סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2019 אוקטובר 
א ב ג ד ה ו ש
  
101112
13141516171819
20212223242526
2728293031
ריאיון
 
מאת: יוסי שיפמן המטרה: קמפוס קבע לכנרים בקיבוץ אילון
 

 
 
שיחה עם גלעד שיבא ממייסדי עמותת "קשת אילון" שזכתה אמש בפרס רוזנבלום של עיריית ת"א


בעוד שנתיים יהיה מיזם "קשת אילון" בן עשרים. גלעד שיבא, מי שייסד את המפעל החינוכי-מוזיקלי הזה, סמינר קיץ לכנרים צעירים המתקיים מדי שנה בקיבוץ קשת אילון, רוצה לראות באותו מועד את הגשמת שלב א` של מרכז המוזיקה המתוכנן  - הקמת מעונות לתלמידים בקמפוס שיפעל במשך כל השנה.  אתמול בערב (22 באוקטובר)  הוענק לשיבא פרס רוזנבלום מטעם עיריית תל-אביב על הישגי "קשת אילון", פרויקט שראוי להפוך למודל לחיקוי להקמת מיזמים תרבותיים דומים, לשימורם ולהשבחתם במשך  שנות קיומם.

שיחת הטלפון תפסה את שיבא בישיבה השנתית על התכנית המוזיקלית. "אנחנו מביאים את שלמה מינץ, (הפטרון של קשת אילון), ואת איזיָה (יצחק רשקובסקי- המנהל המוזיקלי) ומצרפים את אמנון ויינשטיין לישיבה שנתית של הפקת לקחי הפעילות בקיץ האחרון ותכנון ההמשך". עד כאן הכל לכאורה בנאלי, אלא שגלעד שיבא הקים מערכת מתפקדת של גופים בתוך העמותה שבה האחריות הניהולית על כל תחום ותחום מרוכזת בידי גופים נבחרים או ממונים שפועלים כל הזמן.

כמנהל הוא עוסק בעיקר בשני דברים. הראשון הוא  גיוס כספים, שכן העמותה הזאת זקוקה למאות אלפי דולרים בשנה, "הייתי לא מזמן בבית-הספר למוזיקה שהקים יהודי מנוחין באנגליה. יש שם שישים תלמידים. תקציבו של כל תלמיד הוא  31,000 ליש"ט לשנה" הוא מעיר כדי שנקבל מושג של מה קורה בעולם. העניין השני הוא תיאום בין כל הגופים. 

קולחוז קיץ

הקשר למוזיקה מלווה את שיבא מגיל ארבע בערך. "היינו בשליחות (אבא, דב שיבא היה מראשי התנועה, ממקימי קיבוץ אילון, קיבוץ של "הקיבוץ הארצי" בגליל המערבי) בארצות הברית בתקופת מק-קארתי  ואבא יצר קשרים  בין היתר עם אמנים מפורסמים כפול רובסון, הזמר האגדי  השחור או הסופר הווארד פאסט ("אחי גיבורי התהילה"). מה שחשוב היה שמוזיקה הייתה תמיד בבית.

כשחזרו בני משפחת שיבא לישראל גלעד פנה לנגינה בכינור. ניגן בתזמורת בני הקיבוצים ( "הייתי די טוב" לדבריו) וניגן לצד כמה נוטשי כינור מפורסמים בהם מיכל בת אדם.  לאחר השירות הצבאי, שוב בקיבוץ, בעקבות  שיקולים של הקמת משפחה ובחר שיבא ללמוד הוראת מוזיקה  בסמינר אורנים ובמדרשה למורים למוזיקה בתל-אביב. בסוף הלימודים, תוך כדי פגישה עם המורה הפרופ` אדווין סרוסי, בסמינר אורנים פגש בקבוצה של כמאה ילדים שנמצאת שם במסגרת קורס קיץ של הנוער המוזיקלי. משיחה איתם עלה שהלימודים שם אמנם טובים וחשובים אבל חסר להם הקשר עם הקהל. גלעד מציע להם להעתיק את מקום לימודיהם לקיבוץ "אילון".  זו הייתה ההתנסות הראשונה. הרעיון לפתוח מסגרת קיץ  לכנרים עלה בשיחה בין גלעד שיבא, אביו דב, יצחק רשקובסקי, שהביא איתו תלמידים מן הקולג` המלכותי בלונדון שם הוא מלמד כל השנה,  אמנון ויינשטיין ונחמיה דגן שאז בדיוק השתחרר מתפקידו כקצין חינוך ראשי.

"בשנה הראשונה  הצטרף אלינו המורה יאיר קלס, סידרנו למורים דירות של חברים. אבל מזגנים עוד לא היו ובתום השנה הראשונה, דגן עזב והייתה פסימיות באשר לסיכוי להמשיך. אבל אז בשנת 1990, בא הגל החדש של העלייה מרוסיה והמקום הפך לבית לעולים צעירים שצריכים הכשרה בכינור. הקבוצה הראשונה עוד שאלה בהתחלה "מה זה באנו לקולחוז?"  (באותה קבוצה ראשונה היו ואדים גלוזמן שעושה קריירה באירופה כבר שנים רבות ומקפיד לבוא וללמד בכל קיץ וסניה דרביאנקו שמנגנת ככנרת בתזמורת בכירה בארה"ב) "אבל בתום השהות בקיבוץ ובמסגרת הלימודית הם כבר לא רצו לעזוב," מסכם גלעד.

הצעד הבא היה הקמת העמותה. הקיבוץ כבר היה ממסד ישן ותהיה לו בעיה לגייס כספים. בחזית המקצועית היה פעיל באותה עת גם אביו של אמנון ויינשטיין, בונה הכינורות משה ויינשטיין. באותו זמן אמנון גייס גם את שלמה מינץ. "בהתחלה הוא גילה עניין והקשר איתו היה רופף. לאחר שנתיים הקשר היה לקשר קבוע ובמשך שנים רבות הוא היה מגיע לקיבוץ בכל קיץ עם כל המשפחה, אישה, ילדים למרות שתנאי המגורים עוד לא השתפרו. מינץ מזה שנים נחשב למי שעומד בראש המפעל, ה"פטרון".  במקביל הוקמה עמותת "קשת אילון". 
 
מורה למוזיקה שהפך למגייס כספים
 
גלעד החל את הפעילות בסדנה כשהוא עדיין משמש כמורה למוזיקה בתיכון האזורי, "עבדתי קשה כמורה, דאגתי שכל שיעור יהיה גם חוויה", הפך רכז מערכת השיעורים בבית-הספר וכעבור זמן נוסף היה למנהל עמותת "קשת אילון", עבודה במשרה מלאה ששכרה מגיע מהכנסות העמותה. עיקר העבודה הוא גיוס כספים בארץ ובחו"ל.
 
בתחילת ימי הסדנה ועד לא מזמן ראו בה מפעילי תכניות לימודי מוזיקה אחרות בישראל מתחרה ובעקבות זאת  הקצבות מסוימות לא מצאו את דרכן  לאילון. היום מצב הדברים משופר יותר בחזית הפנימית. "כשהתחלתי לעסוק בגיוס כספים, הייתי מבוהל. הסיבה היחידה שבגללה אני מגייס הייתה שמקצוען בתחום, שהעסקנו בעבר, עלה לנו יותר מדי".
 
מהי אם כן התכונה העיקרית של מגייס כספים לקשת אילון?
 
"התכונה העיקרית היא יצירת קשרים אישיים. לא פחות מתשעים אחוזים מהעבודה, הם הקשרים. אותם צריך לפתח".  מבחינה מעשית מדובר בארגון אירועי לתורמים פוטנציאליים. "קשת אילון" מקיימת קונצרטי תלמידים  שבהם התורמים, ותיקים וחדשים, רואים מקרוב את ההישגים של מי שנהנים מכספם: קונצרט שנתי בניו יורק,  קונצרט שנתי בלונדון, קונצרטים שנתיים פרטיים בישראל, קונצרט לא קבוע בשוויץ. "לאחרונה קיימנו קונצרט במוסקבה וגם הוא הניב תרומה שנתית מכובדת".
 
העמותה מחזיקה כיום בכמה בתי הארחה ובאולם הקונצרטים שנמצא בקיבוץ. מי שמגיע לביקור במהלך קורסי הקיץ יכול לצפות בכיתות אמן, לשמוע קונצרטים מדי ערב ולבקר בסדנאות בוני הכינורות אמנון ויינשטיין ובנו אבישי ובונה קשתות הגרמני דניאל שמידט "ולאחרונה הצטרפה סטאג`רית מצרפת". הם מתחזקים את הכלים של התלמידים, זה חלק מהשירות, ובה בעת הם עובדים עם המורים.  

הקיבוץ לא התנגד להקמת עמותה שתפעל בשטחו?
 
"לא. להיפך, העמותה הייתה פתרון מצוין לפעילות. היא הייתה למקור הכנסה לקיבוץ והיא אינה חייבת לקיבוץ. בינתיים כידוע הקיבוץ עבר הפרטה, ענפים שונים נסגרו וקשת אילון היא מסגרת בעלת שם בינלאומי. מאות מבקשים לבוא לפעילות הקיץ הקבועה ורק כמה עשרות מתקבלים".    
 
כמה סטודנטים מגיעים בכל קיץ?
 
"בשיא התקבלו 57, אלא שבשנה שעברה, בגלל המלחמה, כשנאלצנו לעזוב ולעבור ללמד במרכז הארץ, היו כאן 46 וגלינו שההבדל הזה משמעותי לטובת כולנו, זה יהיה המספר שנקבל להבא".
 
שלמה מינץ ואידה הנדל מלמדים בקביעות?
 
"הם נמצאים כל שנה במקום אבל חשוב להדגיש שאידה הנדל אינה רואה בעצמה מורה. המפגשים של הצעירים איתה גם לא נקראים `כיתות אמן`. לטענתה "אלוהים חנן מישהו בכישרון. התפקיד שלי הוא לכל היוצר של `מתווך`, אין לי כל זכות להגיד לו מה לעשות." היא אכן מגיעה וצוות המורים כולל את איזיה רשקובסקי, אנני שנרך שמגיעים מלונדון, ואדים גלוזמן, חיים טאוב, יאיר קלס, מילה פרידמן ולנה מזור".
 
הקורסים בחץ וקשת נמשכים?
 
"הרעיון המקורי היה של אמנון  ויינשטיין שגילה את הספורט הזה לפני שנים בעצמו. הקשר הזה שבין ספורט החץ והקשת לנגינה בכינור, ששניהם דורשים את אותה עמידה, את אותה יציבה  וריכוז דומה, הפך את הספורט לתחום שכנרים מקצועיים לא מעטים הפכו לעיסוק משני, התלמידים מוצאים בו מקום לשבירת הרצף של הנגינה במשך שעות בכל יום. כשהתחלנו הבאנו מומחים לתחום מחו"ל. כיום ברור שהמומחים הישראלים טובים גם לישראלים וגם לאנשים מחו"ל. בינתיים נכנס ספורט נוסף לסדנה והוא ה`בדמינטון` (כדור נוצה)". 

מֶכָּה לכנרוּת
 
לאן חותרת העמותה?
 
"אני מקווה שבעוד שנתיים נוכל לדבר על קמפוס שיפעל לאורך כל השנה. מה שמעכב אותנו אילו בעיקר עניינים של העברת בעלות על הקרקע (כשלושים דונם) שעליהם ייבנו מבני הקבע של בית הספר למוזיקה".
 
למה חשוב להחזיק בית-ספר שיפעל כל השנה?

"הסיבה הראשונה והעיקרית היא שרבים עוזבים את הארץ. מורים טובים מקבלים הצעות מפתות מחו"ל, שכר גבוה בהרבה ממה שניתן להם בישראל. צעירים בעלי כשרון, יוצאים מכאן בגיל שש עשרה להמשך לימודים בחו"ל. לא תמיד רוצים להתמודד עם הנגינה הדורשת עבודה ממשוכת ויומיומית ועם `חמש יחידות במבחני הבגרות. אני רואה במרכז שיוקם `מֶכָּה לכנרוּת`.  התכניות כבר קיימות, את הלימודים הכלליים יעשו התלמידים בבית הספר לאמנויות מנור-כברי שפועל כאן. במרכז יהיה, חדרי מגורים,  כיתות לימוד, חדרי אימונים וכמובן הוראה איכותית שתשאיר את המורים והתלמידים בארץ".  
 
בשנים האחרונות קשת אילון פיתחה קשר עם אוכלוסיית תלמידים ערבים ישראלים. לאן הולכת פעילות זאת?


"זה אחד הדברים החשובים שאנחנו עושים. נגינה בכינור בתרבות הערבית היא דבר מקובל וידוע. הבעיה היא לא הנגינה אלא שיטת ההוראה, אין `מתודיקה`. בבסיס הרעיון הוא להקנות את שיטת הנגינה המערבית, ואיתה יוכל התלמיד לנגן אחר כך כל סוג מוזיקה. יש בעיה נוספת  - הכלים שהילדים הערבים מנגנים עליהם אינם טובים. מה שעשינו בינתיים, בעזרתו של המוזיקאי תייסיר אליאס שגם מלמד באקדמיה למוזיקה בירושלים, הוא הקמת קבוצת כנרים מערערה, העמותה גייסה לריכוז התחום מורָה, צעירה מטורקיה שלמדה בירושלים ועכשיו מתחילה לעבוד כאן. היא מגיע לערערה באופן קבוע ומלמדת. מהניסיון שלנו המוזיקה היא אחת הדרכים הטובות ביותר ליצירת גשרים. אני רואה כבר כמה שנים את הסצנה הזאת של כנר ערבי צעיר מצטרף לקבוצה של כנרים ממקומות שונים. בהתחלה יש בהלה ומבוכה, אבל מרגע שנוצר המכנה המשותף, ישנה רמה אחידה גם הוא מרגיש אחד מכולם. המחיצות נעלמות".
 
וכמה טוב לסיים את השיחה  ברוח האופטימית הזאת. 



22/10/2007   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע