סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן יחזקאל בראון: לכתוב לקול האנושי
 

 
 
חייו של בראון התנהלו בין הקיבוץ, הבריגדה, מנזר בצרפת ורמת אביב. שיחה לרגל קונצרט לזכרו


ביום ראשון הקרוב ה-18 בינואר חל יום הולדתו של המלחין יחזקאל בראון.

בראון נפטר באוגוסט האחרון, אילו חי היה מציין את יום הולדתו ה-93.

את יום ההולדת שלו יציינו זמרים, נגנים, אנסמבלים קאמריים וחברי ארבע מקהלות ("המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה למוזיקה ירושלים", "מקהלת העפרוני", מקהלת "בת קול"  ו"מקהלת האיחוד" בקונצרט מיוחד שיתקיים באותו יום בהפקת המכון הישראלי למוזיקה בקונסרבטוריון הישראלי בתל-אביב.

ברשימת המשתתפים: הזמרת קרן הדר, החלילן  ליאור איתן, נגן הסנטור אלי ששון, הכנרים אורי דרור וניתאי צרי, הוויולנים יורם יונגרמן וגדי עבאדי, הצ'לנים אלה טובי, הלל צרי ומיכאל קרויטורו-וייסמן, הפסנתרנים גבי ארגוב, רותם לוז (בתו של בראון) וליאור קרצר.


"על עיסוק במוזיקה לא דובר באותם ימים"

סיפור חייו של יחזקאל בראון הוא שונה, גם מול אלפי סיפורי החיים הייחודיים והמופלאים החיים כאן בינינו. בן שנתיים עלה לישראל ממזרחה של גרמניה, מברסלאו שבאזור שלזיה (כיון העיר וורוצלב בפולין) להוריו אבא יהודי ציוני  ואימא גרמניה-פולניה שהתגיירה והגיעה לפלשתינה.

אביו היה עצמאי שהטרף ל"דרום יהודה" קואופרטיב תחבורה (לימים אחת החברות ב"אגד"). שני אחיו הצעירים היו אנשי צבא, מרדכי (מורלה) בראון היה קצין חינוך ראשי, רל"ש של משה דיין (לאחרונה ראתה אור ביוגרפיה שחיבר על דיין) חבר כנסת, והאח השני איש צוות הפיתוח של הטנק "מרכבה".

כילד התגורר ברחובות, בתל אביב ואחר כך שוב ברחובות ולמד בבתי הספר התל אביביים המובהקים "תל נורדוי" ו"גימנסיה הרצליה" אליה נסע בכל יום מרחובות הרחוקה. כחבר בשומר הצעיר הגיע למשמר העמק ועבד בפלחה. חינוך מוזיקלי בסיסי היה לו ולכן היה מופקד על מקהלת הקיבוץ. אבל על עיסוק במוזיקה לא דובר באותם ימים. כל הפרטים והרבה יותר מצויים בספר אוטוביוגרפי שחיבר יחזקאל בראון ומעולם לא ראה אור בדפוס.

מן הקיבוץ התנדב לשרת בבריגדה היהודית בצבא הבריטי ונלחם במצרים ובצפון איטליה. בסוף המלחמה שב ארצה ולימים גילה שבין הרוגי מלחמת העולם השנייה היו לו קרובי משפחה יהודים  שהנאצים הוציאו להורג וגרמנים שנהרגו בחזית. בינתיים הוא נקלע למלחמה על הבית, על קיבוץ משמר העמק שניהל מלחמה קשה מול גדודיו של קאוקג'י, הקצין העירקי שפיקד על כוח צבאי שנשלח לסייע לתושבי פלשתין הערבים.

שנה לפני תחילת מלחמת העצמאות  כבר למד בקורס למנצחי מקהלות שיזמה ההסתדרות הכללית, נשא לאישה את שולה, שהכיר בסמינר הקיבוצים. שלוש שנים אחרי מלחמת העצמאות, החליט שמוזיקה תהיה העיסוק שלו והוא עזב את הקיבוץ בתחילת שנות החמישים.  בתחילה חשב שבתום לימודיו עוד ישוב לקיבוץ. זה לא קרה.

חבל שלא חיבר אופרה

בסוף שנות החמישים עבר להתגורר ברמת אביב, שכונה חדשה בקצה הצפוני של תל אביב, שכניו לרחוב היו עוד יוצרים בהם המלחינים מרדכי סתר, ארתור גלברון, הסופרים אמיר גלבוע, בנימין טנא הבמאי והמחזאי  יוסי יזרעאלי ועוד. 

בראון היה למלחין פעיל וכעבור שנים כשכבר נמנע עם מורי האקדמיה למוזיקה, שלימים תהיה מחלקה באוניברסיטת תל אביב, החליט ללמוד יוונית ולטינית. מתוך רצון להעמיק את הידע שלו במוזיקה הנוצרית למד שירה גרגוריאנית אצל דום ז'אן קליר במנזר הבנדיקטיני בסולם, צרפת.

כמי ששלט בעברית על כל רבדיה מלשון המקרא, לשון חכמים (משנה, תלמוד) לשון הגלות לרבות ההשכלה ועד לשון ימינו, המוזיקה שלו מהדהדת או במקרה של מצלצלת את העברית על רבדיה השונים. במשך שנים רבות חיבר מוזיקה לזמרים  בהם "שלישיית המיתרים" (צבי בורודושמעון ישראלי ואריק לביא), "שלישיית גשר הירקון" (אריק איינשטיין, בני אמדורסקי ויהורם גאון) , הצמד "רן ונמה" (רן אלירן ונחמה הנדל) ואחריהם גם עיבד שירים לשלישיית "החלונות הגבוהים" ולאריאל זילבר.

הוא חיבר מוזיקה למחזות ולסרטים, הרבה מן הלחנים שחיבר נעלמו כי הוא לא טרח לשמור לעצמו העתקים. עיקר עיסוקו לאורך השנים כמלחין היה מוזיקה לכלים  בהרכבים שונים והרבה מאד מוזיקה למקהלות ולמקהלות ילדים. יצירותיו נוגנו בישראל ובעולם, לפני כשנתיים נוגנה יצירה משלו בסדרת הקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית, תקליטור מיצירותיו הכליות ראה אור באותו זמן. חבל שלא חיבר אופרה. הוא עצמו אמר לי פעם ש"אין טעם לכתוב חמש מאות עמודי פרטיטורה לאופרה למגירה". יצירה בהיקף כזה לא הוזמנה ממנו. ההפסד, ללא כל ספק, הוא שלנו. 

"את ההפתעות במלודיה הוא שמר לסוף"
 
בין המקהלות שתשתתפנה בקונצרט הקרוב תהיה גם מקהלת "העפרוני" ובוגרות המקהלה, שעליהן תנצח מיה שביט, שיסדה את המקהלה. "את יחזקאל בראון הכרתי מאז שהתחלתי את לימודיי. שמעתי אותו באקדמיה. אבל מה שהיה יותר חשוב שהוא שמע את 'העפרוני' בשנת 1983 וכעבור זמן קצר טלפן אלי ואמר: 'כתבתי לך יצירה'.

"הוא כתב שלושה מחזורי שירים למלים מתוך מזמורים ופזמונות של ביאליק. בין השירים שני שירי קודש בהם 'שבת המלכה', 'הסוכה' שיר מורכב, 'שיר המכונית'  (קול מעמק, קול מהר/ קול יריע כשופר)  ו'טווס זהבי'. בראון הלחין את השיר כשהוא מאפשר שתי הגיות שונות, מלעילית (הגייה אשכנזית) ומלרעית (הגייה ספרדית), מאפשר סיומות שונות לאותו שיר. ובתור תודה למקהלה הוסיף את "בעקבות החתול" (למלים של ט. כרמי).

"מה שכבש וכובש במוזיקה של בראון היא המלודיוּת  המדהימה. נעים לשיר אותה, הוא יודע לכתוב לקול האנושי. אם יש קפיצה פתאומית, מעבר בין צלילים רחוקים, היא מכוונת, היא תלוית טקסט. הוא כותב מוזיקה ללא התחכמויות. השיר הוא חד קולי כשאת ההִרמוּן הוא משאיר לפסנתר. בשירי האהבה של ביאליק ניכרת תחושת האינטימיות 'יבוא דודי או לא יבוא'. את ההפתעות במלודיה או בהרמוניה הוא שומר לסוף".
 
"בראון היה סמל הצניעות. הוא מאוד אהב שמבצעים יצירות שלו. אבל הסיבה לכתיבה מקורה בצורך נפשי שלו לכתוב. כך למשל את 'טווס זהבי' כתב בעקבות ציורים של יוסל ברגנר לטקסט של ביאליק. כל דבר שנגע במוזיקה שימח אותו. עניין אותו.

באחד הביקורים שלי אצלו, כבר כשהיה מאוד חולה השמעתי לו שיר של יוני רכטר למלים שחיבר אבא שלי (אברהם "בומי" תורן). זה לא נשמע כמו יוני רכטר שכולם מכירים, זה היה שיר אחר. בראון שמע ושאל מי מנגן בפסנתר. השבתי שגבי ארגוב (שגם תנגן בקונצרט ביום ראשון  י.ש.). אם כך, אמר בראון, אני רוצה לשמוע את השיר מההתחלה. אחר כך הוא אומר תקריאי לי את המלים של השיר. את יודעת יש שיר דומה של גיתה? אמר וציטט. הוא היה אנציקלופדיה מהלכת, יכולתי להתחיל פסוק, שורה משיר, והוא מייד המשיך.." 
  

   
  
 
"ההתרגשות שלו היתה מרגשת ומידבקת. יום אחד, למעשה ב-18 בינואר 2012, כשמלאו לו תשעים, הייתי עם קבוצת בנות אחרי הופעה. שרנו בהופעה את מחזור השירים 'קרן הפלאים של הנער' של מאהלר. הצעתי לבנות לשיר ליחזקאל בראון סרנדה, אצלו בבית, לכבוד יום ההולדת. הגענו, לאחר ששולה אישרה לנו להגיע, הבנות שרו לו. אני לא יודעת מי התרגש יותר מן המחווה, בראון או הבנות שהשתתפו בחגיגה.  

"אתה יודע," מוסיפה שביט, "לאחר הפסקה קצרה, "היצירה 'כינורו של דויד' שתושמע בנוסח אינטימי בקונצרט נכתבה למעשה להזמנת הפילהרמונית הישראלית. היצירה כתובה לתזמורת סימפונית גדולה. אלא שהפילהרמונית מעולם לא ניגנה את היצירה, הביצוע היחיד הקיים היום הוא של תזמורת חיפה בניצוח סטנלי ספרבר.  אולי עכשיו אחרי שבראון איננו הם יחזרו לבצע את היצירה?!"


מיה-שביט011.jpg
                          מיה שביט (תמונת יחסי ציבור)

אוצר של קנונים לשירי ילדים

אנחנו מדברים בעיקר על בראון כמלחין המילה העברית: תנ"ך שירי עדות, שירי משוררים. פגשת גם  את בראון שלמד מוזיקה גרגוריאנית במנזר בצרפת?

"הרבה מאוד, דווקא הידע העצום שלו במוזיקה הנוצרית הקדומה, עזר לו להציע על מקומות שבהם יש קשר בין המוזיקה הנוצרית למוזיקה היהודית. הגילויים שלו היו תמיד מרתקים. מה גם שהוא נחשב גם בעיני הגויים כבר סמכא בתחום המוזיקה העתיקה שלהם ושלנו".

הוא כמובן נכח בהרבה ביצועים של יצירותיו. האם בא גם לחזרות להקשיב?

"אני לא בטוחה עד כמה הוא נוכח בביצוע יצירותיו. אמרתי שהוא אהב שיצירותיו מבוצעות, אבל לא תמיד הגיע. לחזרות הוא כלל לא הגיע. מהרגע שהיצירה היתה כתובה, הוא הניח לאמנים, הנגנים, הזמרים המנצח להתמודד עם היצירה בכוחות עצמם".

היית איתו בקשר רציף במשך שנים. הוא כפי שציינת, גם כתב הרבה יצירות למקהלת "העפרוני". היו יצירות של בראון שלא הוא עצמו הציג לך?

"פעם אחת כשהתחלנו להדפיס תווים של יצירות למקהלת ילדים. חיפשתי חומרים חדשים. וילי אליאס שניהל אז את המכון למוזיקה ישראלית, פנה אלי וביקש שאעבור על חומרים שמחכים להדפסה במכון. אז העבירו אלי חוברות תווים שונות וחיכו למוצא פי. מה כדאי להדפיס.

"עברתי על חומרים שונים ולפתע נתקלתי באוצר. ספר של 'קנונים' על חרוזי ילדים של ביאליק,  לאה גולדברג ואחרים, שכתובים בו רק תווים, ללא סימני דינמיקה (חזק, חלש, מהיר, איטי וכיו"ב), ללא טמפו (שלושה רבעים ארבעה רבעים וכד') כל אחד יכול לקחת את החומר ולעשות בו כטוב בעיניו, להאריך צליל אחד על חשבון צליל אחר, להאיץ, להאט.

חילקתי את היצירה של בראון בכנס מנצחי מקהלות ילדים וההתלהבות היתה סוחפת. זה כמו לגלות תווים של יצירות מאוד מוקדמות ולהביא אותן לכלל ביצוע כשההחלטות על צבע, כיוון, משקל הן בידך".

איזה מאפיין בולט במוזיקה שלו?

"הרגישות לשפה. אני מדברת אתך ושומעת את הקנונים על פסוקי תהלים או על פסוקי משלי. הדיוק שבהלחנת פסוקים כמו  (מתחילה לשיר:) 'שאו זמרה ותנו תוף, כינור נעים עם נבל' . זה לא רק הצליל זה המקצב, והמקצב הפנימי. אתה חי את השפה במוזיקה של בראון".

יש מלחינים ממשיכים לקו שלו?

"בראון היה בהחלט פנומן חד פעמי, היו לו הרבה תלמידים.אפשר להצביע על סימונים ביצירות של משה רסיוק או מנחם ויזנברג, אבל  אין לו 'יורש' או 'ממשיך'".   
 


הקונצרט יתקיים ביום ראשון ה-18 בינואר 2015 בשעה 20:00 בקונסרבטוריון הישראלי (שטריקר) בתל אביב.


למועדי מופעים >

13/01/2015   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע