סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן טוב שיש חווה אלברשטיין
 

 
 
אלברשטיין יש רק אחת. חיילת נאמנה של תרבות נכחדת - של מלה, של שפה, של שירה


שירים עם בשר, נמשלים ואלגוריות

יופי שחזרה. הפעם אחרי הפסקה קצרה, כמה חודשים של מנוחה והתרעננות. צריך אותה בסביבה כל הזמן. כי כשרוצים לצאת למופע מוזיקה ושירה ישראלית מענג על בטוח, טוב שיש חוה אלברשטיין.
 
הכי פשוט והכי יעיל. בלי גימיקים מיותרים. לא תפאורה, לא משחקי תאורה, לא הרכב נגנים גדול, לא פירוטכניקה, לא חשמל ולא מלודרמה. רק זמרת, גיטרה ושירים (וגם שלושה מלווים). כמו פעם, וכמו שיהיה פעם, כשכל הבלגן, הרעש ומהומת יחסי הציבור וקידום המכירות ישככו. רק המלים ידברו.
 
אלברשטיין, זה לא חדש, אבל בכל פעם גדל הרושם ונעשה עז מתמיד, היא אחת ויחידה. מוהיקנית אחרונה. חיילת נאמנה של תרבות נכחדת - של מלה, של שפה, של שירה. בדמותה הקטנה, בקולה הנפלא, בהגשתה יוצאת הדופן ובעקשנותה היא משמרת מסורת שכמעט וכבר לא מוכרת בימינו, מנסה להגיד בשירה ולהעביר מטעני תרבות, מורשת קוראים לזה, לדור שלא מסוגל להבין ולהכיל. רק בעבור שליחות חשובה זו, שאינה מתחשבת בגלי אופנה ובניסיונות לשאת חן, היא ראויה לפרס ישראל.ושתפסיק להצטנע – הוא מגיע לה.
 
אלברשטיין היא חילונית גמורה אבל מאמינה גדולה. חלק לא מבוטל משיריה היא כבר שרה עשרות שנים, ביצעה אותם מאות עם לא אלפי פעמים. באותה חיוניות, באותה התכוונות, עם אותן אהבה והדרת כבוד, דבקות ואמונה בכוח השיר להביא הנאה ונחמה, מזור והרהור. והשירים שלה הם סיפורים ומעשיות, טבולים בתשומת לב לסביבה, לחברה, לחיים ולקיום. מה שקוראים, שירים עם בשר. עם מוסר השכל, נמשלים ואלגוריות לגבי מהותנו ותכליתנו כבני אדם.
 
יש בהם שירים אישיים מאוד, שלה ומשפחתה; יש בהם שירים אהבה וזוגיות, רבי ניסיון ורוויי מאבק בשגרה; יש בהם תמונות נשיות קטנות, של טיפוסים ודמויות, פרטיות וגם כלליות, מלאות חמלה ואנושיות; ויש בהם תמונות גדולות ורגשות משותפים מחיינו כאן, בארץ הזאת, שמנסה עדיין להחיות את החלום הציוני, אם לא את שאריותיו. שירים מהסוג שמאכלסים ומפרנסים את הרפרטואר הזמרות הגדולות באמת, זמרות העם ומוזיקת העולם.
 
בקצת יותר משעתיים מצליחה חוה אלברשטיין להגיש 30 שירים (כולל הדרנים) וגם לדבר ביניהם. נדיר שהיא מציגה שירים בשמותיהם, בדרך כלל היא מקדימה להם הגיגים כקטעי מעבר, מנסה לרקום אותם לסיפור אישי-כללי משותף לכל אחד ואחת מאיתנו. מהתהייה של "האמנם" (את תלכי בשדה) ועד "קוקוס" האלגורי לסכסוך הרב-שכבתי שמפלח את קיומנו בכל המישורים. היא עושה זאת בצנעה, בביישנות כמעט, כמו מתנצלת על שהיא מדברת בין השירים, אבל היא חייבת. כדי ליצוק טעם והגיון וגם להכריח להקשבה ולמחשבה, להפעיל את הראש.

חיונית ורעננה

בפרספקטיבה של זמן, הרפרטואר של המופע הנוכחי הוא חדש יותר מאשר ישן. כלומר, לא חדש-חדש, אבל לא מעט שירים הם קלאסיקות בהתהוות. כן, "פרח הלילך" עוד איתנו. גם "שלוש היו אהבותיי" ו"חופים" ואפילו "אלפונסינה", שאותו היא מבצעת לזכרה של מרסדס סוסה, חברה אישית ועמיתה לדרך. וגם "קלפים" (מופת לכתיבה, להלחנה ולביצוע), "לונדון" (בעיבוד שונה משהיכרתם, כשחלק ממנו היא שרה באינטונציה קלולסית משעשעת במיוחד) ושלושה שירים ביידיש (ביניהם "טווס הזהב").
 
אבל כל השאר, דומה, הם שירים של העת האחרונה יחסית. שירים שחווה כותבת מתוך התבוננות במתרחש סביבה ובקורה אותנו: "בגן הבלעדי" (שכתבה לגליקריה, וגם השפיעה מן הסתם על קובי אפללו בבואו לכתוב את "ים הרחמים"), "געגועים" (שיר פרידה מכמיר מהוריה), "מטבח", "מדברים", "כמעט שנתיים" ו"כל שעה נשיקה" (סדרה של שירים שמנתחים זוגיות ומעלים הצעות לשיפור), "אספרסו קצר" (שהקדים את עידן הפיק-אפ), "לא צריך הרבה" (השיר האולטימטיבי של אמא לילדה מתבגרת), "אדישה", "ורה מבוקרשט" ו"קוקוס", שהם התכתבות עם נושאים מעמודי העיתונות. וגם "ביקורת דרכונים" (כמעט א-קאפלה, רק בליווי כלי הקשה) ו"foreign letters" (באנגלית שברורה לכל דובר עברית) שמאפיינים את נסיעותיה בעולם.
 
נכון שלסיום, בחטיבת ההדרנים, היא חוזרת ל"כפל" (מישהו בוכה בי), ל"טווי את הצמר", ל"שיר מגרש את החושך", ל"את חירותי" ו"שיר סיום", אבל הם מוגשים כבר בנימה אחרת, של הדרנים, ברצף, ללא הפוגות לדיבור ולמחיאות כפיים. וכמו בכל מוצאי שבת, גם אמש היא קינחה בניגון "שבוע טוב" (המבדיל בין קודש לחול). ונדמה שהבחירות האלה, והרכב הרפרטואר הזה, שיש בו רק הזדמנויות מעטות לשירת רבים ולשיתוף הקהל, והרבה דעתנות ואמירה, מחזיקים את אלברשטיין חיונית ורעננה. ובסיום המופע גם נותנים לקהל הרגשה שהוא לוקח הביתה משהו ממנה.
 
את חווה מלווים שלושה נגנים נהדרים: עובד אפרת בגיטרה (הוא גם המנהל המוזיקלי), אבי אגבבה במגוון כלי הקשה ובשירה וערן ויץ, אשף גיטרות צנוע, שבמחציתו הראשונה של המופע פורט על אקוסטית (עם סולו מבריק ב"כמעט שנתיים") ובמחצית השנייה הוא חמוש בחשמלית מעצבבת אך מאופקת (ופעמיים-שלוש הוא גם פורט על יוקלילי קטנטונת). ביחד הם יוצרים עטיפה מוזיקלית מגוונת שנמהלות בה השפעות מדרום אמריקה, מקצבים אפריקאים, מוזיקה סלונית, נגיעות ג`אזיות ומהלכים בלוזיים. מרכיבים קטנים ובלתי מורגשים, שעושים מופע גדול.
 
הם רק שלושה אבל באמת שלא צריך יותר לשירה הנקייה, המדויקת והמופתית של אלברשטיין. מבצעת קולית נהדרת, שמסתפקת בהרמת קול בלתי מורגשת, בניד ראש קטן, להטעמה ולהדגשה (איזו ריש צמרירית יש לה), להענקת משמעות ולהצעת פרשנות. תמיד נעימה, מקסימה, מעוררת אמפתיה ומעוררת כבוד על היותה מפעל שימור יחיד כמעט של מסורת שירה יהודית, מזרח אירופית. וזו חיה בשלום, שורדת ואפילו מנצחת.
 
חוה אלברשטיין, סיבוב הופעות חורף 2010. היכל אמנויות הבמה, הרצליה. שבת, 28 בנובמבר 2009.



29/11/2009   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (4 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
4. איזה יופי
גלית לפיד , ראשון לציון (04/12/2009)
3. איזו ביקורת קולעת - מסכימה עם כל מילה
חן , (01/12/2009) (לת)
2. אחת ויחידה
רות אלבג , ראשון לציון (01/12/2009)
1. מזדהה עם כל מילה...
מכורה לחוה:) , (30/11/2009)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע