סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
כתבה
 
מאת: יוסי שיפמן עשור לקתדרה – מוזיקה ושיחה בגובה העיניים
 

 
 


בהתקרב עשור לקיומה של הקתדרה למוסיקה אסתרית בלצן ומשה זורמן מספרים על תחילתה של היוזמה שהפכה את סדרות הקונצרטים המוסברים שלהם (הם מעדיפים להשתמש בצירוף "קלאסיקה במימד אישי") להצלחה מתמשכת, וכן על חלוקת העבודה ביניהם ועל האתגרים שבדרך.

"אנחנו יודעים היטב למה יש שיעולים בקונצרט אחד ובשני אין"

בסוף שנת הלימודים הנוכחית תציין הקתדרה למוסיקה מלאת עשור לקיומה. הקתדרה, שנולדה לתוך מרכז "ענב" בתל-אביב היא מכללה מוזיקלית עצמאית שמקיימת סדרות קונצרטים מוסברים לבני כל הגילאים, ומעבירה קורסים במוזיקה, שלא לתואר אקדמי. לצד מסגרת זו מנהלת אסתרית בלצן סדרת קונצרטים שכותרתה "קלאסיקה במימד אישי" שמציינת את יום הולדתה החמישה-עשר.

לכל מי שמתבונן בחיי המוזיקה בישראל אין ספק שמדובר כאן בתופעה ייחודית, תופעה חסרת תקדים שבה שבירה של קודים אמנותיים-חברתיים הייתה לפריצת הדרך. מישהו צריך היה לגלות את עורק הזהב הטמון במוזיקה הקלאסית ואסתרית עשתה זאת.

השיחה עם אסתרית בלצן ומשה זורמן מתקיימת בביתם, שבחלקו הוא גם המשרד, והארכיון. לכאורה השיחה היא עם שני המוזיקאים, אבל במרחבים ניכרים של זמן ומקום משה זורמן מניח לאסתרית את רשות הדיבור. היא אוהבת לדבר, וזה אחד הפטנטים של הצלחה של הסדרות של הזוג. השילוב בין המדובר והמנוגן.

"הקהל שבא אלי זה קהל שהולך לקונצרטים של תזמורות אחרות", היא מתעקשת לומר במהלך השיחה, "זהו קהל שהולך לקונצרטים ויוצא מהן עם תחושת ריקנות. אני מכירה את התחושה הזאת. זו תחושה שגם אני חשתי יותר מפעם בקונצרטים". "באמנות המוזיקה הקלאסית, בשונה מכל יתר אמנויות הבמה", היא ממשיכה, "יש מאובנות, אותם נוהגים: הנגנים הלבושים שחור מול עמודי תווים, הדרישה לדממה מוחלטת, מגפת השיעולים, ואנחנו הרי יודעים היטב למה יש ים שיעולים בקונצרט אחד ובשני אין".

הגאווה של חיל האוויר"

ההצלחה של אסתרית בלצן היא הצלחה של מחאה כנגד הקיים. של מישהי שבאה מתוך המערכת ולא מצאה בה אזניים קשובות. "צפונבונית" של פעם, שלמדה באקדמיה כעתודאית ואת שירותה הצבאי עשתה כבר כרעייתו של משה זורמן, גם הוא עתודאי בוגר אקדמיה.

זורמן שירת כמנהל מוזיקלי בענף הווי ובידור ועבד עם דויד ברוזה ודפנה ארמוני בהרכב אחד ועם יהודית רביץ וקורין אלאל בלהקת המשטרה הצבאית ("הלהקה ההיא הייתה דבר בלתי אפשרי", הוא אומר) . כשהיה צריך למצוא לבלצן תפקיד בחיל האוויר , אורי דרומי, אז מפקד החינוך בחיל האוויר, שיבץ אותה בסופו של דבר לתפקיד של ארגון חוגי מוזיקה, תפקיד שלפניה עשתה יערה טל (פסנתרנית ישראלית שחיה כיום בגרמניה).

מאז אסתרית בלצן מסבירה מוזיקה. "זה התחיל משיחות עם משפחות הטייסים בבסיסים, זה עבר לשיחות עם אנשי חיל האוויר מכל הדרגים כולל חניכי קורס טייס, שנרדמו באופן טבעי. אבל זה היה האתגר להחזיק את העניין בקהל. לחיל האוויר הייתה גם גאווה שאצלו יש מה שאין באף מקום אחר. שיחות על מוזיקה קלאסית".

השיטה: שילוב של מוזיקה ומילים

אחרי הצבא נסעו בני הזוג להשלמת הדוקטורט בניו יורק. שם זורמן המשיך לעסוק, במקביל ללימודיו, בניהול מוזיקלי, הפעם של הרכב שהופיע במתנ"סים של יהודי ארה"ב בשם "גלגלים". לאחר הלימודים חזרו בני הזוג לישראל וגילו כי אין תקציבים להעסיק אותם באקדמיות כדוקטורים צעירים . אז התגייסו לסייע שני מוסדות - משרד המדע וקרן התרבות אמריקה ישראל (לצורך הגילוי הנאות ייאמר כאן שהחתום על הכתבה עמד אז בראש הקרן בישראל) ומימנו את שכרם של השניים.

הם לימדו באקדמיה למוזיקה ומשה לימד גם בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. במקביל החלה אסתרית בפעילות מוזיקלית. היא ארגנה מרתון של נגינת כל 32 הסונטות של בטהובן ב"פסטיבל ישראל" על-ידי פסנתרנים שונים. וכעבור שלוש שנים נגינת כל הסונטות של מוצרט במסגרת פסטיבלית בתל-אביב. במקביל החלה ללמד מוזיקה בבית-הספר לחינוך באוניברסיטה. השיעורים שלה תפסו תאוצה.

"התחלנו בחדר עם מקום לחמשה עשר מאזינים, עברנו לכיתה של שלושים ואחר-כך שברו קיר והגדילו כיתה לכיתה כפולה, אבל עדיין לא סיפקנו את כל הביקוש. במקביל החלו ערבי פסנתר בקונסרבטוריון ברחוב` שטריקר בשיטה שלימים תהיה הסמל המסחרי של אסתרית השילוב של מוזיקה ומילים. "החלו עימותים, מנהלת הקונסבטוריון אז, דניאלה רבינוביץ`, לא הסכימה עם השיטה. באוניברסיטה המסגרות היו מצומצמות. החלטתי לפרוש לעצמאות. זה לא היה פשוט היה דיון משפחתי. המשמעות הייתה שבבית תהיה `משכורת פולנית` אחת - משה ימשיך ללמד".

ברטוק ארבע פעמים ביום

בלצן עזבה ארבעה מקומות שבהם היא לימדה - את האקדמיה למוזיקה ואת בית-הספר לחינוך, את בית-הספר רימון לג`אז את בית-הספר לאמנויות בתל-אביב. "שנים הראשונות הופעתי באולמות במוזיאון תל-אביב במוזיאון חיפה והביקוש הגיע לממדים כאלה, עד שלמשל, בחיפה, בגלל גודל האולם ניגנו את הרביעייה של ברטוק לשני פסנתרנים ושני נקשנים ארבע פעמים באותו יום!".

לצד בעיות המקום החלו גם בעיות של ניהול כספים ואז החליטו בני הזוג שהניהול המשפחתי לא יעסוק רק בתוכן ובאמנים מופיעים, אלא גם בניהול אדמיניסטרטיבי, ניהול עסקי של הקונצרטים ושל הקתדרה למוזיקה. "זה לא פשוט, הניהול כולל לא רק טיפול בכספים אלא הכל, פרסום שיווק, יחסי ציבור וגם טיפול מול המערכת הביורוקרטית של השתלמויות מורים במשרד החינוך".

במקביל, זורמן, שהמשיך ללמד במדרשה למורים למוזיקה שבסמינר (כיום מכללת) לווינסקי, התמנה בשנות התשעים למנהלו של המוסד וניהל אותו שש שנים. גם היום, הוא עדיין מלמד באותה מסגרת. "אני אוהב ללמד", הוא אומר. "יש לו תכונות נדירות, חוש הומור וסבלנות. בהוראת טכניקות מוזיקליות, פיתוח מיומנויות, צריך הרבה סבלנות," מוסיפה אסתרית, "אנחנו עברנו כמה מורים בחיים!"

"מוזיקה בגובה העיניים, חוויה אישית"

השיטה בקתדרה היא ללמד קהל שאינו קורא תווים. "קולגות שלי באקדמיה ובחוג למוזיקולוגיה שואלים תמיד איך מלמדים קהל שלא קורא תווים", מספר משה. המסגרת היא תובענית. "השנה למשל", ממשיכה אסתרית, "הקדשתי לסימפוניה התשיעית של בטהובן שישה-עשר מפגשים. "הקהל יודע לזהות את הנושא השני בפרק השלישי בקלות. הוא גם יודע לזהות את האייקון התרבותי שנוצר בצלילי הפתיחה של הסימפוניה והועתק או צוטט ברשימה ארוכה של יצירות של מלחינים מאז בטהובן. מה קרה לספרה תשע מאז בטהובן, מי התייחס אליה ביראת כבוד מי יצא כנגדה בהתרסה".

- מה מביא את הקהל למפגשים שלכם?

"אני חושבת על אימא שלי, שהייתה הולכת לקונצרטים של הפילהרמונית, חורשת את התכנייה ואז נתקלת ב`אקספוזיציה`, ב`רפריזה` ומרגישה שמוזיקה זה כנראה משהו מאוד חשוב אבל מקצועי".

- יש גיל ממוצע שניתן לדבר עליו?

"המסה הקריטית הם אנשים מבוגרים".

-אבל משהו השתנה, בכל זאת. פעם הלכו לקונצרטים ולא שאלו שאלות..

"זה היה גם עניין חברתי חשוב, הולכים לקונצרטים כי זה חלק מן המקובל. ומכיוון שהדור הקודם עוד צרך מוזיקה מגיל צעיר, התרבות לא הייתה זרה לו. היום המוזיקה אמורה לספק חוויה, והיא אינה מייצרת את החוויה. סיבות יש ללא סוף - תנאי ההעסקה של הנגנים, שגרת העבודה, חוסר הכנה מספקת, ועוד. הוצאה מחסור ביצירתיות. הקהל סובל וגם אני סובלת בקונצרטים. לעזוב את התחום לא רציתי, ואז פניתי לעניין הסובייקטיבי, מוזיקה בגובה העיניים, חוויה אישית, קונצרטים שאני נהנית מהם".

"לעשות את ההקשרים הנכונים"

-יש שם לסוג המופע הזה?

"אני לא אוהבת את המונח `קונצרט מוסבר`, ולכן המונח הוא `קלאסיקה במימד אישי`".

- כמה אנשים לומדים בקתדרה?

"יש כשבע מאות אנשים, המספר עולה לאורך השנים. יש לנו כמה נאמנים שנמצאים כבר לאורך כל עשר השנים. אחרים שבאים לכמה שנים, ואחרים שבאים, נשארים שנה שנתיים, עושים פסק זמן וחוזרים".

- במצב דברים כזה קשה לדבר על בוגרי הקתדרה, אבל בכל זאת מיהו הבוגר המוצלח שלכם?

"מי שמכיר רפרטואר גדול, מי שמכיר פרטיטורה, יוכל לשיר נושאים מתוך היצירות ולזהות אותם והחשוב ביותר שלא יחזור עם מצב של ריק בנשמה.הוא ימצא את ההקשר הנכון במפת האסוציאציות. הרי להגיע לכל מידע היום זה עניין של לחיצה על העכבר. העניין הוא לעשות את ההקשרים הנכונים".

"אני מקשיבה להרצאות שלו והוא נרדם בהרצאות שלי"

- איך החלוקה ביניכם בקתדרה?

"יש שיעור שחוזר בכל שנה והוא עונת הקונצרטים של אותה שנה. והוא משתנה תדירות לפי המתרחש באולמי הקונצרטים בישראל. הקורס הזה לעולם אינו חוזר על עצמו. כאשר קורה שהפילהרמונית או האופרה חוזרות על עצמן, אנחנו פונים לתזמורות אחרות, לגופים אחרים, או לנושאים אחרים. חורגים מן המוזיקה לתיאטרון, לאמניות פלסטיות ועוד. אנחנו מחלקים בינינו את הניתוח של היצירות. ואז הקהל שומע גישות שונות. יש עוד חלוקת עבודה בינינו - אני מקשיבה להרצאות שלו והוא נרדם בהרצאות שלי".

- יש תחום שהוא בלעדי למשה?

"כן, אני מלמד את המוזיקה של ההווה. הקהל המזוהה עם המוזיקה הקלאסית, לא תמיד מבחין בהבדלים בין ג`אז, פופ, רוק, סלסה, היפ-הופ, סווינג. התחום הזה לא מטופל במסגרות הלימוד המקובלות".

- יש תמיד מורה נוסף בקתדרה?

"למעשה כן בשנים הראשונות היה גיל אלדמע שעסק בזמר העברי, אחריו רפי לביא, ועכשו סמדר כרמי-גיברמן, שמצויה היטב בתחום זמרת המקהלה, שהוא פחות מוכר לנו".

אתגר לקהל

- השיטה של שילוב מוזיקה ודיבורים מוכיחה את עצמה לפי היקף הפעילות. בהתבוננות לאחור הגעתם למסקנות חדשות, לראייה אחרת של דברים?

"אני עצמי עשיתי פסק זמן לפני כמה שנים. הלכתי לשנות דברים ללמוד מחדש, לרענן את נגינת הפסנתר, ללמוד פילוסופיה, פאנג שואי. דברים השתנו.

"יש ראיה אחרת, יש התבגרות. למשל אחרי שניגנתי יצירה של צ`רלס אייבס האמריקני שהערצתי לפני עשרים שנה, במשך יותר מעשר פעמים ברציפות , גיליתי שהיא פחות מוצלחת ממה שחשבתי.

מה שחשוב לומר כשיש קהל שהולך איתנו, ניתן לנסות דברים לבדוק, למשל בקונצרט הקרוב אני מנגנת את `בחיק הטבע` של ברטוק,שהיא יצירה קשה למנגן ולקהל. זה אתגר לכולם והאתגרים הם חלק מסודות ההצלחה".

אסתרית בלצן מארחת את פרקדו


לאתר הקתדרה למוסיקה
עוד על פעילויות הקתדרה


27/10/2005   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. אתם נפלאים ומעניינים!
שרית לוי , (28/10/2005)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע