סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
פסטיבלים
לוח האירועים 2024 מרץ 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31
ביקורת
 
מאת: עמוס אורן פותח קופסה: גייגר, חיטמן וכהן-לוז
 

 
 
3 קולות מקוריים: אבנר גייגר בשירי כמיהה, ענת אסתר חיטמן באלבום מפתיע ושמוליק כהן-לוז בקאמבק אקלקטי


כמיהה לאהבה ולחיבוק

יש משהו לא צנוע ב"אישָקוּף", אלבום הבכורה של אמן החליל אבנר גייגר כזמר-יוצר. ארבעה משבעת השירים באלבום (25:55 דקות) הם שירי משוררים, ולא סתם משוררים כי אם יהודה עמיחי (שניים), יונה וולך וחנוך לוין.

אף לא אחד מהם העניק לאלבום את שמו. גייגר העדיף עיוות פואטי לשמו של אחד משלושת השירים שלו, "האיש השקוף", כשם האלבום.

מצד אחד, די בצדק, כי שיר זה הוא תמצית מקבץ השירים העוסקים ביחסים, בכמיהה לתשומת לב, לאהבה, למגע פיזי, לחיבוק - כל אלה באים לידי ביטוי בתשוקתו של האיש השקוף עם המבט הערירי, האיש שאף אחד לא שם לב אליו והוא מתבוסס באומללותו. מצד שני, מתקבלת תחושה של התנשאות על המשוררים שאותם הלחין ובהם הוא משתמש לקידום היצירה שלו.

האמת היא שהאלבום חביב למדי. אולי אינו ידידותי משמיעה ראשונה, אבל יש במהלכי ההלחנה ובניסיונות השירה של גייגר הרבה חן. קולו רווי עצב שמן הסתם קינן שם לפני שחלחלו המלים לשירתו. הוא יוצר אמפתיה קלילה באלבום שלגבי מוזיקאי ונגן אינסטרומנטלי מפתיע במילוליות שלו.

אבנר-גייגר-טל-שחר.jpg
אבנר גייגר (צילום: טל שחר)

מבחינה זו הוא מקבל תמיכה נאה מהמפיק המוזיקלי והמעבד שאולי בסר, שאורג את השירים בתיאטרליות זהירה סביב נגנית החליל ("דמויות בחול") וחליל האלט ("שיר ערש" של עמיחי) של גייגר, עם מגוון כלי מיתר ונשיפה, אך פוזל גם למקצבים רוקיים, במיוחד בצליל העצבני של "אם תלך למסע של אל.אס.די." של וולך, כביטוי לחרדות, הסיוטים וההזיות של האנשים התלושים.

אלא שעקב אכילס של גייגר הוא בעברית הלקויה שלו. כמי שהעדיף את שיעורי החליל על פני שיעורי לשון, כללי ו' החיבור לא חלים על השירים שהוא עצמו כותב. גרוע מזה, ההגייה השגויה של השירה - "וּבְשְנתם", "בְּשְפת אימם", "לְאֲחדים" אצל עמיחי ב"האנשים העייפים" (הפולקי), "וְשכנה" "וְסְעודת הבראה" אצל לוין ב"כשאהיה גדול אהיה קטן" (מהלחנים המוצלחים יותר באלבום)  - כמוה כחילול הקודש. לכאורה עניין פעוט, למעשה מקלקל הקול והכל.

אבנר גייגר, אישקוף (עצמאי).
 

   

 

טורפת את הקלפים

יותר מקרבת הדם המשפחתית, באלבום הבכורה של ענת אסתר חיטמן ניכרת השפעתה של "מערכת החינוך" המוזיקלית שספגה בבית הספר רימון. היא לא שינתה או עיוותה את המוזיקה והיצירה שלה, אלא אפשרה וסייעה לה להתפתח, ולהגיע לצליל הכועס והרוגש, הרחוק כל כך מזה המצופה מיוצר למשפחת חיטמן.

כבר הפתיחה, עם "צריכה לצרוח" ברוח ה"הד-בנגרס", מסמנת את הכיוון הבלוזי-רוקי הדווקאי שחיטמן מאמצת. בין אם מדובר בפירוק הפחדים והחששות שלה או בהתמודדות עם הציפיות כלפיה מבחוץ, חיטמן טורפת את הקלפים באלבום שכולו הפתעות. 

37:09 דקות שהן תמהיל של רוק חשוף, בלוז עד הקצה, גיטרות מלוכלכות, וגם שברירי בלדות, הבלחי רכות והרמוניות קוליות, וגוונים של סוגות מוזיקליות שונות. חיטמן כתבה תשעה מתוך 11 השירים באלבום (השניים שנכתבו באנגלית, You ו-Woke up, הם בלדות אקוסטיות, רכות ויפות), והלחינה עשרה, כשהנוסף הוא גרסת אינדי מפתיעה ל"להיות לבד" של יהונתן גפן ויאיר רוזנבלום (מסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק").

כנראה שיש לחיטמן הרבה סיבות לכעוס. החיים האורבניים המתעתעים ("כמעט קרובה"), עולמות הצביעות והשקר הגבריים ("מדריך לאושר הנצחי"), וכמובן מורכבות החיים, מערכות יחסים תובעניות והדרישות שלה ושל הסביבה ממנה.

"כן, זה בסדר להיות לבד/ לפעמים זה גורם לך להרגיש לא בסדר/ כן זה בסדר להיות לבד/ אבל עכשיו אני מרגישה שעליי להמשיך הלאה", היא שרה באחד משיריה באנגלית. היא חייבת להיות חזקה, ולמרות שכבר נגמר לה הכוח (בבלדה השורטת, הצובטת והמענגת "הייתי מנסה", אולי היפה בשירי האלבום, ובבלדת הפסנתר "אולי הכל מתמוטט" שנועלת באקורד רוקי סוער) היא לא תוותר. ואנחנו נהיה שם לראות ולבדוק ששום דבר לא יתמוטט.

עודד דוידוב הפיק מוזיקלית בקשב וברגישות אין קץ.

ענת אסתר חיטמן (נענע דיסק).
 
  

מוצר תמציתי ומהודק
 
שמוליק כהן-לוז הוא סוג של קול מן העבר. זמר-יוצר משנות התשעים, שניסה את כוחו ומזלו כמה פעמים ובכל פעם נאלם ונעלם. הפעם הוא חוזר, כמעט משום מקום, עם EP סולו ראשון ובו חמישה שירים יפים וראויים לתשומת לב, שניים באנגלית ושלושה בעברית, שמציעים פרשנות הולמת לשם האלבום, "אקלקטיק 01", ולמבעו האקלקטי.

כהן-לוז מציג רוק רך ופולקי ב-Listen, ופופ-רוק מחודד ובריטי יותר ב-Striving. שני השירים נהנים מלחנים מצוינים שזוכים להפקה מוזיקלית, בעלת נטיות אלקטרונית בלתי מוסתרות, של אייל קצב.

ל"מעבר לגדר" יש תבלין פסיכדלי, ל"תעתוע" אופי של בלדה קודרת ומהורהרת, וב"עושה לי טוב" סוג של הארה אופטימית, כמו היה זה מפגש בין רכות השירה של מיקי גבריאלוב לסאונד האלקטרוני של גרי ניומן.

קשה לאפיין את הקול והשירה של כהן-לוז, ועם זאת הEP שלו הוא דוגמה למוצר תמציתי ומהודק: חמישה שירים שאף אחד מהם לא מיותר.

שמוליק כהן-לוז, אקלקטיק 01 (עצמאי)

   



11/08/2014   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע