סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ריאיון
 
מאת: טל גורדון מולייר מודרני עם אייפונים
 

 
 
הגיבור פה הוא סוג של מיזוגן, סוג של שונא נשים, מה שגורם להרבה אנשים להחליט שהמחזה הזה הוא פמיניסטי, אבל אני מסכים עם זה חלקית. עצם זה שמראים פה אישה צעירה וחסרת כוח שמתנתקת מהגבר העשיר והכוחני ומשתחררת מהשליטה שלו, זה קו עלילה פמיניסטי, אבל מצד שני, מעניין לראות שהיא עוברת בסוף המחזה לידיים של גבר אחר, ובעצם מחליפה גבר אחד באחר"
הבמאי עירד רובינשטיין על הפקת "בית ספר לנשים" בבית ספר למשחק גודמן


פרויקט שהחל כתרגיל ב"גודמן – בית הספר למשחק בנגב", הפך להפקה החדשה של בית הספר, "בית ספר לנשים", הקומדיה הקלאסית של מולייר, בבימויו של הבמאי, השחקן, הכותב וחבר סגל המורים של "גודמן", עירד רובינשטיין, ובביצוע תלמידי שנה ג'.

עשיר מגדל בת עניים כדי שתהיה אשתו

"יש משהו מאוד משחרר בלעשות תרגיל", מספר רובינשטיין. "אתה לא מחויב לכלום, לא מפחד ליפול, אין לך שום אחריות חוץ מהאחריות להוציא תרגיל טוב. זה עולה מול קהל פנימי של בית הספר, ואם רואים בזה פוטנציאל, הופכים את זה להפקה".

כך גם קרה עם "בית ספר לנשים" ולמרות שמולייר, על המקצבים המהירים המניעים את יצירותיו, מתאים היטב לרוח התקופה הקצבית שלנו אנו, כדי להעניק תוקף של רלבנטיות לקלאסיקה שנכתבה לפני קרוב ל-350 שנה, יש צורך גם בפרשנות חדשה ודגשים חדשים המתקיימים בגרסה הנוכחית של "בית ספר לנשים". את המחזה תרגם לעברית אלי ביז'אווי.

"מולייר עצמו התחתן עם בחורה צעירה, הבת של הפילגש שלו, והיה די ברור שהיא בוגדת בו, והוא ידע את זה בעצמו אבל מאוד אהב אותה, וככה הוא כתב את המחזה הזה", מספר רובינשטיין, "על בסיס הפרנויות שלו, מונע מהפחדים שלו, כמו שהאמנים הגדולים יודעים ליצור. מתוך זה הוא הביא אותה ביציאה באמת מבריקה, עם מחזה על אדם מבוגר שמאמץ בת עניים ובעצם מגדל אותה כדי להיות אשתו, תוך כדי שהוא שומר עליה מטומטמת – כי בעיניו ככה אישה צריכה להיות, טיפשה – וככה, לדעתו, היא לא תבגוד בו".

זה מייצג גם את מה שמולייר עצמו חשב על נשים?

"השאלה היא כמה אתה גוזר מיצירה על הכותב שלה, וזה גם עניין של פרשנות. זה הגיבור שלו, אבל הגיבור הזה הוא נלעג ומגוחך, זה לא שהוא מצליח בסוף. זה כמו שהקמצן מגוחך כי הוא קמצן מדי, או המיזנטרופ, או טרטיף.  

"אצל הגיבור הזה, הפרנויה הכי גדולה שלו היא שאשתו תבגוד בו. יש לו ממש אובססיה על הדבר הזה. הוא אדם שרק מחפש לשמוע איפה יש רכילות על בגידות, וצד את הדברים האלה, ומפוצץ כל פרשיה של בגידה בגדול, למען ישמעו כולם שהייתה פה בגידה ושהגבר יצא מטומטם, והוא חושב שהוא חסין מפני הדבר שהוא הכי פוחד ממנו, כי הוא יחזיק את האישה שלו מטומטמת, והיא לא תבגוד בו.

"הוא מגדל את הנערה במנזר, שם עליה שני משרתים שישמרו עליה בבית מבודדת מהכל, אבל הוא לא יכול לסגור אותה הרמטית, והיא פוגשת בסוף בחור צעיר ומתאהבת בו, בורחת לו מבין הידיים ועוזבת אותו למען הגבר הזה, כשכל זה קורה בצורה קומית ופסיכית שרק מולייר יודע לספר ככה סיפור".

   

מאבק על שליטה

וזה באמת סיפור שנכתב לפני למעלה משלוש מאות שנה. איך מחברים אותו, בכל זאת, להיום, כדי לא להישאר בשלב של מחזור קלאסיקות?

"זה בעצם סיפור על שליטה, על כוח. בגלל שאנחנו בית ספר למשחק וחסר לי פקטור מאוד קריטי של גיל, כי סטודנטים הם חבר'ה צעירים בסך הכל, ובחור בן שלושים צריך לשחק גבר בן שישים, בחרנו להתמקד בעוד אלמנט שכתוב בטקסט, והוא שמדובר באדם שהתעשר לאחרונה, כלומר הוא סוג של נובוריש, שאומר משפט כמו, 'הכסף בכיסי מקנה לי זכות בחירה לזו שתהיה תלויה בי תלות גמורה'. כלומר גם כך הוא מפתח את התלות שלה, ומפה הכוח שלו עליה.

"אז בסיפור שלנו הכסף שלו זה הסיפור הכי חזק, ובמקום לשחק על הגיל אנחנו משחקים על הכסף, ועל מה הכסף עושה לבנאדם הזה. אנחנו מעצבים אותו כסוג של נובוריש עם טעם רע, שהבית שלו מעוצב יוקרתי אבל צ'יפי, ובעזרת הכסף הוא גם חושב שהוא יחזיק את הבחורה. תוך כדי קומדיית טעויות מטורפת הוא מוצא שהוא מאבד עליה שליטה. הוא נלחם עליה מאוד, שלא תברח עם הבחור הזה, והוא נלחם גם בבחור הצעיר, וזה ממש מאבק על חופש ועל שליטה בין אנשים, וזו הרלבנטיות לימים שלנו, בעיניי, שהכסף פה משחק איזשהו תפקיד, ואנשים מרגישים שבעזרת הכסף יש להם כוח לשנות את העולם לפי הגחמות הפרטיות שלהם.

"במקרה הזה זה בנאדם שמשתמש בכסף כדי להנדס לעצמו, התנהגותית, את האישה המושלמת, לדעתו, ולחנך אותה בצורה מסוימת. כי זו בחורה שאין לה באמת זכות בחירה. היא בת עניים, הוא אימץ אותה, כל אופציה אחרת הייתה גרועה יותר בשבילה, ככה שבכלל לא הייתה לה זכות בחירה".

זה קצת מתחבר לכל הסיפורים סביבנו על נשים שמוטרדות על בסיס סמכות, אם אני ממשיכה לחפש את הרלבנטיות

"הרלבנטיות צצה ממש בקלות כשאת יושבת בהצגה ושומעת את הטקסט שמולייר כתב ומבינה כמה הוא נצחי וכמה הדברים שהוא כותב ממש כאילו נכתבו היום. מה גם שהתרגום של אלי ביז'אווי מוציא את זה פי אלף החוצה יותר, ועושה את זה סופר רלבנטי. 

"הגיבור פה הוא סוג של מיזוגן, סוג של שונא נשים, מה שגורם להרבה אנשים להחליט שהמחזה הזה הוא פמיניסטי, אבל אני מסכים עם זה חלקית. עצם זה שמראים פה אישה צעירה וחסרת כוח שמתנתקת מהגבר העשיר והכוחני ומשתחררת מהשליטה שלו, זה קו עלילה פמיניסטי, אבל מצד שני, מעניין לראות שהיא עוברת בסוף המחזה לידיים של גבר אחר, ובעצם מחליפה גבר אחד באחר".

טוב, אנחנו בכל זאת צריכים פה לקחת בחשבון את התקופה בה המחזה נוצר, והמעמד המאוד שונה של נשים באותה חברה

"כן, אז כנראה שזה מספיק טוב שהיא עם הצעיר ולא אצל הזקן העשיר. אותי באמת עניין בעיקר הכסף. הגיבור שלנו התעשר לאחרונה מעסקות נדל"ן, והוא משנה את השם שלו ל'מסייה דלא ניידי', הברקת תרגום של אלי ביז'אווי, כי במקור זה שם צרפתי שלנו לא אומר הרבה אבל בצרפתית הוא מין שם שמייצג משהו מאוד נפוח ומלא בעצמו. אז מעניין להתעסק בזה. כל התחום של הכסף והקרקעות שהוא רוכש, גרמו לו למין התנהגות של אידיוט, שבגלל שאין לו את הכלים החברתיים להכיר אישה בצורה נורמלית ולקנות אותה באמצעות האופי שלו, הוא משתמש בכסף שלו.

"אנחנו אפילו מציירים אותו גם כאדם שפוחד קצת מנשים. משתוקק מאוד אבל גם חרד מאוד. מין חרדת ביצוע שהיא גם אלמנט מאוד חזק בביצוע שלנו. הוא כל הזמן חרד מזה שהיא תהיה עם גבר אחר, ואתה שואל את עצמך, מאיפה זה בא, האובססיה הזאת שלו, שהיא לא תבגוד בו. ברור שזה איזה טרפת שהיא לגמרי שלו, שנובעת מחוסר ביטחון, אולי מאיזו שהיא טראומה, ובאמת עשינו אותו כזה בנאדם.

"הטקסט שלנו מודרני לחלוטין, אנחנו עם אייפונים בהצגה, הכל מודרני לחלוטין, ובכל זאת מצליחים לספר את הסיפור הזה, שנכתב לפני כל כך הרבה זמן, ולהיות מצחיקים בדרך. חשוב גם לציין את מנהלי 'גודמן', רפי ניב ושמוליק יפרח, שמאפשרים פה במה למשהו שבאמת אפשר לקורא לו, קריאה מאוד מאוד חריגה של החומר הזה. זה לוקח את זה למקום מאוד אחר מאיך שהוא נכתב במקור, ואנחנו לא משנים את הטקסט, רק את הפרשנות, שהיא מאוד חריגה, והם מאוד בעד זה".

עוד קרדיט שלך בהצגה הוא על העריכה המוזיקלית

"אני מאוד אוהב לערוך מוזיקלית, ולהתוודע ככה לכל מיני מוזיקות חדשות. במקרה הזה, בגלל שזה מחזה צרפתי, שמעתי ראפ והיפ הופ צרפתי, והתחלתי להעמיק בזה, והראפ הצרפתי הוא איזו שהיא נקודת יציאה מבחינתי למוזיקה של המחזה, ובכלל פופ צרפתי, וקצת מיקסים של שירים קלאסיים בצרפתית. יש שם איזה רמיקס של אדית פיאף, וכאלה. זה טוב שפתחתי את האוזן לרפרטואר שבלי ההצגה הזאת לא הייתי מכיר אותו".

גודמן-בית-ספר-לנשים.jpg
בית ספר לנשים (צילום: יחסי ציבור)

"הבית ספר עם הפסיליטיז הכי טובים בארץ"

מה מייחד את העבודה עם "גודמן", לעומת מסגרות אחרות?

"אני חושב שיש פה דגש מאוד חשוב על להיות בני אדם, לדעת לעבוד לבד, ליצור לבד, הריחוק הזה מהמרכז גורם להם להיות מאוד עצמאיים. מטבע הדברים, רוב הבמאים באים מתל אביב ולא יכולים להגיע חמישה ימים בשבוע כמו בדרך כלל, אז יש חזרות שהתלמידים מנהלים לגמרי לבד, ואתה יודע שדברים יתבצעו, ושההנחיות שהשארת ימולאו, הם אנשים מאוד טובים. יש משמעת עצמית גדולה.

"באופן כללי, זו עיר שמאוד נעים בה, באר שבע. עיר של סטודנטים, ונורא מדליק שבין כל מה שבאים ללמוד פה באוניברסיטה, יש גם את האלטרנטיבה לאנשים שמעוניינים ללמוד משחק ויכולים ליהנות מהעיר הזאת. יש פה גם פסיליטיז מעולים. זה הבית ספר עם הפסיליטיז הכי טובים בארץ, ומאוד נעים להגיע לעיר הזאת ולבית הספר הזה.

"בגלל שהמנהלים פה הם גם מנהלים בתיאטרון באר שבע, יש פה מין מטריה כזאת גדולה של תיאטרון ובית ספר, תלמידים מקבלים לעשות כל מיני תפקידים קטנים בהצגות תוך כדי הלימודים, וזאת דרך מאוד טובה לשפר את הקילומטראז' שלהם. גם במאים מקבלים פה הזדמנויות אדירות. אני עשיתי פה לפני שנה את 'מעשיית חורף' של שקספיר, ובעקבות זה קיבלתי לעשות השנה בתיאטרון את 'רומיאו ויוליה', גם זו הפקה מאוד מאוד שונה מאיך שהיא נכתבה.  הפקה קלאסית עם טייק מאוד מודרני, אפשר להגיד אפילו אפוקליפטי".

איך אתה מגדיר את ההבדלים בין שני הכובעים שלך, כשחקן וכבמאי?

"אני התחלתי כשחקן, זה היה קודם כל זה, ולאט לאט הבנתי שיש לי מה להגיד גם כבמאי. בימוי מצריך, לתפיסתי, הרבה יותר אחריות, הרבה יותר דמיון והרבה יותר יצירתיות, כי אתה הקפטן של כל האנייה הזו, ואתה תחליט אם היא תטבע או תשוט. אתה צריך לסחוב אחריך אנשים, זה מפרך, זה ארוך, זה לא נגמר, זה תמיד אישי, וזה יכול ללוות אותך שנים.  אני מרבה לעשות גם עיבודים לספרים, כל מיני רעיונות שרצים איתי שנים, ואתה צריך להיות אדם מולטי-תרבותי ולהכיר כמה שיותר תחומים, להבין משהו במוזיקה, משהו באופנה, משהו בארכיטקטורה, אתה צריך פשוט לבלוע ספרים, סרטים, מוזיקה, תערוכות, כדי שתהיה לך השראה, כבמאי.

"מצד שני, המשחק דורש ממך אומץ של כאן ועכשיו, ברגע הזה. כבמאי אתה יכול להתכונן המון זמן ולעשות את ההצגה המושלמת, אבל כשחקן אתה צריך ביצים, לתפוס את הרגע ולייצר איזה משהו שקורה כאן ועכשיו, וזה תענוג אחר, תענוג שאני מגדיר 'מהחלציים'. הכיף של לשחק, לעמוד על הבמה או להצטלם למשהו, להביא איזה טייק מעולה כאן ועכשיו, זה להיות במין טירוף רגעי, נהדר, ומאוד מספק, אבל מספק כמו סקס, כמו ילד, מספק של כאן ועכשיו. בעוד שבימוי זה סיפוק אינלקטואלי יותר, ארוך טווח יותר.

"חשוב לי מאוד לשמור על שניהם, כי אני במאי יותר טוב כשאני יודע מה עובר על שחקן ואיך המנגנון עובד מבפנים. זה עוזר לי להגיע אליהם ולדבר איתם. למרות שאני במאי מאוד ויזואליסט, החשיבות הכי גדולה מבחינתי היא עבודה עם השחקנים".




בית-ספר-לנשים-גודמן-יחצ.gif
בית ספר לנשים (צילום: יחסי ציבור)



"בית ספר לנשים" תעלה בתאריכים 6-2 במאי, 11-8 במאי 2015  בימי חול ב-20:30 ובימי שישי ב-14:00 ובמוצאי שבת ב-21:00 ב"גודמן – בית ספר למשחק בנגב" בבאר שבע. לרכישת כרטיסים בטל': 08-6464940. 


למועדי מופעים >

01/05/2015   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (1 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
1. נהניתי מאוד מההצגה
נורית , באר שבע (04/05/2015)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע