סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן בהופעה: צחי הלוי
 

 
 
לא חסרים רגעים יפים בהופעתו של פיינליסט The Voice אבל הוא עדיין צריך לעבוד על הכיוונון


המעמד המרשים ביותר בהופעתו של צחי הלוי, אחד מארבעת גיבורי הגמר של "The Voice" בעונתה הראשונה, מגיע בהדרן הראשון. בשיר ה-14, 66 דקות מתחילת המופע, מצדיק הלוי - עד לא מכבר אחד מאבני היסוד והכוכבים של להקת הקצב והתנועה "מיומנה" - את ההתרגשות סביבו.
 
זה קורה דווקא ב-Woman, השיר המקורי היחיד שלו באנגלית. הוא לבד על הבמה, רק גיטרה אקוסטית תלויה על כתפו וצפצפת קאזו בפיו. היצירה מיטיבה להפגין את מגוון איכויותיו: חיוניות קצבית כשל בוב מארלי, רגישות בשירה כשל חוזה פליסיאנו, איכות קולית כשל ארון נוויל ומגע מלוטש כשל בובי מקפרין. בהחלט רגע קסום ומופלא.
 
האמת היא שלא חסרים רגעים יפים בהופעתו של הלוי. כמו השליטה הנאה והבקיאות המרשימה שלו בסגנונות מוזיקליים מגוונים ב-Maniac, Rolling In The Deep ו-Move Like Jagger, מחרוזת שירי The Voice שלו, בפתח חלקו השני של המופע, אחרי רצף של שישה שירים מקוריים שלו בעברית. מסגיר השפעות, השראות ואהבות.
 
או "(יום אחד עוד) יהיה לנו טוב", שיר הגמר שלו בתחרות הטלוויזיונית והיחיד שאינו כלול ב"כיוונים", אלבום הבכורה שלו, הפקה פרטית, שנמכר בשלב זה רק בהופעות. השיר, שסוגר את ההופעה טרום-הדרנים, הוא סלסה צפון אפריקאית מלהיבה, עם גרוב שמח של חאפלה מידבקת, ומהווה סיום הולם והזמנה יאה ל"ביס". 
  

צחי-הלוי-ענק-2.jpg  
צחי הלוי, צילום יח"צ
 
 
מן הסתם גם הביצוע המשותף לו ולזמר האורח שלומי שבת, המנטור שלו מThe Voice ב"יש לך", שמכניס את הסמארטפונים להילוך גבוה ולפעילות מואצת. ואולי גם שיר האהבה "האחת" שנועל את ההופעה, סוג של נשמה מתובלת בלהט לטיני. 


  
  
 
 
אולם נדמה שהלוי, 37, למרות הניסיון הרב שצבר עלי במות - גם "במיומנה", גם בלהקת הקאוורים "גרוב רידמפשן" ובהרכב הסלסה "וואלאקטה"- עדיין לא מצא את הקול שלו. כלומר, אין ספק שהוא זמר מצוין, שממריא גם ליכולות וירטואוזיות, בעיקר ב"עֶרֶב עליי" (שכתב במשותף עם ישראל ברייט) בו הוא נוסק לשירת פאלצט מפתיעה ומסיים אותו באלתורי גוספל מבריקים. וניכר שהקצב בדמו, חלק בלתי נפרד מאישיותו הבימתית, גם כנגן, גם כפרפורמר, וזה למרות מסך של ביישנות וצניעות שמאפיל ומנוע מלהבחין בהילה של כוכב.
 
אבל אני מתקשה לאתר את הייחודיות שלו, את האמירה הלווית המובהקת. וזה לא שהוא נחמד מדי ורחוק מלהיות סמל מין, לפחות בעת הזאת. זה הרפרטואר הלא מרשים שלו, שזקוק לשיפור ולליטוש בהקדם. אומרים לי שהוא מריץ את "כיוונים" מזה כשנה שבמהלכה צבר גרעין נאמן של אוהדים ומלווים. כנראה בזכות אישיותו החביבה והלבבית, פחות בזכות היצירה שלו. 
  
צחי-הלוי-ענק1.jpg
צחי הלוי ושלומי שבת, צילום יח"צ 

הלחנים שלו פשוטים, לא מסובכים, אבל גם לא יהפכו ללהיטים גדולים. בין היתר גם בעטייה של כתיבה פשטנית משהו, על אף עזרתו של ברייט בעיצוב הטקסטים. לא הצלחתי לרשום הברקות לשוניות או שורות למזכרת. להיפך: התחושה שלי היא שלשירים אישיים ומשמעותיים כמו "סביבון" (שנשמע כמו האני הפרטי שלו, מוטו בחיים וביצירה) ו"עקידה" (שגם הוא, דומה, עניין של הרגשה עצמית באמצעות ההקבלה לסיפור התנ"כי), היה צריך אמירה יותר עניינית ומחודדת, יותר מרגשת.
 
כמו זו שמושגת לפרקים ובערבות מוגבל ב"החיילים רצים". הלוי מגדיר את חוויית החיילוּת והשירות בצבא כמהות החוויה הישראלית. אך היכולת שלו לתאר את הפער בין המאמץ, הזיעה והפחד שבפעילות המבצעית, לבין המחשבות על הנהנתנות התל אביבית של העורף, מסורבלת, לא בשלה, נעדרת ברק ורחוקה מתחכום בסיסי.
 
לטעמי, עד שיבשיל ככותב, הוא חייב להפקיד את הטקסטים בידי יוצרים מקצועיים. כרגע הם (קחו גם את "אם רק נרצה", שמתכתב עם "מתחת לשמיים " של דויד ברוזה, שותפו במופע "בחונטוס" של "מיומנה", אך נעדר הכריזמה של מאיר אריאל, כותבו המקורי) עקב אכילס שלו.


 
גם הצליל של הלוי עדיין לא מובחן. הוא נשמע כמו בליל של אחרים. אין לו עדיין סאונד משלו. מצד אחד, קל להתפתות ולהגדיר את הבלתי מוגדר כישראלי. כמו ב"אם רק נרצה", כשהמקצבים הלטיניים המתובלים ברוק ובג'אז, מתחברים לרגע עם ניגון עתיק של הו-הו ושירת רועים משנות החמישים.
 
אבל בעיקר זה פאנקי תזמורתי ("ערב עליי", "גבריאלה" ו"היו זמנים" המתורגם) אותו מובילים נגן הסקסופונים המשובח אורן בן אבי, המתופף מיכאל אבגיל ונגן הבס שי חמני הנחבא אל הכלי שהוא גם המעבד והמפיק המוזיקלי השותף של האלבום ושל המופע.
 
עוד בלהקת הליווי שלו נגן הגיטרות גבריאל פולק, שפורח בנגינה הרוק'נרולית ב"כנפיים", נגנית כלי ההקשה עדית דביר שמסייעת גם בקולות רקע ונגן הבוזוקי יניב טייכמן, שראוי היה לו היה מקבל מקום מורגש יותר, בדרך להיות חלק מהותי ומוביל בצליל ומהאמירה של "כיוונים".
 
לצחי הלוי יכולות רבות, אבל הוא צריך לעבוד על הכיוונון הראוי. כרגע יש לו מופע וגאסי קטן, מושקע, מעובד מוזיקלית ומפזר ניצוצות. אבל הוא יותר הצגת יכולת ותכלית. לאחר החשיפה  הטלוויזיונית  הוא צריך להחליט לגבי הכיוון שלו.
 
 
צחי הלוי "כיוונים". זאפה תל אביב. ראשון, 29 באפריל 2012 

למועדי מופעים >

01/05/2012   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (5 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
5. שילוב מנצח של זמר גדול ובן-אדם מדהים!!!!
סופי , רעננה (05/12/2012)
4. אם נגנים כמו טייכמן הענק ואחרים יהיה פיצוץ
עידית , (17/07/2012) (לת)
3. בעיניי הוא ענק!
מלי , בת ים (03/05/2012)
2. מחבר למעריץ....
יאיר גפני , תל אביב (03/05/2012)
1. צחי הלוי וואוו.....
שירן , אשדוד (02/05/2012)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע