשחק את הנער המיוחד, התחיל לרקוד, כולנו ישבנו ובכינו. ההכרה שגם אדם שהחברה נוטה להגדיר אותו כמיוחד, גם הוא יכול לחולל שינוי בנפש הצופה בו באמצעות המחול שלו, היא בהחלט אחד השיאים המרגשים בהצגה".

לרקוד-עם-אבא-2-נורית-מוזס.jpg
"לרקוד עם אבא", צילום: נורית מוזס

הזולת הוא אני

מה הוביל אותך לבחור, ברמה האישית, דווקא במחזה שעוסק בנער מיוחד?

"אני חושב שאני מיוחד לא פחות מהנער המיוחד הזה. כמו שאמרתי קודם, כל אדם מיוחד לא פחות מהנער המיוחד, והרגשתי שבאיזשהו אופן, דרך הרגישות והפגיעות שלו אני יכול לבטא רגישות ופגיעות שלי, והעניין הזה משך אותי. המחול תמיד היה איזה אולימפוס בלתי מושג מבחינתי. אף פעם לא רקדתי וכנראה שאף פעם גם לא אצליח להביא את עצמי לריקוד, ולהביא את הנער המיוחד הזה לעמוד ולרקוד על הבמה היה כאילו אני מביא את עצמי למחול הזה, וחושף את המקומות הכי נסתרים שלי".

   

למה ההחלטה להשאיר את הדמויות רק עם הגדרות וללא שמות?

"כדי שהם יהוו מעין ארכיטיפים בחברה, מעין יסודות שנמצאים בכל אחד ואחד מאיתנו. גם האבא שרוצה לחמול על הבן שלו, גם החמקנית שהיא בעצם ארכיטיפ, איזו שהיא תבנית שנמצאת בכל אחד מאיתנו כשאנחנו מתקשים לפגוש את הלא נורמלי, במירכאות, את האחר מאיתנו, ומתקשים להכיל אותו, גם זה קיים בי, וגם הנער המיוחד, שגם הוא קיים בכל אחד מאיתנו.

"כל אחד מאיתנו מיוחד בפני עצמו, ולכל אחד מאיתנו יש את הקשיים והרגישויות שאנחנו לומדים להסתיר ולכסות בכל מיני מסכות של כוח, של שליטה, אבל אנחנו לא פחות רגישים ממנו. כולנו מפחדים לרקוד.

"המשפט הכי משמעותי שאני יכול להנחית עליו את כל הדבר הזה הוא 'שום דבר אנושי אינו זר לי'. אם פעם אמר סארטר שהגיהינום הוא הזולת, אז אני הופך את המשפט ואומר, הזולת הוא אני".

המטרה: רושם בל יימחה

איך עובד המינון שבין תיאטרון למחול בגרסה שלכם?

"מדובר בהצגת תיאטרון, קודם כל, שבתוכה אנחנו משלבים את עולם המחול מתוך עולמה של הדמות. הדמות של האבא היא דמות של רקדן וכל מי שנמצא שם הוא רקדן, אבל זו בהחלט הצגת תיאטרון שעוסקת בעולם מיוחד שפוגש את המחול. מהחשיפות שעשינו להצגה לפני הפרמיירה, היא מתגלה כהצגה מרגשת באופן יוצא דופן ולא שגרתי בעולם התיאטרון המוכר לנו. לא שגרתי בזה שאנשים מדווחים על זה שההצגה מוסיפה ללוות אותם ימים ושבועות אחרי שהם צפו בה, כמחוללת שינוי עמוק בנפש הצופה".

החוויה אותה מציין צדקה שעוברים הצופים ב"לרקוד עם אבא", היא המקום אליו מכוון "התיאטרון העברי" מאז הוקם לפני כעשרים שנה על ידי צדקה ופנינה ברט.

"הכרנו בלהקה של רינה ירושלמי, אנסמבל עתים בתיאטרון הקאמרי", מספר צדקה. "אני שיחקתי את רומיאו והיא שיחקה את יוליה, ובסוף ההפקה החלטנו להקים את המהלך התיאטרלי שלנו ומאז אנחנו יוצרים. אנחנו משתדלים מאוד ליצור כך שהיצירה שלנו תהיה נוכחת במרחב הישראלי-עברי של ימינו, כשבעצם התיאטרון הוא כלי לנפש. זאת אומרת, אתה מגיע להצגה כאדם אחד ואתה יוצא מההצגה כאדם פלוס אחד. אתה יוצא עם המשהו שקיבלת מההצגה.

"אנחנו משתדלים שההצגות לא יהיו סתמיות אף פעם, אלא משמעותיות לצופה, כעוברות מאיתנו אליו, ואולי זה מקור השם 'התיאטרון העברי', כתיאטרון שעובר מהמבצע אל הצופה ומותיר בו איזשהו רושם בל יימחה. אחת ההצגות הידועות והמוכרות שלנו היא 'קברט ז'בוטינסקי', שאיתה גם זכינו בפרס הראשון בתיאטרונטו. זו הצגה שאני כתבתי ופנינה משחקת בה, גם היא עוסקת בסוגיות ובהוויות מאוד בוערות בנפש הישראלית-עברית, וגם הביצוע שלה עובר מן המבצע אל הצופה ומותיר בו רושם בל יימחה".


 
"לרקוד עם אבא" מאת: איציק ויינגרטן, עיבוד ובימוי: גדי צדקה, הדרכת שחקנים: פנינה ברט, כוריאוגרפיה: עופר עמרם, תפאורה ותאורה בנו פרידל, משתתפים עופר עמרם, צחי זאב לוק, שרה קרפ.


למועדי מופעים >

02/03/2014   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע