סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן מוש בן ארי: "אנשום" בהופעה
 

 
 
המופע האינטימי של מוש בן ארי ממריא לאט ובבטחה וחושף צדדים שלא הכרנו 


כמו מטוס ענק 

ישנם כמה פרמטרים לפיהם נבדקת-נמדדת איכותו, וגם הישרדותו, של יוצר ואמן מבצע במוזיקה בכלל, בפופולרית על אחת כמה וכמה. האחד הוא יכולתו להתחדש, להתקדם, להרחיב את היצירה שלו, את גווניה ואת מעגל ההשפעה שלה; אחר הוא יכולתו להתבטא בפורמטים שונים של הופעה, לשנות את העיבודים וההפקה המוזיקלית ולהתאים את עצמו לחללים בגדלים מגוונים ולאווירות ולמצבי רוח שונים; ולא פחות חשוב, להיות כן ואמיתי, נכון ומדויק בסיטואציות הרבות, להצליח לשכנע שאכן פנים רבות לו.
 
מוש בן ארי עומד בתבחינים האלה. דומה אפילו שהוא מגדיר אותם מחדש ונהנה להשתעשע בהם. ויותר מכל תעיד על כך הדרך ההפוכה והמפתיעה שהוא עשה מהסאונד הרחב והפתוח של מוזיקת העולם, המרחבים והאצטדיונים, שמתפקדת (בזכות הרוחניות והשאנטי שבה) לא פעם כדת להמונים, בלהקת האם שלו "שבע" ובראשית דרכו כסולן, אל הצליל האישי, המופנם, אפילו המהורהר, ההולם מפגש קטן, אינטימי ואקוסטי, כמו ב"אנשום", אלבום האולפן האחרון שלו, הרביעי שלו כסולן.
 
דרך יפה ומשכנעת. וזה למרות ש"אנשום" נחגג ברוב עם, פאר והדר מוזיקלי. ההחלטה להכשיר מופע אינטימי, "בישיבה" כמו שמגדירים זאת אלה שרגילים להקפיץ תמיד את הקהל שלהם, הייתה נבונה. היא מגלה צדדים נוספים בשירים של  בן ארי, החדשים וגם הוותיקים, וגם באיכויות ההגשה שלו כסולן וכאיש להקה. עובדה שהיא הולידה צורך בלתי נשלט להקליט חמישה משירי ההופעה האינטימית לדיסק בונוס, שצורף למהדורת החג של האלבום "אנשום", עם השירים "כמה שאני אוהב" (מ"דרך", 2004), "אנצל" (מ"מסע ומתן", 2006) ו"טיפה בנחל", "לא נשבר" ו"חלומות בלי בית" - מהתקליט האחרון.
 
"אנשום" האינטימי בנוי במתכונת של דיוואן. מערך ישיבה חזיתי נוכח הקהל. בן ארי עולה ראשון, עם הגיטרה האקוסטית, ובהמשך - עד לשיר השביעי, "מסע ומתן" - יצטרפו אליו בהדרגה שאר חברי ההרכב, ואז הם כבר יעלו הילוך. תחילה זמרת הליווי שירה חן, אחריה תומר בן ארי בקלידים, בעקבותיהם גם עופר מאיר אנקורי בסקסופון ומתן ממן בטרומבון, ולסיום (החלק הזה של התפתחות והבניה) יונתן לוי בבס ורונן ברק בתופים, להשלמת מערך הריתם סקשן.
 
זה מופע שממריא לאט. הוא נשמע, וגם נראה – אם תפעילו את הדמיון – כמו מטוס ענק, עמוס נוסעים, ודלק במכליו, שצובר מהירות ותאוצה על המסלול. תחילה באיטיות מהורהרת, היפה ל"קחי אותי" (הפותח, דווקא מ"דרך") ול"אבא אומר" (הראשון מ"אנשום"); ובהדרגה - באינטימיות האפלולית - תנופה כביטוי הולם להדגשת הרגישות הרבה, רכות הלחנים ויפי השירה של בן ארי; עד שנפרש הכוח ונפתחת המצערת ואשכרה ממריאים, כמאמר אחד משירי "מסע ומתן", שכלול אף הוא בהופעה, רגעים לפני סיומה.
 
שירי "אנשום" מרוכזים בחלקה הראשון של ההופעה. "אבא אומר", ""זמן שמלטף", "זיכרון אחד מושלם" ושיר הנושא (וביניהם גם "את" הוותיק) מבוצעים עדיין בשלב האקוסטי, האישי והחשוף. מוש מפליא בהם בשירת הנשמה, הכואבת והעורגת שלו, שיוצאת מהלב אך גם עצורה ונשלטת. חן עושה (גם בהמשך, אך בעיקר כאן) עבודה נהדרת בליווי הקולי. כמעט לא מורגשת כשלעצמה, אך כמה עומק ונפח היא מספקת-מעניקה בשירה המדויקת והתאומה שלה. הטרומבון של ממן מפלרטט ב"אנשום" עם הנשמה וטון השירה הצרוב, והשיר כולו מתפתח כתפילה, כמיהה לנשימה ולאהבה. 
 
מוש ענקית בן ארי.jpg
מוש בן ארי (תמונת יח"צ)

שליחות חברתית ואנושית

 
"מסע ומתן" הוא הרגע בו המופע נפתח. התאורה מתגוונת ומכחילה. כל ההרכב על הבמה, הצליל מתייצב עם הבס והתופים ובן ארי עובר לגיטרה חשמלית. הוא חוזר ל"כמה שאני אוהב", שיר אהבה מקסים נוסף מ"דרך" (אגב, ספרתם בכמה שירים שלו מופיע הצירוף "מסתובב ברחוב"?), ואי אפשר שלא להשתאות שוב מרכות ההבעה וזכות הכוונה, דווקא מול היעדר המתאם בין הלוק המחוספס, המרובע, הסופר-גברי שלו, לבין הרגישות הגבוהה והשירה הנוגעת. בנינוחות מרבית, בהתמקדות בשירים ובשירה. מוזיקה נטו. שום פאלאברה.
 
בשלב זה, של לב המופע, בוחר מוש להטמיע את הנימה החריפה של שליחות חברתית ואנושית, שמלווה את "אנשום" האלבום גם בהופעה. בין שירי האהבה, כמו "טיפה בנחל" מ"אנשום", "בין הצלילים" מהאלבום הקודם ו"תבואי אליי" החדש-חדש, שטרם הוקלט, הוא משלב כמה משיריו "החברתיים" החדשים, "חלומות בלי בית" האורבני, על הומלסים שכמהים ללב נפתח, "לא נשבר" האנושי, על החברה המושחתת, הריקנית ורודפת הכסף בה אנו חיים, שגלומה בו עוצמה של המנון מחאה (ביצוע נהדר!), ו"לרדת מהסוס", על השאיפה ליטול פסק זמן ממרוץ החיים המטורף.
 
בשני האחרונים מתארח דני (פילוני) קרק, המעבד והמפיק המוזיקלי של המופע, שמוסיף (בגיטרה ובנוכחות) אנרגיות, קצב ועליצות לטינית. זוהי מוזיקת עולם משוכללת שיש בה מכל טוב, גם קאריבי, גם ישראלי, עם שליטה בלעדית של כלי נשיפה. זוהי נקודת האל-חזור של המופע. השלב בו האינטימיות והישיבה הופכות למעורבות ושותפות בחגיגה המוזיקלית, ובעמידה, מתבשר עם "ג'ה" העוקב (השיר הוותיק בסט, ב"עד אליי", 2001). ואז כבר אי אפשר לעמוד בפני הקצב שגולש מן הבמה. השירה בציבור נישאת באוויר, והאתנו-פאנקי האופייני כל כך של מוש בן ארי יוצא לדרך. גרוב, דומני, היא המחלה המדבקת וחסרת הסיכון היחידה בספרי הרפואה.
 
חלקו האחרון של המופע, שאנו כבר נמצאים עמוק בתוכו, הוא אוסף להיטים ושירי שבט. "ממריאים", "יה", "דרך" ו"אנצל", שהוא שיר אהבה אולטימטיבי, וגם הכוונון האופטימלי של היצירה של בן ארי: רגש, דיוק, צליל גלילי, קצב לטיני ומהות ישראלית שהוא עצמו יצר. רגע לפני סיום הוא כולל בהדרנים גם את "ים המלח", שב"אנשום" שובץ כבונוס, והוא שילוב מוצלח של שני קווי היצירה, אהבה ומחאה. שיר אהבה לארץ, זעקת האדמה המלוחה שהופכת לקינה וגם לתקווה.
 
עכשיו, כשלמוש בן ארי ברור ש"אנשום" האינטימי הוא אופציה בימתית הראויה לחיים משלה, יש להניח שהיא תהפוך גם לעוגן, לנמל בית לחזור אליו, כשיגיע הקיץ והוא יחזור אל ההופעות הגדולות והפתוחות.
 
ורק הערה אחרונה: זאפה הרצליה הופך לאולם הופעות לא נעים. בקרבת הבר כמעט בלתי אפשרי לשמוע את המוזיקה, מפאת המלמולים והדיבורים הבלתי פוסקים מצד באי המקום. מדוע בהופעה, לכל הרוחות? אין מנוס אלא לעדכן את מדיניות המועדון או לאכוף כללים בסיסיים שמתאימים לזירת הופעות. עם האוכל אין בעיות. אולי שהמשקאות יחכו לאחר כך? אחרת הבילוי שם יתפתח לסיוט.
 
מוש בן ארי. "אנשום" בהופעה. זאפה הרצליה. 28 במרץ 2010


למועדי מופעים >

30/03/2010   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (2 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
2. הופעה בקיבוץ רבדים
ציפי , דרום (27/05/2010)
1. מסכימה מילה במילה.
אלמוג , (08/04/2010)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע